סערה חדשה מתחוללת בימים אלו בראש-העין, סערה שהצליחה לזעזע במעט את תושבי עיירה רדומה זו משלוותם, שכן נוגעת היא לעניין, שכיוצאי תימן, הם מקדישים לו חשיבות מרובה והוא: חינוך בניהם בתפילה ובקריאת התורה לפי מסורת תימן, בייחוד עניין ההגייה והמבטא.
כרוזים שונים הופצו ועדיין מופצים בראש-העין, שתושביה כולם מיוצאי תימן. בעיקר נוטלים חלק בפעילות הצעירים המשכילים של העיירה. רבנים מיוצאי תימן ממקומות שונים בארץ חיוו דעתם במכתבים שהריצו לראש-העין, ואף היו פניות לרב שלום מנצורה, יו"ר מועצת ראש-העין.
העניין נוגע לנסיונו של אחד ממנהלי בתי-הספר של החינוך העצמאי בראש-העין (אגב, החינוך כמעט כולו בראש-העין נמצא בידי החינוך העצמאי), לשנות את מנהגיהם של בני תימן במסורת הקריאה והתפילה, בהכריחו את תלמידי בית-הספר לקרוא במבטא ספרדי ולא במבטא תימני. כן מונע הוא את התלמידים לקרוא בעצמם בעת עלייתם לתורה (כמנהג יהודי תימן וכן הדין לדעת כולם), אלא הם מברכים והחזן קורא. כמו כן, נשמעו טענות חמורות הרבה יותר על נסיונות הכפייה של מנהל בית-הספר, שדורש מתלמידיו לנהוג כמנהג אשכנז ולבטל את מנהג תימן.
הורים רבים התמרמרו על ניסיון משונה זה, ופנו בטענות אל מנהל בית-הספר עצמו ואל אגודת "כנפי-יונה" בראש-העין, אגודה שמטרתה היא "קידומם של מיזוג עדות ושל חינוך הנוער ברוח התורה והמסורת". לפני כחודש, פנה מזכיר האגודה מר צדוק העצני (עזאני) בשם היו"ר אל מנהל בית-הספר, הרב בורנשטיין, בבקשה לשמירת מסורת הקריאה בתורה ואמירת התפילות והברכות בהברה השגורה לפי המסורת של יוצאי תימן.
וזה לשון הבקשה:
זה למעלה מחצי-שנה פונים אלינו הורים אשר בניהם, דור עתידם, לומדים בבית-ספרכם, בעניין שינוי מסורת אבות לברך על ספר תורה שאחד קורא לכולם (אחד ההורים אף פנה בכתב בנדון זה), והדבר נוגד את הדין בכלל ומסורת יהודי תימן בפרט. יורשה לנו להעיר לכבוד תורתו כי אצלנו גם קטן שטרם הגיע לגיל בר-מצוה עולה למנין שבעה בקריאת התורה בשבת, וקורא בציבור בשישי לפי מסורתא קמייתא כפי שקבלנוה מאבותינו (ראה בזוהר הקדוש פרשת שלח דף קסד). על אחת כמה וכמה שתלמידים שהם בני מצוה, חייבים לקרוא בעצמם, ואין לנו כל ספק שהם יודעים בעצמם לקרוא, וכל חריגה ממסגרת מסורת אבותינו אשר נשארה לנו הישארות הנפש בארצנו הקדושה – בין אם באה במזיד או בשגגה על-ידי מי שמתנכל או אפילו חושב להתנכל לה – פירושה הנפת גרזן לכריתת עץ יונק ממים חיים של מסורת טהורה, שנשתמרה בתוכנו מאז אלפי שנים ושמרנו עליה בנר"ן. ולא ייתכן כי בבית-ספר קדוש ונכבד, אשר בו אנו מתכבדים ומפקידים בו את היקר לנו – בנינו, יבוא מי שיבוא וינסה לשבש בעקיפין מסורת זו ולהכריתה בשלבים, מפי בנינו. דבר זה הוא לזרא גם לבנים עצמם, וגורם להם עגמת נפש ודיכאון נפשי, ואינם שמים לב גם ללימודים שבית-הספר מקנה להם בהתאם לתכנית המקובלת (כפי שסיפרו הילדים להוריהם), וזאת עקב מקרה מוזר זה שנגרם להם בבוקרו של יום השני והחמישי בשבוע. ואפילו עלול הדבר לגרום לילד להתרחק מאמונה ומעיון במסורת אבותיו, ועלול הענין להביאו מדחי אל דחי, עקב זאת לכשהוא נקרא בשבת לספר תורה לקרוא בציבור משתבש בלשונו או בסדר הניגון והקריאה, וזאת כפי שהסכינוהו בכפייה ללא רצונו – מוריו, בימות החול כנ"ל. והוא הדין בברכות ותפילות הנאמרות בין כותלי בית-הספר בהברה בעברית המשובשת המדוברת, עניין דהוא לדידן ייחשב לחירוף וגידוף רחמנא ליצלן, ולא ייתכן כי דווקא בבית-ספרם ימירו לבנינו זהב בסיגים – וחגב בלויתן ודגים.
לא נכחד מכבוד הרב כי אלו הדבר היה נעשה על-ידי בתי-ספר אשר המחנכים בהם שייכים למתעטפים באיצטלא של "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך", גם אז לא היינו מחשים, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שלגבי בית-ספרכם הקדוש, עם מוריו ומחנכיו אשר הדרת פניהם אומרת טוהר וקדושה שלא נחשה, בהיותנו בטוחים כי לא נעלם מכבודכם חומרת הדברים הכואבים לנו, ואשר אנו מביעים אותם על הנייר בזה, ודי לחכימא ברמיזא...
נהיה אסירי תודה והוקרה לכבודו, באם יתן הוראה לכל המורים והמחנכים הכפופים להנהלתו, כי כל הברכות והתפילות בלי יוצא מן הכלל, ייאמרו בלשון הקודש בהברה הזכה והתמימה השגורה בפינו (אשר טרם עברו ביטויים זרים וחולין בתוכה). כמו כן, יש להורות לכל המורים, כי כל בן מצוה העולה למנין שלושה בשני ובחמישי בשבוע, יברך ויקרא בעצמו על ספר תורה כפי שזה מקובל אצלנו, במסורת המסורה לנו מפי אבותינו מדור לדור מאז אלפי שנים עד משה רע"ה.
עד כאן לשון הבקשה.
העתקים מן המכתב נשלחו לבתי-הכנסת בראש-העין, לפיקוח על החינוך העצמאי, למר עזריהו ממשרד החינוך המפקח על החינוך העצמאי, למנהל הכללי של החינוך העצמאי הרב יצחק מאיר, לפרופ' שלמה מורג מן האקדמיה ללשון העברית, לרב שלום יצחק הלוי ממועצת הרבנות הראשית, לרב יוסף קאפח חבר ביה"ד בירושלים, לרב יוסף צובירי רב לעדת התימנים בת"א-יפו, לרב יחיא אלשיך, לרב המקומי בראש-העין הרב דוד חג'בי, לרב ישעיהו משורר מפתח-תקוה, למר סעדיה כובאשי מת"א, לרב זכריה כהן מת"א, לרב זכריה כהן מנהלל, למר סעדיה לוי מהועד הפועל של ההסתדרות, לרב יעקב מזרחי מרחובות חבר מרכז אגודת ישראל, לרב יוסף מלמד יו"ר ועדך החינוך במועצת ראש-העין, ולמערכת עיתון "אפיקים".
מר העצני פנה בשם אגודתו אף לרב שלום מנצורה, יו"ר מועצת ראש-העין, בעניין תפילה וקריאה בנוסח אשכנז בבית-הספר התיכון הדו-שנתי שבבעלות המועצה.
עד עתה הגיעו תגובותיהם של הרב שלום יצחק הלוי, הרב יוסף צובירי והרב דוד חג'בי, שהסבירו לרב בורנשטיין, מנהל בית-הספר, כי מן הדין אין לכפות על התלמידים לנהוג במנהג אשכנז, מה עוד שמקובל בידי יוצאי תימן ואישרו זאת חוקרי הלשון כי הצדק איתם.
בד בבד, הופץ בראש-העין כרוז בעילום שם בחתימתם של "החרדים לדבר ה' האגודה לעזרת אחים" (מאחורי שם זה מסתתר מחנך, אחד המשכילים הפעילים מצעירי ראש-העין), בכרוז נאמר:
טעותו של מר העצני, בזה שהסתפק לפנות אך ורק לאנשים אחדים, במקום לעורר את לב הציבור ולהודיע לכל החרדים לדבר ה' במקום, ולספר להם את האמת לאמיתה, שלא די שבתי-ספר אלה עומדים על רמת לימודים נמוכה שאין אח ודוגמה לה – אלא שהעוסקים במלאכת-קודש זו בבתי-הספר של האגודה, המאוכלסים מתלמידים בני יוצאי תימן, מנסים לפשוט מעליהם את לבושם האמתי, הוד תפארתם ומסורת אבותיהם הקדושה והצרופה, ולבלבל אותם במנהגים ואורחות חיים משונים, שיסודם באירופה הישנה-נושנה, שאין מקומם במסורת העברית היפה.
יהדות תימן ידועה כעדה עתיקת יומין, ששמרה על גחלת המסורת כבבת עינה. סגורה ומסוגרת, כשמורת-טבע שנשתמרה מלפני חורבן בית ראשון, ואין שום אדם בר-דעת אשר יכול להרשות לעצמו להתכחש לקדמותה, לדייקנות לשונה, ליסוד ניבה והגייתה, וזאת, נוכח העובדה שלא התערבה בגויים ולא למדה ממעשיהם.
כל המחקרים הלשוניים והמדעיים שנעשו עד כה, בידי חוקרים ואנשי מדע, מודים בגלוי, שהלשון העברית וההגייה האמתית, המדוקדקת והעתיקה, הבבלית והטבריינית, היא זו ששמורה עד היום בפי יהודי תימן. אין שום רב, ואין בלשן (ראוי לשמו) שאינו מודה במסורת הלשון המדוייקת שבפי יוצאי תימן, ורבים הם שאמרו: אילו ניתן להנחילה כיום לכל העם היהודי, היה הדבר בבחינת הוד קדומים והחזרת עטרת ישראל ליושנה. וכאן נצטט את אחרון החוקרים פרופ' שלמה מורג בספרו הגדול "העברית שבפי יהודי תימן" (עמ' 292):
"עיוננו מלמד, בין שאר עניינות, שמסורת ההגייה התימנית היא היחידה שיש בה המשך ישיר של מסורת הגייה קדומה – המסורת הבבלית. מסורת ההגייה ה'ספרדית' אין בה המשך ישיר למסורת המבטא הארץ-ישראלית, וההגייה ה'אשכנזית' הריהי מאוחרת, כפי שראינו, ביחס לשתי ההגיות האחרות. בוא וראה מה רבה חשיבותה של יהדות תימן כמשמרת ערכים, הן בתחומי הספרות והן בתחומי הלשון, שלולא נתקיימו בידיה כי אז אבדו ונגנזו: א) נכסי ספרות עשירים נשתמרו בתימן דורות מרובים ובזכותה של יהדות תימן נתקיימו לנו; ב) מסורת הלשון של בבל של תקופת הגאונים – ומסורת זאת יונקותיה מארץ-ישראל הן יוצאות – נמצאת מוארת מכוח מסורתם של בני תימן".
גאוותם של יהודי תימן, היא בשמירת המסורת היהודית הקדומה, וכל אדם שינסה לערער את מהימנות הדיוק האיתן בהגייה התימנית, לא יצליח להוכיח את ההיפך, אף אם יהגה לילות כימים הוא והדורות הבאים אחריו – סופו שייגע לריק ותקוותו למפח נפש.
לצערנו ולדאבון לבנו, לא די לנו שבני הישיבות מתערטלים בחלקם ומתרוקנים... כאילו כל עברה של יהדות תימן במשך אלפי השנים – הוא כאין וכאפס. והנה עומדים אנו בפני תופעה אחרת, לערער את הגירסא וההגייה התימנית אף מפי ילדינו – הפיקדון היקר בחיינו.
במקום פנייתו של מר צ' העצני לאנשים פרטיים, הוא היה צריך לפנות לכל הציבור בקריאה: לתנות, לספוד ולבכות על יהודי תימן, שלנגד עיניהם ניתצת, ניתשת ונהרסת מסורת אבותיהם ואבות אבותיהם והם מחשים, כאילו לא אכפת להם. כשם שאין לנו זכות לתבוע ממורי בתי-הספר של החינוך העצמאי לשנות את הברתם המשובשת והמסורסת (אע"פ שזכות היא לדרוש מהם) – כך אין להם כל זכות מוסרית להאביד ולהשבית מאנוש זכר מסורתנו וגרסתנו והגייתנו המדוייקת. אנו מכבדים כל חינוך הבא להוסיף ולתמוך בטוב, ואנו דוחים בשאט נפש כל מי שבא לגרוע מהטוב ולהשריש את הרע. אין אנו מאשימים אף אחד ממורי האגודה, ואין לנו ח"ו כל טינה נגד גירסתם והגייתם, כי כל זה נבע מהגלות הארורה. על כך כבר העיר הנביא, כי לאחר שהוגלו בני ישראל על-ידי סנחריב ונבוכדנצר, נתבלבלה שפתם ונתמעטה צחות לשונם כאמור: "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית" (נחמיה יג, כד).
אנו פונים אל כל אלה החותרים תחת ההגייה וההברה התימנית ואומרים: "אל תחטאו בילד" ואל תנסו לעקור את ציפור הנפש של שפת הקודש שבפי ילדינו והיה הדבר לכם לצדקה.
ולבסוף, הננו פונים לציבור יוצאי תימן ומזכירים את הדברים המובאים בגמרא (עירובין נג): "אמר רב יהודה אמר רב: בני יהודה שהקפידו על לשונם – נתקיימה תורתם בידם". ובמקום אחר נאמר: "מפני מה נגאלו ישראל ממצרים, בשביל שלא שינו את לשונם". אין ספק, כי בזכות שמירת לשוננו, זכתה גולת תימן לגאולתה השלמה. על כן, עלינו לקיים בכל יום ובכל שעה את הפסוק: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם [ולדקדק באותיותיה ובדקדוקיה] [...] לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם" (דברים יא, יט–כא).
***
לפנייתה של מערכת "אפיקים" השיב המנהל בהתחמקות וברוגז.
דעתנו היא, כי הניסיון לכפות מנהגי קבוצה מסוימת על קבוצה אחרת, לא רק שאינו עולה בקנה אחד עם ההלכה, אלא אף מעיד הוא על התנשאות והתייהרות שאין לה על מה שתסמוך. דומה פרשה זו לעניין השחיטה, לכך שנמנעים יוצאי גלות מסוימת מלאכול משחיטתם של יוצאי תימן. וכבר הגיעה אלינו השמועה על פלוני רב צעיר מיוצאי תימן, שקיבל סמיכות שחיטה מרבו באחת מישיבות בני-ברק, ובעת שערך מסיבה לרגל כך, נמנע רבו מלאכול משחיטת תלמידו וכך ביזהו קבל עם ועדה. עוד נוכחנו בצעירים מיוצאי תימן שנתחנכו בארץ, אשר נמנעים מלאכול בבית הוריהם או בבית קרוביהם מחמת שאין הם נוהגים כמנהג אשכנז.
וכשם שההתנשאות אינה מוכיחה גדלות ורוממות, כך ההתחסדות מוכיחה על צביעות, טמטום חושים ועיוורון.
דעתם של צעירי ראש-העין, וביחוד של צדוק העצני, נחושה למנוע ניסיון כפייה זה של מנהל בית-הספר. אנו תקוה כי לא יהא צורך במאבק חריף לעניין שהוא כה פשוט וברור, וכי מנהל בית-הספר יבין כי עליו לעודד את תלמידיו לשמור על מסורת אבותיהם.
מאמר זה פורסם לראשונה בכתב-העת אפיקים גיליון יג–יד, טו במנחם-אב תשכ"ו, עמ' 14.
Comments