יום העצמאות – להיות עם "חופשי" בארצנו?

עודכן ב: 10 דצמ 2018


הגלות היא מושג שנוצר לאחר חורבן בית-המקדש ויחד עמו נולדה אמונת הגאולה, "ביום שחרב בית-המקדש נולד הגואל" (ירושלמי ברכות פ"ב). לאמונת הגאולה הצטרפה ונספחה במהלך הדורות מה שנקרא בימינו "יהדות התרבות" או בשפה המקובלת "תרבות יהודית", שבסיסה ניגונים, טקסים, ובעיקר מאכלים מסוגים שונים, מתכונים, תחרויות בישול וכו'... וידועה אמרת יהודי תימן על הפורשים מחוקי הדעת – "תרבות...".

ליום-העצמאות המתרגש ובא עלינו אין מסורת או מנהגים קבועים מחייבים, והוא מסתכם בטקסים סמליים שונים, ובעיקר בא לידי ביטוי באכילת בשרים בשדות, בכרמים ובפארקים.

זכינו למולדת "עצמאית" לאחר שאיבדנו אותה בדרכנו העקלקלה לפני כאלפיים שנה, ולאחר תקופה ממושכת של גלות וגולה, חוברה תפילה מיוחדת שיועדה להאצת התהליך הארוך שמוגדר כ"ראשית צמיחת גאולתינו", ואשר רבים רואים בה תפילת הודיה ותקווה. ייתכן שיום אחד, לאחר שיגובשו כל "המסורות היהודיות", יתקנו "על הניסים" ליום העצמאות, וכולנו נאמר הלל בקירוי ונשענן בדגל הכחול-לבן.

במעמד הר-סיני שבו קיבלנו את התורה, הפכנו לעם עצמאי וחופשי בבחירתו, וזאת למרות שההר נכפה עלינו כגיגית. ברם, אף שהצהרנו "נעשה ונשמע", לעתים קרובות עיגלנו פינות, לא תמיד שמענו ופעמים רבות גם לא עשינו, אבל הקב"ה רחום וחנון יודע שאנחנו לא מהמתמידים, ובכל זאת ישב בשמים, האריך אפו למשובותינו ולא גמל לנו כמעשינו...

שיבה לברית עולם

הברית שה' כרת איתנו, מחייבת: "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (דברים כח, א), ומצד שני: "וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ" (שם, טז).

אנחנו נבחנים במעשינו המצטברים – החיוביים והשליליים, ובכל מקרה של הפרת הברית מופרת גם ההדדיות בין הבוחר והעם הנבחר, והנבחר נושא בתוצאות ההפרה, וכמו שאומר הנביא עמוס (ג, ב): "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם" – לא נעים. מהאמור עולה, שגאולת הדור מותנית בהתנהגות הכלל וכושרו להתקרב לדרגת "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים" (תהילים ח, ו), וכאשר נזכה להיקרא "אדם" ולהתחבר לצלם האלוה שבנו, יתקיים בנו המשך הכתוב: "וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ".

מתח בין דת ומדינה

נכון להיום טרם מצאנו את שביל ההבנה בין הדת והמדינה. הדת לא שואפת למדינה בעלת חוקים אוניברסליים, והמדינה "סובלת" את הדת, וכך הפירוד והויכוחים נמשכים ואף מתעצמים. האדם הדתי חושש שיפגעו לו בדת, והחילוני חושש לחירותו האזרחית: לסגירת החנויות בשבת, למצעדים צבעוניים תוצרת ארץ-מצרים ותועבותיה, וכיו"ב. ולצערנו שוכחים שעל-פי התורה לא ייתכן קיום לעם היהודי אם ינהג וייראה ככל הגויים. ההפרדה והמחלוקת בין הדת והמדינה יוצרת פער בין קיומו של עם-ישראל כעם יהודי, ובין קיום המדינה כמסגרת מדינית-לאומית.

התרבות היהודית נעדרת מצוות מעשיות וחסרה תוכן רוחני אמתי, אלה הן הסיבות המרכזיות לתהליך ההתבוללות. מי שהגדרת יהדותו מעוצבת לפי תרבות חיצונית פולקלוריסטית, צומחת בקרבו זרות ליהדות, הוא מתרחק ומתנתק ממוצאו, ושוקע בתהליך של אובדן דמותו הייחודית-הערכית. ערכי האור והנצח נזנחים, והוא מאמץ ערכים שאינם אלא דמיונות חולפים. תהליך הריחוק מהאמת גובר, והיהודי החדש כבר איננו מאמין בנצחיותו וצדקת דרכו, יהדותו מסתכמת עתה בפולקלור "יידישקייט" של מאכלים, בילויים בקניונים, השתעבדות למכשירים, לרכב חדש ובזבוזי זמן, והכי חשוב: ווכחנות ריקה מתוכן.

לאור כל זאת נשאלת השאלה: איזו עצמאות אנו חוגגים???

בתמונה: הכרזת העצמאות, ה באייר תש"ח, 14 במאי 1948.


#מנהג #חברה #עםישראל #תקומה

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!