מבט אל העבר: לבני ראש-העין אסור להוליך נוסעים לעיירתם

עודכן: 28 בינו׳ 2021

הדרך לפיתוח מקום ולקידומו


ראש העין, שסיפקה ידיים עובדות לקיבוצי הסביבה, למפעלים, לעיירות הסמוכות, שהייתה מעברה – היא לא תקבל תחנת מוניות בפתח-תקווה. מי שאין לו לא יהיה לו.


עולי רוסיה, שקיבלו דירות מן המוכן, שאינם רוצים לצאת לעבודה קשה, כי הינם בעלי מקצועות; שהספיקו במשך שנת אזרחות אחת לצייד את דירותיהם במיטב המִכשור החשמלי של שנות השבעים – גם הם לא יקבלו תחנת מוניות, אבל הם לא ביקשו. ואפילו לא יתנו להם, הם אינם רוצים, כי אינם זקוקים לה.


וזו התודה של מעצבי המדיניות החברתית של ישראל, לאזרחים מן השורה התחתונה, שכל בקשתם – תחנת מוניות. מי ישמע את זעקתם כאשר מנגד ניצבים בעלי אינטרסים כלכליים חזקים, המפעילים את כל כובד קשריהם ולחציהם לתועלתם. מול עמדות אלה נמחצים צרכיהם היסודיים של תושבי ראש-העין, ואין מושיע. ראש ממשלה, לא. שר אוצר, לא. שר חינוך, את מי מחנך? שר התחבורה, אולי, אבל כאן כאמור ישנה בעיה של איזון ושל הקטנת עוול חברתי ארוך, ומי אני, יאמר שר התחבורה, כי אצא לתקן עוולות, שאיש אינו נותן דעתו עליהן. ועוד בתחום הרחב של צידי החברה, ולא רק בשאלה הצרה של התחבורה בישראל.


תיאור מוטעה


עיריית פתח-תקווה וכלי התקשורת השונים ניפחו את העניין, הסיטוהו מנקודת הכובד המרכזית שלו והפכוהו לבעיה של אלימות והתפרעויות.


לדעתנו, האלימות בכל הפרשה הזאת היא עניין משני. אנו רואים בתביעתה של ראש-העין בראש ובראשונה תביעה לתעסוקה ולמקור של פרנסה, תביעה למתן אפשרות לפיתוח העיירה – וכך צריך כל אחד לראות את הבעיה.


טענתה של עיריית פתח-תקווה, כי שמונים המוניות של העיר מספיקות לספק את השירות גם לעיירה, אינה יכולה להוות בסיס לשלילת מקור תעסוקה ופרנסה לראש-העין ולכל יישוב סמוך אחר. אחרת נקבע כאן מונופול, בדומה למונופול של "אגד" ו"דן" – על כל המגרעות שלו, שאנו חשים אותן על בשרנו מדי יום ביומו.


עיריית פתח-תקווה מודה, כי התפתחות שירות המוניות שלה באה "כאשר העיר החלה מתרחבת על-פני שכונות מרוחקות יותר", משמע – שהתפתחות זו הינה של פתח-תקווה העיר ולא של היישובים שבסביבה, אך היא באה על חשבון הישובים שבסביבה. באיזו זכות מונעים מיישובים אלה להתפתח? שהרי גם להם יש את אותה הזכות ממנה נהנית העיר פתח-תקווה – לשרת את עצמם בעצמם ולא להישאר תלויים בשירותם של אחרים.


צעד ראשון לפיתוח


לאמיתו של דבר, אין כאן עניין של מקורות תעסוקה לשמונה-עשרה משפחות בלבד. העניין הוא עמוק יותר. מתן תחנה יעודד את הרחבת השירות מצד ראש-העין, יקל יותר על הגישה לעיירה וממנה – דבר שישפיע לטובה על המסחר ועל יתר שירותי הרווחה בעיירה. וכל זה, בסופו של דבר, יקדם את ראש-העין. אולם, העיירה הזאת, ככל יתר עיירות הפיתוח, לא נועדה אלא להיות מאגר של ידיים עובדות בעבור הסביבה. אם יש צורך בהקמת תעשייה – יש להקימה בפתח-תקווה עצמה או בקיבוצים שבסביבה, אך לא בראש-העין. עוד בשנת 1971 התייחס ראש-המועצה המקומית מר יוסף מלמד לבעיה הכאובה הזאת, באמרו:


"מפעלי תעשיה לא הוקמו עד עכשיו בעיירתנו. רוב תושבי המקום מוצאים את פרנסתם בכל מרחב דן. מחדל זה יש