מדוע חובה להניח תפילין בחול-המועד? (חלק ב)

ו. פסיקת הגאונים


בספרות הגאונים לא מצאתי התייחסות להנחת תפילין בחול-המועד, למעט בשני מקומות: בסדר המיוחס לרב עמרם גאון אשר זויף והושחת על-ידי המינים וצאצאיהם (ראו: "כתר או נקדישך" שם הוּכח זיופו), וכן בספר "הלכות גדולות". שני החכמים הללו חיו ופעלו במאה התשיעית. בברכות-השחר שב"סדר רב עמרם גאון" (הרפנס), נאמר כך: "ומצות תפילין אינה בלילה ולא בשבתות ולא בימים-טובים"; ובספר "הלכות גדולות" (ונציה ש"ח) בהלכות תפילין סימן כה, נאמר כך: "תניא, רבי עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים-טובים? ת"ל 'וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה' [שמ' יג, טז] – מי שצריך אות, יצאו אלו שהן גופן אות".


משני המקורות הללו עולה, כי קו הפסיקה של חז"ל והרמב"ם נשמר: איסור הנחת תפילין הוא אך ורק בשבתות ובימים-טובים, וברור שיש להניח תפילין בימי חול-המועד בהתאם למסורת התורה-שבעל-פה האמיתית והמקורית, וכפי שראינו בחלקו הראשון של המאמר.


אולם, יש שני מקורות אשר מהם עולה לכאורה שאין להניח תפילין בחול-המועד לדעת הגאונים. אך כפי שנראה לקמן, מקורות אלה רעועים ביותר, ואף אם הם לא היו רעועים, הם היו בטלים בשישים לעומת שלל הראיות ואיכותן שהבאנו בחלקו הראשון של המאמר.


המקור הרעוע הראשון


בתוספות המינות מועד קטן יט ע"א (ד"ה רב יוסי), נאמר כך: "ובהלכות-גדולות פסק דאסור להניח תפילין בחולו-של-מועד". לכאורה, יש לפנינו עדות כי ר' שמעון קיארה מהמאה התשיעית, שספר "הלכות גדולות" מיוחס לו, פוסק שאסור להניח תפילין בחול-המועד.


ברם, פסיקה זו שנזכרה בתוספות, נמצאת רק במהדורת הילדסהיימר לספר הלכות-גדולות, שם, בחלק א (עמ' 482) נאמר כך: "אסור להניח תפילין בשבתות ויום-טוב, וכן הוא משום דכתיב: 'וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה' [שמ' יג, י]. ושאילו מקמיה רב יעקב בן חביב שאלה לעניין תפילין ואמר, אסור להניח תפילין בחולו של מועד, ובעי שאילה" וכו'.


הילדסהיימר מציין שם (בהערה 8), כי השם "רב יעקב בן חביב" אינו ידוע לנו ממקום אחר. הוא גם מפנה לעיין בספרו בעמ' 360 (בהערה 50), שם הוא מציין שהמלים "ובעי שאילה" מעידות על-כך שמדובר בנוסח שנוסף אחר תקופת הגאונים. ואכן, במהדורת "הלכות גדולות" שראינו בראש דברינו, תוספת זו אינה מופיעה – המהדורה שהבאנו בראש דברינו היא מהדורת מכון ירושלים, שהוציא לאור בשנת תשנ"ב מהדורה חדשה ומתוקנת על-פי דפוס ונציה ש"ח, עם תיקונים על-פי כתבי-יד ודפוסים ישנים (מהדורה זו הוכנסה לפרויקט השו"ת).


לפיכך נראה ברור, כי הנוסח הקדום והמדויק הוא נוסח המהדורה שהובא בראש דברינו, ובו לא נזכר כלל הקטע מ"ושאילו מקמיה" עד סוף הדברים, ובהתאמה לדעת התלמודים, מדרשי ההלכה, סדר רב עמרם גאון ורבנו הרמב"ם – שחובה להניח תפילין בחול-המועד.


נראה אפוא שבעלי-התוספות, שחיו מאות שנים לאחר תקופתו של בעל הספר "הלכות גדולות", החזיקו בידם נוסח מאוחר של הספר "הלכות גדולות", נוסח שהוחדרה אליו תוספת מינות המנוגדת לפסק התלמודים ומדרשי ההלכה, לפסק הגאונים, ולפסק רבנו הרמב"ם.


אגב, רבנו הרמב"ם מלמדנו, כי בעל "הלכות גדולות" נטה לשגות בעניינים פשוטים, וכֹה דברי רבנו בהקדמתו ל"ספר המצוות" (עמ' ד–ה), בעניין הספר שנקרא "הלכות גדולות":


"מנין המצוות כבר שגו בו בעניינים שלא אוכל לתאר עוצם זרותם, כי כל מי שעסק במניינן [...] כולם נמשכו אחר בעל הלכות-גדולות [...] כאילו קפאו הדעות אצל האיש הזה".


המקור הרעוע השני


"עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ" (דב' לב, לב). הרא"ש (להלן: הרוֹש) בספרו "הלכות קטנות" (בהל' תפילין), ציטט מ"ספר העתים" של יהודה ברצלוני (המאה הי"ב), וזה לשונו:


"ובספר-העיתים של הרב הברצלוני ז"ל ראיתי כתוב: 'ובפיסקא לגאון, הלכה: אסור להניח תפילין בשבתות וימים-טובים, דכתיב: וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת, ואסור להניח תפילין בחול-המועד'".


ברם, ב"ספר העיתים" שבידינו דברים אלה כלל אינם נמצאים! ויתרה מזאת, מדובר כאן בעדות של הרוֹש שמצטט את עדות "ספר העתים", עד מפי עד, ואין עד מפי עד כשר אלא בעדות אשה ומומי בכורות. ולא סתם עד מפי עד, אלא עדות על גאון שאינו ידוע, שהרי אין אנו יודעים מי-הוא-זה ואי-זה-הוא הגאון העלום הזה שמצוטט לפי הרוֹש ב"ספר העתים", ואפילו הרוֹש בעצמו אומר בהמשך דבריו שם: "ואין נראה לי לסמוך על האי פסקא".


נראה לי אפוא בסבירות גבוהה מאד, שהגאון האנונימי שנזכר ב"ספר העתים" המפוקפק שהיה בידי הרוֹש, הוא למעשה בעל הספר "הלכות גדולות" לפי אותו הנוסח המפוקפק שראינו לעיל במהדורת הילדסהיימר, שהרי שתי העדויות בעניין זה דומות מאד בלשון ובמבנה:


1) ספר "הלכות גדולות" מהדורת הילדסהיימר: "אסור להניח תפילין בשבתות ויום-טוב, וכן הוא משום דכתיב 'וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה'. ושאילו מקמיה רב יעקב בן חביב שאלה לעניין תפילין ואמר, אסור להניח תפילין בחולו של מועד".


2) עדות "ספר העתים" שהובא בתוך הלכות תפילין לרוֹש: "ובפיסקא לגאון, הלכה: אסור להניח תפילין בשבתות וימים-טובים, דכתיב: 'וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת', ואסור להניח תפילין בחול-המועד". והדגשתי בשני המקורות את המשפטים אשר כמעט זהים.


נמצא אפוא, שאין לפנינו שני מקורות מתקופת הגאונים, אלא מקור אחד מפוקפק לכל הטעות הזו. ושאלה אחת גדולה מנקרת במוחי: אם אכן הייתה מסורת גאונים כזו, שאסור להניח תפילין בחול-המועד, וכי יעלה על הדעת שרבנו הרמב"ם, מעתיקהּ המובהק והנאמן של מסורת הגאונים, לא יָדַע על מסורת גאונים כה חשובה? ואולי יתרה מזאת, וכי יעלה על הדעת שמסורת כה חשובה בעניין ביטול למשך שבועיים של שתי מצוות עשה מן התורה, לא תיזכר כלל אצל גאונים רבים וחשובים? כמו לדוגמה אצל רבנו סעדיה גאון? ואם אכן הייתה מסורת כזו, הייתה חובה על הגאונים לפרסמה במקומות רבים כדי להסיר תקלה מעם-ישראל.


נוסיף לעיין בהמשך דברי הרוֹש שם:


"ואין נראה לי לסמוך על האי פסקא, משום דקיימא לן הלכה כר' עקיבא מחברו, ואיהו מוקי 'וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה' בחוקת הפסח. ושבתות וימים-טובים נפקא ליה מן 'וְהָיָה לְךָ לְאוֹת' [שמ' יג, ט]. [...] ולרבי יוסי הגלילי דדריש 'מִיָּמִים' ולא כל ימים – פרט לשבתות וימים-טובים, לדידיה ודאי חול-המועד בכלל ימים-טובים כיון שקרוי 'מקרא קודש'. אבל לר' עקיבא דנפקא ליה שבתות וימים-טובים מ'וְהָיָה לְךָ לְאוֹת', אין זה בכלל כדפרישית לעיל. [...] ויש שמניחין תפילין בחול-המועד בלא ברכה, והמברך לא הפסיד".


ויש להעיר שלוש הערות על דבריו:


1) כבר ראינו שישנם תַּנָּאים רבים שחולקים על ר' עקיבא, ולכן רבנו הרמב"ם לא פסק כמותו, שהרי הלכה כר' עקיבא מחברו אך לא מחבריו, והרוֹש הסכל לא ידע ולא יבין.


2) מאין הרוֹש ידע לומר שלר' יוסי הגלילי חול-המועד הוא בכלל ימים-טובים? בגלל שחול-המועד קרוי "מקרא קודש"? והלא כל ההשוואה שנאמרה בתלמוד בעניין זה (חגיגה יח ע"א), היא כדי ללמד שחול-המועד אסור במלאכה ולא לשום עניין אחר.


ויתרה מזאת, מעצם ההשוואה בתלמוד במסכת חגיגה שם עולה, שאין חול-המועד נכלל בכלל ימים-טובים! מפני שרבות הן המלאכות המותרות בחול-המועד, ובימים-טובים כולן אסורות. זאת ועוד, איסור מלאכה בימים-טובים הוא מן התורה, ואיסור מלאכה בחול-המועד מצומצם יחסית והוא מדברי סופרים בלבד. ובכלל, מדוע הרוֹש ממציא ומחדש חידושים שלא נאמרו בגמרא על דעת עצמו, והלא מדובר כאן בביטול שתי מצוות-עשה מן התורה? וכבר ראינו שעצם האיסור להניח תפילין בשבתות וימים-טובים אינו ברור ומפורש, היעלה על הדעת להוסיף ולהרחיב מדעתנו את האיסור שחז"ל אמרו עליו במפורש שהוא עצמו רעוע?


3) הרוֹש אומר לעיל כך: