ורך הלבב ילך וישוב לביתו

ישנו משפט נפוץ בשפה האנגלית שאומר: "Ignorance is bliss" ומשמעו שבּוּרוּת הינה ברכה, יהיו וודאי גם כאלה שיוסיפו את הנאמר בקהלת (א, יח): "בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב", כאילו שהכתובים מוֹרים לנו לוותר מראש על הדעתנות.


בתחום הבניה הרפיון נפוץ מאד. כבר עכשיו מתחילים לשמוע סביב ספסל הלימודים אנשים הטוענים שבאתרי הבניה "הכול אחרת", אני שומע דברים כגון: "הנחת הברזלים בפועל אינה כפי שדורשים המורים"; "בפועל כן משתמשים בחוט שָזוּר" וכיו"ב; ולמרות שמורָי בעלי ניסיון רב, התלמידים שטרם סיימו לימודיהם דורשים להצטרף אל ספירלת השתיקה – מונח הידוע בענף התקשורת, הטוען שיש לדעה רווחת יכולת להשפיע, ובמילים אחרות ולענייננו: הלחץ החברתי, או יותר נכון הרפיון החברתי עוד יגרום להם לזלזל בתקנים ללא ספק. וכבר הרחבנו לא פעם את הנושא בהֶקשרו של שאול המלך: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי יְיָ וְאֶת דְּבָרֶיךָ כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם" (ש"א טו, כד).


טרם שנולדתי, סבתא-רבה שלי מתה כשנפלה במדרגות לולייניות (ספירלה), אמנם, ספק אם בזמנה קוימו תקנים ראויים, ולמען האמת איני מכיר היטב את נסיבות התאונה. אך אני יודע שרבים כיום אינם מודעים לתקנים הנוגעים למדרגות מסוג זה: מהו גובה גרם המדרגות המותר למדרגות מסוג זה? ומהו הרוחב הפנימי הנדרש? שהרי במדרגות לולייניות רוחב המדרגה משתנה בהתאם לאורכן ולריחוקן מציר הספירלה.


על אותה סבתא-רבה מסופר, שפעם ראתה שני גברים רבים בשוק וללא-חת הלכה להפריד ביניהם, היא קיבלה מכה בשוגג מאחד הגברים וחזרה עם פנס בעין.


רבים נמנעים מלהתערב בקטטות, איני מאשימם, אך ישנם כאלה אשר רואים עוולה לנגד עיניהם, ובכל זאת הם בורחים ומתחמקים מן האחריות שהטיל עלינו ה' וכך נאמר בספר ויקרא (יט, יז): "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ", וכך פוסק רבנו בהלכות דעות (ו, ז): "הרואה את חברו שחטא או שהוא הולך בדרך לא טובה – מצווה להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא". עוד נאמר בתורה: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויק' יט, יז), ועל כך כותב רבנו: "והיאך יהיה לישראל שונא מישראל והכתוב אומר: 'לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ'? [...] אמרו [הסבירו] חכמים: כגון שראהו לבדו שעבר עברה, והִתרה בו ולא חזר – הרי זה מצוה לשנאו".


ויש לשאול, מהו הגבול? עד היכן יש לשנאו? והנה לפניכם דברי רבנו מתוך הלכות רוצח ושמירת הנפש (יג, יד):

"ואף על פי שעדיין לא עשה תשובה – אם מצאו נבהל במשׂאוֹ [נתקע בהובלת טובין], מצוה לפרוק ולטעון עימו ולא יניחנו נוטה למות, שמא ישתהה בשביל ממונו ויבוא לידי סכנה [יבואו עליו שודדים אלימים כשיישאר לבדו בלילה], והתורה הקפידה על נפשות ישראל, בין רשעים בין צדיקים, מאחר שהן נלווים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת".


אולם, חלק גדול מן הדתיים המחופשים של ימינו כלל אינם נמנים על מאמיני עיקרי הדת, והחלק האחר שבעם-ישראל אינו יודע מהו הגבול לחמלה והיכן נזיפת פנים רצויה; הם מעקמים את יסודות הדת באופן שיתאים לאינטרסים שלהם, ובכדי להרוויח עוד "ראש" בקהילתם (כלשון היחצ"נים), שמא הקרבן ייכנס למועדון אחר וישתקע שם.


"אֶל כָּל רֹאשׁ דֶּרֶךְ בָּנִית רָמָתֵךְ וַתְּתַעֲבִי אֶת יָפְיֵךְ וַתְּפַשְּׂקִי אֶת רַגְלַיִךְ לְכָל עוֹבֵר וַתַּרְבִּי אֶת תַּזְנוּתָיִךְ" (יח' טז, כה).


גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם (מש' א, כו)


כעת נלמד על הדרישה הראשונית לכל בעל מעלה מדברי רבנו בהקדמתו למשנה:


"אבל עם השגת המושכלות חובה לנטוש את ההגזמה בתענוגות הגופניות, כי במושכל ראשון ישיג שהרס הנפש בבניין הגוף, ובניין הגוף בהרס הנפש [השקעה בתענוגות הגוף או השקעה מוגזמת בבניינו מובילה לפגיעה בנפש], לפי שאם היה האדם רודף אחר התאוות ומעדיף את החושניות ושעבד שכלו לתאוותו ונעשה כבהמות וכיענים שאין בדמיונם אלא האכילה והשתיה והבעילה, הרי אז לא יוכר בו הכוח האלוהי, כלומר השכל".


וכאן קאפח יוצא לגונן על היענים אשר ביזה רבנו: "כפי שרגילים לספר שיענים מבעלי החיים שאינם מפותחים. והרבה אגדות טופלים עליהם שלא בצדק".


ובל נחמיא ונקרא חסרי שכל לראשי קהילות המינים, אומַר שהם גרועים מן המוֹסרים; כי אם היו מוסרים את ישראל להורג הייתה נותרת תקווה לנמסרים לעולם-הבא, אך המתעים הללו משמידים ביודעין את עולמם הנצחי של רבים מישראל. ולי נראה שמחבב היענים חפץ היה לצאת אל המרחב ולטמון ראשו בספארי, אך לשווא.


"וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה. וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ" (בר' ד, י–יא)

ורך הלבב ילך וישוב לביתו
.pdf
Download PDF • 124KB

38 צפיות0 תגובות
01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!