"כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

בשנים האחרונות צצים ומגיחים לאוויר העולם סידורים רבים שהמדפיסים מכנים אותם בשמות או בתארים כגון: "הסידור/הנוסח המנופה המדוקדק והמדויק... תפילת חנה רבקה אסתר ואביגיל, תפילת מלאכי עליון והעולם התחתון...", ועוד כהנה וכהנה שמות של סידורים שנועדו לקרב את המדפיסים לאביהם שבחשבון הבנק.


כתוצאה מכך, ובעקבות גלי החזרה בתשובה של דורנו – דור הדרור, מְאמצים רבים אל חיקם איש כפי מהללו נטיותיו הדתיות והתחזקותו, את סידורי התפילה ובהם הוראות היצרנים והמדפיסים למיניהם. כל אחד מגדיר לעצמו את נוסח ואופי הקשר עם בורא-עולם, וכל המתפלל בנוסח השונה ממנוֹ עובר על "ונשמרתם לנפשותיכם" עד כדי ספיגת אלימות מילולית ופיסית וסגירת בית-הכנסת. רבים מבתי-הכנסת נסגרו על קוצו של יו"ד שהדפיס מדפיס נער ובער, ולצערנו הרב המחלוקות על נוסחי התפילה הִשמימו לא מעט את מִקְדְּשֵׁי-הַמְּעַט השוממים ממילא.


ברכות הכהנים לעם-ישראל


במשנה תמיד (ה, א) נזכרות בְּרָכוֹת שהכוהנים היו מברכים בלשכת הגזית לפני הקרבת תמיד של שחר, ואותן בֵּרכוּ כנגד העם שהתכנס שם כדי לשמוע מפי הכהנים את קרית שמע ולענות אחריהם "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", וזה לשון המשנה: "אמר להם הממונה [לכהנים]: בָּרְכוּ ברכה אחת. והן בֵּרְכוּ וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, וּוַיֹּאמֶר. וּבֵרְכוּ את העם שלוש ברכות: אמת ויציב, ועבודה, וברכת כהנים".


ברכת כהנים האמורה כאן היא ברכת "שים שלום" שבה נרמזה ברכת כהנים, וכך פסק רבנו בהלכות תמידין ומוספין (ו, ו). בפירושו למשנה שם רבנו כותב כך: "כבר נתבאר בגמרא ברכות, שהברכה הזו שמברכין תחילה היא 'אהבת עולם', ואחר כך כאשר תעלה השמש [...] מברכין 'יוצר אור', לפי שסדר הברכות אינו מעכב [...] והטעם שקוראים עשרת הדברים בכל יום מפני שהן יסוד הציווי ותחילתו".


הרמב"ם מציין שם, שחכמים רצו להנהיג שיאמרו בכל מקום את עשרת הדיברות כחלק מברכות קריית-שמע, אבל בגלל תרעומת המינים לא עשו כן, כדי "שלא יהיו אומרים [המינים]: אֵלּוּ לבדן ניתנו לו למשה בסיני". המינים הם הכופרים בתורה ובתחיית המתים, ויש שמסבירים שהם הנוצרים הראשונים.


נמצא אפוא, שהכוהנים היו קוראים את ברכת "אהבת עולם" ולאחריה "יוצר אור", ולאחריהן היו קוראים את "עשרת הדיברות", ולאחריה את שלוש פרשיותיה של קריית-שמע. לאחר מכן היו הכוהנים מברכים את העם בשלוש ברכות: "אמת ויציב", "רצה", ו"שים שלום", והן כולן תפילה על עם-ישראל (והאחרונה חשובה במיוחד, ובעיקר כדי שלא יריבו בבית-הכנסת על כל פסיק שנדמה להם כנקודה).


ברכת הכוהנים הידועה


במשנה שם עוד נאמר (ו, ה): "וּבֵרְכוּ את העם ברכה אחת, אלא שבמדינה [=מחוץ לירושלים] אומרין אותה שלש ברכות, ובמקדש ברכה אחת". מדוע קראו לברכת כוהנים שבמקדש ברכה אחת? מפני שבמקדש לא היו עונים אמן אחר כל פסוק ופסוק, כפי שאנו נוהגים כיום (אגב, לא היו עונים "אמן" במקדש כלל, ראו: תענית טז ע"ב, שוטה לז ע"ב, הלכות תפילה יד, ט–י).


לאחר שהכוהנים סיימו את הקרבת תמיד של שחר, הם השתחוו ויצאו, ואז ברכו את העם "ברכה אחת" שהיא ברכת הכוהנים המפורסמת. מהמשנה עולה, שהיו שתי ברכות שנקראו "ברכה אחת": "שים שלום" שנאמרה בלשכת הגזית, ו"ברכת כהנים" המפורסמת שנאמרה על-ידי הכוהנים כשהם עומדים על מעלות האולם, לאחר הקרבת תמיד של שחר ולאחר הקטרת הקטורת.


ר' ניסים ממרסיי כותב בספרו "מעשה ניסים" על טיבם של הכוהנים המברכים אותנו (שיש מהם המסתתרים ומסתירים את ילדיהם מהם מתחת לטלית בעת שהם נושאים את כפיהם), וזה לשונו בפרשת נשא (עמ' 407):


"יתכן שתימשך [=שתחוּל] הברכה [על העם] אחר הלימוד [לאחר שלמדו תורת אמת] מפי כהן גדול וחכם בכל מיני חכמה ומדע, [אך] לא [אם הכהן המלמד את העם, יודע ועושה רק] מצוות מעשיות [...] בידיו ובאיבריו ואין לו חלק במושכלות, כי זה באמת אין מְמַנִּין אותו כהן גדול. אך כהן משׂכיל, המלמד את העם דעת [=השקפות נכונות ואמתיות], והעם כוונתם ודעתם אחר דעות הכהן, [אֵלּוּ] הן בכלל הברכה, ולזה העירו רז"ל באמרם: 'העם שאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה' [שוטה לח ע"ב]".


וה' יברך את עמו בישוב הדעת, שפיות, שלום וסובלנות.


תמונת שער הרשומה באדיבות משטרת ישראל.




0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!