חשבון נפש בעקבות סגירת בתי הכנסת בצל הקורונה

לאחרונה (כט באדר תש"ף) החליטה הממשלה לסגור את כל בתי-הכנסת בארץ-ישראל בעקבות התפרצות מגפת הקורונה. להחלטה זו לא היה תקדים בכל שנות קיומה של מדינת ישראל, ובכלל, בכל שנות קיומו של העם היהודי לא היה כדבר הזה למעט אולי בתקופות חשוכות מאד של גזרות ושמדות נוראיים ואיומים על עם-ישראל. לצערי הרב, ההחלטה הזו התקבלה די בשלוות נפש בקרב העולם הדתי, ולא מצאתי שום הרהורי חשבון נפש ותשובה אמיתיים (הזיות יש לרוב) בעקבות העניין הזה אשר צריך להחריד ולזעזע את כולנו.


לדוגמה, באחד הראיונות האחרונים ברדיו שמעתי את אחד מגדולי חוצבי התורה הלא הוא כבוד הר"ב לאו-האב אשר נשאל על-ידי השדרנית שאלה מחשבתית, כנראה מפני שדבריו היו דברים ריקים והשדרנית ביקשה משהו אמיתי. היא שאלה אותו האם יש לו תשובה מדוע עשה ה' ככה לעם-ישראל ולעולם כולו? לר"ב האומלל הזה לא הייתה תשובה, הוא התחמק בתשובה מוכנה מראש "שלא ניתן לדעת ולהבין מאומה על דרכיו של הקב"ה" וכיו"ב, והוסיף "שצריך להתחזק בתפילה" וכו', ולא היה בדבריו שום זיק ולו הזעיר ביותר של חשבון נפש והרהורי חרטה! ואיך יחזיר את כל הכבוד והיוקרה והממון שעשה מן התורה?


לכן, במקום שאין אנשים הנני מוכרח לנסות ולהיות איש, ולהסביר משהו על אופני הנהגת הקב"ה את העולם. איני מתיימר לרדת עד חקר מעשיו, ברם, אין ספק שהקב"ה פועל פעולות כדי שנלמד ונפיק לקחים ככל יכולת האדם, וכמו שהקב"ה מזהיר אותנו בתורה שלא נתייחס לאירועים שבאים עלינו כאל אירועים מקריים (ויק' כו, כא): "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם". אלא, עלינו לפשפש במעשינו ולחקור ולבדוק מדוע באה אלינו הרעה הזאת, וכמו שעשו אחי יוסף באמרם (בר' מב, כא): "עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת", וכמו שעשו אפילו המלחים בספר יונה כאשר ספינתם נטרפה בים, חקרו ובדקו מדוע עשה להם ה' ככה באמרם (א, ז): "בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ".


ויתרה מזאת, זו היא המטרה המרכזית של הייסורים – כלומר שניקח מהם מוסר ונפיק מהם לקחים, וכמו שנאמר במפורש בתורה (דב' כט, כא–כז): "וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה יְיָ בָּהּ, גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ יְיָ בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ, וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה יְיָ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה? וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, וַיִּתְּשֵׁם יְיָ מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה". וחרון האף והקצף הגדול שמתואר בפסוקים הללו מתאים מאד למוראות השואה, והסיבות אותן סיבות בדיוק: "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם [...] וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה [...] בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל" וכו'.


נחזור לענייננו, הדרך הפשוטה ביותר להבין מדוע עשה ה' ככה לנו, היא לראות היכן הקב"ה פוגע ואת מי הוא מייסר. וברור שמגפת הקורונה נוגעת לעניינים רבים, כגון הינה עונש ברור לתרבות המערבית רודפת הבצע והתאוות, וכל מי שינהג באדישות ויחמול על הכסף והזהב – ייפגע באופן הקשה ביותר מן הקורונה. ברם, הנני כאן כדי לערוך חשבון נפש בעיקר לעולם הדתי, כי הנתונים מראים שכשליש ממקרי ההדבקה התרחשו בבתי-כנסת ובבתי-מדרש! אין עוד שום מקום שבו התרחשו מקרי הדבקה באחוזים אשר אפילו מתקרבים לזה! וכאמור, אף הגענו למצב חסר תקדים שבו אסור לנו להתאסף ולקרוא ולזעוק לה' יתעלה!


לאחר שזיהינו היכן הקב"ה פוגע וכיצד הוא מייסר, עלינו לבדוק מדוע ה' עשה ככה לנו, והדרך הטובה והבטוחה ביותר היא למצוא את הפתרונות בספרי הנביאים אשר נבואותיהם ניצבות ועומדות כתוכחה נצחית לעם-ישראל אשר מוסיף ללכת אחר הבעלים – רק שהוא החליף את הבעלים באלילים מהובלים ומיובלים אשר אינם יודעים מימינם ומשמאלם. לאור זאת, בחרנו להתמקד באיתות המפורש והמובהק ביותר לעולם הדתי – האיסור להתכנס בבתי כנסיות ולהתפלל אליו, ולבדוק היכן בהיסטוריה של העם היהודי הקב"ה הוכיח את עם-ישראל ותיעב את התכנסויותינו והרחיק אותנו מלהתאסף ולהתפלל אליו.


טרם שנביא את דברי הנביא, מתוך היכרות מעמיקה עם השקפות העולם הדתי הפרו-נוצרי, ברור לי שהגענו למצב הזה בעקבות ריחוק גדול מאד מדרך האמת, ריחוק אשר פושׂה בראש ובראשונה בקרב מנהיגיו המתועבים שחורי הבגדים והנשמה רודפי הבצע והתאוות, הרבנים הממסדיים על ממסדיהם האליליים השונים – גם הממסדים שמזוהים עם המדינה וגם הממסדים האחרים אשר מזוהים עם השקפות העולם האחרות. כל אלה חינכו אותנו בשקר במשך שנים רבות כי התפילה היא מרכז הווייתו של האדם הדתי! והנה עתה, הקב"ה לקח מהם את מקור גאוותם: את בתי-הַתִּפְלָה ובתי-המדרש הפרו-נוצריים שלהם, שהרי בהם הם התגאו על כל גבעה רמה שבהבל-פיהם האלילי הם מצילים את עם-ישראל...


הם הטעו אותנו כי התפילה החיצונית ולימוד התורה המהובל והמשובש שלהם הם תכלית האדם, תכלית אשר מכשירה את כל התאוות השפלות והבהמיות ביותר ואף מאפשרת לקיים בחדרי חדרים תועבות חמורות ביותר! שהרי לימוד התורה הוא ערך כל-כך גדול ונעלה, עד שאפילו אדם יעבוד עבודה-זרה ויבוא על אחותו ובתו – בזכות לימוד התורה הוא עדיין צדיק וחסיד וקרוב ומקורב לצלחת הדמיונית של הקב"ה יתעלה לעילא-לעילא מהזיותיהם. מסיבה זו, החוצב הראשי הר"ב לאו-הבן ואחריו גם ליצמן עמוד הטומאה והרשע, ניסו בכל כוחם להתעקש שבתי-הכנסת יוחרגו מן האיסור, כי כל-כך קשה להם לחדול מתפילותיהם ומהזיותיהם, שהרי בזה הם "משחדים" את בורא-עולם ומצדיקים את קרדומם, וכיצד אפוא ימשיכו בתועבותיהם ללא השוחד? כיצד ישלמו להקב"ה בעבור "עצימת העין"?


ותפילתם אינה תפילה כי הם מתפללים אל האלילים ואל האיטים אל האובות ואל הידעונים, ולימוד התורה שלהם אינו לימוד אמיתי, כי הם עוסקים בהזיות ובהבלים, באימוץ פשטי מדרשים הזויים שחלקם משובשים מעיקרם והפיכתם ליסודות הדת, בעיסוק בלתי נגמר בשיטות ובפלפולים מטופשים להחריד, והחמור מכל, בהפצת כזבים ושקרים על לימוד המדעים והשוואתו ללימודי כפירה ואפיקורסות. ולא לחינם דווקא בפרשת ויקהל נאסר עלינו להתקהל בבתי הכנסיות, ועליהם להתעורר ולהבין עד כמה הם עיוותו את דת משה.


במשך אלף שנים חינכו אותנו שאין צורך לידע את ה' יתעלה, אין צורך לרומם את המחשבה בלימוד המדעים, אין צורך להגות ביסודות הדת המחשבתיים, ואין צורך להיות עם חכם ונבון, ולא רק שאין צורך – הם חינכו אותנו שמדובר בכפירה ובאפיקורסות! תמצית הדת מבחינתם היא התפילה ולימוד התורה המדומיינים שלהם, ובאמצעותם הם מגינים על עם-ישראל מכל הרעות וזוכים לכל הטובות (ולכן גם חובה לממן אותם), ובכן, הקב"ה הוכיח את כל ההוזים על פניהם! בית האלילות והתועבה "שיקוץ איצקוביץ'" נסגר למתפללים! בתי המדרשות-הבושת שלהם שבהם הוגים בהזיות ובהבלים אף הם סגורים! ופסוק אחד מישעיה (א, יב) אינו חדל מלהדהד במחשבתי: "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי".


נרחיב עתה את הדיון בתוכחתו הזו של ישעיה הנביא, וממנה נלמד כי סגירת בתי-הכנסת הינה מסר מפורש מאת ה' יתעלה על-כך שעם-ישראל סטה מאד מדרך האמת, והולך בדרכי תהו אשר לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה, וכֹה דברי ישעיה הנביא (א, י–יז):


"שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה, לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְיָ שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי, כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי, לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה, חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא, וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ, רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ, לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה".


מנהיגינו המדיניים והדתיים משולים בנבואה זו לקציני סדום ועמנו לעם עמורה, וזכורני שהוכחתי ארגון מסוים במאמר שכותרתו: "הליכות עם עמורה" על מעלליהם ודרכיהם הרעים, ובתגובה קיבלתי איומים מעו"ד בכיר בתביעה משפטית... לא רק שאין חשבון נפש ובדיקה פנימית אמיתית, גם בועטים במוכיח ומאיימים להרע לו, וכמאמר עמוס (ה, י): "שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר מוֹכִיחַ וְדֹבֵר תָּמִים יְתָעֵבוּ", וכל זאת מארגון אשר מטיף לפנות רק למשפט התורה...


המוטיב המרכזי בנבואה זו הוא תיעובו של הקב"ה את זבחינו ועולותינו, הקב"ה "שבע" מריבוי הקורבנות אשר נועד לשחד את בורא-עולם כדי שיסכים להם להמשיך בתעייתם אחרי ההבל והתהו. אך לבם בל עמו וחטאיהם עצומים ונוראים, ולכן הוא לא חפץ בריבוי הקרבנות, עד שביאתם לבית-הכנסת משולה לרמיסת רגלי חיות ובהמות את חצרו של הקב"ה: "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי". ובימינו אותו הדבר, נדמה להם לצאצאי המינים ולהולכים בדרכיהם הרעים כי הם ימשיכו בדרכי אבותיהם הרעים, ובתפילותיהם הם "ישחדו" את בורא-עולם ויסירו מעליהם את חרון אפו על חטאיהם ופשעיהם הרבים.


ברם, בשלב מסוים הקב"ה אומר: די! "לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה". התפילות ולימוד התורה הדמיוניים שלהם שבהם שגו לחשוב שהם "משחדים" את בורא-עולם הינם תועבה לפניו! כל חגינו ומועדינו הפכו להיות שנואים לפניו: "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא", והנה עתה אנחנו עומדים לפני החג החשוב ביותר: חג הפסח – חג המלחמה באלילות ובעבודה-הזרה, חג ההתכנסות, חג החיבור למשפחה, החג שמציין את ראשית היותנו לעם! והנה, דווקא בחג הזה הקב"ה מפזר ומפריד בינינו, כי התכנסויותינו תועבה לפניו!


עוד מאיים הנביא על עם-ישראל שלא ישגו לחשוב שהם יסירו מעליהם את רוע הגזירה בתפילה חיצונית מילולית ללא עזיבת דרכי המינים וצאצאיהם ומעלליהם: "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ", ובאלה דמים מדובר? וכי תופשי הדת היו רוצחים? אלא ידיהם דמים מלאו בשני המובנים: גם במה שהם התעו את עם-ישראל והביאו אותנו לכיליון ולאבדון ולחורבן, וגם במה שהם ניצלו את המוני העם בשקריהם ובתכסיסיהם המתוחכמים, כדי להפיק דמים-כסף וטובות הנאה, ולשם כך עיוותו את הדת לבלי היכר ויצרו דת חדשה פרו-אלילית אשר תכליתה התאוות וטובות ההנאה.


הנביא מסיים את תוכחתו בהוראה שצריכה לעמוד לנגד עינינו עתה: "רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ, לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה". ראשית עלינו לסור מרע, להכיר בעוולותיה וברשעותה של הדת החדשה הפרו-נוצרית ששגינו בה באלף השנים האחרונות, ואשר אפילו לאחר ייסורי השואה האיומה לא לקחנו מוסר והמשכנו ללכת בדרכי היידישקייט הארורות; ושנית עלינו לעשות טוב, ללמוד היטב את דרכי האמת, ואלה ירוממו אותנו גם לעשיית צדק אמיתי בעם ישראל: "דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה", ואין "משפט התורה" ללא דרך האמת...


הנביא ישעיה חותם את תוכחתו במלים הבאות (א, יח–כ): "לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ, אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ, וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְיָ דִּבֵּר".


המסר המרכזי הוא אפוא שאין הקב"ה רוצה את תפילותינו אלא את מעשינו! ואז אפילו אם יהיו חטאינו כשנים – כשלג ילבינו, אפילו אם האדימו כתולע – כצמר יהיו. וכמו שנאמר בספר יונה (ג, י): "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה". התפילה חשובה אך ורק כאשר היא מביאה להכנעת הלב לפני בורא-עולם ומעוררת את האדם להיטיב את מעלליו – אחרת היא בגדר חירוף וגידוף, כי נדמה לאדם המתפלל שהקב"ה הוא אל עַוָּל אשר ניתן לשחדו בדברים... כל-שכן וקל-וחומר כאשר מדמיינים את בורא-עולם בשלל דמיונות מאגיים – וכדי ביזיון וקצף.


"כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד" (דב' י, יז).


"צַדִּיק אַתָּה יְיָ כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד, נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם, וְאַתָּה יְיָ יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה" (יר' יב, א–ג).


"וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ, וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ" (תה' עח, לו–לז).


בתמונת שער הרשומה: יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים (1878), ציור של מאוריצי גוטליב.

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!