לימוד תורה לנשים לדעת הרמב"ם

עודכן: 13 בינו׳ 2021

האם מותר ואולי אף חובה לנשים ללמוד תורה? ובכן, במאמר זה נלמד, כי אף שהקב"ה לא ציווה במפורש על הנשים ללמוד תורה, ההיגיון והשכל הישר מורים שהאישה חייבת ללמוד תורה. וכמו שהאיש חייב לידע הלכות שבהן יכלכל את מעשיו ואת ביתו, כך האישה חייבת לידע הלכות שבהן תכלכל את מעשיה ואת ביתה ואת בניה, שהרי איך תשמור על טהרת הבית וכשרות המאכלים וניהול ענייני הבית הרוחניים והגשמיים, ללא ידיעה מקיפה ומעמיקה בהלכות אשר מורות את הדרך הישרה והנאמנה לחיים טובים ומאושרים?


ולא רק הלכות מעשיות מספר "משנה תורה", חובה על האישה גם לידע את ה' יתעלה, כי חובת ידיעת ה' חלה על האישה בדיוק כמו על האיש, שהרי גם הנשים נצטוו יחד עם האנשים בדיבר הראשון בעשרת הדיברות: "אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ" – הוא הציווי לידע את ה' יתעלה. לפיכך, האשה, כמו האיש, מחויבת ללמוד מדעים ומחשבת ישראל שבהם תכיר את מי-שאמר-והיה-העולם. ויש לדעת, כי לא כל מי שמסוגל ללמוד תורה מסוגל ללמוד מדעים ומחשבה! ובמלים אחרות, אין שום עוררין על יכולותיה של האישה להתרומם לדרגה הגבוהה ביותר, וכבר קמו להם לישראל נביאות לא מעטות ונשות חסד נבונות מאד, אשר הינן פאר ודוגמה ומופת.


מדוע אפוא הקב"ה לא ציווה על האשה ללמוד תורה? ובכן, נראה לי שהסיבה לכך היא משום שהאשה טרודה יותר מהאיש בניהול הבית ובחינוך הילדים; אך בעיקר מפני שלאשה יש מוסר אנושי טבעי, ואם לא יקלקלו אותה בכוח היא אינה זקוקה לתורה כתבלין יום-יומי כדי להינצל מייצר הרע, אלא היא עומדת בקדושתה ובטהרתה. לפיכך, האישה אינה מחויבת להגות בתורה ביום ובלילה, היא אמנם מחויבת לידע את העניינים אשר יועילו לה וינחו אותה לחיי טהרה וקדושה ואושר ושמחה, אך לאחר שידעה את כל אלה, היא רשאית לבחור אם להמשיך וללמוד, או לעסוק רק בידיעת ה' ובהתקרבות מחשבתית לבורא-עולם.


אמנם, יש שתי הלכות אשר עלולים להיתלות בהן בעלי עניין שונאי דת ומוסר, כדי לגרום לאישה להתרחק מדת משה וישראל, וכך להרחיק אותה מצניעות וממוסר במטרה שתהיה כלי שרת ושפחה נרצעת לתאוותיהם ולזימותיהם, ובהמשך נסביר את ההלכות הללו.


א. לימוד הלכות לנשים


בהלכה הבאה נלמד, כי רבנו כורך את האיש והאישה יחדיו כאשר הוא מבאר מי הם אלה אשר ראויים ומחויבים ללמוד תורה, בין על-ידי ציווי תורני ובין על-ידי השכל הישר.


וכֹה דברי רבנו בהלכות יסודי התורה (ד, כ):


"ואני אומר שאין ראוי לְהִטַּיֵּיל בפרדס אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר. ולחם ובשר זה הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצוות [=הִלכות משנה תורה]. ואף-על-פי שדברים אלו 'דבר קטן' קראו אותן חכמים [...] ראויין הן להקדימן. שהן מיישבין דעתו של אדם תחילה, ועוד, שהן הטובה הגדולה שהשפיע הקדוש-ברוך-הוא ליישוב העולם הזה, כדי לנחול חיי העולם-הבא. ואפשר שיידעם הכל, קטן וגדול, איש ואשה, בעל לב רחב ובעל לב קצר".


רבנו מדבר בהלכה זו על לימוד הִלכות "משנה תורה", ובמלים אחרות, אין שום מניעה לאשה לדעת רבנו, ללמוד הלכות מספרו "משנה תורה"! אין שום איסור ואפילו לא ריח של איסור. להיפך, ההיגיון מורה כאמור, שחובה על האישה ללמוד הלכות, שהרי איך תדע לשמור על טהרת הבית? איך תדע לשמור על כשרות המאכלים? איך תדע להעריך את לימוד התורה ולעודד את אישהּ ללמוד ולקבוע עתים לתורה, אם היא אינה יודעת מהו אור התורה?


ב. לימוד מדעים ומחשבת ישראל


ראינו לעיל כי הנשים נכללות בכלל האנשים במסוגלותן להבין את הלכות "משנה תורה", ומכך שרבנו כורך את הנשים והאנשים יחדיו, למדנו על חיובה של האישה ללמוד, לא מכוח ציווי תורני שהרי אסור להוסיף על התורה, אלא מכוח הצורך לידע כיצד להנהיג את עצמה וביתה ובניה, ולעתים גם את בעלה – כי לעתים קרובות האישה נבונה יותר מן האיש, והוא זקוק להדרכתה ולעצתה על כל צעד ושעל, וכמו שנאמר על מנוח: "וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ" (שו' יג, יא); ודרשו חכמים שמנוח עם הארץ היה, ואשתו היא הייתה הנבונה והמשכילה והדומיננטית, והיא זו שהבינה את מטרת התגלות המלאך להם, לעומת מנוח אשר נבהל לסבור שעתה הם ימותו בגלל שהם ראו את מלאך ה' צבאות, וכך נאמר שם (כא–כג):


"וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ יְיָ לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ, אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ יְיָ הוּא [ואשתו הבינה מזמן]. וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ. וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ: לוּ חָפֵץ יְיָ לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת".


גם בסיפור דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, דבורה הנביאה היא הדומיננטית, המנהיגה והמשכילה, והיא אף מודיעה לברק כי תהילת הניצחון לא תהיה לו – ללוחם הדגול, אלא לאישה אמיצה ונבונה וצדיקה (שו' ד, ח–ט): "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ. וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר יְיָ אֶת סִיסְרָא וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה".


לאחר שראינו את כל זאת, נעבור לעיין בהלכות תשובה (י, ח–ט), שם רבנו פוסק כך:


"כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר, או כדי שלא תגיע עליו פורענות, הרי זה עוסק בה שלא לשמה. וכל העוסק בה, לא ליראה ולא לקבל שכר, אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שציווה בה – הרי זה עוסק בה לשמה. ואמרו חכמים: לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".


"לפיכך, כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתרה, מגלין להן רז זה מעט-מעט, ומרגילין אותן לעניין זה בנחת, עד שישיגוהו ויידעוהו ויעבדוהו מאהבה".


נמצא לפי הלכה זו, שלא רק שיש חובה ללמד את הנשים תורה, ולא רק שיש בכוחן "שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתרה" כלשון רבנו, יש בכוחן להשיג ולידע את ה' יתעלה ולעבוד אותו מאהבה! דרגה שכל אדם שהגיע להישגים רוחניים אמיתיים שואף אליה! כי עבודה מאהבה הינה הדרגה הגבוהה ביותר של עבודת ה', דרגה שרק יחידי סגולה בדור זוכים לה! דרגה שכל "גדולי הדור" הפרו-נוצריים בימינו רחוקים מאד ממנה, מפני שהם תועים נכשלים ונחבלים בהפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים, ומתעים את העם אחרי התוהו וההבל.


והנה לכם ראיה מהלכות תשובה (י, ז), שעבודה מאהבה היא דרגה גבוהה ונשגבה:


"ועוד אמרו חכמים: 'בְּמִצְו‍ֹתָיו חָפֵץ מְאֹד' [תה' קיב, א] – 'בְּמִצְו‍ֹתָיו' ולא בשכר מצוותיו. וכן היו גדולי החכמים מצווין לנבוני תלמידיהן ומשכיליהן בְּיִחוּד: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב [הרב הוא משל לה' יתעלה ויתרומם] על-מנת לקבל טובה [לִזְכּוֹת בשכר] אלא היו כעבדים המשמשים את הרב על-מנת שלא לקבל כלום, אלא מפני שהוא הרב ראוי לשמשו, כלומר [דהיינו, מוסר ההשכל במשל הרב ועבדיו הוא:] עבדו מאהבה [את ה' יתעלה!]".


זאת ועוד, כידוע, נשים חייבות במצות אהבת ה' יתעלה שמו בדיוק כמו האנשים, שהרי אין זו מצות עשה שהזמן גרמה, אלא מצוה תמידית בכל עת ובכל שעה. לפיכך, האישה חייבת אפוא גם בלימוד העניינים אשר מרוממים את האדם לידע את ה' יתעלה, שהרי איך תקיים את מצות אהבת ה' בתכלית השלמות אם לא תכשיר את עצמה במדעים המכשירים (תורת ההיגיון, מתמטיקה, הנדסה וכו'), ואם לא תשכיל את המדעים המובילים (מדעי הטבע)?


וכֹה דברי רבנו בהמשך הלכות תשובה שם (י, י–יא), וברור שמילת "אדם" אשר נזכרה בהלכה לקמן כוללת בתוכה גם את האיש וגם את האישה, ולא רק כי השֵּׂכל הישר מחייב זאת, ולא רק כי בהלכות שקדמו רבנו כורך את האיש והאישה יחדיו בחיוב אהבת וידיעת ה' יתעלה, אלא גם מפני שהתורה בעצמה מלמדת שהמילה "אדם" נועדה לאיש ולאישה יחדיו (בר' ה, ב): "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם 'אָדָם' בְּיוֹם הִבָּרְאָם".


לאחר שראינו כל זאת, נעיין בהלכות תשובה שנזכרו לעיל (י, י–יא):


"דבר ידוע וברור שאין אהבת הקדוש-ברוך-הוא נקשרת בליבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל שבעולם חוץ ממנה, כמו שציווה ואמר: 'בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ' [דב' ו, ה] – אלא בדעה שיידעהו, ועל-פי הדעה תהיה האהבה, אם מעט – מעט, ואם הרבה – הרבה. לפיכך צריך אדם [=האיש והאישה] לייחֵד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעין לו את קונו כפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג, כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה".

<