אגרת רבנו שבראש המורה
בראש המורה מובאת אגרת שכתב הרמב"ם לתלמידו ר' יוסף ב"ר יהודה. תלמיד זה היה חביב מאד בעיני הרמב"ם, ובהמשך רבנו כתב לו גם את האיגרת המפורסמת: "אגרת הרמב"ם לתלמידו ר' יוסף", אשר פורסמה בקובץ "אגרות הרמב"ם" במהדורתו ובתרגומו של קאפח.
וכך אומר הרמב"ם לר' יוסף בראש ספרו מורה-הנבוכים: "בהיות שאתה התלמיד היקר ר' יוסף ש"צ [=שמרו צורו] ב"ר יהודה נ"ע [=נוחו עדן], כאשר עמדת לפניי ובאת מקצווי הארץ ללמוד אצלי, גדלה מעלתך בעיניי לעוצם להיטותך ללימודים". רבנו מספר שתלמיד זה ביקר אותו במצרים (לפי קאפח תלמיד זה בא מסיבטה שבצפון-אפריקה), וכבר קדמו לביקור זה חליפת מכתבים בין רבנו לתלמידו ר' יוסף שכללו גם שירים ומליצות, וכדברי רבנו בהמשך איגרתו:
"ולפי מה שראיתי בשיריך גודל תשוקתך לדברים העיוניים [=לחכמות], והיה זה מאז הגיעוני אגרותיך ומליצותיך מאלכסנדריה בטרם אבחן רמתך השכלית, ואמרתי שמא תשוקתו גדולה מהשגתו? [=ייתכן שתלמיד זה שהה באלכסנדריה תקופה מסוימת ובעת ההיא שלח לרבנו את אגרותיו שיריו ומליצותיו, בטרם נסע לקהיר לפגוש את רבנו, וייתכן שרבנו אומר 'מאז הגיעוני אגרותיך ומליצותיך מאלכסנדריה', מפני שחליפת המכתבים עברה דרך עיר הנמל החשובה אלכסנדריה, והיא הייתה התחנה הראשונה שממנה הגיעו המכתבים לרבנו]".
על כל פנים, מדברי רבנו עולה שעוד לפני שפגש את ר' יוסף, הוא קיבל ממנו מכתבים אשר מהם הוא למד על תשוקתו ללימודים, רבנו קרא את המכתבים הללו ותמה בינו לבין עצמו: "שמא תשוקתו גדולה מהשגתו?" – שמא כמיהתו העזה ללימודים ולחכמות גדולה מכישרונו ויכולתו? ברם, לאחר שר' יוסף מגיע לבקר את הרמב"ם והוא פוגש אותו פנים אל פנים, הוא מוסיף להתרשם ממנו: "הוספתי בך אהבה", וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהמשך האיגרת:
"וכאשר הסדרת לפניי מה שכבר למדת ממדעי התכונה [=האסטרונומיה] ומה שכבר ידעת מן המדעים, מדברים ההכרחיים להיות מצע לפניהם [=המדעים המכשירים את האדם, ולימודם הכרחי וקודם למדעי הטבע ולמדעי האלהות], הוספתי בך אהבה לטוב תבונתך ומהירות תפישׂתך, וראיתי כי תשוקתך ללימודים גדולה מאד, והנחתיך להכשיר את עצמך בהם ביודעי את תכליתך. וכאשר הסדרת לפניי מה שכבר למדת ממלאכת ההגיון נקשרה תקוותי בך, וראיתיך ראוי לגלות לך סודות ספרי הנבואה, עד שתדע מהם מה שראוי שיֵּדעוהו השלמים".
ר' יוסף ב"ר יהודה פרשׂ לפני רבנו את ידיעותיו במדע האסטרונומיה ובמדעים המכשירים את האדם להשׂכיל ולהבין את מדעי האלהות [המדעים המכשירים: כגון מתמטיקה והנדסה ולשון], וכן במלאכת ההגיון שהיא למעשה "ארגז כלים" ללומד, המבארת איך ראוי ללמוד ולהבין ולהעמיק, וכן להיזהר משיבושי המחשבה ולהתרומם למחשבה זכה נכונה ומדויקת.
בראות רבנו כל זאת, ליבו התמלא בתקווה שהנה יש כאן תלמיד אשר ראוי לגלות לו סתרי תורה, כי יש להבין, שבדידות האדם השלם המשׂכיל גדולה מאד: כלומר, ככל שאדם מטפס מעלה-מעלה בהר החכמה – אף שהנוף שנגלה לעיניו מרהיב ומפעים ביופיו, ואף שהאוויר שהוא נושם צלול ונקי ומענג את החושים, ואף שאושרו בידיעתו גדול עצום ורב – עם כל זאת, ככל שאדם שואף וקרב אל הפסגה – כך הוא מוצא פחות ופחות אישים ובני אדם מסביבו.
ולכן רבנו משתמש בביטוי "נקשרה תקוותי בך", כי בשביל רבנו תלמיד שכזה היה עולם ומלואו, אדם משׂכיל שמפיג את בדידותו הקשה מנשוא, מאיר את עולמו הגשמי השומם ונוטע בו תקווה להמשכיות מורשתו האדירה... ואף שבימינו רבים הם המשׂכילים והנבונים, עדיין נדירים הם, וכמה אושר יש לו לאדם כאשר הוא נפגש עם חברים אמיתיים לדרך האמת, אנשים אשר מבינים את המיית ליבו ורחשי נפשו: אנשים שֶׁמֵּחַד שותפים וחולקים את הכאב והתסכול על העדר האמת, שותפים לזיהוי שקרי הנבלים שרוממות התורה בגרונם (אך שחור משחור תארם כי גאוותם ובהמיותם הם כל תכליתם) – אך מאידך שותפים הם גם לשמחת הדעת, ולעונג הרוחני והנפשי העצום אשר מאיר את שכלו של האדם בשמחה עילאית.
בראות רבנו שעומד לפניו אדם משׂכיל ונבון, הוא פותח בפניו צוהר למדעי האלהות. תשוקתו של ר' יוסף ללימודים לא רק שאינה שוככת היא אף מתעצמת, והוא דוחק עוד ועוד ברבנו שיישב את קושיותיו וילמד אותו ויגלה לו את הסודות הכמוסים, והנה המשך דברי רבנו שם:
"והחילותי לרמוז לך רמזים ולהעיר לך הערות, וראיתי שאתה דורש ממני עוד ועוד, ואילצתני לבאר לך דברים מן העניינים האלהיים, ושאודיעך הנחות ה'מתכלמין' הללו, והאם אותם הדרכים הוכחתיים [מבוססים בהוכחות], ואם לאו מאיזו אומנות הם. וראיתיך שכבר קלטת משהו מהם מזולתי, ואתה נבוך והחלו בליבך היסוסים [=אבן-תיבון תרגם כאן: 'וכבר דפקתך הבהלה', ותרגומו מבהיל ומהביל], ונפשך הנכבדה דורשת ממך 'לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ' [קה' יב, י; ובפירוש רבנו למשנה סנהדרין (י, א) פירש פסוק זה: 'למצוא דרך האמת ורעיון הצדק']".
קאפח מסביר שם, כי ה"מתכלמין" הללו הם: "כת פילוסופית מוסלמית, שתורתם נקראת 'עלם אלכלאם' – מעין 'מדעי הרוח' [כלומר] מדע שאינו מעשי. מייסודו של עלי אבו אלחסן אלאשערי, וכל תורתו מבוססת על ההיקש וההשוואה הוויכוחיים – בניגוד ל'מועתליזם' שתורתם מבוססת על ההכרעות השׂכליות – וספרים רבים חיברו כת זו, שמעטים מהם קיימים כיום". נמצא, שכת זו קידשה את השימוש בפלפולי הבל אשר מנותקים מראיות שׂכליות מוחשיות. כלומר, כל מה שניתן להעלות במחשבה, אף שכל ההיקש או ההשוואה וכיו"ב נעשים בעולם ההשערה והדמיון – כל מה שניתן להעלותו במחשבה הוא נכון קיים ואמיתי.
רבנו רומז לכך שהנחות הכת הזו אינן הנחות שנתקבלו בדרכי ההוכחה האמיתיים, אלא בדרכי ההטעיה ודמיונות השווא – "והאם אותם הדרכים הוכחתיים, ואם לאו מאיזו אומנות הם", ומעיר שם קאפח ואומר: "אם הם דרכי הוכחה [אמיתיים] או אמנות הטעיה ברוב [=בריבוי] דברים". כלומר, שיטתם היא להתעות את שומעיהם באמצעות ריבוי בדברים, עד שהשומע כבר אינו זוכר היכן מוצָא הדברים ומה תכליתם. כל שהוא זוכר הוא שדיברו גבוהה-גבוהה, והשומע התמים מניח שדבריהם אמת לאמתה ברוב "גאונותם" ו"העמקתם" – ואם בכל זאת נפשו מתרעמת על סכלותו, הוא גוער בה שהיא אינה מבינה מפני שהדברים עמוקים מדי...
וזכורני כי במשך שנים לא מעטות הוכרחתי לשמוע שיעורים פלפלניים ליטאיים מכומר אורתודוקסי שׂכיר, ובסוף השיעור שארך כשעה וחצי, הייתי יוצא החוצה תוהה ובוהה כמעט מבלי שהבנתי מאומה, והשאלה "האם אני סכל?" הייתה מהדהדת במוחי ומטרידה את נפשי, שהרי לא יעלה על הדעת שהרב הגאון שבגאונים הוא הסכל, אז מסתמא אני הוא הסכל...
כך חשבתי במשך שנים רבות, ובמיוחד כאשר הייתי רואה את התלמידים החנפנים והשחקנים אשר הראו את עצמם כאילו הם הבינו כל מילה מדברי הרב, והיו רושמים לעצמם סיכומים... ברם, לבסוף הבנתי שאיני היחיד, ולאחר שנים רבות שכבר הגעתי להישגים ועדיין לא הבנתי כמעט מאומה מדברי "הרב הגאון", הבנתי שבעצם המלך הוא עירום, וכל ההצגה הזו של הלמדנות ריקה וחלולה, וכל הפלפולים והדמיונות מצויים אך ורק במוחו ההוזה של אותו "גאון" – ולא אני הוא הסכל כי אם אותו "גאון" אשר הוזה לחשוב שהוא גדול מגדולי ישראל...
הדרגתיות וסבלנות בלימוד מדעי האלהות
בהמשך איגרתו רבנו מסב את תשומת ליבנו לנקודה חשובה, והיא שעלינו ללמוד את הספר "מורה הנבוכים" בהדרגה, באיטיות, בשיטתיות וביסודיות, לא "לקפץ" ו"לדלג" על פרקים, לא להתחיל מחלק ג, וכמו שראיתי רבים עושים – אלא ללמוד ביסודיות לאט-לאט, כדי שהנכון והאמת יחלחלו לנפש באופן הטוב ביותר, יפריחו את זרעי האמת והצדק, ויצמיחום לאט-לאט מעלה-מעלה לעץ מפואר ואיתן ששורשיו נטועים עמוק ושתולים על פלגי מי הדעת הזכים.
והנה דברי רבנו:
"ולא חדלתי לדחותך מכך ולצוות עליך לקחת את הדברים בהדרגה, מטרתי שיוּשׂג לך האמת בדרכיו [של הקב"ה], לא שיבוא הנכון בדרך מקרה. ולא נמנעתי בעתות פגישותינו כאשר נזכר פסוק או לשון מלשונות חכמים שיש בו הערה על עניין מופלא – מלבאר לך אותו".
רבנו מלמד שדרכו של הקב"ה לרומם את בני האדם האישים להיכל הדעת, היא דרך ההדרגה, השיטתיות והיסודיות. אין מקום לגלות את מושגי האמת הערֵבים באופן מקרי ואקראי, כלומר ללא עיון מעמיק בהקדמות הראויות וללא ההכשרות המדעיות ההכרחיות – ובהמשך ספרו זה רבנו מגלה לנו שכך פעל הקב"ה בצאת בני ישראל מצרים, וכֹה דברי רבנו שם (ג, לב):
"'וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא' וגו', 'וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף' [שמ' יג, יז–יח], והנה, כמו שהסב ה' אותם מן הדרך הישרה שהיא הייתה המטרה הראשונה, מחמת חשש מה שאין יכולת לגופותיהם עליו כפי הטבע, לדרך אחרת, [...] כך ציווה ה' מצוות אלו אשר הזכרנו [=הקרבנות] מחמת חשש מה שאין יכולת לנפש לקבלו כפי הטבע, כדי שתוּשׂג המטרה הראשונה, והיא השׂגתו יתעלה ועזיבת עבודה-זרה.
כי כשם שאין בטבע האדם שיגדל בשעבוד העבדוּת בחומר ובלבנים וכדומה להם, וישטוף ידיו לשעתו מלכלוכם, וילחם עם ילידי הענק מיד, כך אין בטבעו שיגדל על מינים רבים מאוד מן העבודות ומעשים רגילים [=של עבודה-זרה] שכבר נינוחו בהן הנפשות עד שנעשו כמושׂכל ראשון, ויעזוב את כולן בבת אחת.
וכמו שניהלם ה' בעיכובם במדבר עד שנתאמצו נפשותיהם, כפי שכבר ידוע כי המדבריות ופראות הגוף מביאים אומץ [...] וגם נולד עם אשר לא הורגל לכניעה ולעבדוּת [...] כך באה הקבוצה הזו מן המצוות [=פרטי עבודת הקרבנות ושלל סוגיהן ומיניהן] בניהול אלוהי, כדי שיישארו עם סוג המעשים הרגילים [=שהורגלו בהם, כלומר הקרבת הקרבנות – וזאת] כדי שתתבסס הדעה שהיא המטרה הראשונה [=השגת ה' יתעלה ועזיבת העבודה-הזרה]".
ושמעתי טענה שאין להגיש את האמת כפי שהיא, אלא יש להסתירה ולאט-לאט להגיש אותה להמונים, שהולעטו בעבודת האלילים האורתודוקסית והאירופית הפרו-נוצרית – ושקר יענה פיהם (ומטרתם שאני לא אומר את האמת כלל ואלך בדרכֵי קודמיי שחנקו את דרך האמת), כי בעקירת עבודה-זרה אין להתפשר במאומה, וכמו שנהג אברהם אבינו ע"ה! כלומר, החינוך ההדרגתי אינו נוגע לעצם עקירת האלילות אלא להנהגת עבודות שהאדם הורגל בהן והטייתן לעבודת ה' יתעלה שמו, ולא הוּתר לעם-ישראל לעבוד עבודה-זרה בשום שלב, אלא הקב"ה עשה עמנו חסד בכך שציווה עלינו שעבודתו תהיה במה שהורגלנו. יתר על כן, רבנו מבאר במורה (א, לו), שאסור לדון לכף זכות עובד עבודה-זרה: שכך חונך או כך הורגל או שהשקפות משובשות גרמו לו לעובדהּ, אלא יש למַצות עמו את דין התורה לפיו כל עובד עבודה-זרה בסקילה. "וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם" (שמ' כג, כד).
כמו כן, כבר נצטווינו במערכת שלמה וענֵפה מאד של ציוויים תורניים להתרחק אפילו ממה שרק מזכיר עבודה-זרה. אמנם, קרוב לוודאי שרבים לא יעזבו את מה שהורגלו בו הם ואבותיהם התועים, אך עדיין עלינו להציל את מי שניתן להציל, ולנהוג כאברהם אבינו והרמב"ם, שלחמו בעוז במינות ובאלילות, ותקפו ישירות ובאופן חד-משמעי ובלתי-מתפשר את עובדי האלילים והאִטִּים, שנטשו והשחיתו דרכי ישרים, ועיוותו את תורתנו עד שהפכוהָ לדת פרו-נוצרית.
כללו של דבר, החינוך וההדרכה לדרך האמת אינם קלים ואינם פשוטים כלל, ולא לחינם דימו את עליית האמת לצמיחה ('אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח', תה' פה), כי צמיחה איננה נראית לעין בטווח הקצר, אלא רק לאחר ימים שבועות ואף שנים ניתן לזהות את תהליכי הצמיחה והפריחה, וכך היא גם דרך האמת. ואף שרבים מתנגדים לדרכנו, סוף האמת לצמוח ולשׂגשׂג ולהאיר באור בהיר לכל דורשיה ומבקשיה. "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (יש' יא, ט).
ר' יוסף – מעורר היוזמה לכתיבת המורה
רבנו חותם את איגרתו בתיאור הפרידה מר' יוסף. עוצמתן הרגשית של הפגישות עם ר' יוסף חיזקו את נפשו של רבנו ועוררו בו יוזמה שכבר שככה: הוא אזר כוח והחל לכתוב את ספרו מורה-הנבוכים, וכֹה דברי רבנו בסוף איגרתו: "וכאשר גזר ה' על הפרידה ופנית לאשר פנית, עוררו בי אותן הפגישות יוזמה שכבר שככה בי, ועוררני העדרך לחיבור [=לחבֵּר] מאמר זה אשר חיברתיו לך ולדומיך – ומעטים הם, ועשיתיו פרקים מחולקים, וכל מה שייכתב ממנו יגיע אליך ראשון-ראשון באשר תהיה, ואתה שלום". מדברי רבנו עולה, שהוא כתב את מורה-הנבוכים מתוך ידיעה ברורה שכל השקעתו העצומה הזו, אינה אלא בשביל יחידים שׂרידים בודדים! וכמה גדולה הייתה אהבתו לדרך האמת, וכמה עז היה רצונו להנחילהּ לראויים לה.
תגובות