מאגיה ואלילות במנהג הסנדקות
- אדיר דחוח-הלוי
- 17 ביולי
- זמן קריאה 5 דקות
מי לא מכיר את מנהג הסנדקות אשר פשט בימינו כמו מגיפה בקרב האורתודוקסים השוטים וכן בקרב הכסילים הנפתים אחרי הזיות האופל והקבלה הפגאנית שיוחסה לבר-יוחי. כל הקהל עומד בשורה ארוכה, ולעתים קרובות גברים ונשים בערבוביה, וכולם מחכים לקבל "ברכה" מהסנדק השיכור שנדמה לו שניתנו לו "כוחות על" ויש בכוחו עתה להוריד שפע לשוטים. וזכורני שהייתי בבריתות שהסנדק השיכור "בירך" את הנשים והנערות שניגשו אליו לקבל "ברכה", עיניו נוצצות מן היין, והוא מניח את ידיו על ראשן, והן מתכופפות לעומתו ונצמדות אליו בזמן שהוא "מברך" אותן. מדובר אפוא במנהג שוטים וכסילים, ואף בחילול-שם-שמים.
למנהג זה אין מקור בספרות חז"ל והוא נזכר לראשונה בקרב המינים האירופים באלף השנים האחרונות אשר השחיתו את תורתנו בהגשמה ובהזיות מאגיות-פגאניות. מנהג זה הינו אפוא יתד חלודה נוספת אשר המינים האדומיים הנקראים בפי ההמונים "גדולי ישראל", תקעו בליבו של עם-ישראל ובליבה של דרך האמת שהורה לנו אברהם אבינו ומשה רבנו ויתר הנביאים. יתר-על-כן, נראים הדברים שהמקור למנהג זה הוא בנצרות שבה המאגיה התועבה וההגשמה פורחות מאד, ראו נא ערך "סנדק" בויקיפדיה, והנה כמה מלים משם: "סַנְדָּק הוא תפקיד סמלי-דתי בנצרות. במסורת הנוצרית, סנדק הוא האיש המקבל על עצמו את האחריות לחינוכו הדתי של תינוק המוטבל בכנסייה ואת הדאגה לגידולו במקרה שיתייתם מהוריו", וכו'.
בנוסף להעדר צניעות חמור, יש במנהג זה גם רעות נוספות, שהרי בדרך-כלל השאיפה להיות סנדק נובעת מרדיפת הכבוד עד כדי התגלעות של מריבות וסכסוכים במשפחה, וכבר נדונו בספרות "הרבנית" כל מיני מקרים שבהם קרובי משפחה הסתכסכו בעקבות אי-בחירתם לשמש כסנדקים... כמו כן, מצעד הסכלות לפני הסנדק מחזק מאד את האמונה בספר-האופל, ובכל ההזיות והדמיונות האליליים שהוא החדיר, כך שבעצם הפסטיבל שעורכים סביב "המצוה" הזו, יש עידוד וחיזוק לדרכי האלילות והעבודה-הזרה. ומצוה רבה לבערו מקרבנו.
הוי אומר, הרעה הגדולה ביותר שיש במנהג הזה היא טמטום ההמון בהזיות מאגיות פגאניות, כאילו יש לאותו שיכור שמחזיק את התינוק בעת המילה "כוחות מאגיים" בזמן הסמוך למילה, ובאמצעותם הוא מברך ו"מושך שפע" לשוטים העומדים לפניו בהכנעה לקבל ממנו ברכה... וכל הזיה מאגית שכזו מרחיקה את האדם מלפנות לה'-אלהים-אמת בתחינה שימלא את צרכיו ויושיע אותו ממצוקותיו, ואף מחריבה את כוח מחשבתו ושכלו שהרי היא מדרדרת אותו לעבר הדמיונות הפגאניים מחריבי הדעת, ומזהמת ומטמטמת את מוחו לקבל הזיות מאגיות נוספות עד כדי עבודה-זרה. ואל יהיה קל בעיניכם דבר זה, כי בעשותם כן, החדירו לתורת משה את האמונה בסגולות ובהזיות אליליות, והרחיקו דורות רבים ממחשבת-אמת זכה וישרה.
"עַמִּי! מְאַשְּׁרֶיךָ [=מנהיגיך] מַתְעִים וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ [=הִתעו רבים אחרי ההבל והתהו אשר מורידים את עמֵּנו ביגון שאולה] [...] [ולכן] יְיָ בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ" (יש' ג, יב–יד). "צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי רֹעֵיהֶם הִתְעוּם הָרִים שׁוֹבְבוּם מֵהַר אֶל גִּבְעָה הָלָכוּ שָׁכְחוּ רִבְצָם" (יר' נ).
ועל חומרת ההזיות המאגיות אומר רבנו בספר-המצוות (לאווין לב), וכֹה דבריו:
"ובכלל המעשה הזה [איסור לא תעוננו] גם איסור מעשה אחיזת העיניים [...] והוא סוג גדול מסוגי התחבולות וקלות תנועת היד, עד שמדמים לאדם דברים בלתי-אמיתיים [...] והוא מין ממיני הכשפים, ולפיכך סופג מלקות, ועם זה הוא גונב דעת הבריות, וההפסד הנגרם על-ידי כך עצום מאד, לפי שהדברים הנמנעים לחלוטין נעשים אפשריים בעיני הסכלים והנשים והנערים, ותורגל מחשבתם לקבל את הנמנעות ולחשוב שהם אפשריים להיות, והבן זאת".
במקומות לא מעטים הצבעתי על חומרת ההזיות המאגיות, וחשוב לשננה: כי ברגע שחודרת לאדם הזיה מאגית בכל תחום מתחומי החיים, חודרת לתודעתו המחשבה השגויה שיש למאגיה הפגאנית יכולת שליטה והשפעה על עולמינו, ומכאן הדרך קלה ומהירה מאד להחדרת הזיות מאגיות אליליות לכל תחומי החיים, שהרי אם המאגיה הינה אמת והיא קיימת ופועלת בעולמינו בתחום אחד, מדוע שהיא לא תהיה אמת קיימת ופועלת בכל תחומי החיים?
בנוסף להתפשטות ההזיות המאגיות כמו סרטן אלים וגרורתי במחשבתו של האדם, ולהרס המוחלט שהן גורמות ליכולתו של האדם להשיג השקפות נכונות בכל תחום מתחומי החיים, עצם האמונה בקיומן של ההזיות המאגיות מעלה ומצמיחה שתי רעות גדולות נוספות:
א) כל הזיה מאגית מנוגדת לציר שעליו סובבת כל התורה כולה: עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה, וזאת מפני שביסוד כל עבודה-זרה טמון שורש מאגי, שהרי ללא שורש מאגי אין קיום לשום עבודה-זרה. למשל, ללא האמונה ביכולתו של האליל להוריד שפע באופנים מאגיים דמיוניים, אין לעבודה-הזרה שום משמעות. נמצא, שההזיות המאגיות הן השורש לאמונה בכוחות על-טבעיים זולת ה' יתעלה ויתרומם, והן אלה שמדרדרות לעבודתם וליראתם.
ב) מקור ההזיות המאגיות הוא בקרב העמים עובדי האלילים, אלה האמינו בקיומם של שדים ומכשפים בעלי כוחות מאגיים, ועבדום ונתייראו מהם. כלומר, כל מי שמטמטם את המחשבה בהזיות המאגיות למיניהן הולך בחוקות הגויים ובהשקפותיהם המשחיתות, ואסור לנו, לעם חכם ונבון לתעות בדרכי ההבל של הגויים הרשעים והבהמיים, וכבר הזהירנו על זה ה' יתעלה: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ", וכדברי רבנו המפורסמים בסוף הלכות עבודה-זרה פרק יא:
"ודברים אלו כולן [=כל ענייני המאגיה שהובאו בפרק יא שם] דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד].
כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן [מענייני המאגיה וההזיות], ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג; כלומר, אל תימשך אחרי המאגיה אלא אחוֹז באמונה זכה וברה]".
מהלכות רבנו לעיל אנחנו לומדים נכוחה, שההבלים, ההזיות והדמיונות גורמים לנטוש את דרכי האמת! ובמלים אחרות, אם האדם ממלא את מחשבתו בהבלים ובהזיות פגאניות הוא מחריב את צלם האלוה שבו, מתרחק מידיעת ה' יתעלה ומתדרדר לתהום הסכלות והבהמיות. וכל הזיה כזאת, וכל-שכן שלל הזיות כאלו, מרחיקות את האדם מאד מאל אמת שאין-כיוצא-בו, שהרי ביסוד כל הזיה מאגית נעוצה האמונה בקיומו של כוח על-טבעי זולת אל אמת – וכבר הוּזהרנו במעמד הר סיני הנורא: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמ' כ, ג; דב' ה, ז).
כמו כן, עצם האמונה בקיומו של כוח מאגי על-טבעי שפועל באופן עצמאי, זולת אל אמת, כמו שדים ומכשפים וסנדקים ודיבוקים וכיו"ב, וכל מין ממיני אמונות העבודה-זרה, כל זאת הוא בגדר חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, וכמו שפוסק רבנו בהל' עבודה-זרה (ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא". זאת ועוד, המודה בעבודה-זרה לא רק מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, אלא אף כופר בכל התורה כולה, ללמדנו על חומרת ההודאה בעבודה-זרה וכפסק רבנו שם (ב, ז):
"מצות עבודה-זרה כנגד כל המצוות כולן היא, שנאמר: 'וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת' וכו' [במ' טו, כב], ומפי השמועה למדו שבעבודה-זרה הכתוב מדבר. הא [=הנה] למדת, שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה [=שהרי נאמר 'כָּל הַמִּצְוֹת'] ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, שנאמר: 'מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם' [במ' טו, כג]. וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה, והיא עיקר כל המצוות כולן".
ואחתום עניין זה בדברי רבנו במורה (ב, מז): "כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא [השקר והמינות והאלילות], ואל יתבלבלו השקפותיך ומחשבותיך ויהיו בדעותיך השקפות בלתי נכונות רחוקות מאד מן האמת [כגון הזיות מאגיות פגאניות, ואפילו סתם הזיות] ותחשבֵם תורה, כי התורות [=המצוות] הן אמת צרופה אם הובנו כראוי, אמר: 'צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם' [תה' קיט, קמד], ואמר: 'אֲנִי יְיָ דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים' [יש' מה, יט]".
***
עוד נשאלתי בעניין קבלת ברכה מחתן: המקור שתלו למנהג הזה הוא דברי הירושלמי: "מכאן לחתן שמוחלין לו עונותיו" (בכורים ג, ג), ואין בזה ריח של ראיה למאגיה דהיינו שיש לחתן כוח מאגי ביום חתונתו להוריד שפע למתברכים על-ידו, אלא, כל מטרת חכמים בדרשתם זו לרומם את מצות הנישואין ולעודד את האיש להתחתן; עוד נשאלתי בעניין קבלת ברכה מחכם אמיתי: אם מייחסים לחכם כוחות מאגיים מדובר בעבודה-זרה כי ייחוס כוחות על-טבעיים לגורם מבלעדי ה' יתעלה הינה עבודה-זרה; ואם סתם כדי להרגיע את האדם או כדי לכבד את החכם המברך – זה בסדר; ואם כדי לעורר בקרב מבקש הברכה שפלות רוח וענווה – יש בזה אפילו מעלה.
ואגב, ערוסי מתרברב בכך שבהיותו סנדק הוא מברך את כל הקהל, ונמלט מהעדר הצניעות אך לא נמלט מעוון החדרת המאגיה והאלילות של ספר-האופל וחכמי אדום, לליבו של עמֵּנו.
מאמר יפה מאוד וחשוב ביותר, בטקס שכל יהודי עובר חובה להיות נקי מלכלוכים כאלה.
אודה על הבהרת הנושא.
אישית בבריתות שאני הייתי לא ראיתי שייחסו לסנדק כוח מיוחד, אבל באמת שמעתי בשלב מסוים בחיי שיש מקומות שהוא נשאר על כסאו לברך ויש לו כוח לברך, מה שהעלה בעיני גיחוך.
לפי דברך זה גם איסור.
מה שאני שואל, האם לדעתך יש לבטל את הצורה שהתינוק בזמן המילה נמצא על ברכי מי שאוחז בו?
מן הסתם המוהל צריך שיהיה מישהו שיאחז בתינוק, וזו דרך מאוד פרקטית כשהוא נמצא על ברכי מי שאוחז בו, והמוהל מתעסק רק בחיתוך המילה.
האם אתה אומר שיש לשנות את הדבר הזה?