טעמי הדלקת נר של שבת

מהו הטעם שלפיו חז"ל חייבו אותנו להדליק נר של שבת? ובכן, בספר "משנה תורה" להרמב"ם אנו מוצאים שלושה טעמים שונים: א) "ויהיה נר דלוק [...] לכבוד שבת" (שבת ל, ה); ב) "הדלקת נר בשבת [...] חובה [...] שזה בכלל עונג שבת הוא, וחייב לברך [...] מדברי סופרים" (שם ה, א); ג) "נר ביתו [...] משום שלום ביתו" (חנוכה ד, יד). שלושת הטעמים לפי הרמב"ם הם אפוא: כבוד, עונג, ושלום.


ברם יש לשאול, מהו הטעם המרכזי שעמד לנגד עיני חז"ל בתקנם להדליק נר של שבת, או שמא כל הטעמים כולם יחד עמדו לנגד עיניהם? ואם כל אחד מהטעמים עומד בפני עצמו, מדוע הרמב"ם לא ציין את כולם במרוכז, ואחד מהם אף צוין רק בהלכות חנוכה?


הטעם המרכזי להדלקת הנר


תשובה, מעיון בהלכות עולה, כי הטעם המרכזי שלפיו חכמים הורו להדליק נר של שבת הוא כדי שיהיה אור בבית, ונלמד מלשון הרמב"ם לעיל שפוסק: "ויהיה נר דלוק", משמע שיהיה אור בבית. ומסיבה מרכזית זו נגזרים שלושת הטעמים שהזכיר הרמב"ם, כלומר:


א) חובה שיהיה אור בבית מפני שבאוֹר אנו מכבדים את השבת, כמו שמכבדים את בית-הכנסת שמתקינים בו אורות נאים: "בָּאֻרִים כַּבְּדוּ ה'" (יש' כד, טו).


ב) חובה שיהיה אור בבית מפני שהאור הוא עונג שבת, שבו אדם רואה מה הוא אוכל, מעיין בספרים, משוחח עם בני ביתו, וכיו"ב.


ג) חובה שיהיה אור בבית מפני שהאור משכין שלום בין איש לאשתו, כיוון שאם הבית חשוך ואדם נתקל בדבר מה, נופל ונחבל, על מי יוציא את כעסו? על בני ביתו, על בניו שהשאירו את המשחק במסדרון שגרם לו ליפול, וכיו"ב. לכן נראה אפוא, שחכמים חייבו אותנו בהדלקת נר כדי שיהיה אור בבית, מפני שהאור בבית מביא לכל שלושת הטעמים שצוינו בהלכות.


אמנם, יש טעם נוסף להדלקת הנר אך הוא איננו מפורש בדברי רבנו. בהלכות שבת ה (אות א) מָרי אומר, שהרמב"ם ראה בהדלקת הנר גם פעולה כנגד הקראים, שכידוע סברו שאסור ליהנות מֵאוֹר בשבת. ברם, לא התייחסנו כאן לטעם זה משתי סיבות: 1) מפני שמטרתנו לדון רק בטעמים המפורשים בדברי רבנו; 2) מפני שאין כיום קראים שטוענים שחובה לשבת בשבת בחושך.


ומכל מקום למדנו מטעם זה עניין חשוב, שהרי מטרתו הראשונה של הטעם הזה היא לעקור דעות משובשות, ובימינו במקרים לא מעטים, הדלקת נרות שבת גורמת לאימוץ דעות משובשות, מפני שקושרים סגולות והזיות מאגיות שונות להדלקת נרות שבת. נמצא אפוא לפי הגיונו של טעם זה, שראוי היה לבטל את הדלקת הנר בימינו.


חז"ל ואור החשמל


סביר להניח, שאם בימי חז"ל היה אור חשמל בבתים, הם לא היו מחוקקים תקנה המחייבת להדליק נרות שבת, מפני שאור החשמל הרבה יותר חזק, ומשׂיג בקלות את כל המטרות שהזכרנו לעיל בהלכות. ויתרה מזאת, מה תועלת יש בו באור הנר כאשר אור החשמל מאיר בעוצמה? וכפי שאמרו חז"ל בעצמם (חולין ס ע"ב): "שְׂרַגָּא בְּטֵיהְרָא לְמַאי מְהַנְּיָא?" – נר בצהריים למה הוא מועיל? והייתי מוסיף שיש גם סכנה בנר, ובכל מקום שניתן להימנע מהדלקת נרות – יש להימנע, כי סכנתם גדולה ובמיוחד במקום שמתרוצצים בו ילדים קטנים.


עוד יש לשאול, אם היה חשמל בבתים בימי חז"ל, האם הם היו מורים להדליק את אור החשמל בברכה? מדברי הרמב"ם עולה שלא, כי מההלכות עולה שחובה שיהיה נר דלוק ("ויהיה נר דלוק"), ואם כבר יש נר דלוק בבית אין צורך לברך עליו לפני כניסת השבת. והוא הדין לאור החשמל, אם אור החשמל דולק בבית לפני כניסת השבת, אין עוד צורך לברך עליו, שהרי הוא כבר דלוק. וברוב הבתים לא מדליקים את אור החשמל בכניסת שבת, אלא הוא דלוק זמן לא מועט לפני כן.


זאת ועוד, לפי רבנו הרמב"ם, כאשר אדם מברך ברכה לבטלה הוא עובר עבירה חמורה, על מצות לא תעשה שנזכרה בעשרת הדיברות: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא". ולכן, אם הייתה בימינו סנהדרין שממנה יוצאת הוראה לכל עם-ישראל, לא בלתי סביר להניח שהם היו מורים להדליק נרות שבת בלא ברכה, שהרי יש כאן חשש ברכה לבטלה, שהרי בדרך כלל יש כבר אור בבית (אור החשמל). והכלל בכל מקום הוא, כאשר יש ספק בעניין ברכה לבטלה, יש לקיים את המצוה בלא ברכה. במיוחד יש לשים לב, כאשר מספר נשים מדליקות בבית אחד או במקום שסועדים בו רבים (בבית מלון לדוגמה), שאף אם לא היה אור החשמל מאיר, רק על הראשונה חל חיוב לברך על הנרות, ועל כל שאר הנשים להדליק בלא ברכה.


אור החשמל ואור הדעת


ואוסיף הערה שנוגעת לבדיקת חמץ בפסח, קשה לי להבין את מורי ההוראה שמורים שיש לכבות את האורות בבית בעת בדיקת החמץ. והלא הנר הוא רק אמצעי למטרה שהיא לחפש את החמץ ולבערו מבתינו, ומדוע אפוא אנחנו מכבים את האורות? ואם בימינו יש אמצעים אחרים טובים עשרות מונים, מדוע אפוא לא ניעזר בהם? האם תורת ישראל היא תורה ללא היגיון? והאם בכלל בימינו יש לבדוק חמץ לאור הנר? שהרי אין ספק שאם היה חשמל בבתים בימי חז"ל, הם לא היו מורים לבדוק את החמץ לאור הנר, שלא רק שאינו מאיר כאור החשמל יש בו גם סכנה.


וכאשר אני רואה אנשים שבודקים את החמץ בבתיהם בחושך, תועים באפלתם ומאמצים את עיניהם למצוא לאור הנר את הפתיתים שפיזרו נשותיהם, נזכר אני באפלת הדעת שמקיפה אותנו מכל עבר. ואני בודק את החמץ לאור החשמל, ולא לאור הנר, ואיני מכבה לא את אורות החשמל, ולא את אורות הדעת.


ושמעתי פעם דבר טעם, שמי שיתבונן בו לעמקו ימצא רעיון נפלא: מדוע טוענים שבתימן היו שדים, אך בארץ דבר מוסכם וברור הוא שאין שדים? התשובה, מאז שהדליקו בארץ את אור החשמל, הוא הבריח את כל השדים. והנמשל, כאשר מדליקים את אור החשמל, אור המדע, אור הדעת – כל השדים, ההזיות, ואמונות ההבל, כולם כלים ומתבערים מאליהם, ואור המדע והדעת מאיר את שכל האדם באור נגוהות נפלא ומופלא.



0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!