כיצד באמת העריך מָרי את חכמי ישראל? – חלק ב

עודכן ב: 16 יונ 2019

בחלקו הראשון של המאמר ניסינו להבין כיצד באמת העריך מָרי יוסף קאפח את חכמי ישראל? האם התארים המרוממים שהוא מצמיד להם אכן נובעים מתחושתו האמתית? והלא הוא אומר בעצמו בראש פירושו, שמי שלא הולך בדרכו המחשבתית של רבנו גם תורה אין לו! זאת ועוד, כיצד ניתן ליישב את הקושי: מצד אחד מָרי יוסף קאפח עושה "בית-ספר" לכל נושאי הכלים של הרמב"ם בפירושו, מוכיח שוב ושוב את ריחוקם מהבנת הרמב"ם ומהאמת, ובכל זאת הוא משתדל מאד לפנות אליהם בתארי כבוד מרוממים ביותר?

ראינו שם שהסיבה המרכזית לדעתנו נעוצה בסיבת הסתירות החמישית שהרמב"ם מתאר בהקדמתו לספרו "מורה-הנבוכים". הרמב"ם מלמד אותנו שם, שלעתים מורה איננו יכול ללמד אמת מסוימת כמות שהיא בשל רמתו הנמוכה של התלמיד, ורק לאחר שהתלמיד השׂכיל והתרומם למעלה מסוימת, ניתן לבאר לו את האמת כפי שהיא.

לפי דעתנו גם מָרי יוסף קאפח הלך בדרך זו, כלומר האמת היא שהוא לא העריץ כלל את חכמי ישראל לדורותיהם, שהתרחקו מן האמת מאד, דבקו בשׂררוֹת הרבניות השונות, ולא מעטים מהם עשו את תורתם קרדום לחפור בו. ברם, אם מָרי היה מגלה את דעתו עליהם מיד, הוא היה גורם להתנגדות גדולה קשה ומכאיבה עשרות מונים מההתנגדות שהוא סבל ממנה. כך, בדרך זו, מָרי מותיר אותנו בתובנה שכל חכמי ישראל הינם "גדולים" ו"קדושי עליון", אך אט אט בפירושו הוא שוחק את מעמדם שוב ושוב, לא באופן ישיר, אלא בעצם העובדה שהוא מציג את ריחוקם מהבנת הרמב"ם והבנת האמת. בולט במיוחד פירושו ל"ספר-המדע" שעוסק רבות בענייני מחשבה, שם מָרי מוכיח שכל נושאי הכלים של הרמב"ם לא ידעו ולא יבינו, ולעתים הגיעו לשיבושים חמורים עד שכמה מהם אף אימצו מושגי גשמות ביחס לבורא.

נמשיך עתה לדון בשאלה שבראש מאמרנו, ונמשיך לנסות ולהבין את אישיותו ומחשבותיו של גדול חוקרי הרמב"ם בכל הזמנים, האיש אשר ממשה עד משה לא קם כמשה, וממשה ועד יוסף לא קם כיוסף, הוא מָרי יוסף קאפח.

מָרי – איש הסוד וההסתר

מָרי יוסף קאפח הוא איש הסוד וההסתר, מגלה טפח ומכסה טפחיים, אך בכל זאת מצאנו דוגמה אחת בולטת לדרכו ולשיטתו שהזכרנו לעיל, כלומר מצד אחד יחס מותאם לכללי הממסד הרבני, ומצד אחר אמירת אמת ביחס לשיטותיהם והזיותיהם של רבים מחכמי ישראל לדורותיהם. עד כדי כך, שבלמדי את "ספר-המדע", לעתים הייתי תופס את ראשי ומרים עיניי לשמיים, ובתוך מעיי זעקה לבורא עולם: עד כמה רחוקים אנו מן האמת, עד כמה אנו שבויים לתכתיבי הממסד הרבני האשכנזי, עד כמה דווקא אנו ההולכים בדרך האמת של הרמב"ם נחשבים ל"עופות מוזרים", למרות שהאמת שוכנת בקרבנו. "מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי", אמר דוד המלך בתהלים (סט, ט), ואכן מציאות כזו בעולם השקר הינה חזון נפרץ.

והנה לפניכם הדוגמה שהבטחנו, במבואו של מָרי יוסף קאפח ל"ספר-המדע" הוא כותב כך (עמ' כה): "וכך כתב בשו"ת נחלת-שבעה סי' נ [ר' שמואל הלוי, פולין וגרמניה המאה הי"ז]: וזאת אשר השיב לי מהרש"ק בקצרה. כל מה שחידש מעלתו, אומר אני, יטול מה שחידש, כי בעיניי הם דברי שגגה, אמנם דנתי מעלתו לזכות שאין ספר ה'בית-יוסף' תחת ידו, ושם לבו אל האחרונים ט"ז וש"ך, ואני לא כן עמדי, עיקר עסקי בפוסקים ראשונים ובש"ס... ומי שהוא בבית מדרשנו אראה לו חבילות טעויות בכל דף מספריהם, על כן אין עסקי עמהם תהילה לה', על כן יש למעלתו למכור ספריהם וכו' ע"ש. ועיין גם להר"א אלמליח [...], דברים חריפים ביותר, אם כי יתכן שיש בדבריהם הגזמה, אך הבסיס יסודתו בהררי קודש".

בקטע זה שהועתק ממבואו ל"משנה-תורה", מָרי לא מעתיק את כל תשובת המהרש"ק לר' שמואל הלוי, ואף רואה לנכון להסתייג ממנה מעט. עתה נראה כיצד מָרי מתייחס לאותה תשובה עצמה בתוך נבכי פירושו ל"ספר-המדע", וזה לשונו (עמ' שה):

"ועיין נחלת שבעה בשו"ת סי' נ שכתב לו המהרש"ק: ראיתי שמעלתו שם לבו אל האחרונים ט"ז וש"ך, ואני לא כן עמדי, עיקר עסקי תהילה לאל בפוסקים ראשונים, ובש"ס, ועד שאנו מגרמי גרמי באחרונים ניכול בשרא אפתורא דדהבא [=ועד שאנחנו מגרדים עצמות אצל האחרונים נאכל בשר על שולחן של זהב] בש"ס ובפוסקים רי"ף רמב"ם ורא"ש שהם יתד שהכל תלוי בו. כי האחרונים מבלבלים את הדעת והזכרון... ומה שאינו ברור הוא מדעת האחרונים, ומי שהוא בבית מדרשנו אראה לו חבילות טעויות בכל דף מספריהם, על כן אין עסקי עמהם וכו'. ע"ש דבריו המאלפים. כל שכן בימינו שרבו פריצי הדור שלא הגיעו לידיעת קריאת המלים כתקנן, כל שכן להבינם, ותוקעים עצמם להפיץ שחצנותם בחוברות מתוך יומרה להדריך את הקהל הרחב, וכלשון הרמב"ם: 'המבינים לאחרים מה שאינם מבינים'".

מעניין מאד השינוי בהתייחסותו של מָרי, שהרי כאן הוא מצטט דברי ביקורת נוספים שהושמטו במבואו, קורא לדברי מהרש"ק "מאלפים", ולא רק שאינו מסתייג מהם, הוא אף מוסיף דברי ביקורת משלו: וכל שכן בימינו וכו'.

ולפי דעתי, ההבדל בין הראשונים לבין האחרונים איננו כל כך באיכות הכתיבה, אלא בעיקר באריכות הדברים, ואריכות דברי האחרונים גרמה להם להשתבש מאד. אך מבחינת איכות הכתיבה והקרבה לאמת לפי דעתי אין הבדלים גדולים, ורבים מאלה ואלה רחוקים מהאמת, רק שהראשונים התרחקו בכתיבה קצרה יחסית והאחרונים הוסיפו שבע על חטאי אבותיהם והתרחקו עוד יותר בכתיבתם הארוכה. וכי יעלה על הדעת שאדם יזדקק ליום שלם כדי להבין תשובת אחרון? להפריד בין התבן לבר, לעמוד על השגיאות, להבחין בשיבושים שלא יובילו לטעויות, ואף להבין את עיוותי הלשון – האין זה בזבוז זמן משווע? והרוב המוחלט של דבריהם אינו אלא הסחת הדעת מידיעת יסוד היסודות ועמוד החכמות – לידע את ה' יתעלה ויתרומם.

ראו לדוגמה את דברי מָרי יוסף קאפח על דברי רבנו הרמב"ם ב"מורה-הנבוכים", ומהם נלמד על דעתו האמתית שאצר עמוק עמוק בתוך יישותו ומהותו, ורק לעתים כאשר הוא אינו יכול לשאתה עוד, הוא זורק רמז לחלל האוויר. וזה לשון רבנו הרמב"ם שם בתארו את הסיבה השישית לסתירות המצויות בספרים (עמ' יד):

"אבל אם תהיינה הסתירות גלויות בשני הדברים הראשונים אלא שהוא [=המחבר] שכח את הראשונה בשעה שכתב את השניה במקום אחר בחיבורו הרי זו מגרעת גדולה מאד, ואין להביא את זה בחשבון מי שצריך להתחשב בדבריו".

ושימו לב היטב מה אומר מָרי על דברי הרמב"ם הללו (הע' 17): "וסוג זה של פרשנים ומחברים רבים מאד מאד, ומפני הכבוד לא אזכיר דוגמאות". והרוצה להמשיך ולהטעות את עצמו, ימשיך לפסוח על שתי הסעיפים ודבריי כאן אינם בשבילו.

סיבה נוספת להסתרת האמת


אמנם, יש לפי דעתי סיבה נוספת לכך שמָרי הסתיר את האמת, בניגוד לדרכו של אברהם אבינו, בניגוד לדרכו של הרמב"ם, ובניגוד לדרכו של סבו מָרי יחיא קאפח, והיא שותפותו של מָרי יוסף קאפח בממסד הרבני. שותפות זו היתה לרועץ, לו ולנו, לו – מפני שהוא נאלץ לקבל ממון רב מהממסד הרבני וליישר קו עם מדיניותם הפוליטית. וברגע שאדם ניזון מהממסד הרבני ומקבל מהם משכורת שמנה שלא בצדק ונגד ההלכה על פסיקת דינים, גם אם הוא שלמה-המלך החכם באדם, דעתו נוטה במשהו מן האמת ונפשו משתעבדת במשהו לאלה שנותנים לו. ולנו – מלאכתו בבתי-הדין גזלה את זמנו מלהוציא לאור פנינים נוספות מנבכי המחשבה וההלכה היהודית, וחבל על כך מאד כי אין תחליף למָרי יוסף קאפח בתחום זה.

מסיבה זו בעיקר, מָרי נאלץ לנקוט במדיניות של הטמנה והכמנה, מתוך מחוייבותו ליישר קו עם הממסד הרבני שמפרנס אותו, ולא הלך בדרכו של הרמב"ם בעניין זה, שהרי רבנו ייעץ לתלמידו שלא לקבל אגורה שחוקה מהממסד הרבני, וזה לשונו באיגרתו לר' יוסף (עמ' קלד), ובסוגריים הרבועים הראשונים והאחרונים הבאתי את דברי מָרי שם:

"ועוד, כאשר תשקוד ללמד יתבטל מסחרך, ולקבל מהם [תמלוגים ותמיכות, וכל שכן שתטיל עליהם כלכלתך, שזה בעיני רבנו כמוכס העומד מאליו] איני מייעץ לך, אלא זוז אחד מחייטות או נגרות או אריגה על דרך ההשׂתכרות חביב בעיני מֵרָשׁוּת ראש הגלות [כלומר מלקבל מהממסד הרבני]. אם תתעסק עמהם תוזנח [יוזנחו עסקיך ותרד מטה מטה], ואם תקבל מהם תתבזה. ולכן עצתי היא שתעשה עמלך המסחר ולמידת הרפואה עם העסק בתלמוד תורה לשמה" (בעניין איסור לקיחת כסף בעבור פסיקת דינים, ראו מאמרי: "מדוע התנגד הרמב"ם ללקיחת כסף בעבור לימוד תורה? – חלק ב").

ונסיים בשאלה קשה שאין לי עליה תשובה: מדוע מָרי יוסף קאפח לא ההדיר את ספרו של סבו זצ"ל שגידלו וטיפחו? עשרות רבות של ספרים מָרי ההדיר, האם לא היה ראוי שיוציא לאור גם את "מלחמות-השם" במהדורה מאירת עיניים ודעת? האם אין בזה חלילה פגיעה במידת הכרת הטוב לסבו שהיה כאב לו?


#דיינים #אמת #צדק

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!