כדי להשיב על השאלה שבראש מאמר זה, אעיין יחד עמכם בתגובה של חסיד חב"ד לביקורת החריפה שהובאה באתר אור הרמב"ם כנגד מנדל הטמבל העקוש, אשר סבר, כמו יש"ו בזמנו, שגופו הנגוף והמלא אספסוף, הוא כלי קיבול ל"רוחניותו" של ה' יתברך ויתרומם שמו.
ובכן, אותו חסיד שוטה ראה את הביקורת על מנדל אלילו, והוא נחלץ "להוכיח" שמנחם מנדל הוא גדול מאד בתורה ובעם-ישראל. כלומר, אותו חסיד שוטה לקה בעיוורון מוחלט, הוא אינו מסוגל להבין שמנדל אלילו הוא שיקוץ מכוער מפני שהלעיטו אותו בסיפורים ובמעשיות!
נמצא, שהגורם המרכזי לתעיית עמֵּנו אחרי ההבל הוא הפצת סיפורים ומעשיות שמפזרים על כל מיני אלילים ומינים שמתעים את עמֵּנו אחרי ההבל. ולאחר שהחדירו להמונים שמדובר באנשים "אלהיים" גדולים ועצומים מאד, ההמונים, שממילא קשה להם לבחון השקפות באופן מושכל, בולעים את כל הזיותיהם של אותם אלילים, כאילו מדובר באמיתוֹת מוחלטות שנאמרו למשה רבנו ע"ה בהר סיני, וכל מי שמתנגד להם הוא בגדר רשע וגאוותן וכופר ואפיקורוס.
והנה לפניכם הוכחותיו של החסיד השוטה לכך שמנדל הטמבל הוא "איש האלהים":
יש ספרים, שו"ת מנחם משיב נפשי עם מכתבים מכל גדולי הדור להרבי. כולם כיבדו את הרבי. בספריית אגו"ח [=אגודת חסידי חב"ד] שמור אחד הספרים ששלח הרב אהרן חיים צימרמן (זצ"ל) לרבי, ועליו ההקדשה: "לגאון ישראל חד בדרא ממש, מהר"ר מנחם מענדיל שניאורסון שליט"א האדמו"ר מליובאוויטש. בברכה והוקרה. אהרן חיים הלוי צימרמן".
הרב צימרמן החזיק מהרבי ביותר, לאחר שהתוודע לגאונותו בתורה. הוא טען שחסידי חב"ד הינם היחידיים בדורנו שיכולים ללמוד, כיון שהם שומעים את תורתו של הרבי – אך גם הם לא לומדים כראוי... בהזדמנויות רבות [צימרמן] היה נכנס ל-770 [=ביתו של מנדל] לשוחח עם הרבי בלימוד, כשכל שיחה כזו הייתה מתנהלת בגאונות עצומה ומראי מקומות "עפו" במהירות בחלל האויר. איש מן הצד, למדן ככל שיהיה, לא היה יכול לעמוד על מהלך הדברים, כאשר ר' חיים היה מציין מראה מקום אחד, והרבי מיד מחזיר לו במראה מקום נגדי, וכן הלאה – תוך שהם עוברים בין כל מסכתות הש"ס ומפרשיהם. משיחות אלו יצא ר' חיים נרעש.
מסופר כי פעם הגיע [צימרמן] לרבי ואמר לו, כי הגיע למסקנה שאת כל סדר קדשים אפשר לסכם בשלוש נקודות עיקריות. הרבי הגיב שניתן אפילו בנקודה אחת... ר' חיים יצא מכליו.
כאשר יצא לאור ספרו "אגן הסהר", הכניס [צימרמן] לרבי את ספר הביכורים מהדפוס. הרבי קיבל את הספר, עבר עליו, ותוך כחצי שעה והוציא תשובה בה הקשה על חלקים עיקריים מהספר. ר' חיים התפעל מאוד, הן לנוכח המהירות בה עבר הרבי על הספר, והן מול השגותיו של הרבי אותן לא הצליח ליישב. הוא עדיין עמד על מסקנותיו. לאחר זמן, הגיע לדון עם הרבי בנדון, ולאחר שקלא וטריא בנדון – שכללה, כמובן, מראי מקומות שנזרקו שוב ושוב במהירות – נעצר, חשב לרגע ואמר כי אין לו כרגע תשובה, אך הוא עדיין נחרץ שהצדק אתו.
לאחר אותו דיון, ניגש אליו ר' יואל כהן (שהיה אחד הנוכחים שצפו בהשתאות בחילופי המקורות, מבלי לתפוס את פשר הדברים) – ושאלו, מהו המיוחד בדרך לימודו של הרבי? ר' חיים סירב להשיב, בטענה שבין כך לא יבין... אך לבסוף הסביר, כי בדרך כלל גם הגאונים הגדולים – בשעת לימוד סוגיה מונחים בה בעומק, מבלי להיות שקועים כל-כך בסוגיות אחרות. כך אפשר למצוא אצל גדולי המפרשים, שלעיתים חוזרים בהם או משנים מעט את המסקנות שהגיעו אליהם בסוגיות אחרות. לעומת זאת, הרבי, כל חלקי התורה פתוחים לפניו באותו רגע, וכל הסוגיות מתאימות ועולות בקנה אחד.
עוד מסופר, כי בהזדמנות [צימרמן] התקשר למזכיר הרב חודקוב והעיר אותו בשעה ארבע בבוקר. להפתעתו של המזכיר, הסביר ר' חיים שהוא קיבל כעת מכתב מהרבי בנושא תורני, ולאחר שעבר עליו הוא מוכרח לומר: "הליובאוויטשער רבי הינו גאון עולם!".
יש רחמנא ליצלן שמדברים הוצאת שם רע, אבל הכל הבל הבלים! תראו בעצמכם.
עד כאן דבריו של החסיד השוטה, וכך השבתי לו:
אתה מפקיד את העולם-הבא שלך בידי סיפורים ומעשיות?
האם מותר ליהודי שלא לחקור ולדרוש אחר יסודות הדת ומסורת התורה-שבעל-פה?
איך אתה מעז להביא לי ראיה לגדולתם של מינים ותועים מסיפורי אבו עלי בבא?
כמו כן, האם אתה יודע כמה משבחים את האפיפיור? הרבה יותר מאשר את מנדל אלילך. ואם יש לסמוך על מעשיות וסיפורים "מרעישים" הרי שעל כולנו להתנצר או להתאסלם, כי סיפורי המעשיות שבנצרות ובאסלאם הרבה יותר מרתקים ומפליאים מ"חילופי מראי מקום".
וגם את נביאי השקר שקמו לעם-ישראל שיבחו ורוממו מאד, כל עם-ישראל וגדוליו ומנהיגיו רוממו אותם. לעומת זאת, את נביאי האמת חירפו וגידפו ואף היכו והתעללו בהם באכזריות – האם יש מזאת ראיה לכך שנביאי השקר הם נביאי אמת? ושנביאי האמת הם נביאי שקר?
ואין לבחון גדולת אדם לפי מידת פרסומו ורוממותו הדמיונית, אלא לפי תוכן דבריו והוראותיו, ואם נמצא אדם שמפקפק (כל-שכן מחריב) יסוד מיסודות הדת (וכל-שכן מי שמתעה את העם אחרי ההבל), הרי שמצוה עלינו לשנוא אותו ולהשמיד את זכרו בכל אמצעי אפשרי.
והתמימות שבה אתה סומך על דברי כומרים אורתודוקסים בעלי אינטרסים, כמו צימרמן החוצב, מעוררת פליאה. והנך מחויב לבדוק בעצמך את השקפות רבך-אלילך, ולא לסמוך על שום אדם. כל-שכן שהוּכח במאמרים ברורים שחב"ד זו עבודת-אלילים, ואלילך הוא מין.
חפש "מנדל" במנוע החיפוש של האתר ותגיע למאמרים הללו, אם ברצונך להציל את נפשך. ואגב, היו לא מעטים לפניי שקבעו שמנדל הטמבל שר"י היה פסיכופט ומגלומן ומין ארור.
コメント