יסוד חינוך הבנים ושקר טענת הסמכות

עודכן: 13 בינו׳ 2021

במאמר זה אנו מבקשים לשרטט בקווים כלליים את סוד ההצלחה בחינוך הילדים בימינו: דור המדע והדעת. כמו שכתבתי במאמר אחר ("חינוך הבנים לדרך השם", חלק א, חלק ב), בדורנו לא די לחנך את הבנים והבנות כמו שנהגו אבותינו בתימן או בגלות אחרת, דהיינו בדרך של אכיפת סמכות וקביעת השקפות באופן שרירותי ולעתים קרובות אף באמצעות הפעלת כוח פיסי על הבנים כדי ליישרם לכיווני המוסר והדעת. ויתרה מזאת, לא הועילו ולא יועילו שלל ההזיות וההפחדות מבית שיקוצם של הוזי ההזיות המקובלים, אשר אבותינו שגו ותעו ולעו בהן, והשתמשו בהן גם כדי להפחיד את הילדים, ואתן דוגמה לדבריי:


זכורני כאשר הייתי ילד קטן, לנתי לילה אחד אצל קרוב משפחה מבוגר שהיה אדוק ורדוף בהזיות הקבלה הנגעלות, יום אחד, הוא תפש אותי כאשר איני לבוש בציצית מתחת לבגדים. הוא זעם עלי, היכה אותי נמרצות, והחליט להעניש אותי בכך שהוא יכריח אותי לישון בלילה החם עם טלית קטן. הוא כנראה נסמך על הזיות הקבלה או הזיות אחרות בעניין חשיבות מה שנקרא "טלית קטן" וכן בעניין חשיבות לבישתו בלילה. התוצאה הייתה מחרידה, בנו הגדול ריחם עלי, וקם על אביו בחמת זעם שיעזוב אותי לנפשי, וכמעט שהיכה את אביו. בסופו-של-דבר ישנתי ללא הבגד שנקרא "טלית קטן", אך זכר אותו המאורע הותיר צלקת בנפשי.


האב ההוא, אשר חינך את ילדיו על ברכי ההזיות כבר עבר מן העולם, אך בניו רחוקים מהדת מאד, בניו אנשים משכילים בעלי תארים, אשר כל חייהם ספגו את שיטות החינוך הקלוקלות של אביהם, שיטות ההזיה וההפחדה, עד שהם בעטו בדת בעיטה גסה. ולא רק הם, זכורני כי רוב מוחץ ומכריע של בני המקום עזבו ונטשו את הדת לחלוטין, כי הוריהם חינכו אותם על ההזיות והדמיונות מבית המדרשות של דרום תימן שהיו ספוגים בהזיות הקבלה הארורה.


הציר שעליו סובב החינוך


כדי לעמוד על הציר המרכזי שעליו סובב החינוך בימינו, דור המדע והדעת, נעיין בשני פירושים של רס"ג בעניין החינוך, ומשם נמשיך להסיק את מסקנותינו, בפירוש רס"ג למשלי (כט, יז): "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ", הוא אומר כך:


"הַנַּחַת בעולם-הזה, מן הפשעים וההפסדים והתביעות, כגון תביעות המלכים [או בתי המשפט או המשטרה או שירות בתי-הסוהר או ההוצאה לפועל וכיו"ב]; ולעולם-הבא, מתביעות ה' להוריו על שלא חינכוהו. ואחרי סילוק הנזק תחליף את מקומו טובה ועונג: בעולם-הזה, במה שמכבד אותו בנו במאכל ובמלבוש ובהידור ובשירות; ולעולם-הבא, בגמול העצום והרב שיהיה לו מאת ה' על שהיטיב להשגיח על בנו".


בהמשך משלי (כט, יט): "בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד כִּי יָבִין וְאֵין מַעֲנֶה", רס"ג אומר כך:


"זה היפך הפסוק הראשון, אמר, כשם שבני אדם מוכרחים [...] שיהיה שליח [=האב או המורה המחנך] להעמידם [=להדריכם וללמדם] על [המצוות] השמעיות [=המצוות שיש להתבונן ולהעמיק בהם כדי להבין את ההיגיון שעומד מאחוריהם], כך הכרחי שיהיה להם עם השמעיות גם מצוות אשר הטוב והמרוחק שבהם יהיה נטוע ומובן בשכלם, לפי שאינם לוקחים מוסר בדברים בלבד, והיאך יבינו ללא היגיון והבחנה ושכל? ולפיכך היה חיובי שיקדמו לפני המצוות השמעיות מצוות הגיוניות [=מצוות שכל אחד מסוגל להבין בשכלו מיד את נחיצותם וחשיבותם], והם האמת והיושר והצדק ואהבת לרעך כמוך".


רס"ג מלמד אותנו את סוד החינוך לדרך התורה והמצוות, ובמיוחד בדורנו בדור הדעת והמדע. כלומר, כדי שהבן או הבת ילכו בדרכי ה' הישרים במשך כל ימי חייהם באמת ובאמונה, עליהם להבין בשכלם ובהגיונם את מוסריות ורוממות מצוות התורה! לא די להפחידם בעונש מאת ה', וכל-שכן שהזיות הקבלה הארורה לא יועילו ולא יצילו אותם מתעייה. אלא, יש לרומם את הבן לדרכי הדעת המדע והמחשבה הנכונה! רק בן או בת שמבינים בשכלם את צדקת דרך ה' ומוסריות התורה, רק להם יש סיכוי ללכת בדרך ה' מרצונם לאורך ימים, ורק הם עשויים לעבוד אל אמת ולא לתעות אחרי אלהים אחרים ולשגות בטמטום ובאלילות.


דע את אלהי אביך ועבדהו


כדי לחנך את הבן או הבת בדרכי המחשבה הישרה, על האב והאם להיות בעצמם אנשים משכילים וחכמים, שהרי הם לא רק צריכים לתת דוגמה אישית להתנהגות נבונה ומושכלת, הם גם צריכים להנחות את ילדיהם ללכת בדרכים הללו: ללמדם ולהביא להם ראיות והוכחות לצדקת דרכם, ולרומם אותם להכרה שאנו הולכים בדרך ה' לא רק בגלל שאבותינו לימדו אותנו שזו היא הדרך הנכונה, אלא בעיקר בגלל שאנו משכילים את הטוב שֶׁבָּהּ בשכלנו.


דבר גדול לימדנו אפוא רס"ג, והוא, שכדי לעבוד את ה' חובה עלינו להבין ולהשכיל את המצוות בהיגיון ובדעת! ולא כמו שאומרים רובם הגדול של הדרשנים השכירים בימינו: "שיש לזרוק את השכל", ושיש להתנער מכל ביקורת והכרעה שכלית. בדרך זו הם הורסים את חינוך הילדים, כי הם הופכים את ההמון לסכלים ולנבערים אשר אינם מסוגלים לחנך ולהנחות את עצמם בדרך הישרה, כל-שכן לחנך בנים ובנות. הרשעים הללו מורים לנו להיות טיפשים וסכלים כדי שנהיה מטומטמים ונבערים, ואז הם יוכלו לתמרן אותנו ולהחדיר לנו את הזיותיהם הנחלות. בדרך זו, הם הופכים אותנו לאנשי כת אשר הולכים בעיוורון אחרי ראשי הכיתות למיניהם, ומקיימים ומבצעים באופן עיוור כל פקודה וכל הוראה והלכה.


דרך הסכלות במסווה הסמכות


יש דרך נוספת שבה הרבנים השכירים מתעים אותנו, דרך הרבה יותר מתוחכמת, מפני שהיא מוצגת על-ידם כ"דרך שכלית". בדרך זו נוקטים הרבנים השכירים הדרדעים, אשר מתכחשים למוצאם, כי השוחד כבר עיוורם ואילץ אותם לזרוק אבנים לבאר מים חיים. כיצד הם יתמודדו אפוא עם האמת אשר טופחת על פניהם? ובכן, הם לא יכולים לומר לתלמידיהם "לזרוק את השכל" או לחדול מביקורת והכרעה שכלית, שהרי כל גאוותם ויהירותם מבוססת ונטועה על רוממות מחשבתם המדומה, והיא מדומה כי היא אינה מביאה אותם ליראת שמים אלא להפוך תורת חיים לקורדום חוצבים, ואין חכמה ואין תבונה ללא יראת שמים.


מה יעשו אפוא? איך יתמודדו עם הביקורת על מעלליהם ותעלוליהם? ובכן, לאחר שהרבנים הדרדעים השכירים נלאו למצוא עצה כיצד להשתיק את אדיר הקטן אשר מפריע לחייהם ההרמוניים לצד צאצאי המינים והשלמונים... הם פנו לדרך אחרת: הם פונים לדרך הסמכות. ואין הבדל בין דרך הסמכות לבין דרך הסכלות של הרבנים הדרשנים הוזי ההזיות, כי גם זו וגם זו זורקות את השכל בפועל, רק שדרך הסמכות עושה זו בתחכום רב.


הם החליטו לתאר ולצייר את אדיר הקטן כטיפש וסכל אשר אין להתייחס אליו. והראיה הגדולה שלהם שאדיר הקטן הינו טיפש וסכל, היא: שאף-לא-אחד מהרבנים הדרדעים למחצה לשליש ולרביע, בתימן או בארץ, השמיעו או הסכימו עם דעותיו! כלומר, לאדיר הקטן אין סמכות להשמיע דברי אמת לוהבים! ואני תמה, לא רק שהנני הולך בדרכו ושיטתו של אברהם אבינו ומָרי יחיא קאפח במלחמתם בעבודה-זרה, נניח לזה, איה הדעת והשכל הישר? איה וקבל האמת ממי שאמרו? איה אהבת האמת ורדיפת הצדק? ומכיוון שהרבנים הדרדעים השכירים רחקו מדרכי מישרים, אומר כמה מלים על אהבת האמת ורדיפת הצדק, מפני שהן היסוד לחינוך עצמנו והבנים לידיעת ה' ולאהבתו, ולכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש.


אהבת האמת ורדיפת הצדק


אחד היסודות החשובים ביותר במשנת רבנו הרמב"ם הוא אהבת האמת ורדיפת הצדק, וידועים הם דבריו בראש הקדמתו למסכת אבות: "וקבל האמת ממי שאמרו". כלומר, על כל אדם מוטלת החובה לשמוע ולבחון את ההשקפות והדעות בעין השכל מבלי לייחס חשיבות למעלתו האמיתית או המדומה של האומר. אולם, המציאות המעֻוותת בעולמנו היא שרבים מקרב המשכילים (וכל שכן השוטים) מתבוננים באמיתוֹת מסוימות ושוללים אותן על הסף – רק בגלל שהממסד הרבני או אפילו רב ממסדי אחד שעשה לו שם בארץ מתנגד להן.


ולשניהם, גם למשכילים בעיניהם וגם לממסד או לרב הממסדי התורן שאליו הם נושאים את עיניהם, הנני מצרף את דברי רבנו בהקדמתו לפירוש המשנה, אולי יש תקוה, לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם, כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם, וכֹה דברי רבנו (עמ' יג):