ייחודיות ומהפכנות בתרגומו של מָרי למוֹרה

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

כידוע, מָרי יוסף קאפח תרגם וההדיר את הספר "מורה הנבוכים", וכל שאר המתרגמים שבאו אחריו לא היו יכולים לעשות מה שעשו ולא קרוב לכך, ללא תרגומו של מָרי. מָרי הוא הראשון אשר הגיש לנו תרגום מזוקק קולח ובהיר, ואף שלא אמר במהדורתו את כל האמת, מָרי השתדל מאד להתעלם לחלוטין מכללי "התקינות הפוליטית" הרבנית, לכל הפחות במה שקשור לתרגום לשון רבנו מערבית. כלומר, אף שבהערותיו הוא עדיין נזהר והסתיר את האמת במלא עוזה ואמיתתה הנוקבת, בכל מה שקשור לתרגום לשון רבנו, נראה לי שהוא היה נאמן לכל קריאותיו של רבנו הגדול לדרך האמת.


מתרגמי ימינו שבאו אחרי מָרי זכו לכבוד רב יוקרה ומעמד, שלא בצדק. כי אף לא אחד מהם, ואני מדגיש, אף לא אחד מהם, היה מוציא לאור את מהדורתו ללא תרגומו של מָרי. כי אינו דומה לתרגם מחדש את "מורה הנבוכים" ללא תרגום בהיר שעומד לפניך, מאשר "לתרגם" או יותר נכון לעבד את תרגומו של מָרי, לתרגום "קליל" יותר לקורא האשכנזי שאינו מבין את דקויות מושגי האמת או את דקויות רמיזותיו של רבנו הגדול לדרך האמת.


מסיבה זו איני רואה את מהדירי "מורה הנבוכים" למיניהם כ"מתרגמים" אלא כמעבדים, כי כל עבודתם תלויה באופן מוחלט בתרגומו של מָרי, וייחסו לעצמם את התרגום מתוך אהבת הממון והכבוד, כאילו עשו מה שעשו מכוחם ומתבונתם! במיוחד האשכנזים שבהם אשר לעולם לא יודו שהם לא היו מסוגלים לתרגם פרק אחד במורה כמו שצריך, אלמלא תרגומו של מָרי. ובמיוחד אנשי האקדמיה האשכנזים אשר מתהדרים במהדורות "מדעיות" ל"מורה הנבוכים", כאילו הם בעצמם בחכמתם ובתבונתם האלהיות פעלו כל זאת...


והאמת צריכה להיאמר, אלמלא מָרי הם לעולם לא היו מצליחים "לתרגם", או יותר נכון לעבד את תרגומו של מָרי, ולהוציא לאור תרגום מחודש אותו הם מייחסים לעצמם. ובזאת הם גם הצליחו להוליך שולל את ההמונים שכאילו יש שלל "מתרגמים" ל"מורה הנבוכים", כאילו מָרי הוא רק מתרגם אחד בין שורה ארוכה של מתרגמים... טשטוש עוצמת פעולתו של מָרי, טשטוש חדשנותו האמתית, מהפכנותו, ידיעותיו וחכמתו, גרמו לפי דעתי נזק לדרך האמת, בנוסף לצביעות שיש בדבר והעדפת הממון והיוקרה על-פני אהבת ה' יתעלה.


יש שני סוגים של מתרגמים חדשניים: הסוג הראשון, הם המתרגמים האשכנזים האקדמיים, אשר גזענותם וגאוותם לא הניחה להם לעצום עין, עד אשר יוציאו תרגום "מדעי" ל"מורה הנבוכים", שלא חלילה יצטרכו להפנות את מאמריהם המתנשאים החלולים, למהדורותיו של תימני פרימיטיבי שאוכל חילבה ומרק. הסוג השני, הם המתרגמים אנשי העסקים, אשר רואים את התורה דרך משקפיים תועלתניות-עסקיות, אלה עיבדו מחדש את תרגומו של מָרי כדי להגיש "ספר חדש" אותו יוכלו למכור ברבבות עותקים, ולמלא את חשבון הבנק שלהם בכמה שיותר מספרים. וגם אלה וגם אלה סטו מדרך האמת ומאהבתה.


סטייתם מדרך האמת ומאהבתה, בשל שיקולי גאווה או ממון או שניהם, גרמו לכך שמהדורותיהם הרחיקו את עם-ישראל מדרך האמת, כי במהדורותיהם החדשות הם כבר עיוותו ועטפו את לשונות הרמב"ם החדים, וחמור מכך, הם מחקו לחלוטין את הערותיו המטלטלות של מָרי לדרך האמת. כך יצא, שתרגומו של מָרי הקרוב ביותר לדרך האמת ולהלכי מחשבתו של רבנו הגדול, "עובד" על-ידי אנשי עסקים ואנשי כבוד וגאווה, וניטל ממנו החן המיוחד, העומק הנפלא והיופי הנשגב של דרך האמת – וחבל.


אם אנשי אמת היו, היה עליהם להודות שתרגומם הוא למעשה עיבוד תרגומו של מָרי. כלומר, היה עליהם להודות שדרך עבודתם הייתה קריאת תרגומו של מָרי, ובכל מקום שהחליטו לפי דמיונם שראוי לשנות את התרגום, כדי שהוא יהיה יותר "מודרני" לפי תפישתם או יותר "מסחרי", שינו את הלשון לפי מילונים עבי כרס שהחזיקו בידם. ואין זו חכמה גדולה כלל, ואין צורך להיות בקי גדול בערבית כדי לעשות זאת. וכל מה שאמרתי לעיל נכון בהחלט גם ל"מתרגמי" מסכתות מסוימות בפירוש המשנה, שמנפנפים בכל מקום בתואר "מתרגמים" ואינם אלא מעבדים מעובדים אשר מתהדרים בנוצות לא להם. ולעתים אני חש כי קצתי בחיי מפני תופשי הדת הכנעניים, הסוחרים בדת ובאמרי רבנו לשם הפקת טובות הנאה, ולמימוש שאיפותיהם העסקיות והחומריות.


א. תיאור דרכו של מָרי בתרגומו


מָרי מתאר בהקדמתו את דרכו ושיטתו בתרגומו למורה (עמ' 28), וניכרים דברי אמת. הוא פותח את תיאורו בהסבר על היכרותו רבת השנים עם הספר, ואשר למדוֹ מפי סבו עוד לפני הגיעו לגיל מצוות: "אשר לתרגומי, הרי אחר שלמדתי את הספר כמה פעמים, ואף עוד לפני סבי בהיותי עוּל ימים שמעתי הסבריו, בעת שלימד לבחירי תלמידיו בזמן שלמדוהו לפניו במקורו בערבית ופירשוֹ להם ככל הדרוש".


מָרי לא רק למד את הספר, אלא גם העתיק אותו במו ידיו עוד בהיותו כבן תשע-עשר! בגילאים שמתרגמי "מורה הנבוכים" המחודשים שיחקו בנינטנדו או במונופול, ראו סרטים בקולנוע ומילאו כרסם בפופקורן, קיפצו על אבני החצר מלבנה ללבנה או סתם שוטטו בחוצות – מָרי בזמנים האלה העתיק את "מורה הנבוכים" והשתתף בשיעורי "מורה הנבוכים" מפי אנשי אמת! והנה דבריו: "גם בעת שהעתקתיו לעצמי לא פעם שאלתיו לפשר עניין זה או אחר". כלומר, הלמידה של מָרי היא בגדר "גרסא דינקותא" ואף זכה למורים הטובים ביותר.


מָרי אומר מפורשות שהוא תרגם את המורה ללא הזדקקות לשום תרגום, והנה דבריו: "ואחר שביררתי לעצמי את הנוסח הנכון של המקור כפי הנראה לי, תרגמתי את כולו ללא שום הזדקקות לתרגומים הקודמים כדי שלא אושפע מהם ומהבנתם, ולא אוכל להבין את אשר אני מסוגל להבין באופן חופשי". כאן מָרי מבאר יסוד חשוב מאד, יסוד אשר בעבורי היה שינוי תפישת עולם! כלומר, במשך זמן מה בתחילת לימודיי הייתי משועבד לתובנות מפרשים או חוקרים שונים, ועבודותיי לא היו מרשימות כלל בלשון המעטה. רק כאשר הגעתי למסקנה שעלי להתנתק לחלוטין מכל הדעות האחרות ולהתאמץ להבין את האמת ללא סרסורים, רק אז הצלחתי להגיע אליה, ורק אז הצלחתי להפיק עבודות ראויות.


זו היא גם הדרך הנכונה בלימוד הרמב"ם, הבנת ההלכה ללא שום פרשנות מביאה לעתים לחידושים עצומים, כי השעבוד לפרשנים במקרים רבים חוסם את המחשבה מלהתרומם לפסגות ומלהבין דקויות. ולכן, רק לאחר שעמלתי בהלכה היטב אני עובר לראות מה אומרים הפרשנים, וגם זאת מתוך זהירות רבה, כי יודע אני כמה רחוקים רובם אם לא כולם (למעט מָרי) מהבנת דרך רבנו, ואפילו מָרי שגה פה ושם ולכן יש להבין את רבנו תחילה בלעדיו.


מָרי מוסיף ואומר שם:


"בתרגומי השתדלתי לדייק ככל יכולתי הדלה, לבל חלילה אהפוך את הצלילים לצללים, ואת החרס לחרשׂ, ובמקום שנראה לי שרבנו רומז משהו ביני חיטי השתדלתי מאד שאותו הרמז לא יתטשטש ולא ייעלם אלא ישתקף באותה המידה שהוא מופיע במקור". אין לי ספק שרבים מאד מאותם רמזים טושטשו ואולי נעלמו כליל מן המהדורות החדשות, כי ברור שמי שעוסק בייחוד השם, ומטרתו הראשונה היא הממון או הכבוד או שניהם, לא יזכה להתרומם לשגב ייחוד השם, ואֵל אמת לא ירוממוֹ להבין את הרמזים האלה העמוקים.


מָרי קרא עיין ובדק את תרגומו שוב ושוב, בצמידות למקור וללא צמידות למקור, כדי לוודא שתרגומו מדויק ככל שניתן לדרך האמת ומושגיה הדקים העדינים. ורק מי שאוהב את האמת מסוגל לעמול כל כך קשה כדי לדייק בפרטים הקטנים, ולהוציא לאור מהדורה מדויקת ככל שניתן – כי רק אוהב האמת מבין, שכל דיוק במושגי האמת, ולו הפעוט והקל ביותר לכאורה, הוא עבודת השם ברמה הגבוהה והנשגבה ביותר. ברם, מי שמטרתו להוציא ספר שיימכר, אם כדי לגדל את שמו ולפטם את כבודו, ואם כדי למלא את כיסו באוצרות ממון, ואם שניהם יחדיו – לא יהיו לו סבלנות ואורך רוח כדי להתעכב על הפרטים הקטנים, והעיקר שהמהדורה תהיה יפה מבחינה חיצונית, נוחה למשתמש באמצעיה הטכניים, וקלה לקריאה (אפילו על חשבון האמת ודקויותיה) – שהרי אין צורך ביותר מכך כדי לשלשל מזומנים.


והנה דברי מָרי שם:


"לאחר שסיימתי את התרגום, שוב עברתי עליו בצמידות למקור לשם בחינה ובדיקה, ואחר כך עברתי עליו ללא צמידות למקור להיווכח אם הוא ניתן לקריאה ללא מעצורים וקשיים במבנה המשפטים. כי לפעמים כאשר המתרגם קורא את תרגומו בצמידות למקור, והרי משפטי המקור סדורים במחשבתו, אינו עשוי להרגיש את הקושי שבתרגום. לפיכך עברתי עליו ללא הקשר עם המקור, וכל מקום שהרגשתי קשיים כל שהם שאפשר לתקנם בשופי, שוב עיינתי במקור ותיקנתי ככל האפשר".


המתרגמים החדשים לא התמודדו עם הקושי שמָרי מתאר, ולא טרחו כלל לבדוק את תרגומם בצמידות למקור או ללא המקור, מכמה סיבות: 1) הם תרגמו את המורה בצמידות לתרגומו של מָרי, כלומר הם לא תרגמו באמת אלא רק עיבדו את תרגומו של מָרי, ושיוו למהדורותיהם מראית עין של תרגום חדש; 2) הם כלל אינם מבינים את הקושי הזה, כי הוא אינו קיים אלא למתרגם הנבון איש האמת, הדבק בכל הרמזים והדקויות; 3) ואף אם היו מבינים משהו מזה, זה לא מעניין אותם, כי ההמון שרוכש את ספריהם ממילא אינו מבין את העניינים העמוקים, ואין לעניינים אלה שום משמעות לשורה התחתונה – הכסף. ברם, לפני ה' יתעלה זו העבודה הנשגבה והנעלה ביותר, ולכן מָרי דקדק בה כל כך.


רק בשלב זה מָרי משווה את תרגומו לתרגומי קודמיו: אבן תיבון ואלחריזי, וחיפש בנרות שמא הם צדקו בדבר מה יותר ממנו, ובכל מקום שהיה נדמה לו שתרגומם נכון יותר, החליף את לשונו בלשונם! האם כך נהגו מתרגמי המורה החדשים? ואוי ואבוי לדרך האמת, עד שאפילו תופשי המורה אינם יודעים את השם, ובמקרה הטוב אהבתם לאמת היא רק במקום השני לאחר אהבתם את העולם-הזה. ולא אתפלא כלל אם אהבתם לאמת אינה קיימת כמעט כלל, או שהיא ניצבת רחוקה מאד בסולם העדיפויות העסקי-חומרי-תועלתני שלהם.