top of page

כמה אומללים התועים אחרי המינים

לאחר שהמאמר: "מיטה יהודית – חובה או חומרה?" פורסם במהדורתו הראשונה, נשלח אלי מכתב מכובד ובו רשימת השגות מפורטת. ההשגות לא היו נכונות, אך הייתה בהן נקודת אמת חשובה: ההשגות עוררו אותי להבין שמהדורתו הראשונה של המאמר איננה משובחת. ולכן, לאור רשימת ההשגות של אותו כותב, ואשר לפי דבריו נכתבו תוך התייעצות עם אנשים "גדולים בתורה", כתבתי את המאמר מחדש לחלוטין, וחיזקתי ואיששתי מאד את מסקנותיי.


לאחר שפרסמתי את המאמר מחדש, שלחתי אותו למשיג, והוספתי: "ממתין להשגותיך".


לאחר כעשרה ימים (יג באייר תשפ"ד), שלח אלי המשיג את המכתב הבא:


שלום רב, אחרי שביליתי מעט זמן באתרך, אני רואה עד כמה התרחקת מדרך ה'. איך תעיז [בעברית תקנית יש לומר תָּעֵז] לדבר נגד רבנים, לשפוט ולהאשים אותם, ולזלזל בהם בכלל? מי הרבנים שלימדו אותך לדבר כך? או שאתה אוטודידקט כאחד המתפלספים?


אתה עונה בדיוק למה שחז"ל קראו בפרק חלק ממסכת סנהדרין "אפיקורס" – אתה מבזה חכמים, וכן נפסק ברמב"ם בהלכות תשובה. אבל בטוח אני שכבר מצאת היתרים לתת ליִצרך לפרוק את כל שנאתך ל"חכמי ישראל" [=לא ל'חכמי ישראל' אלא למינים האירופים ועבדיהם]: בעיניך הם בטח לא חכמים, אלא טועים, אולי מינים, בהתאם לקריטריוני הרמב"ם.


ברוך ה' שאין גדולת החכמים תלויה בך, אלא בה' ובעמו. אותם החכמים שאתה קורא להם טועים ומינים, הטיבו הרבה יותר [מה? הם הטיבו הרבה יותר מאשר הרעו?] במשך מאות שנה והיוו מופת לכל מסורות ישראל, ספרדים כמו אשכנזים, ולא תוכל לגמֵּד את ההיסטוריה.


מנגד, רואים עד כמה רוחך גס. הנזקים שאתה עשית ושאתה ממשיך לעשות באתרך הם בזיון לדבר ה' ולעמו. ועל שמו אור הרמב"ם קורא אני מה שאמר ישעיה הנביא: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר" (יש' ה, כ).


אתה מבקר את הנצרות שהשפיעה על חלק מעמינו, אבל אתה בדיוק כמותם: מגדיר חכמים לפי עיניך, וכשחכם שגה בנקודה אחת או אחרת, הוא כבר מין ותועבה. ומה שעשית על שמו של הרמב"ן זצ"ל בהדגשת אותיות המן הוא פשע שראוי לנדות אותך עליו.


שוב יום אחד לפני מיתתך, אמרו חז"ל. יש תקוה. זאת ההזדמנות שלך. דן יעקב ללוש.


והנה תשובתי לדן-יעקב:


שלום גם לך,


כל דבריי ויחסי ל"חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות (למעט נדירים מאד) מגובים בראיות רבות מהתורה-שבכתב ומהתורה-שבעל-פה, וכן ממסורת חכמים ע"ה שבספרות חז"ל המהימנה. ולכן, אין צורך להשיב מאומה על האשמותיך, כי ריקות ונבובות הן מכל ראיה.


ומזאת גם תלמד מי לימד אותי לדבר כך כנגד המינים המתעים את עמֵּנו אחרי ההבל, דהיינו, מן התורה-שבכתב, מן התורה-שבעל-פה, ומדברי חכמי האמת הקדמונים הנאמנים.


כמו כן, איני אוטודידקט מראשיתי, למדתי בישיבות ובאקדמיה שנים לא מעטות. ואין צורך לומר שאיני אפיקורוס ואיני מבזה תלמידי חכמים, דהיינו את חכמי האמת ע"ה – אדרבה, מי שמבזה ומשפיל אותם הם אלה אשר עיוותו וסילפו וזייפו את דבריהם ומציגים אותם כמכשפים וכעובדי אלילים, וכדברי רבנו בהקדמתו לפרק חלק – דהיינו כל תופשֵׂי אגדות חז"ל כפשוטן אשר משפילים את חכמינו והופכים את עמֵּנו ל"עם סכל ונבל", וכלשונו של הרמב"ם שם.


ולא דייקת בדבריך, לא מצאתי "היתרים" לחרף ולגדף ולארוֹר ולהוקיע כנגד השמש את המינים האירופים כמו שר"י והרמב"ן, אלא מצאתי בדברי התורה ובדברי חכמים חובה נעלה ונוראה מאד לבער עבודה-זרה, ובכללה גם לבער ולהוקיע את המינים שהשתלטו על דת האמת.


הקב"ה לא רומם את המינים, הם רוממו את עצמם והִתעו את עמֵּנו אחריהם, וכמעשה נביאי השקר והמכשפים למיניהם במשך אלפי שנים, והם, המינים האירופים הללו יתנו על-כך את הדין – וכבר הענישם הקב"ה בשואת אירופה המחרידה, אך לא רצו ואינם רוצים להבין. והנה לפניך דברי ירמיה הנביא ע"ה בפרק ה, על המתעים את עמֵּנו היקר אחרי התֹּהו וההבל:


"שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ, וְאִם חַי יְיָ יֹאמֵרוּ לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ. יְיָ עֵינֶיךָ הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה, הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב, וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַךְ דַּלִּים הֵם, נוֹאֲלוּ כִּי לֹא יָדְעוּ דֶּרֶךְ יְיָ מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם, אֵלֲכָה לִּי אֶל הַגְּדֹלִים וַאֲדַבְּרָה אוֹתָם כִּי הֵמָּה יָדְעוּ דֶּרֶךְ יְיָ מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם אַךְ הֵמָּה יַחְדָּו שָׁבְרוּ עֹל נִתְּקוּ מוֹסֵרוֹת, עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשׁוּבוֹתֵיהֶם".


כלומר, איני צריך "לגמֵּד את ההיסטוריה", שהרי ההיסטוריה מוכיחה שרק בודדים ונדירים בכל הדורות עבדו את ה' באמת ובלבב שלם, והרוב המוחץ והמכריע של ראשי העם ומנהיגיו היו רשעים ארורים, עובדי אלילים אילמים, אשר המיטו על עמֵּנו חורבן משפיל וייסורי אימים.


ויש מאות דוגמות לכך מספרי הנביאים, והנה כמה דוגמות בודדות:


"וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ: לוֹא! כִּי אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ! כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא כֵּן הֹבִישׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם וְכֹהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם [...] כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים [...] וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ? יָקוּמוּ אִם יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ, כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה. לָמָּה תָרִיבוּ אֵלָי? כֻּלְּכֶם פְּשַׁעְתֶּם בִּי נְאֻם יְיָ, לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם מוּסָר לֹא לָקָחוּ אָכְלָה חַרְבְּכֶם נְבִיאֵיכֶם כְּאַרְיֵה מַשְׁחִית" (ירמיה ב, כה–ל). ואגב, "אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא" (מש' ט, יב).


"וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי [מיראתי] וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה [יראי שמים בחיצוניותם בלבד], לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא [=להכות] אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא [בייסורים קשים] וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (יש' כט, יג–יד). כלומר, העונש על ההתרחקות מידיעת ה' הוא הטמטום ואיבוד הדעת...


"כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי", "כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ קֹדֶשׁ חָמְסוּ תּוֹרָה" (יח' כב, כו; צפ' ג, ד); "כִּי מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע מִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר" (יר' ח, י); "וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי" (מלאכי א, ו).


והנה לפניכם דבריו הקשים של הנביא ישעיה ע"ה על נביאי השקר וראשי העם:


"צֹפָיו [=מנהיגי הדת בעלי השׂררה, הכומרים המתעים את העם אחרי ההבל] עִוְרִים כֻּלָּם, לֹא יָדָעוּ [את ה'], כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ [כלבים אילמים!], הֹזִים שֹׁכְבִים אֹהֲבֵי לָנוּם. וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ [כלבים עזי נפש!] לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, וְהֵמָּה רֹעִים [והם אנשי השֵּׁם מנהיגי העם ובעלי השׂררה, ויחד-עם-זאת] לֹא יָדְעוּ הָבִין [סוטים מדרך האמת], כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ" (יש' נו). ושם תרגם יונתן: "וְכַלְבַּיָא תַּקִיפֵי נַפְשָׁן לָא יָדְעִין לְמִסְבַּע, וְאִנּוּן מַבְאֲשִׁין לָא יָדְעִין לְאִסְתַּכָּלָא, כֻּלְּהוֹן גְּבַר לָקֳבֵיל אוֹרְחֵיהּ גְּלוֹ, גְּבַר לְמִיבַּז מָמוֹנֵיהּ דְּיִשְׂרָאֵל".


והנה לפניכם גם דברי מיכה הנביא, אשר משווה בין הכוהנים שפוסקים דינים בכסף לנביאי השקר הקוסמים בכסף, והוא מוסיף וקובע, שבגלל רדיפת הבצע של כומרי הדת, ירושלים תיחרב ותאבד. כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ:


"שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ, בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה [ושם תרגם יונתן: 'דְּבָנַן בָּתֵּיהוֹן בְּצִיוֹן בְּדַם אֲשִׁיד וִירוּשְׁלֶם בְּנִכלִין', דהיינו, הבונים את בתיהם המפוארים בכספי העניים והעשוקים], רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל יְיָ יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה, לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר" (פ"ג).


"וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה [מלעיטים ומזהמים את עם-ישראל בתורת מינות פרו-נוצרית ארורה]" (מלאכי ב, ח–ט).


"וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי אוֹתָם עַל כָּל רָעָתָם אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם. וְאַתָּה תֶּאְזֹר מָתְנֶיךָ וְקַמְתָּ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם פֶּן אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם. וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל כָּל הָאָרֶץ לְמַלְכֵי יְהוּדָה לְשָׂרֶיהָ לְכֹהֲנֶיהָ וּלְעַם הָאָרֶץ. וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם יְיָ לְהַצִּילֶךָ" (יר' א, טז–יט).


"לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ אַנְשֵׁי לָצוֹן מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם" (יש' כח, יד), "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ" (מיכה ג, ט).


"כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ" (יר' ד, כב), "אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְיָ אִתָּנוּ? אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים! הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְיָ מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם" (יר' ח), "הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים" (יש' ה, כא), "הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְיָ וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו" (עו' א, ח), "הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ" (יש' י, א).


"וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה" (יש' כח, ז).


"וְהָיָה שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ [=דרך האמת] וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ, לֹא יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא וְהוּא לָמוֹ [המינים לא יזכו ללכת בה לעולם אף שיראו את הדרך בעיניהם] הֹלֵךְ דֶּרֶךְ וֶאֱוִילִים לֹא יִתְעוּ [וכל ההולכים בדרך הצדק לא יתעו עוד, ואפילו האווילים שהותעו וטומטמו על-ידי המינים]" (יש' לה, ח).


"וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרוֹן רָאִיתִי תִפְלָה הִנַּבְּאוּ בַבַּעַל וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל" (יר' כג, יג), "הִנְנִי עַל נִבְּאֵי חֲלֹמוֹת שֶׁקֶר נְאֻם יְיָ, וַיְסַפְּרוּם, וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם, וְאָנֹכִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים, וְהוֹעֵיל לֹא יוֹעִילוּ לָעָם הַזֶּה נְאֻם יְיָ" (יר' כג, לב).


"צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי רֹעֵיהֶם הִתְעוּם הָרִים שׁוֹבְבוּם מֵהַר אֶל גִּבְעָה הָלָכוּ שָׁכְחוּ רִבְצָם" (יר' נ), "וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי [מנהיגי] הָעָם הַזֶּה מַתְעִים, וּמְאֻשָּׁרָיו [ולכן מונהגיו] מְבֻלָּעִים" (יש' ט, טו); "עַמִּי! מְאַשְּׁרֶיךָ [=מנהיגיך] מַתְעִים וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ [=הִתעו רבים אחרי ההבל והתהו אשר מורידים את עמֵּנו ביגון שאולה] [...] [ולכן] יְיָ בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ" (יש' ג, יב–יד).


ובאחרית הימים הקב"ה יסלק את המינים הארורים: "וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל" (יר' ט, כג); "וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ" (דניאל יב, י); "וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה" (דה"ב טו, ג).


וגם עליך התועה נאמרו פסוקים קשים, והנה הם: "מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת יְיָ גַּם שְׁנֵיהֶם" (מש' יז, טו), "אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים" (מש' כד, כד).


***

עוד טענת ש"רוחי גסה עלי", ובכן, רוחי אינה גסה עלי כלל וכלל, הנני מקנא לדבר ה' ולדרך האמת. ולא אנכי הוא זה אשר הופך את המר למתוק ואת המתוק למר, אלא אתה.


עוד טענת שהנני עושה כמעשה הנוצרים, דהיינו מגדיר את החכמים "לפי ראות עיניי", וזה שקר מוחלט, שהרי הנני מגדיר את החכמים או ליתר דיוק את המינים לפי דבריהם ותעתועיהם ולפי יסודות דת האמת והצדק, אשר נמסרו לנו איש-מפי-איש עד משה רבנו ע"ה בהר סיני.


ומי שאמר שברגע ש"חכם" שגה בנקודה אחת הוא כבר "מין ותועבה" זה לא אדיר הקטן, אלא תורת האמת. כלומר, ברגע שאדם אפילו רק מפקפק ביסוד אחד משלושה-עשר יסודות דתנו הוא יצא מן הדת וקוצץ בנטיעות ודינו לפי חכמים הוא "מורידין ולא מעלין", וכדברי רבנו:


"וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".


ומה שביזיתי והוקעתי את הרמב"ן השפל והארור מצוה גדולה היא שהרי הוא מין שמתעה את עמֵּנו אחרי התֹּהו, ממיט על עמֵּנו ייסורים נוראיים, ואף מרחיק אותנו מייעודנו הנכסף.


והנני משיב לך את דבריך: שוב יום אחד לפני מיתתך, זו ההזדמנות שלך להכיר את בוראך.


כמה אומללים התועים אחרי המינים
.pdf
הורידו את PDF • 168KB

220 צפיות13 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

13件のコメント


דניאל ב
דניאל ב
5月22日

רבו של הרמבן רבי משה תקו, כתב בספר הגילולים שלו שנקרא כתב תמים, שהרמב"ם והרס"ג ורבי יהודה חסיד הם אפיקורסים ומדוע? כי הם אומרים שלקדוש ברוך הוא אין גוף, וזה סותר את דברי התורה והנביאים ואגדות חז"ל זאת אומרת שכך הרמב"ן קיבל מרבו. השם ירחם ויציל

いいね!
נתי500
נתי500
5月22日
返信先

תודה לה' שפקח את עינינו, אני גם פעם אהבתי קבלה היום אני יודע שזה עבודה זרה

いいね!

Idan Nagar
Idan Nagar
5月21日

קשה להם מאוד או שהם מפחדים לזוז מהדרך שהם מכירים. אבל עדיין הם מהללים גוף ונפש ואחכ את השם.

מתי יעשו סוף לכל ההמצאות של סגולות, קמעות ויינות מומצאים? ומתי יבינו שסגולה זה רק צומת בפ״ת

いいね!
נתי500
נתי500
5月21日
返信先

אתה צודק

אני חושב שזה קשור לזה "שהגדולים" מתו, עובדיה יוסף, מרדכי אליהו, קנייבסקי, שטיינמן.

החרדים מרגישים שאין להם רועה שהם יכולים לסמוך עליו כמו פעם ולכן חלקם מתחילים לשמוע ולהפתח לדעות של אחרים.

いいね!
bottom of page