top of page

טענות כנגד מאמריי בעניין רש"י-שר"י ושאר הוזי ההזיות – ותשובתי

להלן שאלה שנשאלתי כאשר אתר אור הרמב"ם עוד היה בראשית דרכו:


כשנפגשנו סיפרת לי על האתר "אור הרמב"ם" ואמרת שתשמח שאחלוק איתך תובנות, כך שאני מרגיש בנוח לכתוב לך, על-אף שקשה לי מאד עם הרבה דברים שכתבת, אני מניח שגם ידעת שיהיה לי קשה איתם כשהפנית אותי לאתר. חשוב לי להדגיש שאולי חלק מהדברים שלי ישמעו חריפים, אבל זה לא עומד בסתירה לכך שאני מאד אוהב ומעריך אותך.


בחלק ניכר מהמאמרים שיצא לי לקרוא, ראיתי זלזול עמוק בחכמי ישראל לדורותיהם. התירוץ שמופיע לזלזול הוא שהם התרחקו מדרך הרמב"ם, שהיא הדרך האמיתית והנכונה וכל מחשבה שונה ממנו היא סטייה מדרך האמת והישר, ועל-כן אין משמעות לשום דבר חוץ ממה שהוא כתב.


אחד הסיפורים בגמרא שהשפיעו מאד על איך שאני רואה את עולם ההשקפה היהודי, הוא הסיפור במסכת ראש-השנה על רבי יהושע ורבן גמליאל בקידוש החודש. מדברי המשנה עולה כי אין ספק שהאמת אצל רבי יהושע, העדים העידו על דבר שלא ייתכן כלל שהיה במציאות! ואף-על-פי-כן החודש התקדש לפי פסיקתו של רבן גמליאל.


ייתכן והיו שגיאות לחכמי ישראל לאורך הדורות, הן בענייני השקפה והן בענייני הלכה, אך האם שגיאות אלו מבטלות את כלל דבריהם? האם שגיאות אלו מראות על כך שהם היו כופרים עד לרמה שאתה כותב על רש"י "שם רשעים ירקב"???


אתה כותב במאמר נוסף: "כיצד ניתן ליישב את הקושי: מצד אחד קאפח עושה 'בית-ספר' לכל נושאי הכלים של הרמב"ם בפירושו, מוכיח שוב ושוב את ריחוקם מהבנת הרמב"ם ומהאמת, ובכל זאת הוא משתדל מאד לפנות אליהם בתארי כבוד מרוממים ביותר?". אני חושב שהסיבה שהוא מכבד אותם הוא מכך שמחלוקתם היא לשם שמיים, והוא אכן מאוד מכבד אותם אף אם חולק עליהם בצורה קשה.


האם יש מרבני דורנו שסומכים ידיהם על המסקנות שאתה מגיע אליהן בנוגע לגדולי ישראל?


להלן תשובתי:


תודה רבה על דבריך. לא הרגשתי שדבריך חריפים, אמנם קשה שלא להבחין שהנך רחוק מדרך האמת, גם בגלל שעדיין לא חיברת את הפאזל ורק הצצת מעט לעולם חדש, וגם אולי בגלל שאתה עדיין משועבד לתפישות העולם-הדתי הגלותי אשר הפריעו לך לראות את האמת נכוחה. אנסה להסביר לך מעט מתובנותיי, אך האמת היא שכדי להבין אותן ולהבין את דרכי ודרכם של חז"ל ורבנו הרמב"ם, עליך לעשות שני דברים: א) להתנער מדעות קדומות; ב) ללמוד... ואין צורך לומר שהנני משיב לך אהבה על אהבתך, וכפליים יקר על הערכתך.


ביחס ל"חכמי ישראל", ובכן, לצערי הרב חכמי-יועצי-אשכנז הפכו את חכמיהם המהובלים לאלילים, ובעקבותיהם נוהים בדבקות חכמי-יועצי-ספרד וגם תימן. בלתי אפשרי בימינו לחלוק עליהם או לומר שהם טעו ושגו, וכל מי שיאמר-כן הוא בגדר כופר בתורה ויש לנדותו.


יחסו של העולם-הדתי ל"חכמי ישראל" גובל בעבודה-זרה, כי אין אדם שלא טועה, ובמקום שיש בו עבודה-זרה אין חולקין כבוד לשום אדם ואף מצוה לזלזל כדי לעקור מחשבות עבודה-זרה מן הלבבות. לדוגמה, ביום השנה לטמא אלישיב התפארו המספידים בהזיה שהוא "מעולם לא טעה" וכל דבריו ופסיקותיו היו "אלהיות", כי כל חייו היו ב"קדושה". תפישת הערצת הכומרים בעלי המרדעות יסודה בנצרות שהפכה את כומריה ל"בני האלהים" כדי שלא יהרהרו אחרי דבריהם, וכך הם היו יכולים להשיג את מטרתם: שהרי אם הם בנים ישירים של אלהים מגיעים להם תקציבים והקצבות וטובות הנאה, ומותר להם לגזול, לחמוס, לנאוף ולנצל ילדים קטנים בחסות הדת... כמו כן, כיצד לדעתך הוותיקן הוא אחד הגופים העשירים בעולם?


אגב, יש סיבה חשובה מאד לכך שחכמי-יועצי-אשכנז מונעים התבוננות ביקורתית בדברי גדולי האסלה, והיא פשוטה וברורה לכל בר-דעת: שהרי אם תתאפשר בחינה והתבוננות ביקורתית ומדעית בדבריהם, סכלותם, עילגותם, טמטומם ואפסותם המחשבתית, הלשונית וההלכתית תתגלה לעין כל. ובמלים אחרות, כדי להפוך מין כעור וסכל לאליל, מן ההכרח לחסום כל ביקורת מדעית על דבריו, אחרת סכלותו תתגלה לעין כל... איך אפוא חוסמים ביקורת מדעית? התשובה פשוטה ועתיקה מאד: הופכים את הכסיל לאלוה, שהרי אלוה אינו טועה ואינו שוגה, ולכן כל שיבוש בדבריו יתפרש כאי הבנה של הקורא, שהרי אלוה לעולם אינו טועה...


הדת החדשה שיצרו חכמי-יועצי-אשכנז היא פרו-נוצרית ניאו-אלילית, ולא רק בגלל ההערצה האלהית לכומרים העילגים והזימתיים, אלא בגלל שלל סיבות נוספות, כגון: הגשמת הבורא וביטול ייחוד השם שהוא יסוד הדת, הפיכת הדת לקורדום ולאמצעי להפקת טובות הנאה, החדרת אינסוף אמונות-הבל, שהן בגדר ספיחי עבודה-זרה או אפילו עבודה-זרה ממש, לתוך דת משה: כגון אמונה בשדים, פנייה למתים, מלאכים כבני אדם, כישופים, קמיעות, רוחות רעות, ואינסוף דמיונות הזיות והבלים שתכלית דת משה היא עקירתם וביעורם! במלים אחרות, הדת החדשה שהנך רואה לפניך איננה דת האמת, אלא דת חדשה, מעין מוטציה מעֻוותת לדת משה, ורוב הפתאים או הרשעים הנחשבים ל"חכמי ישראל", ביודעין או שלא ביודעין, ניפחו את המוטציה הזו לממדים מפלצתיים, וכדי שתבין זאת עליך ללמוד עוד. ראה לדוגמה: "טענות קשות כנגד אור הרמב"ם ותשובותיי", "אמונות אליליות בקרב ראשוני אשכנז", ועוד.


ביחס לרש"י-שר"י, רש"י חטא והחטיא את ישראל ללכת אחרי התהו. הוא סבר שהבורא הוא אל בשר ודם, מעין אל יווני דוגמת זאוס או ארס וכיו"ב. אינך מבין את חומרת הדבר כי הורגלנו לחשוב, בעידוד הרבנים, שזה בסדר לסבור שהבורא הוא בשר ודם. אולם, מדובר בפגיעה קשה מאד ביסוד דת משה והוא ייחוד ה'. וכבר ייחד רבנו את כל חלקו הראשון של המורה לעניין זה, ואף אנכי כתבתי על-כך מאמרים, ראה: "הציר שעליו התורה סובבת – עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה", "מהם הגורמים לעיוותה ולמסחורה של דת משה?", ועוד רבים. רש"י הוא אפוא בגדר "מין", וכדי להמחיש לך את חומרת מצבו של רש"י-שר"י, אזכיר את אחד מפסקי ההלכה שחז"ל קבעו ביחס למינים, והוא: שמין ישראל שכתב ספר-תורה כשר, שורפים את ספר-התורה שהוא כתב עם כל האזכרות שבו! מה יהא אפוא דינו של פירוש רש"י לפי הִלכת חז"ל זו? ותוכל לקרוא על-כך בהרחבה עם הסברים ברורים ומפורטים במאמר: "מטרת המזוזה – ביקורת רבנו על שר''י", ועל המינים תוכל ללמוד במאמר: "וכל המינים כרגע יאבדו".


למרות חומרת ההגשמה, אין זו הרעה החולה היחידה בפירוש רש"י, מפני שהוא גם התייחס לכל האגדות והמדרשים כאל פשטי מקראות התורה, ופירש את כולם כפשוטם. באמצעות תפישתו המעֻוותת הזו, הוא החדיר לדת משה אמונות תפלות רבות שיסודן בקרב העמים עובדי האלילים, כגון האמונה באסטרולוגיה, בכישופים, בשדים (השפעה נוצרית), תפישת השטן כשד (גם כן השפעה נוצרית), ועוד-ועוד הזיות ודמיונות למכביר שנובעים מריחוקו ממקור מים חיים. כלומר, שגיאתו ביסוד היסודות ועמוד החכמות הוא ידיעת ה' יתעלה, גרמה לו להשתבש קשות בשאר יסודותיה של דת משה בכלל, ובענייני עבודה-זרה בפרט.


בית-מדרשו של רש"י-שר"י הוא אבי אבות המשבשים של דת משה, בעקבותיו נהו ונוהים עשרות ומאות פרשנים באלף השנים האחרונות, ואף בימינו, אונסים את עם-ישראל מגיל ינקות ללכת בשיטתו המבחילה, אשר מחריבה את השכל הישר ומנחילה הזיות והבלים. וכן דורשים דרשות משמו של רש"י אשר אם ישמעום העמים יאמרו עלינו "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה", וכדברי הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק. אגב, אני מציע לך לקרוא את הקדמתו של הרמב"ם לפרק חלק, כדי להבין מעט על חומרת עניין זה. כמו כן, לדעת חז"ל והרמב"ם, ראוי לקרוא לרש"י רשע כי הוא היה עובד אלילים בדרגה החמורה ביותר, וכפי שרבנו פוסק בהלכות תשובה (ג, טו) על המינים "שאין להם חלק לעולם-הבא, ונדונין על גודל רשעם וחטאתם" וכו'. ומה אעשה ורצה הבורא ואותיות רש"י הן-הן אותיות שר"י... ושמא רמז יש בו? ורמז נוסף נתן לנו ה' בכך שגלגל לו את הכינוי "פרשנדתא" הלא הוא בנו בכורו של המן הרשע... ואולי עוד רמז יש בכך שאותיות שמו של רש"י הן היפך המלה "ישר", והוא אכן שיא העקמימות.


התירוץ לזלזול בהוזי ההזיות שנקראים "חכמי ישראל" ובראשם רש"י-שר"י אינו בגלל שהם התרחקו מדרך הרמב"ם, אלא בגלל שהם התרחקו מדרך האמת ומדת משה. כי עליך להבין דבר אחד מאד יסודי, כאשר אני אומר רמב"ם, אין כוונתי להרמב"ם אלא לכלל חכמי המשנה והתלמוד, כי 98 אחוז מפסיקות הרמב"ם הן פסיקות תלמודיות, וכל "חכמי ישראל" שנטו מהפסיקה התלמודית שהוסכמה על-ידי כלל עם-ישראל ואושרה על-ידי הסנהדרין, למעשה כופרים בתורה-שבעל-פה, ובמלים אחרות – פרו-קראים. קרא נא את המאמרים בעניין זה: "מקור תוקפה הנצחי של הפסיקה התלמודית", וכן: "מהי ירידת הדורות לפי הרמב"ם?".


לפי דעתי, הסיבה המרכזית ש"חכמי ישראל" נטו מדרכם של חז"ל והרמב"ם, היא שחז"ל אסרו באיסור חמור ליהנות מדברי-תורה, אך יהדות אשכנז העקומה החליטה שהפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים היא יסוד הדת (גם כן השפעה נוצרית כאמור), כאילו חילול-שם-שמים הינו מצוה מן המובחר ואף חובה דתית! וכדברי הטי"ז שמי שלא לוקח כסף ואוכל מן התורה עבירה גדולה בידו. כך הם שיבשו קשות את דת משה – כי ברגע שנפתח הפתח לשיבושים, אין סוף לשקרים, שהרי כדי לכסות על שקר אחד צריך שלושה שקרים נוספים, ועל כל אחד משלושת השקרים הנוספים הללו יש צורך בתשעה שקרים, שלושה לכל אחד... וכו'.


ובמלים אחרות, המידות הרעות ורדיפת הבצע והתאוות הובילו את חכמי-יועצי-אשכנז לסכלות לטמטום ולריקנות, ואלה גרמו להם להפוך תורת חיים לקורדום חוצבים ולעוות ולזייף ולסלף את דת משה, ולהפוך אותה לדת פרו-נוצרית ניאו-פגאנית אשר תשרת את שאיפותיהם.


אגב, הלכה פסוקה היא בתלמוד, שדיין שנתן כסף כדי שימנו אותו לדיין, מצוה לזלזל בו: "ותהי הגלימה שהוא מתעטף בה כמרדעת של חמור", כך לשון התלמוד ופסיקת הרמב"ם. מה נֹאמר אפוא על הדיינים שמפעילים קשרים פוליטיים כדי לזכות במינוי שכל כולו טובות הנאה מפליגות? ומה נֹאמר אפוא על מי ששיבשו את דת משה והפכו אותה לדת חדשה מסואבת ומזוהמת באינטרסים זרים ועבודה-זרה? אני מציע לך לקרוא את המאמר: "מדוע התנגד הרמב"ם ללקיחת כסף בעבור לימוד תורה?", ושוב, אין זו דרכו של הרמב"ם אלא דרכם של חז"ל במסכת אבות: "לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לחפור בהם", דרך שאותה עזבו חכמי-יועצי-אשכנז, בעטו בה ברגל גסה, ואף רוצצו אותה במגפיים מסומרים (ועל עניין זה אתה יכול ללמוד גם מן המאמר: "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם").


ואוסיף נימה אישית, למדתי לא מעט את הספרות הרבנית של הוזי ההזיות למיניהם. כלומר, טרם שעמדתי על דעתי וזיהיתי את דרך האמת למדתי שבע שנים ל"רבנות" וניגשתי למבחני "היכל שלמה", ואף עבודותיי במסגרת התואר השני והשלישי נכתבו על הספרות הרבנית (האשכנזים באוניברסיטה לא רצו שאכתוב על הרמב"ם, וגם על זה יש מה לומר, ובמשפט אחד: האשכנזים המלומדים יודעים, כי רבנו הרמב"ם הוא היסוד לחשיפת הזיופים, הסילופים והשקרים שהם החדירו לדת משה). לאחר כל זאת המשכתי תקופה ארוכה ללמוד את הספרות הרבנית העילגת בעיקר מתוך פירושו של קאפח, ואין סוף לשיבושיהם ולהזיותיהם.


***

לגבי הסיפור שמובא במשנה במסכת ראש-השנה, אין לו שום קשר לעניין שלנו, מדובר שם במחלוקת הלכתית, עם נגיעות לעניין אחדות ואחידות הפסיקה וההוראה. לעומת זאת, הדיון בינינו נוגע לסטייה מחשבתית קשה מדת משה, סטייה שדרדרה את העולם הדתי לעבוד אלהים אחרים, סטייה שמרחיקה אותנו ממילוי ייעודנו: כינון ממלכת כהנים וגוי קדוש, סטייה שמונעת מאתנו להיות "עם חכם ונבון", סטייה שגורמת לחילול-שם-שמים מפני שדת משה התעוותה לדת חשוכה, פרימיטיבית, מסחרית, תועלתנית, נצלנית, שקרית ולא רלבנטית.


אגב, גם לעצם העניין ההלכתי אינך צודק לדעת הרמב"ם, כי מי שצדק בחישובו לא היה ר' יהושע אלא רבן גמליאל, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בפירושו למסכת ראש-השנה (ב, ט):


"ורבן גמליאל בידיעתו המדויקת בחכמה זו ידע שאפשר שייראה אותו הערב, ולפיכך קיבל דבריהם כשאמרו [העדים] ראינוהו ערבית במערב, ולא חשש למה שאמרו שחרית במזרח, לפי שלא חייבה אותנו תורה לקבל עדות בראייתו בשחרים. ולא מפני שסבר שהם שיקרו, אלא תלה הדבר שהם דימו וראו משהו הדומה לירח ולא היה כלום [...] וכאשר קיבל רבן גמליאל עדותם שהירח נראה סמוך לשקיעה חלקו עליו חכמים בכך, לפי שלא היה בינו לבין הקיבוץ [=המולד] זמן המחייב שייראה לפי חשבונם שאינו מדויק, ולפיכך מסר להם כלל: 'פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה'. וכך צריך לפרש כל מי שמבין ומשכיל ובעל הבחנה אנושית".


כמו כן, לגבי שגיאותיהם של "חכמי ישראל" (ואוי ואבוי לנו שאלה הם חכמינו), אם היה מדובר בשגיאה אחת או בכמה שגיאות פה ושם, מילא, אך דבריהם רצופים שגיאות ושיבושים! וגדולה מזאת, כפי שאמרתי לעיל, כל מי ששגיאותיו נוגעות לענייני מינות או עבודה-זרה או ספיחי עבודה-זרה, יש לבטל את דבריו כליל! זאת ועוד, הזמן שהקב"ה הקציב לנו בעולם-הזה קצר מאד, ואם נכלה את זמננו בהזיות והבלים או בדברים עילגים יקושים ועקושים, אנחנו מזיקים לעצמנו ומאבדים את הזמן היקר שה' נתן לנו להתקרב אליו בדעתנו ולזכות בחיי העולם-הבא – שם תהא דעתנו קשורה בידיעת צור העולמים. ולא נזכה לכך אם נמשיך ללכת אחרי ההבל ולגרד עצמות יבשות ורעילות בכתבי רוב "חכמי ישראל" הוזי ההזיות המהובלים, אלא עלינו לאכול בשר רך, עשיר ומשובח על שולחן של זהב בכתבי רס"ג, הרמב"ם, ועוד.


***

לגבי קאפח, אפילו קאפח השכיר, שחטא והחטיא רבים לחלל-שם-שמים, הצביע על רבים משיבושי "חכמי ישראל", ובדרכו הממסדית החלקלקה הוא שתל רמזים אשר מלמדים עד כמה "חכמי ישראל" היו רחוקים מדרך האמת, ואם היית בקי בכתביו היית מבין את דבריי.


ראה לדוגמה את שיבושו של הפוחז מפוסקיירא שהיה מסופק האם יש לה' יד ועין ומעיים או שמא אין לו? ואם היסודות של התרבות האשכנזית כל-כך רקובים, כל המבנה הרוחני שנבנה על גביהם הוא חורבה רעועה שמסכנת את הנכנסים אליה. סיבה נוספת שקאפח לא אמר את האמת לאמיתה, היא העובדה שקאפח השכיר היה נוכל מחלל-שם-שמים וחלק מרכזי מאד בממסד הכמורה האורתודוקסי, ומה לעשות, ברגע שהוא קיבל משכורת חודשית נפוחה וסרוחה מממסד המינות וכן טובות הנאה מפליגות ומשחיתות, הוא כבל את עצמו בעבותות החטאת, והוא כבר לא היה יכול לומר את האמת לאמיתה. כל שנותר לו הוא לרמוז רמזים קלושים במקומות נסתרים ובעניינים מעטים. ויש אפילו מקומות, שטובות ההנאה השפיעו על שיקול דעתו ולא רק שהוא לא ראה את האמת נכוחה, הוא עיוות וסילף וזייף את דת משה.


"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים" (שמ' כג, ח). ואם הצדיקים האמיתיים כך, כל-שכן כומרים ודיינים שכירים, שחקנים וצבועים, אשר עליהם נאמר "ארור לוקח שוחד", ואשר הפכו את דת משה לקורדום לחצוב בו טובות הנאה במשך יובל שנים, ואשר הודו בעבודה-זרה שהיא אמת, ואשר התעו אותנו בהזיה שהם הרמב"ם של ימינו...


***

ביחס לדבריך שהמחלוקות של "חכמי ישראל" הן לשם שמים, איני יודע אם לצחוק או לבכות, כי המחלוקות בין רובם הגדול והמוחץ של "חכמי ישראל" הן הכל חוץ מלשם שמים. האמת לא מעניינת כמעט אף אחד, אלא רק תועלת פוליטית או אחרת. הכיסא, הכבוד והכסף זיהמו מזמן את דת משה, ושעבדו את המחלוקות "ההלכתיות" לאינטרסים זרים. ראה לדוגמה את שריפת ספרי רבנו הרמב"ם על-ידי חכמי צרפת, ושנאתם התהומית של רבים למשנת הרמב"ם כי היא מגלה את מערומיהם, וכפי שכותב רבנו בצוואתו למורה-הנבוכים (עמ' יב):


"אבל המבולבלים אשר כבר נתטנפו מוחותיהם בדעות הבלתי-נכונות ובדרכים המטעים, ויחשבו אותם מדעים אמיתיים ומדמים שהם בעלי עיון ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא מדע באמת, הם יירתעו מפרקים רבים ממנו, ומה מאד יקשו עליהם, כי לא יבינו להם עניין, ועוד, כי מהם תתגלה פסולת הסיגים שבידם שהם סגולתם ורכושם המיועד לאידם".


וכבר ביארתי קטע זה במספר מאמרים, וכן את זיקתו ליסוד השכר והעונש.


כמו כן, ראה דברי הרמב"ם באיגרתו לתלמידו ר' יוסף (עמ' קכה):


"אני ידעתי והיה ברור לי בעת שחיברתיו [את הספר משנה-תורה], שהוא יגיע בלי ספק לידי [א] רע הלבב המקנא, שיגנה את מעלותיו ויַראה שאין צורך בו, או שהוא בלתי שלם; [ב] ואף לידי הסכל הפתי [=מחוסר הדעת] אשר אינו יודע ערך מה שנעשה, וידמֶּה שהוא מעט התועלת; [ג] ואף לידי המתחיל ההוזה המבולבל ויקשו לו בו כמה מקומות, כיוון שאינו יודע את יסודותיהן או שקצרה בינתו מלדקדק מה שדקדקתי; [ד] ולידי המתחסד לפי דמיונו המאובן המטומטם שילעיז על מה שנכלל בו מיסודות הדעות [=כמו שעשו חכמי-יועצי-אשכנז ששרפו את מורה-הנבוכים וספר-המדע, ועד היום מחרימים אותם]. ואלה הם הרוב [המוחץ]. ויבוא בלי ספק גם לידי השׂרידים [הנדירים] אשר ה' קורא בעלי היושר והצדק וטובֵי התבונה, ואלה ידעו ערך מה שעשינו, אשר אתה הראשון שבהם, ואף אם לא יהיה לי בדורי זולתך – דיי".

ובהמשך דברי רבנו שם תקבל תשובה נוספת לעניין המחלוקות "לשם שמים":


"וכל מה שתיארתי לך על מי שלא יקבלוהו כראוי לו, אין זה אלא בדורי, אבל בדורות הבאים כאשר תסתלק הקנאה ותאוות השררה יסתפקו כל בני-ישראל בו לבדו, ויוזנח כל שזולתו בלי ספק, פרט למי שמחפש דבר להתעסק בו כל ימי חייו ואף-על-פי שלא ישיג תכלית".


***

גם סיום דבריך מעיד על ריחוקך מדרך האמת, מדוע יש חשיבות לשאלה האם יש מרבני דורנו שמסכימים או לא מסכימים לדבריי? האם העובדה שאברהם אבינו היה אחד, מעידה על כך שהוא טעה? האם העובדה שדת משה היא דת קטנה, וההולכים בה מעטים, היא עובדה לאי-נכונותה? הדבר היחיד שיש לבחון הוא האם טענותיי אמת הן והאם יש בידי ראיות מבוססות לבנות עליהן את טענותיי, וזאת ידידי היקר, יש גם יש, ועד היום, אף לא אחד הצליח להוכיח לי שאני טועה ביסודי הדברים. אין לי ספק שטעיתי פה ושם כי אנכי תולעת ולא איש, אך יסוד הדברים אמת לאמיתה. ותוכל לעיין עוד בעניין זה במאמר: "קבל האמת ממי שאמרו".


כמו כן, השאלה ששאלת בסוף דבריך: "האם יש מרבני דורנו שסומכים ידיהם על המסקנות שאתה מגיע אליהן בנוגע לגדולי ישראל?" הינה עוד שקר משלל השקרים שהלעיטו אותנו כומרי הדת השכירים בהחדרת דתם האורתודוקסית הפרו-נוצרית, ואסביר את דבריי:


כדי למנוע את האפשרות שמישהו יבחין באפסותם, יחשוף את ערוותם ויוכיח את סכלותם, הם המציאו את "ההסכמות" או "ההמלצות" ששיבשו קשות את דת משה, כי במקום לבחון את הדברים הנאמרים או הנכתבים לגופם ובאופן מדעי, דהיינו האם הם צודקים מבחינת עצמם, תוכנם ואמיתתם – החדירו לנו את ההשקפה שיש לבדוק את התכנים לפי הסכמת גדולי האסלה המינים למיניהם, שכל קשר בינם לבין דת משה הוא מקרי בהחלט. אגב, כמובן שההסכמות לבדן לא מספיקות לטמטם את ההמון ויש צורך הכרחי נוסף, והוא לגנות את לימודי המדעים והחכמות ולהפכן לכפירה, כדי להותיר את ההמון עיוור, טיפש ונבער...


וכֹה דברי רבנו באיגרתו לתלמידו ר' יוסף (עמ' קלא): "ואין צורך לומר איה יראת שמים?! ורוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר מגיע לשׂררה נעלמת יראת שמים". ודברים אלה נאמרו ביחס לכומרי דת ממסדיים שאינם בהכרח גם מינים וכופרים, כל-שכן וקל-וחומר ביחס לחכמי-יועצי-אשכנז אשר התעו ומתעים את העם אחרי ההבל ואחרי השקפות המינות.


באמצעות הרחקת ההמון מלימוד המדעים והחכמות, וכן באמצעות יצירת תלות כלכלית, חברתית ונפשית בגדולי האסלה ובתקציבי עסקניהם, הפכו את כל דברי גדולי האסלה לדברי אלהים חיים, ובדרך זו שיוו להסכמותיהם המהובלות והשקריות ממד אלהי. נמצא אפוא, כי באמצעות נתינת ההסכמות הללו או העדרן, הם מכניסים או מוציאים ספרים מארון הספרים היהודי ככל העולה על רוחם, וכך הם מחדירים ומנציחים את עולם השקר וההטעיה.


***

ושמא תאמר שיש לדון לכף זכות את רש"י-שר"י ושאר הוזי ההזיות ובעלי המרדעות לדורותיהם אשר שגו בעבודה-זרה או בספיחי עבודה-זרה? ובכן, כבר הוכחתי במאמריי על רש"י ועל תכלית המזוזה, ובעוד מאמרים רבים, כי לדעת רבנו, אין לדון לכף זכות עובדי עבודה-זרה, אלא חובה להתייחס אליהם במלוא החומרה. וכפי שרבנו כותב בעצמו על הפוחז מפוסקיירא ודומיו שהיו מסופקים אם יש לה' יד ורגל ועין ומעיים, או שאין לו, שהם "יותר תועים מהבהמות" – כל-שכן וקל-וחומר המינים כמו רש"י-שר"י וחבר מרעיו, אשר הגשימו את הבורא באופן ברור ומפורש שאף הם "יותר תועים מהבהמות", ואף גרוע מכך בהרבה.


ואם אנו יראים מרש"י-שר"י ולא מותחים עליו ביקורת חריפה וקטלנית הראויה לו על-כך שהוא חטא והחטיא את הרבים במינות כעורה, אנחנו עובדים עבודה-זרה בפועל בעצמנו! כי יראתנו מרש"י ומבשר ודם גוברת על יראתנו מבורא-עולם, שאין עוד מלבדו ואין כיוצא בו.


והנה לפניכם דברי חז"ל בשבת (נד ע"ב): "כל שאפשר למחות באנשי ביתו ואינו מוחה – הוא נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו – נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו – נתפס על כל העולם כולו". וכן פוסק רבנו (דעות ו, ט): "וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה, הוא נתפס בעוון אלו כולם שאפשר לו למחות בהם". ומהלכה זו עולה במפורש, שמי שאפילו שותק, כל-שכן מי שמשתף פעולה ומתחבר עם גדולי האסלה, גדול עוונו מנשוא. "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא" (דב' א, יז).


ואידך זיל גמור, כי כתבתי כאן רק מעט-מזער מהתמונה הכללית, מעין פיקסל אחד בתמונה רחבה ונפלאה מאירה ומזהירה, ואולי כדאי להוסיף ולהפנותך למאמר: "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל". ואין כמעט מאמר אחד בכל קרוב למאתיים המאמרים (כך היו בעת כתיבת המאמר) שפורסמו עד כֹּה באור הרמב"ם תודה לאל, שאין בו ראיה או תובנה שמחזקת את דרך האמת והשקפות הצדק, כי אני משתדל ללכת בדרכו של רבנו הרמב"ם: "כי חשוב אצלי להסביר יסוד מהיסודות יותר מכל דבר אחר שאני מלמד" (סוף פירושו לברכות).

טענות כנגד מאמריי בעניין רש''י ושאר הוזי ההזיות – ותשובתי
.pdf
Download PDF • 220KB

549 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page