top of page

חלב נוכרי: אסור או מותר?

האורתודוקסים בימינו נוהגים לאסור כל דבר-מאכל שמעורב בו חָלָב שהפיק גוי. הברד"ץ אינו נותן הכשר לשום מוצר מיובא שיש בו חלב שהפיקו הגויים, והם לא מכניסים למרכוליהם שום מוצר חלבי שהפיקו הגויים. בעשותם כן הם משחיתים את ממונם של ישראל, כי חסימת מוצרים מצמצמת את ההיצע וגורמת להעלאות מחירים. ובנוסף, הם תובעים מחברות המזון לשלם בעבור משגיחים וכשרויות מיותרות, דבר שמוסיף ומעלה את המחירים לצרכנים.


חשוב להבין תחילה, שחלב בהמה טמאה אסור מן התורה ועל-כך אין חולק. ברם, מה יעשה אדם מישראל כאשר הוא בא לקנות חלב מן הגוי? האם מותר לו לסמוך על הגוי שאומר לו שמדובר בחלב של בהמה טהורה ושהוא-הגוי לא עירב בו חלב טמאה? ובכן, בימי קדם חז"ל לא סמכו על הגויים בעניין הזה וגזרו ואסרו לשתות חלב שהגיע מן הגויים, ואפילו אם הגוי נשבע שמדובר בחלב של בהמה טהורה, מפני שהגוי חשוד על-כך שעירב בו חלב טמאה.


ברם, לפי דעתי ברור כשמש שמותר לקנות וליהנות ממוצרים שמעורב בהם חלב שהופק על-ידי הגויים משתי סיבות, והגדולה והחשובה שבהן היא: שכל מה שאסרו חכמים הוא מוצרי חלב בסיסיים כגון: חלב או גבינה, אך מוצר שמכיל חלב שהפיקו הגויים – לא אסרו! והואיל ומדובר בגזרה דרבנן, אסור להוסיף ולהחמיר, והעושה-כן אף חוטא חטא גדול לאלהים. הבה נעבור עתה ברשותכם לשני הטעמים להתיר מוצרים שיש בהם חלב שהפיקו הגויים:


א) כאמור, הסיבה המרכזית לכך שאין לאסור מוצרים שמעורב בהם חלב שהפיקו הגויים, נובעת מכך שדבר זה לא נאסר בהלכה ולא נכלל בגזרה שגזרו חכמים ע"ה, והנה לפניכם דברי רבנו בהלכות מאכלות אסורות (ג, י): "כל חָלב הנמצא ביד גוי אסור, שמא עירב בו חָלב בהמה טמאה [...] [וגם] גזרו על גבינת הגויים ואסרוה". הנה הראינו לדעת שרק חלב וגבינה, דהיינו מוצרי חלב בסיסיים גזרו עליהם ואסרום, אך מוצרים שמעורב בהם חלב שהפיקו הגויים, היכן נאמר שחכמים ע"ה גזרו בו? וכל שלא אסרו חכמים מותר גמור הוא, ואסור להחמיר בו!


והנה לפניכם ראיה נוספת בעניין זה מהלכות מאכלות אסורות (ג, יג): "האוכל גבינת הגויים או חלב שחלבוהו ואין ישראל רואהו – מכין אותו מכת מרדות", כלומר רק מי שאוכל גבינה או חלב שהופקו על-ידי הגויים מכין אותו מכת מרדות, אך מוצר שמעורב בו חלב שהופק על-ידי הגויים מאן דכר שמיה? ועוד אומר רבנו בהמשך ההלכה: "וכל חָלב שלהן חוששין לו שמא עירב בו חלב טמאה", שוב, רק חלב גויים אסרו, אך לא מוצר כשר שמעורב בו חלב גויים.


והנה לפניכם פסק רבנו בהלכות מאכלות אסורות (יז, כא), וכֹה דבריו:


"שמן של גויים מותר, ומי שאוסרו הרי זה עומד בחטא גדול, מפני שהִמרה על-פי בית-דין שהתירוהו. ואפילו נתבשל השמן הרי זה מותר, ואינו נאסר: לא מפני בישולי גויים, מפני שנאכל כמות שהוא חי; ולא מפני גיעולי גויים, מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו".


כלומר, מי שאוסר את מה שהתירו חכמים חוטא בחטא גדול וממרה את פי הסנהדרין!


ב) כדי להבין את הראיה הבאה עלינו ללמוד ש"חָלב בהמה טמאה אינו נקפה ועומד [=מתגבן] כחלב הטהורה" (מאכלות אסורות ג, יד). כלומר, ניתן להבחין בין חלב טהורה לחלב טמאה באמצעות פעולות הגיבון: אם החלב התגבן לגבינה הוא חלב טהורה, ואם לאו, טמאה.


ועתה נעבור לעיין בהלכות מאכלות אסורות (ג, יד), וכֹה דברי חז"ל ורבנו: "ייראה לי, שאם לקח חמאה מן הגויים ובישלהּ עד שהלכו להן צחצוחי חלב [=שאריות החלב שהפיקו הגויים] – הרי זו מותרת. שאם תאמר נתערבו עמה ונתבשל הכל – בטלו במיעוטן".


נמצא אפוא, שרבנו מתיר לקנות חמאה מן הגויים, דהיינו מוצר בסיסי שמופק מן החלב כמו גבינה, ובלבד שיבשל את החמאה עד שחלב הגויים לא יהיה ניכר. כל-שכן אפוא שרבנו היה מתיר לקנות מן הגויים מוצרים שאינם מוצרי חלב בסיסיים, אלא מוצרים שרק מעורב בהם חלב גויים, וכל-שכן שהחלב כלל לא ניכר במוצר. כמו כן, אין לחשוש שמא כמות חלב הטמאה משמעותית, שהרי רק מקצתו של חלב הגויים הוא בחזקת טמא, ולכן ספק גדול הוא אם יש בו יותר משישים ביחס לכלל המוצר – וספקא דרבנן לקולא, וכל-שכן בימינו שיש פיקוח על מפעלי הגויים, והם אינם מערבים חלב טמאה בחלב טהורה כדי לעמוד בסטנדרטים של איכות. ואפילו אם יש בו יותר משישים, חכמים ע"ה לא גזרו על חלב הגויים כשהוא מעורב במוצר כשר!


ואחתום מאמר זה במקבץ ההלכות בהלכות מאכלות אסורות שנוגעות לעניין הנדון (פרק ג):


[י] "חָלב בהמה טמאה אינו נקפה ועומד [=מתגבן] כחלב הטהורה, ואם נתערב חלב טהורה בחלב בהמה טמאה, כשתעמיד אותו יעמוד חלב הטהורה ויצא חלב הטמאה עם הקוס [=מי הגבינה] של גבינה. ומפני זה ייתן הדין שכל חלב הנמצא ביד גוי אסור, שמא עירב בו חלב בהמה טמאה. וגבינת הגויים מותרת, שאין חלב בהמה טמאה מתגבן. אבל בימי חכמי משנה גזרו על גבינת הגויים ואסרוה מפני שמעמידין אותה בעור הקיבה של שחיטתן שהיא נבלה".


[יא] "ואם תאמר והלא עור הקיבה דבר קטן הוא עד מאד בחלב [=ביחס לחלב] שעמד בו, ולמה לא יבטל במיעוטו? מפני שהוא המעמיד את הגבינה, והואיל ודבר האסור הוא שהעמיד, הרי הכל אסור כמו שיתבאר".


[יב] "גבינה שמעמידין אותה הגויים בעשבים או במי פירות כגון שׂרף תאנים, והרי הן ניכרין בגבינה, הורו מקצת הגאונים שהיא אסורה, שכבר גזרו על כל גבינת הגויים בין שהעמידוה בדבר אסור בין שהעמידוה בדבר מותר, גזרה משום שהעמידוה בדבר אסור".


[יג] "האוכל גבינת הגויים או חלב שחלבוהו ואין ישראל רואהו – מכין אותו מכת מרדות. החמאה של גויים, מקצת גאונים התירוה שהרי לא גזרו על החמאה, וחלב הטמאה אינו עומד. ומקצת גאונים אסרוה מפני צחצוחי חלב שיישאר בה, שהרי הקוס שבחמאה אינו מעורב עם החמאה כדי שיבטל במיעוטו, וכל חלב שלהן חוששין לו שמא עירב בו חלב טמאה".


[יד] "יראה לי, שאם לקח חמאה מן הגויים ובישלה עד שהלכו להן צחצוחי חלב [=שאריות החלב שהפיקו הגויים] – הרי זו מותרת. שאם תאמר נתערבו עמה ונתבשל הכל – בטלו במיעוטן. אבל החמאה שבישלו אותה גויים אסורה משום גיעולי גויים כמו שיתבאר".


חלב נוכרי אסור או מותר
.pdf
Download PDF • 129KB

186 צפיות2 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page