מבט אל העבר: אבנר שאקי – לאן? (על שילובן של עדות המזרח בישראל)

בהצבעה על הצעתו של חבר הכנסת לורנץ בנוגע להגדרת "מי הוא יהודי", הצביע חבר הכנסת ד"ר אבנר-חי שאקי בעד ההצעה – בניגוד לרצון מפלגתו והקואליציה. מיד לאחר מכן החל מחול שדים סביב שאקי מכל הצדדים – אלה שהצבעתו הרגיזה אותם הוקיעוהו והענישוהו בצורה החמורה והמעליבה ביותר: הדיחוהו מתפקיד שיש בו קרבה למקור כוח ומשאבים, אך יחד עם זה קראו לו להישאר במסגרת של הסיעה והמפלגה כדי להמשיך לפקח עליו. ואלה שראו בהצבעתו סמל למאבקו של ציבור מקופח ועשוק, קרי עדות המזרח, יצאו בקריאות אהדה ותמיכה.


העיתונות, על גווניה השונים, חילקה לשאקי תארים שונים: "מורד", "פנתר מסוגנן", "תופעת שאקי", "עדתי" וכדומה. עד כאן תיאור העובדות. אנו ננסה להבהיר את "המאורע" הזה ולחוות דעתנו עליו.


קודם כל, הצבעתו של חבר הכנסת ד"ר שאקי איננה קשורה בשום אופן ופנים לא בבעיית מאבקם של עדות המזרח, ולא בעובדה ששאקי הוא איש עדות המזרח. הוא הצביע בצורה שהצביע אך ורק מטעמים מצפוניים, שהרי דווקא הבעיה שעמדה להצבעה הינה בעיה אשכנזית טהורה, שנבעה מהעובדה שמספר גדול של עולים מאירופה-אמריקה הם נישואי תערובת – דבר שכמעט אינו קיים בקרב העולים מאסיה-אפריקה. לכן אין כאן תופעה המעידה על עדתיות, מדוע אם כן קושרים אנשי מפלגתו ואנשי ממסד בכלל, את אופן הצבעתו בגישה עדתית כביכול מצדו? מדוע מגלים לפתע, כביכול, שהוא כלל אינו נאמן למפלגתו, כי אם משתמש בה כאמצעי למטרות עדתיות, והשר בורג אף מציע לו להימנע מהצבעה כמותם כדי "לעשות הרבה למען בני עדות המזרח"?


הטענה הזאת הומצאה כדי להצדיק את שתיקתה של מפלגתו ביחס להחמרת הדין דווקא כלפיו, כיוון שרק כך ניתן למצוא עילה להרחיקו ממקור כוח שבאמצעותו הוא יכול לעשות משהו לטובת עדות המזרח – דבר שמביא בהכרח להתלכדות ציבור זה מסביבו. המפלגות הקיימות, קרי האשכנזיות, ממש רועדות מהאפשרות שעדות המזרח ינטשו אותן ויתלכדו סביב ארגון עצמאי משלהן. אחרת, איך אפשר להסביר את הדחתו רק מתפקיד סגן שר החינוך, מדוע לא הדיחוהו מהסיעה או אף מהמפלגה, אם אמנם הם חושדים בו שהוא לא נאמן לה?


פרופ' אמנון רובינשטיין העיד במפורש במאמרו מיום 18.7.72 ב"הארץ", כי הייתה החמרה בדין כלפיו: "מבחינה אחת אפשר להבין את ההחמרה כלפיו: מכל אלה שחרגו מכללי האחריות המשותפת, היה הוא היחיד שהצביע נגד עמדת הממשלה בכנסת. אפשר להבין שהממשלה מסרבת להשלים עם כך שמי שמכהן בתפקיד סגן שר, ירים נגדה את ידו – אפילו שיד זו מורמת רק בהצבעה. מצד שני, ד"ר שאקי היה סגן שר בלבד ולא ישב בישיבות הממשלה, בעוד שבמקרים אחרים היה מדובר בשרים ממש. יתר על כן, ד"ר שאקי הצביע, כדבריו, מכוח צו מצפונו ובעניין שבאמונה, ואילו בין חברי הממשלה שהחליטו לפטרו יש כאלה שתקפו איש את רעהו בקשר לעניינים של מדיניות כלכלית וביטחונית".


אמת, המקרה של ד"ר שאקי חורג מלהיות סתם מקרה של הצבעה והענשה, זהו מקרה אופייני מאד המלמד על דברים רבים:


א) בראש ובראשונה אופי הדמוקרטיה הישראלית. אשכנזים רבים טענו לא פעם, כי הדמוקרטיה המערבית הינה זרה לעדות המזרח והם אינם רגילים בה. איננו מקבלים טענה זו, שהרי הדמוקרטיה הישראלית, כפי שהתבטאה בהצבעה על הצעתו של חבר הכנסת לורנץ, הינה דמוקרטיה מסוג אחר הנהוג בארצות אחרות, אשר ד"ר שאקי נמנע מלכנותן בשמן האמתי, אך אנו נאמר זאת במפורש: ארצות ערב וארצות הגוש הקומוניסטי. בשני גושים אלה אין סובלים אנשים כנים עם מצפונם והיד מורמת אוטומטית לפי צו השליטים.


ב) לא רק הדמוקרטיה בנוסחתה הישראלית הזאת זרה לרוחנו, זרה לרוחנו גם הפוליטיזציה של הדת שהיא בעינינו מסחור בדת. מסחור זה בלט בצורה ברורה מאד בהצבעתה של המפד"ל על הצעת לורנץ. מסחור זה הינו הרגל שהובא מ"תחום המושב" שבארצות מזרח אירופה. אין אנו, עדות המזרח, עושים הבדלה בין מעשה למעשה, בין חיי חול וחיי קודש, לגבינו עצם המעשה צריך להיות טהור, וטוהר זה הוא עניין פנימי שבמצפון ולא עניין שבסימנים חיצוניים של חבישת כיפה או הדבקת תוויות כשרות וכדומה. כלומר הדתיות בעינינו היא לא במעשים טפלים ושוליים, כי אם במעשים מהותיים ועקרוניים.


ג) אחד הדברים האופייניים ביחסים בין אחינו האשכנזים ועדות המזרח, הוא מיצוי הדין מצד הראשונים בכל דבר הקשור בעדות המזרח. בתחום העבודה, דורשים ממועמד מעדות המזרח ניסיון וכשרון מראש, ואילו כלפי מועמד מיוצאי אשכנז מגלים יותר הבנה ונותנים לו הזדמנות להוכיח את עצמו. בתחום הכלכלה, השכלתו של איש עדות המזרח הינה תמיד יותר נמוכה בעיניהם גם כשהיא שווה לזו של עמיתו האשכנזי. בתחום הפשיעה, כאשר רק מתעורר חשד כלפי איש עדות המזרח פותחים לו תיק במשטרה, שמו מתפרסם בעיתונות וכמעט אין מקרה של סגירת תיק כלפיהם, בעוד שלגבי אחיו האשכנזיים קיימת סלחנות רבה. די להזכיר את מרדכי פרידמן מנתיבי הנפט, שובינסקי ולבסוף אמל"י (נאמנות ציבורית בחסות משרד החינוך לייבוא כלי נגינה) – שסגרו את התיק שנפתח נגדה על אף ההוכחות על העלמת הכנסות משלטונות מס הכנסה. ובתחום הפוליטי, הנה הענשתו של ד"ר שאקי, שלצורך זה "העלו" אותו לדרגת שר על הנייר, מוכיחה עד כמה החמירו כלפיו, שעה שאחרים שגרמו לזעזועים ממשלתיים חמורים לא מיצו את הדין כלפיהם – הם לא היו מעדות המזרח.


ד) הדבר האופייני האחרון שניתן ללמוד מהמקרה הזה הוא: כל עוד בני עדות המזרח מפוצלים ומפורדים בתוך מפלגות לא להם – אין שום סיכוי להגיע לעמדה של כוח ולהשתתפות של אמת בחלוקת המשאבים.


למסקנה אחרונה זו הגיע, כנראה, ד"ר שאקי עצמו כפי שהתבטא בראיון עם אלי אייל במעריב מיום 21.7.72: "במדיניות הקיימת לא תיפתר בעיית הפער החברתי עוד עשרות בשנים. בסולם העדיפויות של פנחס ספיר ושל ההנהגה לא נכללת בעיית סתימת הפער בצורה ממשית, ולא בהטלאת טלאים, אף בין חמשת המקומות הראשונים".


על מסקנה זו ועל דאגת אמת לצמצום פערים, מכונה ד"ר שאקי "עדתי" ו"פנתר מסוגנן". ואילו אנו, עדות המזרח אומרים: אדרבה, הלוואי וד"ר שאקי יגשים את הציפיות הנובעות מההתרחשויות האחרונות, הלוואי והיו רבים מעסקני עדות המזרח פונים להתארגנות עצמאית, שכן אילו הלכו בדרך זו היה מצבנו החברתי והכלכלי מתוקן מזמן.


יקום נא ד"ר שאקי, יטול גורלו בידו, ילכד סביבו את ישראל הצמאה להנהגה נאמנה בעלת יוזמה ומעוף, יראה נא את הדרך לאישי ציבור אחרים מיוצאי המזרח, שהמשותף ביניהם גדול ויציב הרבה יותר מאשר בינם ובין המפלגות שבקרבן הם נפזרים ונעלמים.


במעשהו האחרון העמיד ד"ר שאקי את עצמו במבחן לגבי מעמדו בעתיד בקרב עדות המזרח, הוא הצליח ללכד סביבו ציבור לא מבוטל בזכות אישיותו, ובזכות מעשיו בהיותו סגן שר. עתה עליו לעשות חשבון נפש: להשלים עם עובדת הדחתו כסגן שר ולהמשיך במסגרת סיעת המפד"ל בכנסת, וכתוצאה מכך יפסיד את אהדתם ותמיכתם של המוני בני עדות המזרח, שהריעו לו על עצם צעדו האמיץ, ועל-ידי כך ינחיל להם אכזבה מרה; או לדחות את קריאת מפלגתו ובזאת ישמור על יוקרתו ואף יאדירה, וישמש מגדלור לניתוב דרכם של עסקנים הססניים מקרב עדות המזרח.


האפשרות הראשונה עלולה לפורר את הגרעין הציבורי שכבר יצר בעמל רב – וזה בדיוק מה שהמפלגות הקיימות רוצות להשיג ממיצוי הדין כלפיו; ואילו האפשרות השנייה תשים לאל את מזימות המפלגות הללו, תלכד את ציבור עדות המזרח כדי להוות בסיס עצמאי, שבאמצעותו ינוהל המאבק לשינוי דמותו של המשטר בישראל.


ד"ר שאקי חייב להכריע באיזו דרך לבחור, ובהתאם לכך תרשום ההיסטוריה אם יש בפעילותו הציבורית ציון דרך חדשה ליהדות המזרח במדינת ישראל.


מאמר זה פורסם לראשונה בכתב-העת "אפיקים" גיליון מה, אלול תשל"ב, עמ' 2, 33.


בתמונת שער הרשומה: אחד מעולי תימן בכפר השילוח - ראשית המאה ה-20.



0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!