ביום ראשון יד בכסלו תשפ"ה פורסמו כמה מאמירות הנבלה של הנבל אבן-עבדאללה, בעניין השירות בצבא-הגנה-לישראל בעת מלחמת-קיום הרת סכנה, והנה כמה מהן לפניכם:
[א] "אסור ללכת לצבא, גם מי שבטלן! [הנבל מסמן בידו בתוקף את התנועה 'לא ולא', ואז הוא מוסיף ושואל את הסובבים אותו:] אתם מקליטים אותי? תקליטו, תקליטו, כן, כן, אין דבר כזה, הנה, רואים, רואים, האחים של מרן נולדו בישיבת 'פורת יוסף', היו בחורי ישיבות כולם, הלכו לצבא – התקלקלו, הנה כולם נהיו חילוניים, כולם, אחר-כך חזרו בתשובה, אבל כולם נהיו חילוניים, וגם הוא, אותו אחד שאמרתי לכם עכשיו, הוא היה שקדן עצום, חיבר ספרים".
[ב] מעט לפני האמירה לעיל, אבן-עבדאללה סיפק אמירה מטופשת נוספת, בשיחה עם בחורי ישיבות אמר כי "אם יגיע צו גיוס – לקרוע את זה", והוסיף: "יש לכם אסלה בבית? אין בית בלי 'בית כיסא', תקרעו את זה, תזרקו בתוך האסלה ותורידו את המים. שום דבר, לא להתחשב".
[ג] והנה עוד טיפשות רצוצה מפיו המזוהם של אבן-עבדאללה, אשר נאמרה כמה ימים לפני-כן: "אני מאוד מפחד שייקחו ספרדים לצבא. ספרדים יכולים חס ושלום להשתכנע. אשכנזים יותר חזקים [=האשכנזים יותר חזקים? למה? בגלל שהם אשכנזים? ומדבריו עולים רגשי נחיתות חמורים, וכן נחשׂפת התובנה שהאשכנזים שקועים בדרכי המינות הארורות יותר מעבדיהם הספרדים, ובמלים אחרות, האשכנזים הרבה יותר טיפשים כסילים ונבערים מאשר עבדיהם הספרדים]. אשכנזי שתֹּאמר לו ללכת לצבא, בשום פנים ואופן הוא לא יסכים".
והבאתי את אמירותיו המטופשות כדי לזכור ולהזכיר את תעתועי המינים השחורים הללו, אשר בכל עת שחוק ההשתמטות עלה לדיון, הם אמרו שהם בעד גיוס אלה שאינם לומדים. ועתה, בעת שבר ומשבר, בעת מלחמה קשה ומסוכנת שאיימה ועדיין מאיימת על עצם קיומנו בארץ-ישראל – נחשף השקר הגדול של המינים, הם מעולם לא רצו להשתתף יחד עִם עם-ישראל במאמץ השמירה וההגנה על מדינת-ישראל, רק לנצל לגנוב ולחמוס את הקופה הם יודעים.
ובקיצור: הקץ לדברי רוח! די! נמאס מההִתחסדות המלוקקת של המינים, כאילו הם אוהבים את עם-ישראל, בעוד שהינם גרועים מן המרגלים! שהרי הם אינם מוכנים בשום פנים להגן על ארץ-ישראל, ומי שאינו מוכן לצאת לעזרת ישראל מיד צר, לא רק שמידותיו מושחתות באופן בלתי נתפשׂ, אלא שהוא מין וכופר ואפיקורוס, שהרי הוא בהכרח שונא את עם-ישראל ואת ארץ-ישראל, ושנאתם ל"נאצים", דהיינו לצבא-ההגנה-לישראל, היא כבר מן המפורסמות. ומי ששונא כך את עם-ישראל וארץ-ישראל, בהכרח שונא את ייעודו האלהי של עם-ישראל, וכל שאיפתו היא תאוותיו וזימותיו, והמשך ניצול הזולת כדי להוסיף ולשקוע בטומאת מינותו.
"תֵּן לָהֶם יְיָ מַה תִּתֵּן? תֵּן לָהֶם רֶחֶם מַשְׁכִּיל וְשָׁדַיִם צֹמְקִים, כָּל רָעָתָם בַּגִּלְגָּל כִּי שָׁם שְׂנֵאתִים עַל רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם, מִבֵּיתִי אֲגָרְשֵׁם לֹא אוֹסֵף אַהֲבָתָם, כָּל שָׂרֵיהֶם סֹרְרִים" (הושע ט, יד–טו).
"תֶּן לָהֶם כְּפָעֳלָם וּכְרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם תֵּן לָהֶם הָשֵׁב גְּמוּלָם לָהֶם" (תה' כח, ד).
כמה ימים לאחר-מכן...
יומיים לאחר פרסום דבריו של אִבְּן-עבדאללה, פרסמו שני ליצני "מועצת חכמי התורה" של ש"ס מכתב תמיכה בשיקוצם, והנה מכתבם הנואל של שני הליצנים רודפי הבצע והתאוות:
בס"ד, תאריך: כסלו תשפ"ה
לכבוד ידידנו הגאון הגדול, הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א, בעל ה"ילקוט יוסף".
הננו בזה לחזק ולאמץ את ידיו על הדברים האמיתיים והברורים שהשמיע ללא פחד ומורא, בגודל האיסור לכל שומר מצוות להתגייס לצבא אף אם אינו במסגרת לימודים, וזאת בכל המסלולים השונים. והביע בזה את דעת התורה הקדושה ללא כחל וסרק.
וכת"ר [=וכבוד תורתו] שליט"א ממשיך בזה את דרך אביו הגדול מנהיג הדור רבינו מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל, שכתב במפורש ופרסם את התנגדותו הנחרצת לכל המסלולים הנקראים "חרדיים" לכל סוגיהם ושמותיהם ואף ביחס לאותם שאינם לומדים. וכעמוד האש אשר לפני המחנה לא הסכים להתפשר על קוצו של יו"ד למען שמירת בחורי ישראל מסכנת הגיוס. וכידוע שלא זע ולא נע מפני פחד השלטונות ודעת המון העם ודיבורי התקשורת.
ומיהו הוא זה אשר יעז לפעור פיו או להרים ידו ורגלו כנגד דעת התורה הקדושה שאמרהּ מרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א, והגידם כת"ר [=כבוד תורתו] שליט"א בגאון לכל העם, וינסה לסלף ולסטות מדברי התורה הקדושים הללו כי הוא זה – באמתלאות שונות שהם שווא ושקר.
והננו בזה לברכו שה' יאריך ימיו ושנותיו וימשיך לקדש שם שמים עולם, ולקיים בעצמו "לא תגורו מפני איש" לומר את דעת התורה ודעתם האמיתית של כל חכמי ישראל. ויזכה להמשיך לעמוד איתן למען שמירת התורה והיהדות, מתוך בריות גופא ונהורא מעליא וכל מילי דמיטב.
הכו"ח [הכותבים וחותמים] למען כבוד התורה הקדושה, [1] משה צדקה [2] גם אני מצטרף כיהודה ועוד לקרא בגודל החובה לחזק את דוברי אמת, הצעיר משה מאיה.
עד כאן מכתבם של המינים, חברי מועצת הכסילים הארורים של ש"ס. וראיתי לנכון להנציח את דבריהם, כדי להקשות על המינים לכזב בעתיד שהם מעוניינים להשתתף בחובה הנעלה של השירות בצבא-ההגנה-לישראל; וכן כדי לחשוף את תעתועיהם, ואסביר: השקר הזה שהם נפנפו בו בעבר, ואשר לפיו מי שלא לומד צריך להתגייס, לא נועד אלא להסיר מעליהם ביקורת ציבורית ובהסרתה יוכלו להמשיך לנצל ולהשתמט כמנהגם מימים ימימה, המה ובוחריהם – אך בבוא שעת השבר והמשבר, שעת המבחן, נחשׂפה רשעותם ומינותם במלוא כיעורה.
"הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ! וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת!" (יש' מב, יח), "אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה" (יש' לה, ה), "וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה, וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּייָ שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ, כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן, מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק" (יש' כט).
"וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה" (דה"ב טו, ג).
וכמה ימים נוספים לאחר-מכן...
כיומיים לאחר פרסום המכתב של שני המינים הספרדעים שראינו לעיל, פורסם מכתב שעליו חתומים כומרים אורתודוקסים ספרדים רבים ובהם גם תימנים נרצעים, והנה המכתב:
בס"ד, כסלו תשפ"ה, דעת תורה – בעקבות הדיונים על חוק הגיוס
א. בתאריך ד' בתמוז תשפ"ד התאספו כל גדולי ראשי הישיבות וחכמי התורה שליט"א, והבהירו את גודל האיסור להסכים לכל חוק הכולל יעדי גיוס וכדומה, וכן את האיסור החמור לכל שומרי המצוות [=לא רק חרדים אורתודוקסים פרו-נוצרים לובשי שחורים!] – בין בחורים ובין נשואים ואף אם אינם במסגרת לימודים – להתגייס לצבא או למסלולי שירות ותעסוקה לרבות המסלולים ה"חרדיים", שהוקמו או שרוצים להקים, בהיות ועצם ההימצאות תחת הנהגת הצבא גורמת לבסוף לעזיבת המצוות וקלקול עד לעבירות החמורות שבתורה, ורבים חללים הפילה כנודע, וכן התפרסמה הוראת מרן הגר"ע יוסף זיע"א וגדולי חכמי התורה.
יש להבהיר כי עצם המצאת "דיון" על כאלו ש"אינם לומדים", הינה עיוות המציאות וזריקת אבן אחר הנופל. כי פעמים רבות מצוי שעוברים משבר זמני ולאחר-מכן שבים אל דרך המלך, ורוב המשברים הם זמניים. מלבד שיש בכך הטלת דופי בבני הישיבות כאילו רבים מהם מנותקים מעסק התורה, ומוציאים לעז על עולם התורה ומחללים שם שמים.
ב. והנה בימים אלו מתנהלים מגעים לחקיקת חוק הכולל יעדי גיוס וכו', אשר יעמיד בסכנה רבים מבני הציבור החרדי ליפול לצבא אשר הינו מקום עקירת התורה ואיבוד ב' עולמות. והדבר ברור שהצעות אלו לא רק שמהוות הפקרת דמם של אותם נשמות, אלא גם יביאו נזק וחורבן לכל עולם התורה, וכהשלכה מכך מספר הנופלים לצבא ילך ויתעצם בהיקפים גדולים מאד רח"ל. ובנוסף, עצם ההסכמה לכך אפילו בשתיקה, מהווה חילול ה' נורא. וכן תגרום בהכרח שינוי תודעתי בנתינת לגיטימציה לצבא, ופריצת חומות ההבדלה של הציבור החרדי והכנסתו אל תחת שליטתם ותרבותם – שזאת עיקר מגמתם הזדונית כנודע.
ג. יש להדגיש כי האחריות הרובצת על כתפי חכמי התורה הספרדים שליט"א הינה כפולה ומכופלת, בהיות ורבים מהבחורים הספרדים הינם ממשפחות מתחזקות או מערי פריפריה וכדומה, באופן שאין להם מספיק סביבה תומכת. ומשכך כל חוק הכולל יעדים או פיתויים לשילוב במסלולי תעסוקה צבאיים וכל כיו"ב, עלול להפיל מקרב מחננו חללים רבים. וחובתינו עצומה לפעול בכל תוקף למנוע כל חוק שיש בו סיכון.
דא עקא שישנם כאלו אשר הפחד אחז בהם, ומכורח הלחץ מול מצב עריקות ושלילת תקציבים וכדו', הינם מתפתים אחר פשרות שונות של חוקי גיוס הכוללים יעדים או שילוב חרדים במסגרות צבאיות וכדומה, ומכוח שהם מבקשים לדאוג רק לציבור מסוים שאותו הם מייצגים, הם מחוררים חור בספינת היהדות החרדית כולה ומאיימים להטביעה. ו"גדול המחטיאו יותר מן ההורגו". והנזק בזה הוא נוראי גם להם וגם לכלל הציבור, ואיסור מוחלט להיגרר אחריהם.
ד. הננו להורות כי במצב הנוכחי שאין יכולת להסדיר חוק התואם את דעת התורה [ודעת תורת האמת היא שעל כולם להתגייס ולעבוד מיד!], יש להימנע מכל עיסוקי החקיקה הללו ולהניח הדבר בידי הקב"ה. כי אין אנו בעלי-בתים על התורה לעשות בה כרצוננו [והלא אתם הם אלה שעושים בתורה כרצונכם ומעוותים ומזייפים אותה להשגת תועבותיכם], ולא על שום נשמה מנשמות ישראל לעשות בה מסחר רח"ל [והלא אתם הם אלה שהפכתם את המוני הנבערים לכלי להפקת רווחים מסחריים וטובות הנאה]. ובוודאי התורה הקדושה תדאג לה ולשומריה [=התורה תדאג? ומגמת הפיכת התורה לישות מֵטיבה נפוץ מאד אצלם, וזו עבודה-זרה].
ואדרבה ככל שמספר העריקים הולך וגובר, יד הרשויות על התחתונה. וכל בר דעת מבין שאין ביד מדינה להוציא ציבור שלם מחוץ לחוק, ואינם יכולים ליישם את חוקיהם על ציבור שלם [חוקיהם? והלא חוקי התורה הם אלה שמחייבים אתכם להתגייס לעזרת ישראל!]. ומה לכם כי תיבהלו? ואין ספק שגם ההתלכדות הציבורית תמשיך להתחזק ולעמוד בס"ד כחומה בצורה מול כל איומי המעצרים ודומיהם, שהרי נצא כולנו למחוק בכל מקרה של מעצר ח"ו.
ועל ראשי המפלגות להחזיר את הסדר הדיחויים שיהא ללא התניות כבעבר, ולהבהיר את האמת הנצחית כי על המדינה להתאים את חוקיה לחוקי התורה הקדושה ולא להיפך, כמשל העגלה המליאה והריקנית שאמר מרן החזו"א זצ"ל, בעה"ח [באנו על החתום]:
משה צדקה, מרן ראש הישיבה; שלמה בן שמעון, חבר מועצת חכמי התורה; יעקב תופיק אביעזרי, מראשי ישיבת פורת יוסף, רב ואב"ד ביתר; שלמה מחפוד, חבר מועצת חכמי התורה; עמנואל טולידנו, ראש ישיבת שארית יוסף; מסעוד בן שמעון, רב ואב"ד בני ברק; יעקב חיים סופר, ראש ישיבת כף החיים; יצחק רצאבי, פוסק עדת תימן; בן ציון מוצפי, ראש ישיבת בני ציון; בניהו שמואלי, ראש ישיבת נהר שלום; יצחק כהן, ראש ישיבת תורה ודעת; יצחק ברכה, ראש ישיבת עטרת יצחק; יעקב שכנזי, רב שכונת בית ישראל.
[ומעל חתימתו של יעקב תופיק שנזכר לעיל נוספו במלים קטנות המלים הבאות:]
המציאות המתחוללת בצבא קובעת את דין הגיוס ב"ייהרג ואל יעבור", ובוודאי לימוד התורה וקיום המצוות מגינים לאין ערוך יותר מהצבא.
עד כאן דברי מכתב הבלע של המינים (כל ההדגשות במקור), ועתה אעיר כמה הערות:
גם ממכתב זה עולה שחכמי המינים הספרדעים הנרצעים מתנגדים התנגדות מוחלטת, לגיוס לצה"ל, גם ליושבי הישיבות הנבערים שעברו לשבת "על הברזלים", לעשן ולשתות. כמו כן, המינים משקרים שכל הדיון באותם אלה "שאינם לומדים" הינו "המצאה"! והאמת פשוטה וברורה וידועה, ישנם עשרות אלפים של יושבי ישיבות, אשר תורת המינות איננה "אמנותם", אלא הם רשומים בכולל, אך בפועל הם נמצאים זמן קצר מאד בכולל, וחלקם אף עובדים.
וגם אלה שאינם ממהרים לברוח מכנסיות המינות, אלא נשארים בכויילל לנדנד את הסטנדר, גם אלה מבזבזים את רוב זמנם להבל ולריק, כי יש לדעת, שיושבי הישיבות הם אלופי משיכות הזמן ומריחתו, והנה לפניכם כמה פְּסקות מן המאמר: "מדרשי עידוד ללימוד התורה":
והנני נזכר באדם אחד כבן שישים שלמד עמי במשך תקופה ארוכה בבית-המדרש, הוא היה חרדי מצוי מבני-ברק וסוטה חמור אחרי הזיות הקבלה והכלב מברסלב וכל שאר האלילים והאִטִּים כמו קנייבסקי ודומיו שר"י. הוא היה מכור לקפה ולסוכר, ולא אשכח את תלמודו המשובש: הוא היה מגיע לכולל בדרך-כלל לאחר השעה 11:00, ומתארגן במשך זמן רב במקומו. לאחר מכן הוא היה הולך להחליף מים בקומקום החשמלי הפרטי שהיה ברשותו.
בדרך להחליף מים לקומקום הוא היה עוצר לשוחח עם חברים שהוא היה פוגש במסדרון, או נכנס לשירותים למשך זמן ארוך מאד, או סתם מתמהמה בכל מיני עניינים שנקרו בדרכו. גם לאחר שסוף-סוף הוא היה חוזר עם הקומקום המלא במים חדשים, הוא לא מיהר בהכנת כוס הקפה. הוא היה מושך את הזמן עד להרתחת המים: הבאת הקפה והסוכר מהארון, ועוד כל מיני פעולות שכילו זמן יקר. הוא היה מכין לעצמו כוס קפה עם שלוש כפיות סוכר. וכל הכנת כוס קפה ונתינת הסוכר בתוך הכוס הייתה טקס ארוך ומייגע, ושתייתה אף יותר מכך.
במשך היום הוא היה שותה כוסות קפה רבות, וככה מעביר את הזמן בטקסי הכנת כוסות קפה ושתייתן... והייתי משתגע ממנו, כמה זמן הוא מאבד על הכנת ושתיית כוסות הקפה הללו! עד שעוד יום ועוד יום היה עובר, והוא לא היה מספיק כמעט מאומה בלימודו, שגם כך היה משובש לחלוטין בהזיות הפוסקים המהובלים שהקימו והמיטו עלינו חכמי-יועצי-אשכנז. פעם ניסיתי להעיר לו שהוא מפסיד את הזמן היקר מאד, אך הוא כלל לא הבין על מה אני מדבר, מבחינתו, לא היה שום רע בשלל הפינוקים שכילו את זמנו, ומריחת הזמן הייתה בעיניו טבעית מאד.
ההתנהלות של אותו מחוסר-דעת מייצגת בהחלט את מה שקורה היום ב"עולם הישיבות" האורתודוקסי. יושבי הישיבות הפכו את משיכת הזמן וכילויו לאמנות. הם מעבירים את הזמן באינסוף שיטות ונכלולים: באיחורים לכולל, בשתיית כוסות קפה כאמור, ביציאה להפסקות סיגריה, באכילת ארוחות ארוכות ובאכילה בין הארוחות, בדיבורים עם חברים, ואפילו ביציאה מהכולל לכל מיני סידורים. וגם כאשר הם סוף-סוף יושבים ללמוד, הלימוד לא נמשך הרבה זמן, קל מהרה הם יעברו לשוחח על עניינים אחרים אשר יותר מְעניינים מלימודם המשׁמים, ומי שלומד לבדו יפנה לחלומות בהקיץ, יבהה בעיניו ויעביר את זמנו בשקיעה בדמיונות.
כדי להעביר את הזמן ולהפיג את מדבר השעמום הגדול הזה הם ינענעו את הסטנדר, יסובבו את הגודלים, יתנמנמו, יישבו ויעמדו ויחפשו תנוחה נוחה, יתגרדו, יפהקו ויתמתחו, יתבוננו אנה ואנה בחפשׂם דבר-מה שיש בו עניין, ישׂחקו עם מגבעותיהם מעיליהם וחפתיהם, ישירו לעצמם את דברי הגמרא בנעימת יידיש-קייט מבלי להבין כמעט מאומה, ואף יהרסו את ראות עיניהם בכוונה תחילה כדי לקנות משקפיים בעלי זכוכית עבה שייראו בהם "עילויים"...
הם מספרים לנו סיפורים שהם "ממיתים את עצמם באוהלה של תורה", אך כאמור, רשלנותם עצלנותם שטחיותם ותעייתם אחרי ההבל גורמות להם לחלל-שם-שמים ולהמית ולהחריב את נפשם העשוקה באוהל טומאה מייגע של יהדות יידיש-קייט פרו-נוצרית כעורה ופרימיטיבית מאד. וכך הם פני הדברים כאשר הופכים תורת חיים לקורדום חוצבים, וכאשר מעוותים מסלפים ומזייפים תורת אלהים. "אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ" (מש' כא, טז).
עד כאן מתוך המאמר שנזכר. ועתה לנקודה שטרם עסקתי בה: ובכן, אחת התמיהות הגדולות שעולות לכאורה מן המכתב הזה, עולָה דווקא כנגד כומרי "הציונות הדתית", שהרי לפי כומרי החרדים, הגיוס לצה"ל הוא לא פחות משמד ויש למסור את הנפש ולא להתגייס! אם כן אפוא, מדוע זה כל כומרי "הציונות הדתית" שותקים ומחרישים? היעלה על הדעת שהחרדים יטענו כנגדם שהם כופרים ואפיקורוסים ומטיפים לתועבה חמורה (לשרת בצה"ל), והללו יחרישו?
מדוע אפוא כומרי "הציונות הדתית" שותקים ומחרישים? האם עד-כדי-כך הם מושחתים? האם עד-כדי-כך הם הסתאבו מהפיכת תורת-האלהים לקורדום-חוצבים? האם עד-כדי-כך הם הפכו להיות עבדים נרצעים לחבר המינים השחורים הפרו-נוצרים? ובכן, התשובה היא כן, מקורה של "הציונות הדתית" הוא ביהדות האורתודוקסית – היא למעשה מוצאה וממנה כומרי "הציונות הדתית" שואבים את מימיהם הרעים, ולכן הם לא רוצים ולא יכולים לצאת כנגדה, הואיל ולוח האֵם של שני הזרמים זהה לחלוטין: לוח אֵם אורתודוקסי פרו-נוצרי מושחת. שני הזרמים הללו שׂמו להם למטרה להפוך תורת-אלהים לקורדום-חוצבים, אלא שכומרי "הציונות הדתית" הוסיפו מעט על חוקי כת המינות האורתודוקסית, וכל המשנה ידו על התחתונה...
ואחתום בתוכחתו של משה רבנו לשבטי גד וראובן: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה? [...] וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל, כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במדבר לב, ו;יד–טו).
פסוקים אלה הינם תוכחה לדורות של משה רבנו ע"ה ליושבי הישיבות: האחיכם ילכו למלחמה ואתם תשבו בישיבותיכם? מתעדנים ומתפטמים ללא עבודה ופרנסה? ממלמלים בארמית דברים שאינם מובנים גם לכם, ומתנועעים בטירוף כשיכור שמכה את ראשו בסטנדר? האם לא די שנשותיכם מפרנסות אתכם? האם לא די בכספי הצדקה שאתם מקבלים מהמדינה? מה שווה תלמודכם אם הוא איננו מביא אתכם לידי מעשה? מה שווה תלמודכם אם הוא אינו מביא אתכם לקדש-שם-שמים? והלא זאת מטרת התלמוד: שיביא לידי מעשה! ריחוקם מדרך מהאמת ושלל הזיותיהם, הביא אותם לסבור שדי בלימוד התורה המשובש שלהם כדי לפעול "גדולות ונצורות" אצל בורא-עולם, משל היו מכשפים קוסמים וחוברים שעושים לנו טובה בכך שהם "משחדים" את האל בדבריהם: "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי" (יש' כט, יג).
ויתרה מכולן! בפרשה שם, משה רבנו ע"ה קושר בין עוון המרגלים לבין השתמטות ממלחמת מצוה! והקשר ברור: כל מי שמבקש להשתמט ממלחמת מצוה שונא ומתעב בהכרח את ארץ-ישראל, שהרי הוא מבקש להשתמט מהחובה הנעלה לשמור על ארץ-ישראל! וכל מי ששונא את ארץ-ישראל גדול עוונו מנשוא, כי בזה הוא למעשה שונא את ייעודו של עם-ישראל, ושנאה שכזו מעידה על ריקבון שורשי מאד, ריקבון שנובע ממקור אחד בלבד: מינות וכפירה.
ואפילו לא על עוון חטא העגל נחתם גזר-דינם של עם-ישראל במדבר, אלא על עוון המרגלים, על עוון שנאת ארץ-ישראל ועל השאיפה למרוד בייעודו של עם-ישראל: כינון ממלכת כהנים וגוי קדוש בארץ-הקודש והמקדש, ממלכה שתהיה אור ליהודה ואור לאנושות כולה. ובדיוק על העוון הזה נחתם גם גזר-דינם הנורא של המינים וצאצאיהם באירופה ערב מלחמת העולם.
תמונת שער הרשומה מאת: קובי גדעון / לשכת העיתונות הממשלתית, CC BY-SA 3.0.
Comments