למה החרדים מתעללים בתרנגולים?

עודכן: 20 בספט׳ 2021

מי שילך ברחובותיהם של צאצאי המינים בעשרת ימי התשובה, ייתקל עד מהרה בריח של סירחון עז וחריף. ככל שאותו אדם יתקרב למקור הסירחון הוא יגלה שמדובר בעשרות ולעתים מאות כלובים של תרנגולות מרוטות ועלובות מראה מאד, אשר דחוסות בצפיפות עצומה בתוך כלובים קטנים מאד, המונחים זה על-גב זה כמו מגדלים רבי קומות.


לתוך כל בליל הסירחון הזה נכנסים צאצאי המינים יחד עם נשותיהם וילדיהם, ומשלמים כסף כדי שהאחראים על כל פסטיבל הסירחון הזה יוציאו תרנגולת אומללה מתוך הכלוב החנוּק, ויסובבו אותה סביב ראשיהם ומעל מגבעותיהם של צאצאי המינים הללו. ברם, יהיה סירחון התרנגולות הדחוסות המרוטות והעלובות גדול ככל שיהיה, הוא כאין וכאפס לעומת סירחון השקפות המינות הנגעלות אשר עולה וזועק עד לב השמים.


מעל לכל, מדובר במנהג שיש בו חילול-שם-שמים גדול מאד, שהרי אדם נבון שיתבונן במנהג האכזרי המטופש ונודף הסירחון הזה, יחשוב מיד שעם-ישראל הוא עם סכל ונבל, עם פרימיטיבי ונבער עובד אלילים, יותר גרוע מכומרי ההודים ההולכים על גחלים.


זאת ועוד, מנהג אלילי זה הורס פשוטו כמשמעו את מצות הווידוי והתשובה וכופר בציוויי ה' יתעלה לערוך חשבון נפש, מחדיר הזיות מאגיות דמיוניות לעם-ישראל, מתעלל בבעלי חיים, מכניס סירחון לערים כאמור, ומדרדר את עם-ישראל לסכלות ולטמטום.


ועתה אסביר וארחיב מעט את דבריי:


מנהג זה הורס את מצות הווידוי וחובת התשובה מפני שהוא למעשה מחליף אותם! הוזי ההזיות אשר אוחזים במנהג, מאמינים שהתרנגול "סופג" את כל העוונות והפשעים שדבקו בהם, ולאחר סיבוב התרנגולת המרוטה מעל מגבעותיהם הם נקיים וטהורים לפני ה' יתעלה. ואם אכן כך, מדוע יש צורך ביום הכיפורים? מדוע להתענות ולהתוודות?


כמו כן, מדובר במנהג שיש בו כפירה בתורה! ועקירת מצוה חשובה מאד ממנה! שהרי התורה חייבה אותנו לשוב אל ה' יתעלה בבכי ובתחנונים, ואילו המינים וצאצאיהם החליטו על-פי מנהג זה שאין בזה צורך, די בסיבוב הזוי של תרנגולות מעל לראש...


זאת ועוד, המנהג הזה מחדיר הזיה מאגית לליבו של עם-ישראל, שהרי מנהג זה מחדיר את ההזיה שניתן ללבֵּן לזכֵּך ולטהר את הנפש באמצעות פעולה חיצונית לחלוטין! דהיינו סיבוב התרנגולת מעל לראש פועל כסגולה מאגית, כי יש בכוחו לפעול אצל ה' יתעלה! וכבר אמרנו במקומות רבים כי החדרת הזיה מאגית משחיתה את המחשבה – שהרי אם המאגיה והכישוף שרירים וקיימים בתחום מסוים מתחומי החיים, הרי שהם שרירים וקיימים בכל שאר תחומי החיים, וכך התועים הולכים מדחי אל דחי, ומהזיה להזיה.


נקודה נוספת, המנהג הזה גורם לצער בעלי חיים, וכן להחדרת סירחון וזוהמה לתוך הערים, ועם חכם ונבון אשר עריו נראות כמחראות עמוסות בהררי זבל, מחלל שם שמים! שהרי הוא אמור להוות דוגמה ומופת לחיים שלמים ומתוקנים, ולא לסירחון ולרפש.


ולבסוף, מנהג זה מדרדר את עם-ישראל לסכלות ולטמטום, כי אמונה מטופשת כזו אינה יכולה לשכון בבני האדם הנבונים, רק במוחותיהם הרקובים של צאצאי המינים.


מקור המנהג


מנהג זה מופיע לראשונה ב"אוצר הגאונים" (יומא, עמ' 62), וכך נאמר שם:


"כעשרים יום או כחמשה-עשר יום קודם ראש השנה קולעין חותלות הרבה, ועושין חותלת אחת על-שם כל קטן וקטנה שבבית וממלאין אותה עפר וזבל בהמה, וזורעין בהן זרעונין של חטין ושעורין ופול המצרי או מיני קטניות וקורין אותן פרפיסא... וצומחין אותן זרעונין כטפח כשני טפחים, וכל אחד ואחד מאותן תינוקות לוקח את החותלת ומסבבה על ראשו שבע פעמים ואומר: 'זה תחתי זה תמורתי זה חלופי', ומשליכה לנהר".


האם באמת תשובה זו נכתבה על-ידי גאון? אין בידי ראיה שלא, כך שייתכן שהיה איזה "גאון" הוזה הזיות שכתב את התשובה הזו, וכמו שראינו במאמרים אחרים שהאיֵ "גאון" היה ממכשירי הספר "שעור קומה" דהיינו ממכשירי ההגשמה, וכן שהוא האמין שספרות ההיכלות הינה חלק מהספרות הנאמנה של חז"ל, וחלק מן התורה-שבעל-פה. ואם כך, אין לי צל-של-ספק שאם הוא היה חי בימינו הוא היה ממעריצי הקבלה וההזיות.


זאת ועוד, שאלה גדולה קמה וניצבה: מדוע יש צורך "לכפר" על העוונות והפשעים של הילדים והילדות הקטנים? מהי הַשּׁוֹטוּת הזו? וכי הם בני דעת? וכי הם בני עונשין? וכי יש להם עבירות וחטאים ופשעים שיש לכפר עליהם? ולא רק שמדובר בהשקפה שהיא סכלות גמורה, חמור מכך, הדבר מזכיר לי את הכומרים הנוצרים הרשעים המתעללים קשות בילדים ובילדות, ומטילים את האשמה על הילדים והילדות שהם אלה אשר חטאו ופשעו "ופיתו" את הכומרים להתעלל בהם ולעשות בהם מעשי סדום ותועבה. בדומה לכך, גם הנשים נחשבות בנצרות כמהות הרוע וכאשמות בכל החטאים והפשעים.


ומי לדעתכם עט על התשובה הזו כמוצא-שלל-רב? ובכן, לא טעיתם, שוב זהו רש"י-שר"י, אשר בכל מקום שהוא מצא הזיה הוא עט עליה והנציח אותה, ולעתים אף ניפח אותה.


וכך כותב רש"י הטמא בפירושו למסכת שבת (פא ע"ב), ד"ה פרפיסא:


"פרפיסא – עציץ נקוב שזרעו בו, ובתשובת הגאונים מצאתי שעושין חותלות מכפות תמרים וממלאין אותן עפר וזבל בהמה, ועשרים-ושתיים או חמש-עשרה יום לפני ראש השנה עושין כל אחד ואחד לשם כל קטן וקטנה שבבית, וזורעים לתוכן פול המצרי או קטנית וקורין לו פורפיסא, וצומח, ובערב ראש השנה נוטל כל אחד שלו ומחזירו סביבות ראשו שבע פעמים ואומר: 'זה תחת זה, וזה חליפתי וזה תמורתי', ומשליכו לנהר".


בשלב זה טרם חדרו סיבובי התרנגולים, ותוספת רעה זו חדרה כנראה מאוחר יותר.


שערי תשובה – תשובות הגאונים?


ישנו קובץ של תשובות שנקרא "שערי תשובה", הוא נדפס לראשונה בסלוניקי בשנת 1801 (נדפס שנית בלייפציג שבגרמניה בשנת 1857), ומובאות בו כ-350 תשובות "הגאונים". הנני מפקפק בכך שניתן ללמוד רבות מתשובות אלה על תקופת הגאונים, כי המינים וצאצאיהם הם אלה שהעתיקום והדפיסום: והמינים כידוע גם הושפעו מאד מהנצרות וגם היו אלופי הזייפנים, כך שתשובות אלה, כמו שאר "תשובות הגאונים" אשר הועתקו ונדפסו בארצות אדום, עברו הגהה עיבוד ועריכה קשה תחת ידיהם של המינים וצאצאיהם אשר לבם ערל ואוזניהם אטומות ורגליהם וידיהם ימהרו לזייף ולסלף.


מכל מקום, ישנה תשובה אחת בקובץ התשובות הזה אשר מיוחסת לרב ששנא גאון (פעל במאה השביעית לספירה). תשובה זו מתארת את מנהג הכפרות כמנהג נפוץ ורווח אשר נטוע עמוק בבבל, אך הדבר לא יעלה על הדעת: גם כי לא יעלה על הדעת שמנהג זה היה נפוץ ורווח בבבל זמן כל-כך קצר לאחר חתימת התלמוד ולא יהיה לו שום זכר בתלמוד, וגם כי לא יעלה על הדעת שהמנהג הזה יהיה כל-כך נפוץ ורש"י-שר"י לא יעוט עליו כמוצא-שלל-רב כמו שהוא עט ומטפח ומנפח כל הזיה מאגית שחדרה לדת משה.


גם המהדיר של קובץ שערי תשובה (מילר, 1857) הבין שהיא מאוחרת, וכך הוא כותב בספרו: "מפתח לתשובות הגאונים" (עמ' 22): "בכי"ה חסר ר' ששנא, ובאמת נראה שהיא מאוחרת כדברי צונץ". ולא רק הם, היו חוקרים נוספים שערערו על קדמותה של התשובה הזו כמו גינצבורג (גנזי שכטר חלק ב, עמ' 2–3), וכן גרטנר שכתב מאמר בעניין, נדפס בתוך "עיוני תפילה מנהגים ותולדות" (עמ' 323–330). והיו עוד כמותם, אשר לא היו קרובים לדרך האמת, אך אפילו הם לא היו יכולים להתעלם מן השקר הגלוי.


והנה לפניכם לשון התשובה הזו (תשובה רצט), בשתי הפסקות לקמן:


"רב ששנא גאון ז"ל. וששאלתם, האי שאנו רגילים לשחוט ערב יום-הכפורים תרנגולים ואין אנו יודעים מנהג זה למה? אי משום תמורה, מאי שנא תרנגול מבהמה וחיה? הא ודאי קושיא היא [האמנם? ושוטה גמור המשיב הזה]. ויש לומר שיש בה שני טעמים:


אחד שתרנגול מצוי בביתו של אדם מבהמה וחיה; ועוד, יש במקומנו עשירים שעושים תמורה אילים, ועיקר מבעלי קרניים דמות אילוֹ של יצחק אבינו, לפי"ז לא