מבט אל העבר: גְּנֵבוֹת בְּהֶסְתֵּר – גֶּזֶל בְּהֶתֵּר

מי ימנה את סכומי העתֵק – מיליונים, עשרות מיליונים, מאות מיליונים, מיליארדים – שנגנבו, בוזבזו ונמעלו מקופת הציבור. נמנה רק אחדות מן השערוריות שנתגלו בשנים האחרונות: מפעלי ליילנד, שדות הנפט באבו רודס, חברת "ורד", בנק א"י-בריטניה, טיבור רוזנבאום ו"החברה לישראל", ואין הרשימה מלאה, אף לא מן הגלויות שבשערוריות. אך כידוע, חלקו הגלוי של קרחון אינו אלא זעֵיר משלמותו, ורובו הגדול נסתר מעין רואים במים העמוקים של האוקיינוס...


שערוריות אחרות עוד יתגלו ורובן אולי לא יתגלו לעולם, אבל כולן יחד אוכלות את מיטב הלשד של הכלכלה הלאומית. אילולא נחשפו משרדים מסוימים של רואי-חשבון בכל קלונם בשערוריות הידועות לנו – בהעלימן עין מן המתרחש בחברות שעמדו לבדיקתם (בין בשל היותם שותפים לקנוניה בין מרשלנות ואזלת-יד) – מציעים היינו למַנות רואה חשבון אשר יסכם את כל הסכומים שנגנבו, בוזבזו ונמעלו. ודאי היו מתקבלים מספרים אסטרונומיים שהיו חושפים את מלוא הקלון לחברתנו הלאומית, לאין ערוך יותר מאשר בעת הטיפול בכל שערורייה לחוד.


עתה עומד להתווסף על השערוריות שבהסתר עוד אחת, העולה על כולנה – גזל בהיתר: המפלגות הגדולות במדינה – העבודה, חירות ומפד"ל – החולשות על רוב ניכר בכנסת, מבקשות שקופת המדינה תעמיד לרשותן סכום שבין 50 ל-100 מיליון לירות ישראליות לשם סילוק חובותיהן. הכסף אמנם יינתן למראית עין כהלוואה, אולם תנאיה יהיו כאלה שלאמיתו של דבר לא תהיה זו הלוואה אלא מענק. מי שיביא בחשבון את מגמת האינפלציה הדוהרת ואת הריבית השלילית (ההפרש שבין הריבית הרגילה שבשוק הכספים העומדת בערך על 25% לבין זו המוטלת על ההלוואה הזאת העומדת על 5%), יווכח לדעת, כי לא זו בלבד שהכסף לא יעלה למפלגות אפילו פרוטה שחוקה, אלא שהם ירוויחו כספים רבים מן ההלוואה הזו, שהרי די שישימו בצד את חציו של הסכום וישקיעוהו בתנאים נורמליים כדי שירוויחו על העסקה סכומים ניכרים.


אין אנו מתנגדים לקיומן של מפלגות, הן קרואות למלא תפקיד חשוב בהפעלת המשטר הדמוקרטי. לכל קבוצת אנשים יש זכות להתאגד ולהילחם בציבור על השפעה ועל כוח פוליטי. במה דברים אמורים? אם התאגדות כזאת אינה באה על חשבון הציבור, ואם החברים במפלגה רואים אותה חשובה דיה להקריב קורבנות בעדה ובעד הרעיון שהיא מייצגת. אולם, אם נכונות זו איננה קיימת, חייבת המפלגה להתחסל ולעבור מן העולם, אחרת נהפכת היא לחבורה להונאת הציבור, לגניבת דעתו, להשתלטות עליו באמצעים שאינם כשרים יותר מאשר השתלטות בכוח הנשק. הפצצת הבוחר במודעות המבלבלות את דעתו, כשאין להן כיסוי בנכונות החברים לשאת בהוצאותיהן היא שטיפת-מוח בלתי הוגנת. הידיעה, כי יש מי שיכסה את גירעונות המפלגות, בנוסף על המימון הניתן להן על-פי "החוק", גורמת בזבזנות בחיים הפוליטיים ושחיתות במוסר הציבורי.


יכול מי לומר, כי אין זה סכום גדול: אפילו מאה מיליון, מול תקציב של 56 מיליארד. אין אנו אומרים להגן על התקציב ועל הסכומים הרשומים בו. בטוחים אנו, כי ניתן לעשות בו קיצוצים וקימוצים. אפשר לחסוך מיליארדים רבים, והמדינה תהיה נאלצת לעשות זאת, לכשיתברר בקרוב, כי התקוות למענקים מארצות הברית הן מוגזמות. אבל גם בתקציב של 56 מיליארד, אין לזלזל בסכום של מאה מיליון. למרות ההאשמות בדמגוגיה בפי האינטרסנטים, רוצים אנו לחזור על הקביעה, כי סכום זה די בו להבטיח ארוחה בבית-הספר לכל ילד רעב, שאינו זוכה לה בביתו.


מה שמונע את הטיפול בשכבות המקופחות איננו רצון רע, כביכול, ונטען שגם לא חוסר הבנת הצרכים. הנימוק הרשמי בכל פעם הוא: "אין תקציב, אין אנו יכולים להניף בבת אחת גם את דגל הביטחון וגם את הדגל הסוציאלי". אך המציאות מוכיחה כי אין אמת בטענה זו: לכיסוי גניבות – יש?! לפיצוי על מעילות – יש?! לבזבוזים משוועים – יש?! ועתה – למתנת חסד למפלגות – מספיק התקציב? רק לא לבנות דירות לזוגות צעירים? רק לא לדירות למשפחות מרובות ילדים? רק לא למעונות יום לילדים מקופחים?


לגזל עומדים להקציב בגלוי מאה מיליון. בעת שהמחירים על המצרכים החיוניים ביותר ממריאים ומביאים את המשפחות הנזקקות עד פת לחם, כאשר כוס חלב היא בבחינת מותרות.


אזהרתנו למפלגות: יש לכן די ידיים בכנסת להעביר את חוק הגזל, אך אין די ידיים מחוץ לכנסת לבחור בכם שוב לתפקיד שאתם מועלים בו.


הלאורך ימים תתהלכו עירומים לעין הציבור ולא תתבוששו?


[באותו העמוד מובא קטע נוסף, והנה הוא לפניכם:]


זה גרוע מפשע – זה טמטום!


אילו היה זה גילוי של רשעות או קשיחות או רוע לב, אבל אין זה כך. אותם 120 מיליוני לירות שהיו מיועדים להתחלת פעולה להקלת מר גורלם של בני נוער במצוקה, נעלמו לפתע מהתקציב. נעלמו ואינם.


לעומת זאת, טפח במיליונים רבים תקציבו של משרד הדתות, לאו דווקא לצורך תשמישי קדושה או שירותים דתיים ממש. לא לדת ניתנו המיליונים, אלא לשר הדתות. "דמי לא יֶחְרַץ" דהיינו שוחד בעבור שירותים שאין להם ולא כלום עם מצוות הדת. כך גם במשרדים אחרים, לכל דבר נמצא הכסף, רק לא לנוער במצוקה כדי לשקמו ולהצילו מזרועות הפשע.


לא כל סעיפי ההוצאות בתקציב מכוסות בהכנסות. לאחר הכל התקציב הוא גרעוני, והגירעון, אומרים, מגיע לארבע מיליארדי לירות. מדוע אפשר לממן בגירעונות תקציבים אחרים ורק 120 המיליונים למצוקה ולעוני "זכו" להיעלם מן התקציב?


לא, אין זו רשעות סתם. זה טמטום תהומי של עסקני ציבור שאינם יודעים על מה הופקדו ומי הפקידם על המשמרת. חוסר הבנה גמור למצבנו, לחומר הנפץ המצטבר ברבדיה השונים של החברה, שיתפוצץ יום אחד ברעש אדיר אם לא יתוקן המעוות בעוד מועד. אווילות מופלגת וכסילות מובהקת.


הם אינם מבינים, כי אם מתעלמים מן הכלל ש"ישראל ערבים זה בזה" בענייני חברה, הוא לא יהיה תקף גם בענייני ביטחון ובהגנה על הארץ הזאת מפני אויבנו מבחוץ. ערבות אינה ניתנת לחלוקה, מי שאינו מבין זאת הוא אוויל וסכל.


מאמר זה פורסם לראשונה בכתב-העת "אפיקים" גיליון נז, ניסן תשל"ה, עמ' 2.


צילום שער הרשומה מאת: איציק אדרי.

רישיון: CC BY 2.5.

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!