יובב אלירן נגד אור הרמב"ם

עודכן: 13 בנוב׳ 2021

לאחרונה אחד מחבריי מתמודד עם מאן דהו ששמו יובב אלירן. אלירן טוען שוב ושוב לאמיתת כל מיני הזיות ודמיונות שיסודן בקרב עמים עובדי אלילים. למרות כל התשובות שמשיבים לאלירן הוא מתעקש להקשות את ערפו ולהעז את פניו. הזיותיו והבליו נדמים לו כמרגליות והוא מטפח בידיו ושוקע עוד ועוד... הוא לא מפסיק לפלוט דברי הבל בתגובה לתשובות אמת, כאחרון עובדי האלילים ואף גרוע מהם, כי נדמה לו שהוא הולך בדת משה, ובזה הוא משחית את דת האמת אשר ניתנה לנו מאת אלהים חיים, אלוה חי וקיים שאין בלתו ואין כיוצא בו.


כדי שלא להלאות את הקוראים בהבליו של אלירן, אשר חוץ מלהקליד כמויות של מלל אינו יודע מאומה, אצרף לפניכם את תשובתי האחרונה לאלירן, וממנה תלמדו מעט-מזער על תהום הריקנות המחשבתית שאלירן העקשן שרוי בה, והוא ילמֵּד אותנו משהו על תהום הטמטום שעם-ישראל בכללותו שרוי בו – וזאת בגלל כומרי-הדת רודפי הבצע והשׂררה אשר השחיתו את דתנו, והחדירו לה הזיות מאגיות שנועדו לטמטם את ההמונים ולהפוך אותם לעבדים נרצעים וכנועים, שישרתו ויעריצו ויממנו את הכומרים הללו כאילו היו אלהים חיים.


והנה תשובתי ליובב אלירן:


אלירן כנראה שכח כבר מה הוא אמר, נשחזר בעבורו את השתלשלות הדיון:


אלירן טען שהפסוק בבראשית (לח, ט): "וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו", הוא ראיה מוחצת להזיית גלגולי הנשמות.


אלירן לא הביא ראיה או פרשנות מתקבלת על הדעת, הוא פשוט החליט שזו ראיה.


השבנו לו שאין שום קשר בין הפסוק לבין הזיית גלגולי הנשמות, אלא, פשט הפסוק הברור כשמש הוא, שאונן חטא בחטא חמור לה' בכך שלא נתן זרע לאחיו המת ולא הקים לו שם בישראל. ובמלים אחרות, אונן כרת את המשכיותו של אחיו ועל-כך הוא נענש בחומרה.


אלירן העקשן טען שזה לא ייתכן, שהרי אונן עשה את מה שעשה לפני מתן תורה, ולכן הפסוק בהכרח מדבר על הזיית גלגולי הנשמות. על-כך השבנו לו שיש מצוה מפורשת בתורה להקים לאח המת שם בישראל, והבאנו לו ראיות מהפסוקים ומהלכות התורה-שבעל-פה, והנה הן לפניכם, מתוך פסקי חז"ל ורבנו בהלכות ייבום וחליצה (ב, ז):


"מי שמת והניח אחים רבים – מצוה על הגדול לייבם או לחלוץ, שנאמר: 'וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל' (דב' כה, ו); [לימוד נוסף:] מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בבכור של אחים, כלומר גדול האחים יקום על שם אחיו המת; וזה שנאמר: 'אֲשֶׁר תֵּלֵד' – משמעו אשר ילדה האם, עם משמע אשר תלד היבמה".


כמו כן, לפי זה חז"ל ניסחו את כתובת היבמה (הלכות יבום וחליצה ד, כח):


"וזה הוא נוסח כתובת יבמין שנהגו בו העם: ביום פלוני... איך פלוני בן פלוני אתא לקדמנא וכן אמר לנא. אחי דמן אבא שכיב, וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק, ובר וברת ומורית ומחסין ומוקים שמא בישראל לא שבק, ושבק ההיא אתתא דשמה פלונית בת פלוני, וחאזי לי מן אוריתא ליבומי יתה כדכתיב בספר אוריתא דמשה יבמה יבא עליה. וצביאת פלונית דא ואתיבמת לפלוני בר פלוני יבמה לאוקומי שמא בישראל כדכתיב והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל. וכתב לה פלוני יבמה לפלונית יבמתיה כסף זוזי מאתן דחאזו לה דהוו כתיבין בכתובתה דכתב לה בעלה קדמאה, ואוסיף לה מדיליה כך וכך. ודא נדוניא דהנעילת ליה... כשאר טופסי כתובות".


ואף שאין חובה לקרוא לבן באותו השם בדיוק שבו קראו לאח שמת, כגון מחלון או כיליון – עצם העובדה שיש לאח המת בן שממשיך את שמו, זכרוֹ ממשיך בזה לחיות בינינו, שהרי כולם יודעים וזוכרים שהבן הזה נולד במטרה להחיות ולשמֵּר את זכר האח שמת. ועד יומו האחרון הוא ייזכר, ובניו ובני בניו יזכרו שהוא נולד כדי להחיות ולהזכיר את שמו של האח שמת.


וגם רס"ג מפרש שם (בר' לח, ט): "לֹּא לוֹ יִהְיֶה – לא אליו יתייחס הזרע". כלומר, ייעודו של הבן הזה להזכיר ולשמֵּר את זכרו של האח המת, וכאילו האח המת הזה הוא אביו בפועל. ומכיוון שייעודו של הבן הזה לזכור ולהזכיר את שמו של האח המת, אונן סירב באופן מכוער ביותר לתת זרע לאחיו, מתוך רשעות בלתי נתפשׂת וצרות עין אכזרית ביותר.


ממכלול הדברים עולה באופן ברור ומובהק, שהפסוק באונן בבראשית (לח, ט) עוסק בחטאו הגדול של אונן, ברשעותו ובאכזריותו, אשר באו לידי ביטוי בסירובו העיקש להקים לאחיו שם בישראל. וזו כאמור התנהגות סדומית רעה מאד. ודי בשתים-עשרה שנות לימוד בבית-הספר כדי להבין שאין שום ראיה מהפסוק הזה להזיית גלגולי הנשמות, ומי שמתעקש לטעון שיש ראיה מן הפסוק הזה אינו מסוגל להבין מושכל, והוא גרוע יותר מן הבדואים מאמיני השדים אשר חונקים את נשותיהם לעתים עד מוות, כדי להוציא מהם שדים ורוחות דמיוניים.


ברם, תשובה זו לא הרגיעה את אלירן, והוא המשיך לנפנף בידיו ולרקוע ברגליו, וטען כך: והלא אונן חי לפני מתן תורה? והוא לא היה חייב לייבם את אשת אחיו המת? ובכן, יש פסוק מפורש בתורה וממנו עולה בבירור, שאף-על-פי שהמעשה המכוער של אונן אירע לפני מתן תורה עדיין הקב"ה ראה במעשה שאונן עשה חטא חמור מאד שבגינו הוא החליט להעניש אותו בחומרה רבה, וכמו שנאמר: (בר' לח, י): "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְיָ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ".


נמצא, שבני ישראל נצטוו על מצות ייבום עוד לפני מתן תורה, ומדברי התורה אף עולה שהיא הייתה מצוה חשובה ונעלה מאד, ואבות האומה ובניהם ובני בניהם עד למתן תורה הורו לקיים את המצוה הזו, וכאשר היה צורך הם אף הזדרזו לקיימה בעצמם. שהרי אם לא הייתה מצוה כזו גם בימיהם, מדוע יהודה מורה לבנו להקים לאחיו שם בישראל? והנה הפסוק בבראשית (לח, ח): "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ".


כמו כן, התורה מגלה שגם יהודה חטא בכך שהוא לא נתן את בנו שֵׁלָה לתמר כלתו (בר' לח, יד): "וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה". ולאחר מכן נאמר (בר' לח, כו): "וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּה".


מהפסוקים הללו עולה שבני ישראל נצטוו במצות הייבום עוד בטרם מתן תורה, ולכן הקב"ה העניש בחומרה את אונן. ואם אלירן יתעקש לטעון שלא הייתה מצוה כזו, הוא למעשה כופר בתורה! שהרי הוא מייחס עוול לה' יתעלה! כי אם לא הייתה מצוה כזו, הקב"ה המית את אונן לחינם, וזה לא יעלה על הדעת, שהרי מיסודות דת האמת, שה' לעולם לא יפעל עוולה וכל מעשיו בצדק ובמשפט מדוקדק: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דב' לב, ד). לפיכך ברור, כי אונן עבר עבירה חמורה ונענש עליה בהתאם, ומסיבה זו יש גם פסוק מפורש אשר מעיד על-כך שהמעשה של אונן היה רע בעיני ה', ולא רק בגלל השחתת הזרע, אלא בעיקר בגלל שהוא סירב להקים לאחיו שם בישראל, וכמו שנאמר בבראשית (לח, ט): "וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו". משמע אפוא בבירור, שהסיבה המרכזית לעונשו הכבד של אונן היא, שהוא לא רצה להקים לאחיו שם בישראל ובגלל זאת הקב"ה הענישוֹ בחומרה כֹּה רבה.


זאת ועוד, אם אלירן העקשן ימשיך לטעון: וכי היו מצוות טרם מתן תורה? ובכן, ברור שהיו, לא תרי"ג מצוות כמובן, כי לא ניתנה תורה, אלא מצוות מוסריות ומחשבתיות רבות, כגון ייבום וחסד וצדקה וידיעת ה' ועוד-ועוד, וכמו שהעיד הטוב שבעדים על אברהם אבינו ע"ה:


"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְיָ עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" (בר' יח, יט).


אגב, אם זה היה משרת את אלירן העקשן הוא היה טוען שאבות האומה קיימו את כל תרי"ג המצוות, וכמנהגם של הכסילים הוזי ההזיות להבין את כל מדרשי חז"ל כפשוטם. ברם, משום מה, דווקא כאן אלירן העקשן העיקש נמנע מלטעון שיש להבין את המדרש כפשוטו...


ועל הזיית גלגול הנשמות ראו מאמרי: "בחינת אמונת גלגולי הנשמות".


***

אולם, ידעתי כי גם לאחר התשובה האחרונה הזו אלירן העקשן ימשיך להזות הזיות. כי גם אם הוא יראה את האמת נכוחה הוא יחליט שהיא שקר וכזב, וימשיך לשקוע במרדו, וכמו שנאמר באיוב (לז, כא): "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים".


***

ואכן, לא טעיתי ואלירן העקשן העיקש ממשיך לההביל, והנה לפניכם תגובתו:


א) מה הכוונה "לא לו יהיה הזרע" מה הפירוש המילולי? למה לא אליו יתייחס הזרע? בגלל שהוא מייבם את אשת אחיו הזרע אינו שלו?


ב) גם במקרה של רות ונעמי כל השכנות ניחמו את נעמי על זה שבועז ייבם את רות כלתה, וכתוב: "להקים שם המת על נחלתו ולא ייכרת שם המת", איך המת חוזר כביכול לנחלתו?


נכון שלפי ההלכה המייבם יורש נכסי המת אבל זה לא מסביר את הפסוק.


תהיה אמיתי ותגיד מי צודק כאן. וזה לא אני זה הרמב"ן מעיר את כל זה.


תשובה לאלירן העקשן:


א) הכוונה כמו שכבר נאמר לעיל, שהבן ייקָּרא על שם האח המת, בין אם בשמו ממש ובין אם בכך שכולם יזכרו ויידעו שהוא נולד במטרה שלא יימחה שם אותו האח המת מישראל. ואונן לא רצה להקים לאחיו שם בישראל ולשמֵּר את זכרוֹ, מתוך צרות עין נקמנות ורשעות.


ב) בעניין הפסוק שאלירן מביא כראיה ממגילת רות, ובכן, העקשן אפילו לא יודע לקרוא פשט של פסוק! (טוב, האמת שזה לא מפתיע) אז איך הוא יבין בענייני השגחה ושכר ועונש?


ראו נא את הפסוק (רות ד, י): "לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו". אלירן טוען שיש ראיה בפסוק הזה לכך שהמת חוזר לנחלתו, דהיינו בגלגול דמיוני, וכלשונו: "איך המת חוזר כביכול לנחלתו?". ברם, אין שום ראיה בפסוק שהמת חוזר לנחלתו!! שהרי נאמר במפורש בפסוק: "לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו".


ומה שהוא מציין שגם הרמב"ן העיר על זה, ובכן, אין להקשות מן המינים... שהרי הרמב"ן היה סבור ששעיר המשתלח של יום הכיפורים הוא קרבן לנפש מאדים, וזו עבודה-זרה חמורה מאד. וזאת בנוסף לאינסוף ההזיות המאגיות שהוא החדיר לדת משה וזיהם מקור מים חיים, וכבר כתבתי סדרת מאמרים על הרמב"ן הסכל שהסיבה היחידה שחכמי-יועצי-אשכנז הפכו אותו לגדול היא הערצתו לשר"י ולשאר המינים האירופיים, ובמיוחד בשל התקפותיו על הרמב"ם שנוא נפשם, אשר שפך אור בוהק על מינותם ועל גילוליהם, ושבר את גאון ליבם הערל.


***

ושוב-ושוב יובב אלירן מתעקש לההביל, והוא מוסיף ואומר כך:

</