נשאלתי כך: מדוע הינך מתבטא בחריפות נגד רבי יונה מגירונדי, כאשר חזר בו ממעשה שעשה נגד הרמב"ם בשריפת הספרים, ועוד כתב ספר שלם על תשובתו – שערי תשובה? הרי גם מנשה בא לאחד מחכמי ישראל כאשר שאל עליו, "איך יתפתה לעבוד עבודה-זרה". הפולמוס נגד רבנו באותו זמן היה גדול, והיה קשה לקבל את דבריו. מדוע לאחר שרבי יונה מגירונדי הודה על מעשיו וחזר בתשובה, עדיין הינך מגנה אותו? תשובה:
כבר הרחבתי בעניינו של השטן מגירונדי בסדרת המאמרים: "חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם ושריפתם". וכדי להקל עליך אפנה אותך לעיין בסיכום מעלליו בחלק ח בפרק "סוף דבר". אגב, על עליבותו המחשבתית והנפשית של קמחי תוכל ללמוד שם בחלק א (השואל היה סבור שקמחי היה חכם גדול), ובחלק א יש גם התייחסות נרחבת נוספת לגירונדי.
על-כל-פנים, אשיב לך גם תשובה קצרה ממסורת התורה-שבעל-פה הנאמנה, מפסק חז"ל ורבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, ח), וכֹה דבריהם: "וכן המינים מישראל – אינן כישראל לדבר מן הדברים, ואין מקבלין אותם בתשובה לעולם, שנאמר: 'כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים' [מש' ב, יט]". וביחס למנשה, איני יודע למה כוונתך, אך משנה מפורשת היא בסנהדרין (י, ב): "שלושה מלכים [...] אין להם חלק לעולם-הבא ירבעם ואחאב ומנשה. ור' יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם-הבא, שנאמר: 'וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ' [דה"ב לג, יג]. אמרו לו [חכמים]: למלכותו השיבו ולא השיבו לחיי העולם-הבא".
הקושי להבין מדוע הנני מנאץ את גירונדי נובע מאותו המסך בעניינו של שר"י (השואל סבור היה ששר"י הוא מחכמי ישראל), דהיינו מאי הבנת מהות המינות ותכסיסי המינים ותעלוליהם. עלינו לדעת כיצד לזהות את המינים ולא לתת לתעלוליהם ולתעתועיהם לחדור ולזהם את נפשנו. המינים הם אויבי דתנו, וחובה לשנוא אותם, ואסור באיסור חמור לחמול עליהם. וגם בימי חז"ל המלחמה עם המינים הייתה קשה מאד, שהרי כך נאמר בחגיגה (ה, ע"ב): "כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה אמרו ליה רבנן: מאי תיהוי עלן ממינאי?", ושים לב כיצד שר" חושף את נכלולי מינותו (סוטה מט ע"ב): "שהיה [ר' יהושע] בקי בתשובת האפיקורסים ולהבין ברמזיהם כדאמרינן בחגיגה כי נח נפשיה אמרו ליה רבנן: מאי תהוי עלן ממינים?". אגב, בכל כתבי-היד והדפוסים למעט ווילנא, נאמר בגמרא "מינים", אך בדפוס ווילנא הטמאה נאמר "אפיקורוסין", ולניתוח תעתועם של המינים בזה ראו: "מדוע צאצאי המינים סילפו את נוסח תפילתם של חז"ל להשמדת המינים?", וכן: "ולמלשינים אל תהי תקוה – האמנם?".
ולא לחינם הקב"ה היכה באכזריות נוראה ובאלף אלפי מיתות משונות שישה מיליון באירופה הטמאה, אין זה אלא בעוון המינות שדרדרה אותם להשחתת דתנו וחמור מכך לשנאת ישראל – ועד היום הם שונאים את עם-ישראל וארץ-ישראל, כי שנאתם העזה לצה"ל ואפילו בשעת מלחמה וסכנה קיומית לעמֵּנו! היא רק הסימפטום לשנאת העם והארץ ולשנאת ייעודו של עם-ישראל – כי אין ייעוד לעם-ישראל ללא צבא-ההגנה-לישראל, וללא אהבת העם והארץ.
ובעשרות מאמרים הנני שופך אור על המינים ומוכיח את תעייתה של חברת המינות החרדית, וזו היא המינות בתמצית: עיוות הדת ויסודותיה ביד רמה ובעזות פנים תוך רמיסת הזולת וזלזולו והפיכתו לתת-אדם, אשר מצדיקה את גזילתו וניצולו ורדייתו וכן לתעתע בו ולהתנשא מעליו ולשטום אותו ואף להתיר את דמו, והראש והאדמו"ר המרכזי לדרך המינות הזו הוא שר"י.
עוד תמה השואל בעניינו של שר"י, מדוע איני דן אותו לכף זכות שהוא התכוון שנבין את דבריו על דרך המשל והחידה? וכך השבתי לו בעניין זה בתכתובת שקדמה לזו שהובאה לעיל:
ובכן, את אותן הטענות בדיוק ביחס לשר"י, טוענים מקובלי האופל ביחס לספרם הטמא, דהיינו שמדובר במשלים ולא בפשטים. ולא רק מקובלי האופל, יש גם כיתות נוצריות אשר מפרשות את הברית החדשה כמשלים, וחולקות על השקפות פגאניות אשר מחזיקים בהן רוב כיתות הנוצרים. שר"י היה אפוא מתעתע, כדרכם של המינים, ותוסיף לזה את הקושי החברתי והרגשי וכן את רגשי הנחיתות של הספרדים, וכן את העובדה שהוא התיר ליהנות מדברי תורה ולשגות בהבל ובהזיות, ותמצא את הסיבות וההצטדקויות להכשרתו. לגבי ראיותיך לטענתך האמורה, ובכן, הנני חוקר את שר"י שנים לא מעטות, והנני מכיר היטב את תעתועיו ונכלוליו (וכבר כתבתי עשרות מאמרֵי תשובה לטועני זכותו), ולכן איני נופל בפח היקוש של שר"י, כי כלל אחד עומד לנגד עיניי תמיד: ביסודי הדת, אמת ושקר בערבוביה הינם מסימני המינים. ולכן חכמים ע"ה כל-כך שנאו אותם, כי הם הפילו חללים רבים בעם-ישראל, שהרי אם הם לא היו מתוחכמים ולא היו מתעתעים והיה קל לנתצם – לא היה צורך לקבוע ברכה כנגדם.
ואם המינים לא היו כל-כך מסוכנים לדרך ה' ולא היו ממיטים בתעתועיהם חורבן על עמֵּנו, חכמים ע"ה לא היו נחלצים לפסוק הלכות כל-כך קשות בעניינם, והנה מעט מפסקיהם:
[א] "אבל מוסרי ישראל והמינים והאפיקורוסים, מצוה לאבדן ביד ולהורידן לבאר שחת, מפני שהן מצירין לישראל ומסירין את העם מאחרי ה', כישוע הנוצרי ותלמידיו [=כל בעלי ההגשמה והמאגיה למיניהם], וצדוק ובייתוס ותלמידיהן [=כל מחריבי התורה-שבעל-פה למיניהם, כגון התועים אחרי הקבלה הפגאנית המיוחסת לבר-יוחי] 'שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב' [מש' י, ז]" (הל' עבודה זרה י, ב); [ב] "מי שאינו מאמין בתורה-שבעל-פה [...] הרי זה בכלל המינים ומיתתו ביד כל אדם. [...] מורידין ולא מעלין כשאר המינים [...] – כל אלו אינן בכלל ישראל ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינים, אלא כל ההורג אחד מהם עשה מצוה גדולה והסיר מכשול" (הל' רוצח ושמירת הנפש ד, יד–טו); [ג] "המינים והם עובדי-עבודה-זרה מישראל [...] מצוה להורגן. ואם יש בידו כוח להורגן בסיף בפרהסיה הורג, ואם לאו, יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן. כיצד? ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם ומסלק הסולם, ואומר לו: 'הרי אני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך', וכיוצא בדברים אלו" (הל' ממרים ג, א).
קצרו של דבר, חז"ל ורבנו אפשרו לאדם להיות יצירתי, וכל דרך שתעלה בדעת האדם להורגם – ראויה, מפני שהם מחריבים את דת האמת וממיטים אסונות וייסורים איומים ונוראים על עמֵּנו. ולא רק שמי שהורג אותם עושה מצוה גדולה ומסיר מכשול, אין צורך לא בעדים ולא בהתראה ולא בדיינים! ואפילו גוי עובד אלילים נהרג אך ורק בבית-דין ולאחר עריכת משפט!
הבאת בדברים: "וכן המינים מישראל – אינן כישראל לדבר מן הדברים, ואין מקבלין אותם בתשובה לעולם, שנאמר: 'כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים' [מש' ב, יט]".
וזה היה לי קשה, האם אין דרך למין לחזור בו מטעותו, ובגלל שנניח טעה באחד מהעיקרים מעתה אין לו תקנה לעולם?
אבל הרמב"ם שם בהמשך ההלכה כותב, "והמינים הם התרים אחר מחשבות לבם בסכלות בדברים שאמרנו עד שנמצאו עוברים על גופי תורה להכעיס בשאט נפש ביד רמה ואומרים שאין בזה עוון".
האם לא ניתן לומר שלעניין הלכה זו שלא מקבלים אותם בתשובה הרמב"ם סייג זאת רק למינים שעברו על גופי תורה להכעיס וכו', אבל מי שבשל טעות מחשבתית טעה באחד מהעיקרים, ואחר כך קיבל את האמת, ומעולם לא עשה דבר להכעיס אלא חיפש…