top of page
תמונת הסופר/תאדיר דחוח-הלוי

בעקבות סגירת בתי הכנסת אז בקורונה

"הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ? הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ? הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ בִּלְתִּי אִם לָכָד? הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ? הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד? אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ? אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַייָ לֹא עָשָׂה?" (עמוס ג).


בעבר (כט באדר תש"ף) החליטה הממשלה לסגור את כל בתי-הכנסת בארץ-ישראל בעקבות התפרצות מגפת הקורונה. בדרך-כלל כאשר נסגרו בתי-כנסת במהלך ההיסטוריה הדבר נבע מרדיפות ומשמדות, דהיינו מייסורים קשים ונוראים שחלו בעם-ישראל בשל עוונותיו. אף-על-פי-כן, לא מצאתי בעולם המינות האורתודוקסי שום הרהורי חשבון נפש ותשובה אמיתיים (הזיות יש לרוב) בעקבות העניין הזה אשר היה צריך להחריד ולזעזע כל ירא ה' באמת.


לדוגמה, באותה תקופה שמעתי ברדיו ראיון של אחד מרודפי הבצע הגדולים ביותר, הלא הוא השועל לאו-האב שנשאל על-ידי השדרנית שאלה מחשבתית, כנראה מפני שדבריו היו דברים ריקים והשדרנית ביקשה לשמוע משהו רוחני אמיתי. היא שאלה אותו האם יש לו תשובה מדוע עשה ה' ככה לעם-ישראל ולעולם כולו? כמובן שלרשע הזה לא הייתה תשובה, והוא התחמק בתשובה מוכנה מראש "שלא ניתן לדעת ולהבין מאומה על דרכיו של הקב"ה" וכיו"ב, והוסיף "שצריך להתחזק בתפילה" וכו', ולא היה בדבריו שום זיק ולו הזעיר ביותר של חשבון נפש והרהורי חרטה! ואיך יחזיר את כל הכבוד והיוקרה והממון שחצב וזלל מן התורה?


לכן, בְּמָקום שאין אנשים הנני מוכרח להשתדל ולהיות איש, ולהסביר משהו על אופני הנהגת הקב"ה את העולם. איני מתיימר לרדת עד חקר מעשיו, ברם, אין ספק שהקב"ה פועל פעולות כדי שנלמד ונפיק לקחים ככל יכולת האדם, וכמו שהקב"ה מזהיר אותנו בתורה שלא נתייחס לאירועים שבאים עלינו כאל אירועים מקריים (ויק' כו, כא): "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם". אלא, עלינו לפשפש במעשינו היטב ולחקור ולבדוק מדוע באה אלינו הרעה הגדולה הזו, וכמו שעשו אחֵי יוסף באמרם (בר' מב, כא): "עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת", וכמו שעשו אפילו המלחים בספר יונה כאשר ספינתם נטרפה בים, חקרו ובדקו מדוע עשה להם ה' ככה באמרם (א, ז): "בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ".


ויתרה מזאת, זו היא המטרה המרכזית של הייסורים – כלומר שניקח מהם מוסר ונפיק מהם לקחים, וכמו שנאמר במפורש בתורה (דב' כט, כא–כז): "וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה יְיָ בָּהּ, גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ יְיָ בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ, וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה יְיָ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה? וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, וַיִּתְּשֵׁם יְיָ מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה".


וחרון האף והקצף הגדול שמתוארים בפסוקים הללו מתאימים מאד למוראות השואה המבעיתים, והסיבות אותן הסיבות בדיוק: "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם [...] וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה [...] בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל" וכו'.


הדרך הטובה והבטוחה ביותר אפוא היא, למצוא את הפתרונות בספר התורה ובספרי הנביאים שנבואותיהם ניצבות ועומדות כתוכחה נצחית לעם-ישראל שמוסיף ללכת אחר הבעלים – רק שהוא החליף את הבעלים בגילולים מהובלים ומיובלים אשר אינם יודעים מימינם ומשמאלם. לאור זאת, בחרנו להתמקד באיתות המפורש והמובהק ביותר לעולם הדתי – האיסור להתכנס בבתי כנסיות ולהתפלל לה' יתברך, ולבדוק היכן בהיסטוריה של עם-ישראל הקב"ה הוכיח את עם-ישראל בעניין זה ותיעב את התכנסויותינו והרחיק אותנו מלהתאסף ומלהתפלל אליו.


אך לפני העיון בנביא יש להבין: מתוך היכרות מעמיקה עם השקפות העולם האורתודוקסי, ברור לי שהגענו לאותו המצב בעקבות ריחוק גדול מאד מדרך האמת, ריחוק אשר פושׂה בראש ובראשונה בקרב מנהיגיו המתועבים שחורי הבגדים והנשמה רודפי הבצע והתאוות, הכומרים הממסדיים על ממסדיהם האליליים השונים (אלה שמזוהים עם המדינה וגם אלה שמזוהים עם השקפות העולם האחרות). כל אלה הלעיטו אותנו בשקר במשך שנים רבות כי התפילה היא מרכז הווייתו של האדם הדתי! והנה, בשיא הקורונה, הקב"ה לקח מהם את מקור גאוותם ושחצם: את בתי-הַתִּפְלָה ואת בתי-המדרש הפרו-נוצריים שלהם, שבהם הם התגאו ומתגאים על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן שבהבל-פיהם האלילי הם מצילים את עם-ישראל...


הם הִטעו אותנו כי התפילה החיצונית ולימוד התורה המהובל והמשובש שלהם הם תכלית האדם, תכלית אשר מכשירה את כל התאוות השפלות והבהמיות ביותר, ואף מאפשרת לקיים בחדרי חדרים תועבות חמורות ואכזריות – שהרי לימוד התורה הוא ערך כל-כך גדול ונעלה, עד שאפילו שאדם יעבוד עבודה-זרה ויבוא על אחותו ובתו – בזכות לימוד התורה הוא עדיין צדיק וחסיד וקרוב ומקורב לצלחת הדמיונית של הקב"ה, יתעלה לעילא-לעילא מהזיותיהם. מסיבה זו, כומרי הדת האורתודוקסים הפרו-נוצריים רודפי הבצע, עמודי הטומאה והרשע, ניסו בכל כוחם להתעקש שבתי-הכנסת יוחרגו מן האיסור, כי כל-כך קשה להם לחדול מתפילותיהם ומהזיותיהם – שהרי בהן הם "משחדים" את בורא-עולם ומצדיקים לפי דמיונם את קרדומם, כיצד אפוא ימשיכו בתועבותיהם ללא השוחד? כיצד ישלמו להקב"ה בעבור "עצימת העין"?


"הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵייָ לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ" (יש' כט).


ותפילתם איננה תפילה כי הם מתפללים אל האלילים ואל האיטים אל האובות ואל הידעונים; ותורתם אינה תורה: מפני שהם עסוקים בהזיות ובהבלים פגאניים; באימוץ פשטי מדרשים הזויים שחלקם משובשים מעיקרם, וכן בשיטות ובפלפולים מטופשים להחריד; והשקפותיהם אינן השקפות אמת, אלא השקפות מינות שתכליתן אחת ויחידה: להפוך תורת אלהים לקורדום חוצבים; וכל מידותיהם פשע ורשע והפצת כזבים ושקרים, ובראשן: התגוללותם והתנפלותם על לימודי המדעים והצגתם כלימודי כפירה ואפיקורוסות, שנאת צבא-ישראל, ארץ-ישראל ועם-ישראל, והחדרת ההזיה שחובה לממנם ולרוממם כי הם "בני האלהים" אשר בזכותם כל העולם כולו עומד – ובשואה דווקא בהם, במינים הללו, חלה תנופת יד ה' הנוראה ביותר.


ולא לחינם, באותם ימי קורונה קשים ומבעיתים, דווקא בפרשת ויקהל נאסר עליהם להתקהל בבתי-הכנסיות האורתודוקסיות, ועליהם להתעורר ולהבין עד כמה הם עיוותו את דת משה.


במשך אלף שנים הלעיטו אותנו שאין צורך לידע את ה' יתעלה, אין צורך לרומם את המחשבה בלימוד המדעים, אין צורך להגות ביסודות הדת המחשבתיים, ואין צורך להיות עם חכם ונבון, ולא רק שאין צורך – הם הִתעו אותנו שמדובר בכפירה ובאפיקורוסות! תמצית הדת מבחינתם היא תפילתם החיצונית ולימוד התורה הפגאני שלהם, ובאמצעותם הם מגינים על עם-ישראל מכל הרעות וזוכים לכל הטובות (ולכן גם חובה לממן אותם). ובכן, הקב"ה הוכיח את כל ההוזים על פניהם: בית האלילות והתועבה "שיקוץ איצקוביץ'" נסגר למתפללים, בתי המדרשות-הבושת שלהם, שבהם הוגים במינות, בהזיות ובהבלים אף הם סגורים, ופסוק אחד מישעיה (א, יב) אינו חדל מלהדהד במחשבתי: "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי".


נרחיב עתה את הדיון בתוכחתו הזו של ישעיה הנביא ע"ה, וממנה נלמד כי סגירת בתי-הכנסת הינה מסר מפורש מאת ה' יתעלה על-כך שעם-ישראל סטה מאד מדרך האמת, והולך בדרכי תהו ובהו אשר לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה, וכֹה דברי ישעיה הנביא (א, י–יז):


"שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה, לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְיָ שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי, כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי, לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה, חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא, וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ, רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ, לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה".


המוטיב המרכזי בנבואה זו הוא תיעובו של הקב"ה את זבחינו ועולותינו, הקב"ה "שָׂבֵעַ" מריבוי הקורבנות אשר נועד לשחד את בורא-עולם כדי שיאשר לפושעים להמשיך בתעייתם אחרי ההבל והתהו. אך ליבם בל עמו וחטאיהם עצומים ונוראים, ולכן הוא לא חפץ בריבוי הקרבנות, עד שביאתם לבית-הכנסת משולה לרמיסת רגלי חיות ובהמות את חצרו של הקב"ה: "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי". ובימינו אותו הדבר בדיוק! נדמה להם לצאצאי המינים ולהולכים בדרכיהם הרעים כי הם ימשיכו בדרכי אבותיהם הרעים, ובתפילותיהם הם "ישחדו" את בורא-עולם ויסירו מעליהם את חרון אפו על חטאיהם ופשעיהם הרבים.


ברם, בשלב מסוים הקב"ה אומר: די! "לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה". התפילות הטמאות ולימוד התורה המעֻוות והמושחת שלהם שבהם הינם שוגים לחשוב שהם "משחדים" את בורא-עולם הינם תועבה לפניו! כל חגינו ומועדינו הפכו להיות שנואים לפניו: "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא", ואז, באותם הימים, עמדנו לפני החג החשוב ביותר: חג הפסח – חג המלחמה במינות ובעבודה-הזרה, חג ההתכנסות, חג החיבור למשפחה, החג שמציין את ראשית היותנו לעם! והנה, דווקא בחג הזה הקב"ה מפזר ומפריד בינינו, כי התכנסויותינו תועבה לפניו.


עוד מאיים הנביא ישעיה על עם-ישראל, שלא ישגו לחשוב שהם יסירו מעליהם את רוע הגזירה בתפילה חיצונית נבובה ללא עזיבת דרכי המינות והשחיתות המוסרית: "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ", ובאלה דמים מדובר? וכי תופשֵׂי הדת היו כולם רוצחים? אלא ידיהם דמים מָלֵאו בשני מובנים: גם במה שהם הִתעו את עם-ישראל והביאו אותנו לכיליון ולאבדון ולחורבן, וגם במה שהם ניצלו את המוני העם בשקריהם ובתכסיסיהם המתוחכמים, כדי להפיק דמים-כסף וטובות הנאה, ולשם כך עיוותו את הדת לבלי היכר ויצרו דת חדשה ניאו-אלילית אשר תכליתה התאוות וטובות ההנאה.


הנביא ישעיה מסיים את תוכחתו הקשה בהוראה שצריכה לעמוד לנגד עינינו עתה: "רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ, לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה". ראשית עלינו לסור מרע, להכיר בעוולותיה וברשעותה של הדת החדשה הפרו-נוצרית ששגינו בה באלף השנים האחרונות, ואשר אפילו לאחר ייסורי השואה האיומה לא לקחנו מוסר והמשכנו ללכת בה ובדרכי היידישקייט הארורות; ושנית עלינו לעשות טוב, ללמוד היטב את דרכי האמת, ואלה ירוממו אותנו גם לעשיית צדק אמיתי בעם ישראל: "דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה", ואין "משפט התורה" ללא דרך האמת...


הנביא ישעיה חותם את תוכחתו ההיסטורית הנוקבת והמהדהדת במלים הבאות (א, יח–כ): "לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ, אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ, וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְיָ דִּבֵּר".


המסר המרכזי הוא אפוא, שאין הקב"ה רוצה את תפילותינו החיצוניות אלא את מעשינו! ואז, אפילו אם יהיו חטאינו כשנים – כשלג ילבינו, אפילו אם האדימו כתולע – כצמר יהיו. וכמו שנאמר בספר יונה (ג, י): "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה". התפילה חשובה אך ורק כאשר היא מביאה להכנעת הלב לפני בורא-עולם ומעוררת את האדם להיטיב את מעלליו – אחרת היא בגדר חירוף וגידוף, כי נדמה לאדם המתפלל שהקב"ה הוא אל עַוָּל אשר ניתן לשחדוֹ בדברים... כל-שכן וקל-וחומר כאשר מדמיינים את בורא-עולם בשלל דמיונות מאגיים – וכדי ביזיון וקצף.


"וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ, וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ" (תה' עח, לו–לז), "כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד" (דב' י, יז). ואחתום בזעקתו ההיסטורית המהדהדת של ירמיהו הנביא ע"ה: "מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד? נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי [ריבוים והצלחתם אינם מעידים על יושרם וטוהר מעשיהם] קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם. וְאַתָּה יְיָ יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה". ועם-ישראל כבר מבין היטב את משמעות הפסוקים הללו, ובמיוחד לאחר השואה הנוראה. אך "הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב" (ירמיה ה, ג).


בתמונת שער הרשומה: יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים (1878), ציור של מאוריצי גוטליב.



342 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentarios


bottom of page