ימי הפורים: קרנבל מסכות או הודיה לה'?

אחת התופעות החמורות ביותר בימינו היא פריקת העול שמלווה את ימי הפורים. במקום ימים של הודיה לה' יתעלה בחגיגת שמחה אמיתית של מצוה, דרך-ארץ, והודיה לבורא-עולם – ימי הפורים הפכו לחגיגות שכרות והוללות, מסכות ותחפושות כמנהג הגויים הערלים. האם יעלה על הדעת שכך ה' יתעלה מורה לעם חכם ונבון לחגוג לדורות את הצלתו מכליה? והלא לפי המדרש, הכליה נגזרה עלינו בעקבות פריקת-העול, השכרות והזימה שקדמו לגזירת השמדת היהודים, בהשתתפותם של המוני בית-ישראל במסיבותיו הפרועות של אחשוורוש.


במקום להתרחק מכל סממן של פריקת-עול, דווקא בימי הפורים מתחפשים לכל מיני דמויות לא בהכרח חיוביות, וגם אם מדובר בדמויות חיוביות, במקרים רבים התחפושות אינן צנועות. כמו כן, רבים הם אשר נוהגים להשתכר עד דלא יִדַּע בין אשתו לקרובתו, בין חברו הצדיק להמן הרשע, ובין אור לחושך. "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר" (יש' ה, כ), ואכן, הטיפה המרה נדמית להם כמתוקה, ובעניין חומרתו העצומה של איבוד צלם האלהים, ראו מאמרי: "הרמב"ם נגד הטיפה המרה".


מי הביא עלינו את הצרה הזאת? האם זאת גזירת גורל שבימי הפורים עלינו להשתטות ולבעוט בצלם האלוה שהוענק לנו? מהו המקור למצעד הסכלות וההוללות הזה שהפך להיות מאושיות הדת בימינו? ועינינו הרואות, כי לעתים קרובות, אלה שמובילים את העיוות והכיעור של ימי הפורים, הם דווקא בעלי המרדעות שנחשבים לגדוילים (ושבגלימותיהם מתחפשים כל השנה לכומרים), והם אלה שמובילים במרדעותיהם ובמגבעותיהם את חגיגות השכרות והסכלות הטמטום והכיעור. להלן נסקור את שורשי הקרנבל ומהם נשיב על השאלות שהִצבנו.


א. הקרנבל


קרנבל הוא פסטיבל של תחפושות וריקודים בהשתתפות הקהל, המילה קרנבל משמעותה בלטינית "סילוק הבשר" או "פרידה מהבשר": Carni-vale. Carni הוא בשר ו-Vale הוא פרידה.


באירופה נהגו הנוצרים הקתוליים להתנזר מבשר ומכל הנאה גופנית במשך ארבעים-יום לפני חג הפסחא, וזאת מתוך הזדהות ל"סבלו של ישו", תקופה זו ידועה בשם "לנט". ברם, כדרכם וכשחיתותם, לפני תחילת "צום-הבשר" וההתנזרות משאר ההנאות הגופניות למראית-העין, התקיימו חגיגות פרועות של זלילה זימה וחטאים, ואליהן התלוו מסיבות-רחוב של ריקודים, תחפושות ומסיכות. הקרנבל הגיע לשיאו בימי-הביניים שבהם הוא היה נהוג במקומות רבים באירופה, ובערים הגדולות אף התארכו החגיגות עד שלושה חודשים!


איני מאמין שהנוצרים, הידועים בשכרותם ובזימתם, באמת התנזרו מהנאות גופניות במשך ארבעים-יום לפני חג הפסחא, לא היה זה אלא שקר שנועד לספק להם סיבה לחגיגות הזימה ההוללות והמתירנות, שקדמו לתחילת ה"צום". ואם ישאל השואל, אם הם כל-כך מושחתים מדוע הם נזקקו לסיבה? ובכן, עובדה היא שגם הרשע צריך סיבה להרשיע, ומחרחרי המלחמה בכל הדורות תמיד נזקקו לסיבה כדי לפתוח במסעות כיבוש אכזריים ורצחניים עקובים מדם. כלומר, גם לשחיתות צריך סיבה, וכמו שהם נוהגים למצוא סיבה ל"הרמת כוסית"...


חוקרים והוגי דעות מתארים את הקרנבל כאירוע שבו נחצים כל הקווים המוכרים, ובמלים אחרות, פריצת כל גדרי המוסר והנורמות החברתיות. ואפילו שלפי האמת הנורמות המוסריות אינן אלא כלפי חוץ, עתה גם כלפי חוץ הן נפרצות ומחוּללות, תוך מתן הצדקה דתית, ואולי אפילו אלהית, לפריקת-עול מוסרית. וכאמור, הנוצרים אינם זקוקים להצדקות כדי לרופף את גדרי המוסר הרעועים ממילא אצלם, אלא ש"סילוק הבשר" מהווה תמריץ חזק לקעקע לחלוטין את גדרי המוסר בפרהסיה מתוך האשליה שעושים זאת למען "מטרה טובה". וזה דומה מאד לחגיגות הזימה והתועבה שחגגו עובדי העבודה-הזרה, שהרי היה נדמה לעובדיה שהם עושים מצוה רבה במה שהם נוהגים בהפקרות תאוותנית וזימתית מסוגים שונים ומשונים.