כומר ושמו אליעזר – חלק ב

עודכן: 19 בפבר׳

בחלק א התחלנו לנתח את מאמרו של החוצב הידוע בציבור אליעזר מלמד, מאמרו פורסם בתאריך כה בשבט תשפ"ב בעיתון "בשבע" וכותרתו: "על כשפים, מאגיה ואלילות" (עמ' 54). בחלקו הראשון של המאמר חשפנו את אמונתו של הכומר אליעזר בהבלי המאגיה והכישופים, ואף למדנו שאמונה זו היא בגדר הודאה בעבודה-זרה וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא. כמובן שבחלק הראשון הוכחנו את הזיותיו מדברי רבנו בהלכות עבודה-זרה וממורה-הנבוכים.


כמו כן, שפכנו אור על שלל הזיות נוספות של הכומר אליעזר, לדוגמה: לפי הכומר אליעזר עבודת האלילים מעניקה תעצומות נפש לעובדיה; עובדי האלילים חווים בטקסי העבודה-הזרה ובהתקשרות לכוחות הטומאה חוויות עמוקות ועוצמתיות; מלאכים ושדים הם אלה אשר מפעילים את כוחות הטבע שביקום; באמצעות פולחנים אליליים ניתן להתקשר למלאכים ולשדים ולינוק מהם כוח על-טבעי שיועיל באופנים שונים; לאנשים מסוימים, כגון מכשפים, יש כוחות על טבעיים ואין שום דרך רציונלית להסביר את יכולותיהם; יש לכוחות הטבע מודעות והם מסוגלים להתנגד למכשפים עד שבשלב מסוים הם אפילו גורמים לאובדנם; ועוד.


חשפנו גם את סכלותו המחרידה של הכומר אליעזר: וזאת באמצעות בחינת פרשנותו לדברי בלק מלך מואב, כאילו יש ראיה מדבריו של עובד אלילים לכך שהיו לבלעם כוחות על-טבעיים; וכן באמצעות בחינת תפישתו את אגדות חז"ל, כאילו מפשטיהן יש ללמוד השקפות אמת!


בחלק זה נמשיך לבחון ולנתח את דברי הכומר, וזאת כדי להבין עד כמה עם-ישראל תועה אחר הוזי ההזיות: כומרים אורתודוקסים פתאים ונבערים או נוכלים אשר מתעים ביודעין את העם אחרי התהו וההבל. עד שעם-ישראל לא יתנער ממנהיגי-הרֶשע אשר הפכו תורת חיים לקורדום חוצבים, ומוכרים לנו דת פרו-נוצרית פרימיטיבית וחשוכה – לעולם לא נוכל להתרומם מתוך השוחה שהם כרו לנו, ולעולם לא נזכה להשכיל ולידע ולכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש.


א. רוב גדולי האסלה האמינו בקיומם של "כוחות טומאה"


בשלב הבא במאמרו, הכומר אליעזר חושף את האמת הידועה והמפורסמת: רובם המוחץ של גדולי האסלה הוזי ההזיות באלף השנים האחרונות האמינו בקיומה של המאגיה בשלל תחומים, וכן בקיומם של כוחות טומאה הזמינים למכשפים. והנה דברי הכומר לפניכם:


"מנגד [לדעתו של הרמב"ם ששלל מכל וכל את המאגיה והאלילות], רבים אומרים שהייתה לפולחנים האליליים השפעה על הקורה בעולם, וכן ישנם אנשים שיכולים לפעול באופן מאגי על דברים שקורים בעולם, אלא שהדבר נעשה בכוחות הטומאה, ולכן הוא אסור ומזיק. וכך סבר הרמב"ן ועוד רבים [...] אכן, דעת רובם הגדול של הראשונים והאחרונים שיש ממש בכוחות רוחניים אלו, אלא שהתורה אסרה לפנות אליהם (רמב"ן, רבנו בחיי שכתב פירוש לתורה, ספר העיקרים, ר"ן, ריב"ש, אברבנאל, רדב"ז, גר"א, רמח"ל ועוד רבים)".


מעניין הדבר שהכומר אליעזר שוכח את אבי אבות הטומאה והמינות, הלא הוא רש"י-שר"י, אשר אין כמעט הזיה מאגית-אלילית אחת שלא חדרה לדתנו מפירושו העילג והעקום. כמו כן, מעניין שלמעט הגר"א, הכומר אליעזר נזהר מלציין שמות מחכמי-יועצי-אשכנז הארורים...


עוד אומר בעניין זה הכומר אליעזר: "לשתי הדעות מקורות בתנ"ך ובדברי חכמים". האמנם? ודבריו אלה הם שקר חמור, הוצאת דיבה על דת משה, ואף חילול-שם-שמים – כאילו הקב"ה אישר בתורתו ובדברי הנביאים את קיומה של המאגיה וכוחות הטומאה. ואם תשאלו: ומה הם המקורות בתנ"ך שהכומר אליעזר מזכיר בדבריו? ובכן, הכומר אליעזר מביא שלוש "מקורות" מהתנ"ך: הראשונה היא מדברי בלק מלך מואב ששללנו בחלק הקודם; השנייה היא מחרטומי מצרים שהיו להם יכולות מאגיות לפי דמיונו של הכומר אליעזר; והשלישית היא מסיפור בעלת האוב בספר שמואל (בהמשך ננתח את שתי "הראיות" האחרונות שהוא הביא).


והנה דבריו לפניכם: