כיצד באמת העריך מָרי את חכמי ישראל? – חלק א


כיצד באמת העריך מָרי יוסף קאפח את חכמי ישראל? את אותם החכמים שכל כך התרחקו מהרמב"ם? האם התארים "מרן" "הרב הגאון" וכיו"ב לחכמי ישראל, במבואו ל"ספר-המדע" ובמקומות אחרים בפירושו ל"משנה-תורה", מעידים באמת על הערכתו הגדולה כלפיהם? והלא הוא אומר בעצמו בראש פירושו, שמי שלא הולך בדרכו המחשבתית של רבנו גם תורה אין לו!

מי מנושאי הכלים של הרמב"ם הלך בדרכו המחשבתית של הנשר הגדול? והלא כולם עסקו אך ורק בפן ההלכתי של הרמב"ם והתעלמו התעלמות מוחלטת מהפן המחשבתי, וללא הפן המחשבתי כאמור, גם תורה אין להם לפי הבנתו של מָרי יוסף קאפח את הרמב"ם!

כיצד ניתן ליישב את הקושי: מצד אחד מָרי יוסף קאפח עושה "בית-ספר" לכל נושאי הכלים של הרמב"ם בפירושו, מוכיח שוב ושוב את ריחוקם מהבנת הרמב"ם ומהאמת, ובכל זאת הוא משתדל מאד לפנות אליהם בתארי כבוד מרוממים ביותר?

הסיבה המרכזית לדעתי נעוצה בסיבת הסתירות החמישית שהרמב"ם מתאר בהקדמתו לספרו "מורה-הנבוכים". הרמב"ם מלמד אותנו שם, שלעתים מורה איננו יכול ללמד אמת מסוימת כמות שהיא בשל רמתו הנמוכה של התלמיד, ורק לאחר שהתלמיד השׂכיל והתרומם למעלה מסוימת, ניתן לבאר לו את האמת כפי שהיא. לדוגמה, בשל סיבה זו נאלץ הרמב"ם להסביר את המושג "נפש" בפתיחת ספרו "מורה-הנבוכים" באופן כללי ולא מדויק, כדי שיהיה מצע לעניין אחר שהוא רוצה ללמד, ורק בהמשך דבריו הוא מבהיר את המושג "נפש" למלוא היקפו ועמקו.

המתבונן בשני המקומות שהרמב"ם מבאר את המושג "נפש" עשוי למצוא סתירות בין שני המקומות, אך אין אלה סתירות באמת, מפני שההכרח גרם לרמב"ם להותיר את התלמיד על תובנות מסוימות אפילו שאינן מדויקות, כדי לבאר באמצעותן עניין אחר, שהרי לא ניתן מיד בפתיחת "מורה-הנבוכים" להסביר את המושג "נפש" לכל היקפו ועמקו. ורק לאחר מכן, כאשר התלמיד התרומם במעלות החכמה וההבנה, הרמב"ם מסביר ומבאר לו את המושג "נפש" כפי הבנתו המשוכללת עתה.

וזה לשון רבנו ב"מורה-הנבוכים" שם (עמ' יג): "והסיבה החמישית, הצורך ללמֵּד ולהבין [=להבין לאחרים, לגרום שיבינו], כגון שהיה שם עניין מסוים עמוק וקשה להבינו, והוזקק להזכירו או להביאו כהקדמה בביאור עניין אשר קל להבינו, שראוי להקדימו בלימוד לפני אותו הראשון, לפי שמתחילין תמיד בקל יותר, ויצטרך המלמד לנהוג בקלישות בהסברת אותו העניין הראשון באיזה אופן שיהיה, ובעיון קלוש, ולא יעסוק בדקדוק אמתתו, אלא יניחהו לפי תפישׂת השׁומע עד שיסביר מה שהוא רוצה שיבינו עתה, ואחר כך ידייק באותו העניין העמוק ויבאר אמתתו במקום הראוי לו".

בדרכו של הרמב"ם

לפי דעתי, גם מָרי יוסף קאפח הלך בדרך זו, כלומר האמת היא שהוא לא העריץ כלל את חכמי ישראל לדורותיהם, שהתרחקו מן האמת מאד, דבקו בשׂררוֹת הרבניות השונות, ולא מעטים מהם עשו את תורתם קרדום לחפור בו. ברם, אם מָרי היה מגלה את דעתו עליהם מיד, הוא היה גורם להתנגדות גדולה קשה ומכאיבה עשרות מונים מההתנגדות שהוא סבל ממנה. כך, בדרך זו, מָרי מותיר אותנו בתובנה שכל חכמי ישראל הינם "גדולים" ו"קדושי עליון", אך אט אט בפירושו הוא שוחק את מעמדם שוב ושוב, לא באופן ישיר, אלא בעצם העובדה שהוא מציג את ריחוקם מהבנת הרמב"ם והבנת האמת. בולט במיוחד פירושו ל"ספר-המדע" שעוסק רבות בענייני מחשבה, שם מָרי מוכיח שכל נושאי הכלים של הרמב"ם לא ידעו ולא יבינו, ולעתים הגיעו לשיבושים חמורים עד שכמה מהם אף אימצו מושגי גשמות ביחס לבורא.

כלומר, מתוך הפירוש של מָרי יוסף קאפח ל"ספר-המדע", עולה תמונה עגומה מאד על נושאי הכלים של הרמב"ם, חוסר הבנתם של "קדושי העליון" בענייני מחשבה, וגם בענייני הלכה, זועק לשמיים. אמנם, לעתים קרובות חוסר הבנתם נובע משיבושי הדפוסים שלא באשמתם, אלא באשמת האשכנזים ששלחו ידם בחופשיות בכתבי הרמב"ם, כמו ששלחו ידם בחופשיות בדת משה, ומילאו אותה במנהגי הבל ובהזיות מבחילות שלעתים נוגעות נגיעה רחבה בענייני עבודה-זרה.

ברם, העובדה שהכס"מ לדוגמה, גדול נושאי הכלים של הרמב"ם כמדומני, לא מזכיר את הספר "מורה-הנבוכים" ולו פעם אחת בכל פירושו! מלמדת על ריחוקו מענייני מחשבה, ועל ריחוקו מהאמת הרמב"מית שהיא לפי דעתנו המייצגת הנאמנה היחידה את דת האמת הטהורה והזכה. ולא רק "מורה-הנבוכים", פעמים רבות מָרי יוסף קאפח קובל על נושאי הכלים של הרמב"ם, שלא ראו את "פירוש-המשנה" או את "ספר-המצוות", או אפילו נעלמו מהם הלכות מפורשות ב"משנה-תורה"!

ובעָניי איני מבין כיצד ניתן להבין ולפרש את הרמב"ם ללא ידיעת "מורה-הנבוכים" וכל שכן ללא ידיעת "פירוש-המשנה"? האם היו מאפשרים לתלמיד באוניברסיטה לכתוב פירוש על חכם מסוים, ללא ידיעת מכלול כתביו?! ולא רק ידיעת מכלול כתבי המפרש עצמו, היו מחייבים אותו להכיר היטב את מכלול כתבי החכמים שמהם הושפע והקרובים לו, וממה שנושאי הכלים המרכזיים של הרמב"ם לא מזכירים את רס"ג בכתביהם אני לומד שהם לא הכירוהו.

לעומת זאת, לעתים קרובות ה"מגיד-משנה" מפרש את הלכות "משנה-תורה" לפי פירוש רש"י, ושוב ושוב מָרי מעיר על כך שנושאי הכלים של הרמב"ם מפרשים את רבנו לפי הנחות פרשניות של רש"י ואחרים, ולא זזים מהבנתם. האם זו דרכו של רבנו הרמב"ם? האם אין בעובדה זו כדי ללמד על חוסר המעוף הפרשני הנדרש כדי להבין את הרמב"ם? ולפי דעתי תרומתם העיקרית איננה בפירוש דברי הרמב"ם אלא בהבאת המקורות לדבריו, כדי להסיר מעליו את לזות שפתי האשכנזים, שהעלילו עליו שהוא חידש והמציא הלכות בשרירות לבו ובכפוף לגחמותיו המשתנות.

והאמת לאחר מאות רבות בשנים קמה ניצבת ועולה, דווקא אלה שהאשימו את הרמב"ם בסטייה מדרך חז"ל וממקורותיהם הנובעים, דווקא הם סטו סטייה חמורה ועיוותו את עולם ההלכה לבלי היכר כדי שיתאים למנהגיהם הזיותיהם ותאוותיהם. ואילו הרמב"ם נותר שלם עקבי ונאמן לדרך רבותינו התנאים והאמוראים נוחי נפש, ללא סטייה מהאמת, כי לא היו בקרבו תאוות שיסיטו אותו ממנה. נמצא, שבאותו עניין שבו פסלו את הרמב"ם, באותו עניין בדיוק שגו המה והמוניהם, וכל הפויסל במומו פויסל.

בתמונה: ויכוח בלימוד מאת אדוארד פרנקפורט.


#הלכה #אמת #עםישראל #שכל

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!