ביום רביעי יז באדר ב תשפ"ד פורסמה כתבה באתר N-12, שכותרתה: "הרב משה צדקה: גם מי שלא לומד תורה לא יתגייס, בזה תלויה ההגנה של החיילים". מוסא המשומד ממשיך את דרכם של ישמעאל ועבדאללה למשפחת עיזֵּי יוסוף הסרוחים, לפיהם אם הממשלה תורה לגייס את יושבי הישיבות הם יעזבו בהמוניהם לחוץ-לארץ (הלוואי, וביערת הרע מקרבך).
לאחר שישמעאל ועבדאללה אִבְּן ג'ורג'יה פערו את פיהם הוסיף ופער את פיו החמור הספרדי התורן, חמור שטרם הכרתי אך כנראה מפורסם מאד בעולם המינות הספרדי הנרצע. ובכן, מוסא המשומד פער את פיו וטען טענה שהיא אמנם ידועה, אך היא חשובה מאד מפני שהיא חושפת שוב את פניהם המכוערות של המינים האשכנזים ועבדיהם הספרדים הנרצעים, לפיהם אין לגייס אפילו את יושבי הישיבות היושבים על הברזלים עם הסיגריה והבירה...
כלומר, לא רק שתורת מינותם הפרו-נוצרית של יושבי הישיבות מגינה ומצילה על עם-ישראל (ועל ההזיה הזו ראו במאמר: 'ישמעאל ועבדאללה: תרבות אנשים חטָּאים' ובעוד רבים), אלא שיושבי הישיבות מגינים על כל עם-ישראל בכלל ועל חיילי צה"ל בפרט בעצם קיומם. ויותר נכון לומר, בעצם רישומם כיושבי ישיבות, וכך זורמים תקציבי חילול השם למערכת המינות המסואבת של חברת המינות החרדית אשר משחיתה את עם-ישראל ומסכנת את קיומנו.
לפי מוסא המשומד, אסור לגייס גם את מי שלא לומד תורה! וזאת מפני שהם "גם מתפללים וגם לומדים", כלומר בגלל שהם מתפללים ולומדים איזה פסוק או איזה פרק תהלים, די בזה כדי לפטור אותם ממלחמת מצוה וכדי להעניק להם תקציבים ופטורים והטבות כלכליות. ולא רק זאת, אלא ש"הגנת החיילים תלויה בבחורי הישיבה ובבחורים ה'חלשים', בשביל להציל את החיילים – להרבות תורה", כלומר אפילו אלה שלא לומדים מגינים ומצילים את החיילים.
מוסא המשומד לפי הנאמר בכתבה הוא "אחד הרבנים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על הציבור החרדי-ספרדי המשמש כראש ישיבת פורת יוסף", והנה לפניכם דברי המשומד:
"אנו צריכים להאמין באמונה שלמה שבחורי הישיבה שעוסקים בתורה הם שמגינים על החיילים, הם שמגינים על הפצועים, והם שמגינים על השבויים". ועל איזו אמונה הוא מדבר? והלא מדובר בכפירה בתורה ובחילול השם, והחמור מכל: בשנאת צה"ל ובשנאת ארץ-ישראל! ובדברי התועבה הללו חבר מוסא המשומד לעדת המרגלים. והוא מוסיף: "גם בחורים שאינם עוסקים כל היום בתורה, קצת חלשים בתורה, אסור לנו, וחלילה לנו לקחת אותם לצבא כי גם הם מתפללים וגם הם לומדים, ושם, במקום ההוא, אם ילכו לצבא, יש הרבה ניסיונות שלא יוכלו לעמוד בהם". וברור שהם לא יעמדו בניסיונות, לא בישיבה ולא מחוצה לה, שהרי תורתם תורת מינות עקושה ויקושה אשר מלהטת ומבערת את בהמיוּתם, ונעשית להם סם המוות.
אדרבה, דווקא בצבא הם עשויים להיות בני אדם יראי ה', כי רק שם הם יהיו מסוגלים להתנתק מעבותות המינות והסכלות, ושירות משמעותי אף ירוממֵם לקידוש ה' ולאהבת ארץ-ישראל.
מוסא המשומד ממשיך בסכלותו, והנה המשך דבריו מתוך הכתבה:
"אנו מפסידים כוח גדול להגנת עם ישראל [=כוח גדול של תקציבים ושלמונים]. מפסידים כוח גדול להגנת החיילים. הגנת החיילים תלויה רק בבחורי הישיבה וגם בבחורים החלשים, במה שהם עוסקים בתורה ונשמרים מעוונות. ושם מאוד מאוד קשה בצבא להישמר מאיסורים. לכן מוריי ורבותיי, עלינו לעמוד על זה, זה בנפשנו, בשביל להציל את החיילים. להרבות תורה".
מגינים על עם-ישראל? נשמרים מעוונות? והלא אין עוון חמור יותר מעוונם, שהרי באשמת המינים כמו מוסא וישמעאל ועבדאללה: עבדיהם הנרצעים של המינים האשכנזים הנגעלים, רבבות של יושבי ישיבות פונים לדרכי המינות, מפנים עורף למלאכה ולפרנסה, מחללים-שם-שמים בגזל הקופה הציבורית, ונכשלים בשנאת צה"ל ושנאת ארץ-ישראל, אשר מדרדרת אותם לעוון הקשה מכולם והוא שנאת ייעודו של עם-ישראל – כי אין ייעוד לעם-ישראל ללא צה"ל וללא ארץ-ישראל, ולכן עם-ישראל נענש על עוון המרגלים בעונש החמור והקשה מכולם, וכבר הרחבתי והבהרתי עניין זה, ראו לדוגמה במאמר על ישמעאל ועבדאללה.
ומוסא המשומד ממשיך בדבריו המשוקצים:
"שום בחור ישיבה לא ילך לשם [כלומר לא יתגייס לצבא-ההגנה לישראל]. וגם הבחורים שאינם לומדים בישיבה – גם הם מתפללים, גם הם לומדים, ואם ניקח אותם לשם, יש ניסיונות קשים שהם לא יוכלו... אילו היה צבא כמו דוד המלך זה היה אחרת, אבל ברור לנו שזה לא ככה. ולכן אחריות גדולה לקחת בחורים אפילו שאינם לומדים כל היום, לקחת אותם לצבא".
ולא רק בתקופת דוד הייתה חובה לצאת למלחמת מצוה, ואין שום הלכה שקובעת שמלחמת מצוה נוגעת אך ורק למלכי דוד, והיו מלכים רבים שלא הלכו בדרכי ה' – ובכל זאת, כאשר הם קראו לעם-ישראל למלחמת מצוה, אף לא אחד העלה על דעתו שבגלל שהם אינם נשמעים לנביאים ע"ה אין לצאת למלחמת מצוה. וגם בתקופות שלא היו מלכים בעם-ישראל, בתקופת השופטים לדוגמה, ברור שמלחמת מצוה הייתה מלחמת חובה – ורק מינים ארורים ומתועבים יעזו לפקפק בחובה הנעלה הזו, ואף לטמטם את צאן מרעיתם בהזיות מבית-מדרשם של עדת המרגלים, וכל זאת כדי להרבות את שׂררתם וכבודם ומעמדם, וכדי לנפח את עדת המינים והפרזיטים הארורים, וכבר הרחבתי בכל זאת במאמר: "שירות בצה"ל ליושבי הישיבות".
מוסא המשומד ממשיך בדברי הרשע שלו, ודבריו ודברי המינים הספרדים הנרצעים ישמעאל ועבדאללה, לא פחות חמורים לדעתי מקללתו של רבשקה, ארורים יהיו, והנה דבריו:
"המגינים על הצבא זה רק הבחורים שמתפללים ולומדים. לכן אסור לנו לקחת שום בחור. לא מיבעיא בחור ישיבה, אלא גם בחור רגיל, סוף כל סוף הוא מתפלל, סוף כל סוף הוא לומד לפעמים. חלילה וחס. אם אנחנו רוצים לשמור על החיילים שבצבא, זה רק בידי החיילים שלנו – בחורי הישיבה, והבחורים האלה שלא לומדים אבל הם נשמרים מעוונות, ואילו שם חלילה וחס יכולים ליפול, וזה ברור. לכן חלילה וחס שילכו לשם, לא בחורי הישיבה, ולא הבחורים האלה האמצעיים. אלא כולנו צריכים ללמוד ולהתפלל ולהגן על החיילים".
והנה יצא המרצע מן השק, כל השקרים שסיפרו לנו הש"סניקים הארורים לפיהם מי שלא לומד צריך להתגייס מתנפצים עתה בשעת מבחן אל גלי סלעי המינות הספרדית, שהרי הנה, מוסא המשומד מגיע לכך שאין לגייס אפילו "בחור רגיל", דהיינו אפילו את אלה שרק מתפללים ורק "לומדים לפעמים", עד-כדי-כך חמור בעיניו שיתגייסו למלחמת מצוה עד שהוא אומר על גיוסם של יושבי הברזלים מעשני הסיגריות ושטופי הזימה הללו: "חלילה וחס"! עד-כדי-כך!
ושוב שחצנותם של המינים מתנשאת לגבהים חדשים של טומאה וכיעור, שהרי לפי דברי מוסא המשומד, רק יושבי הישיבות והברזלים, אשר אינם יודעים מימינם ומשמאלם, וכל אגדות חז"ל נדמות בעיניהם כפשטי המקראות, רק אלה, אשר רוקדים באקסטזה סביב קברו של שיקוץ שמעון במירון, רק אלה, אשר בזים למלאכה ולפרנסה וכורעים ומשתחווים אפיים ארץ לאדוניהם המינים האירופים, רק אלה הם שמגינים על עם-ישראל, וכלשונו: "זה רק בידי החיילים שלנו – בחורי הישיבה" – ומי אתם בכלל? חבורת משתמטים ופרזיטים נגעלים!
ודינו של ישמעאל ומוסא הוא מורידין ולא מעלין, ואפילו יצעקו ויצווחו מן הבור עד לב השמים, לא הייתי מציל אותם, כי במינותם וברשעותם יגון ואנחה מכסים את עם-ישראל, ורבבות משפחות משלמות את המחיר הכבד ועוד לצערי ישלמו רבים, בשל התעיות המינים הללו.
ודבריו שיושבי הישיבות והברזלים הספרדים "חס וחלילה יכולים ליפול" בצבא, הפוכים מן האמת! שהרי הם כבר נפלו, הם נפלו עמוק לתוך שוחת המינות של הספרדים הנרצעים, הם עומדים לאבד את חיי העולם-הזה בתעייה בהשקפות מינות ובדמיונות הבל ומדוחים, ואף את חיי העולם-הבא, כי השקפות המינות והזיות ההבל הפגאניות שרוחשות במה שנותר ממוחם, יבַערו את אש התאוות והזימות בקרבם, ואף ידרדרו אותם לבטח לתופת ולשאול תחתיות.
"הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵייָ לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ [...] וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה" (יש' כט).
"עַמִּי! מְאַשְּׁרֶיךָ [=מנהיגיך] מַתְעִים וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ!"
"מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד? נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי [ריבוים והצלחתם אינם מעידים על יושרם וטוהר ליבם] קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם. וְאַתָּה יְיָ יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה". ועם-ישראל כבר מבין היטב את משמעותם המחרידה של הפסוקים הללו, ובמיוחד לאחר השואה הנוראה. אך "הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב" (יר' ה, ג).
"וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם [...] וְהוֹעֵיל לֹא יוֹעִילוּ לָעָם הַזֶּה נְאֻם יְיָ" (יר' כג, לב).
"צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי רֹעֵיהֶם הִתְעוּם הָרִים שׁוֹבְבוּם מֵהַר אֶל גִּבְעָה הָלָכוּ שָׁכְחוּ רִבְצָם" (יר' נ).
"וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי [מנהיגי] הָעָם הַזֶּה מַתְעִים, וּמְאֻשָּׁרָיו [ולכן מונהגיו] מְבֻלָּעִים" (יש' ט, טו).
"עַמִּי! מְאַשְּׁרֶיךָ [=מנהיגיך] מַתְעִים וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ [=הִתעו רבים אחרי ההבל והתהו אשר מורידים את עמֵּנו ביגון שאולה] [...] [ולכן] יְיָ בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ" (יש' ג, יב–יד).
מוסא המשומד שב על קיאו
כחודש וחצי לאחר דברי הבלע של מוסא צדקה, ביום ב באייר תשפ"ד, כתב מוסא מכתב פומבי לאריה דרעי שר"י, ובו הוא שב על קיאו ועל התנגדותו הנחרצת והעזה לקיום החובה הנעלה להגן על ארץ-ישראל. המכתב פורסם באתרי חברת המינות החרדית, למען יראו ויחרדו.
מוסא סבור שכל מי שמבקש לגייס את החרדים המשתמטים הוא עמלק, אויב ה', ומכריז מלחמה על ה' ועל תורתו. כמו כן, לפי דמיונו מגמת התובעים את גיוסם של החרדים היא "לדלל את ציבור שומרי התורה", ולכן הוא סבור שמדובר ב"שעת השמד", וכלשונו: "ואין לך שעת השמד גדולה מזו [...] מי לחיים ומי למוות ושמד רחמנא ליצלן" – עד-כדי-כך!
ושאלה גדולה קמה וניצבה: מדוע בשעת מלחמה וסכנה קיומית לעם-ישראל, הם מתעקשים שלא להועיל ושלא להשתתף במאמץ המלחמתי? מדוע הם מפחידים ומרעילים את צאן מרעיתם בחרדות שמדובר ב"שעת שמד"? וכי מישהו מבקש להשמיד את החרדים?
זאת ועוד, מדוע אין בהם הכרת הטוב? והלא במשך עשרות שנים עם-ישראל מפרנס ומגן על צאצאי המינים הללו, מדוע עתה, בשעה קשה זו, הם אינם מוכנים בשום פנים להשיב טובה? מדוע הם נושכים את היד שמאכילה אותם עשרות שנים? ועד-כדי-כך, עד שהם מעזים לכנות את אלה שמאכילים אותם כ"עמלקים", ולתארם כמלכות רשע וזדון שמבקשת להשמידם?
ולדעתי השאלה הגדולה מכולם: מדוע הם כל-כך מפחדים וחרדים על יושבי הישיבות? וכי יושבי הישיבות כל-כך חלשים עד שהם אינם מסוגלים להגן על ארץ-ישראל מפני הקמים עלינו ועדיין לשמור על יהדותם? מדוע לפי המינים יושבי הישיבות יתפקרו בהכרח? ובכן, לפי דעתי, מצוַת ההגנה על ארץ-ישראל ויציאה למלחמת מצוה לעזרת ישראל מיד צר, תרומֵם את יושבי הישיבות לפסגות של התעלות רוחנית אמיתית – פתאום הם יבינו מהו סיפוק רוחני אמיתי, פתאום הם יבינו שאין ערך אפילו לתורת-אמת ללא קיום מצוות מעשיות אמיתיות, פתאום הם יבינו ש"העונג" הרוחני שמכרו להם בישיבות הינו הזיית בהמיוּת מרוּקנת, פתאום הם יבינו מהי אהבת ארץ-ישראל, פתאום הם יעריכו את החיילים שמסרו את נפשם מאז קום המדינה ועד עתה, פתאום הם יבינו את ייעודו של עם-ישראל, פתאום הם יבינו שההבלים שהלעיטו אותם רבותיהם היו שקרי מינות ותעתועים. וגם אם הם לא יבינו זאת במודע, הם כבר לא יוכלו לחזור לסטנדר בישיבה ולהניח את צווארם תחת עול תורת מינותם המייגעת והמשמימה.
ולאחר כל הדברים האלה, העתקתי לפניכם את המכתב של מוסא המשומד:
בס"ד, לכבוד ידידנו מזכה הרבים, יו"ר תנועת ש"ס ר' אריה דרעי הי"ו
לדאבון לב כידוע קמו משנאי ה' בארץ-הקודש והכריזו מלחמה כנגד ה' ותורתו, וכנגד בני התורה מקיימי העולם [=וכי תורתם קיימה את העולם בשואה? להיפך!]. והנה מגמתם היא ברורה להכניס תחת שליטתם את הציבור החרדי, על מנת לקלקל ולדלל את ציבור שומרי התורה בארץ-הקודש רחמנא ליצלן. אך הם יודעים שהדרך לממש את מזימתם הזדונית היא לפעול בתהליך ושלבים, ולזנב תחילה בנחשלים ובחורים חלשים כדרכו של עמלק. ומקובלנו שמול גזירות שמד כעין אלו אין לעשות חשבונות של רווח מול הפסד, אלא יש להילחם במסירות נפש על כל בחור אפילו אם אינו במסגרת לימודים, ולעמוד בתוקף מול גוזרי הגזירות ומול כל מי שמבקש להתפשר עמם אפילו בהסכמה שבשתיקה או בשב ואל תעשה. וגדולה מזו אמרו חז"ל (סנהדרין עד ע"ב) שבשעת השמד אפילו על מצוה קלה ייהרג ואל יעבור, כדי שלא ירגילו עובדי הכוכבים והמזלות להמריך את הלבבות לכך, כדיעו"ש. ואין לך שעת השמד גדולה מזו. וכידוע בעת גזירת לימוד השפות בישיבת וולאז'ין, פסקו הבית לוי והגאון הנצי"ב ושאר גדולי הדור זצוק"ל שיש לסגור את הישיבה ולא לעשות אף פשרה או חשבונות של רווח מול הפסד. ואנו צריכים לעשות אתה המצֻווה עלינו ללא מורא, וה' יעשה הטוב בעיניו.
והרי אם היו מבקשים מכסה של גיוס בנות או העברה על חילול שבת, האם היה אדם יהודי מעלה בדעתו או מעז להתפשר על יעדים ומכסות בזה? ועתה הרי לעקור את כל התורה הם באים כפי שהם אומרים ופועלים בעצמם. זאת מלבד מציאות העבירות החמורות שבצבא ה' ישמור, שמחמת כן פסקו הגאון חזון איש והגרי"ז מבריסק שעצם השירות בצבא הוא בייהרג ואל יעבור אפילו לבנים. כמו כן, עצם ההסכמה אפילו על מכסה של בחור אחד, תיתן גושפנקא לצבא – אשר אותה הם מבקשים. והיא חילול ה' נורא [ועולם הפוך ראיתי, כי הימנעותם מקיום מצוה נעלה היא-היא חילול השם שאין למעלה ממנו], ואף תגרום להפיל בחורים חלשים. זאת מלבד העובדה שבמשך הזמן הם ידרשו להוסיף עוד ועוד במכסות המתגייסים על-ידי הטלת סנקציות, ופשרה גוררת פשרה, וכן ידרשו להכניס פיקוח בישיבות עד שתימסר בידם לבד הסמכות לחרוץ את גורל הבחורים, מי לומד ומי לא לומד, מי לחיים ומי למוות ושמד רחמנא ליצלן. ואפילו שתיקה ועמידה מן הצד תהווה הסכמה לכך, וכן תתפרש בקרבנו ובקרבם כנתינת גושפנקא לכך, ואין לך חילול ה' ועקירת התורה גדולה מכך. ומחויבים אנו חיוב גמור לקום ולהילחם על שמירת הדת, ואם לא נילחם ונעצור בעד המשחית עכשיו, אימתי?
והנה כבר התפרסמה דעתם הברורה של כל גדולי הדור (במכתב מתאריך כח אדר ב תשפ"ד) שעל פי התורה הקדושה אסור באיסור חמור להוביל פשרות או הסכמה (שבשתיקה) לאיזו "מכסה", יעדי גיוס, או פיקוח כנגד הישיבות וכדומה בתואנה שבא להציל את יבנה וחכמיה [ונדמה להם שהם חכמים] או להרוויח זמן מול השלטונות, או בטענה שהם ממילא היו הולכים לצבא. והנה אנו משועבדים לדעת התורה "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", וחייבים לשמוע את דעת התורה ולבטל דעתנו כנגד דעת התורה הקדושה, וזהו אשר מקובלנו מרבותינו גדולי ישראל ואין לשנות. ובשום אופן לא נוכל לראות כבלע את הקודש ולהחריש.
ומחמת קלא דלא פסיק על אנשים מתוכנו שפועלים בתחכום ותואנות שווא לעשות פשרות איומות ומחרידות, ומבקשים להטיל מורך בלבבות כאילו בימים אלו ניטלה סגולתה של אומה זו למסור נפשה על שמירת התורה הקדושה משוש חיינו, ומשחקים בנשמות ישראל אשר תצלינה כל נפש יהודית לשמוע כזאת, על כן חובתנו להעמיד הדת על תילה ולפרסם את דעת התורה הקדושה כי לא תהיה שום הסכמה לפשרה קטנה כגדולה ולא תהיה כזאת בישראל. רק הכרה בערך לימוד התורה והסדר הדיחוי כפי שנהגו כל השנים. ואם למלחמה פניהם אף אנו נעמוד כצור חלמיש במסירות נפש, ונחנך ונחזק את כל הלבבות לכך כאשר נצטווינו.
תמונת שער הרשומה מאת: מאורות נתן, נוצר על־ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 4.0.
צריך לפנות למנהיגים הדמגוגים המניפולטורים שלהם, זה לא יעזור לשום חרדי עם iq שווה ערך לiq של בן אדם מסומליה, זה מטורף שאיציק יוסף רוצה לברוח לארץ זרה וטוען שכל בני הישיבות הם שבט לוי - תעמולה בשקל
יש להם מחלת נפש נוראית הם על הזמן חושבים שרוצים לשמד אותם, אין לי שמץ של מושג על מה הם מדברים, אף אחד לא ניסה לחלן אותי ששירתתי בצה"ל, וכולם כיבדו אותי שהייתי דתי, ויש כשרות מהודרת, והבנות מאד מכבדות ולא נוגעות בדתיים, וחייל אתאיסט אמר שהוא מוכן להשלים מניין בשמחה בגלל אהבת ישראל שיש לו, ויש הרצאות יוהל"ם לדתיים שמדברים שם ביתר צניעות, וזה ידוע לכל המפקדים שצריך לתת לחיילים 3 תפילות ביום, וזה לאו דוקא בשירות של ביינישים אלא אפילו לסתם דתיים, גם בנות שרוצות לשרת יש להן חצאית ומי שרוצה יכולה לקבל חצאית ממש ארוכה, אפילו יש כפייה על החילונים להעיף את כל החמץ בפסח.
לכן נראה שפירוש השם חרדים זה אנשים שיש להם חרדות ופחדים והם…
אמת ויציב ... המאמר המוחץ הזה על המינים הטיפשים.
הוספתי למאמר זה פרק בסופו, ובו דיון במכתב נוסף של מוסא המשומד.
לפני כמה זמן, הצטרכתי להתפלל תפילת ערבית אך לרשותי היו רק סידורי מאגיה. אתם יודעים, אלו אותם סידורים שממענים את תפילתם לאליל יאהדונהי והם מלאים בסמאל ולילית וארמילוס, ספירות ועולמות, ועל כולם עולים הייחודים שמזרזים את האליל שלהם לבעול את הנוקבא שלו - שכינתא (לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה - תצלינה אוזניים). זה זמן רב, משעמדתי על דעתי, שגעלה נפשי בהזיה הזאת וקבלתי על עצמי לא לקרוב לסידורים האלו, גם במחיר ביטול תפילה. כמובן, אני יודע את תפילת חול בעל פה, אבל מרגיש לי יותר נכון לקרוא מהכתב, גם כדי לא להתבלבל במילים ובסדר, וגם כדי להתרכז בתוכן. קיצורו של דבר, חפשתי בגוגל סידור נוסח הרמב"ם והגעתי לאתרכם - אור הרמב"ם.
מפעם לפעם אני עובר על הפוסטים שלכם, בענייני…