'ורוח אלהים מרחפת על פני המים' – וכי הוא מרחף?

עודכן: 8 בנוב׳ 2021

הננו ממשיכים במסע לייחוד ה' אשר הִתווה רבנו בחלקו הראשון של מורה הנבוכים – וככל שנרחיק משכלנו מאפיינים גופניים ביחס לה' יתעלה, וככל שנבאר בדרך זו עוד ועוד מושגים אשר מופיעים בכתבי-הקודש ביחס לה' יתעלה – כך נפשנו תתרומם לידיעת ייחודו.


נחל אפוא בדברי רבנו בראש הפרק (א, מ), ונמשיך בהם לאחר-מכן לפי הסדר, וכֹה דבריו:


"רוח – שם משותף [=שם שיש לו כמה משמעויות שאין ביניהן קשר בהכרח], הוא שם האוויר, כלומר היסוד מארבעת היסודות: 'וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם' [בר' א, ב]".


במה שרבנו מפנה אותנו לעניין ארבעת היסודות הוא למעשה מורה לנו את הדרך להבין את המשמעות הראשונה של המלה "רוח". כלומר, אף שהמדע המשוכלל בימינו שולל את קיומן של ארבעת היסודות הללו, שהרי מדע הכימיה התקדם שנות-אור מאז ימיו של רבנו, עדיין אנו מסוגלים להבין את הדרך הראשונה שרבנו סולל בהבנת המלה "רוח" בכתבי-הקודש.


כלומר, לאור דברי רבנו ולאור מדע הכימיה המפותח בימינו, יהיה עלינו להסביר, כי הפירוש הראשון למלה "רוח" נסוב על היסודות הכימיים אשר האוויר סביבנו מורכב מהם; וכך היא חלוקת הגזים אשר מהם מורכב האוויר שסביבנו: 78 אחוז גז חנקן, כ-21 אחוז גז חמצן, כ-0.03 פחמן דו-חמצני, ועוד גזים נוספים המהווים פחות מאחוז אחד. לאור התובנות הללו, כך נראה שיש לפרש ולבאר את הפסוק שנזכר לעיל: "וְרוּחַ [מֵאֵת] אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם", כלומר, כאילו יש מילה נסתרת: "מאת", וכך הפסוק מתבאר באופן בהיר ומושכל.


וכך גם ביאר אונקלוס אשר תרגם כך: "וְרוּחָא מִן קֳדָם יְיָ מְנַשְּׁבָא עַל אַפֵּי מַיָּא" – ורוח מלפני ה' מנשבת על פני המים. כלומר, אונקלוס הוסיף שתי מלים כדי להרחיק מן ההגשמה: "מִן קֳדָם" – מלפני, וזאת כדי שלא נטעה לסבור שהרוח, המורכבת מיסודות גשמיים, היא כלי קיבול לאמיתת עצמותו יתעלה, ותרגומו דומה מאד למילה הנסתרת שהוספנו: "מֵאֵת".


בהמשך דבריו רבנו עובר לפירוש השני של המלה "רוח": "והוא גם שם הרוח המנשבת: 'וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה' [שמ' י, יג], 'רוּחַ יָם' [שמ' י, יט], וזה הרבה".


נמצא, שהפירוש השני למלה "רוח" הוא הרוחות המנשבות ביקום, וכמו שפירש רס"ג בשמות (י, יג): "ורוח – ורוחות". אגב, ניתן לפרש גם את הפסוק בבראשית (א, ב) שראינו לעיל: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת" וכו', לפי הדרך הזו, ואז פירוש הפסוק יהיה שמדובר ברוח עזה וחזקה מאד, כדרך שמצרפים בלשון דבר עז וחזק לאלהים: 'עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים' [יונה ג, ג]".


והנה לפניכם המשך דברי רבנו במורה שם בעניין הפירוש השלישי והרביעי למלה "רוח":


"והוא גם שם הרוח החיוני [הנשמה]: 'רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב' [תה' עח, לט; וכדי להבין מדוע פסוק זה אינו סותר את יסוד תחיית המתים, ראו מאמר תחיית המתים, קטע ח], 'אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים' [בר' ז, טו]; והוא גם שם הדבר הנשאר מן האדם לאחר המוות אשר לא ישיגהו הכליון [הנפש הנצחית]: 'וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ' [קה' יב, ז]".