ולמה לא שמעת בקול ה'?

"וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ" (ש"א טו, יט). מאמר זה הוא המשך למאמר: "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם", ובו נדון בשלוש תשובות שהשיב רצון ערוסי מבקעת אונו בעניין כשרות ספרי-התורה. ברם, כדי להבין את תשובותיו המקוממות של ערוסי שיידונו לקמן רצוי מאד לקרוא לכל הפחות את חלקו הראשון של המאמר האמור.


תורת כל אחד ואחד בידו


נחל אפוא, בעניין כשרות ספרי-התורה בימינו, ערוסי נשאל באתר "מורשת" כך:


"מדוע רבנו מורה להימנע מלענות 'אמן' לברכה שהוא מחשיב כברכה לבטלה? בעוד שבימינו מקובל להורות שעל השומע לענות 'אמן' מכיוון שהמברך בירך על סמך עמדת רבו".


כלומר, השואל מנסה להבין: אדם שבירך ברכה לבטלה "על-סמך עמדת רבו", האם לדעת רבנו הוא נושא-שם-שמים לשווא ואסור לענות אחריו אמן, או שמא מכיוון שהוא בירך על-סמך סברה הלכתית של רבו מותר לענות אחריו אמן, והוא אינו נושא-שם-שמים לשווא.


ובכן, התשובה לשאלת השואל ברורה ופשוטה: הכללים וההלכות שרבנו פוסק, ואשר לפיהם המברך על ספר-תורה פסול נושא-שם-שמים לשווא ואסור לענות אחריו אמן, אינם כללים והלכות שרבנו המציא מליבו, אלא כללים והלכות שמסרו לנו מעתיקי השמועה איש-מפי-איש עד משה רבנו ע"ה בהר סיני. לפיכך, אין שום משמעות להזיה שאדם יברך על סמך מאן-דהו וברכתו לא תהיה נשיאת שם שמים לשווא, שהרי אותו מאן-דהו כופר בכללי הלכה של התורה-שבעל-פה. כמו כן, איך אפשר לומר על כללי הלכות ברורים שיש בהם סברות ושיטות?


זאת ועוד, גם אם לא היה מדובר בכללי הלכות יסודיים, ברור היה שלדעת רבנו מי שמברך על ספר תורה פסול נושא-שם-שמים לשווא, שהרי רבנו אומר את דעתו באופן מפורש: כל ספר תורה שאינו תואם לכללי ההלכה שבידיו הוא ספר תורה פסול ולכן כל מי שמברך עליו נושא-שם-שמים לשווא ואסור לענות אחריו אמן. ובמלים אחרות, כל מי שטוען אחרת מפסקי רבנו, מברך לדעת הרמב"ם ברכה לבטלה ונושא-שם-שמים לשווא ואסור לענות אחריו אמן.


ועתה נעבור לתשובתו של מר רצון ערוסי, וזה לשונו:


"אבל היכן ראית בדברי רבנו שאסור לענות אמן אחרי ברכה, שאדם בירך לפי שיטת רבו?".


בפתח תשובתו, ערוסי טוען למעשה שכל אדם יכול להמציא לעצמו שיטה הלכתית והיא תהיה שיטה לגיטימית! ובמלים אחרות, ניתן למחוק הלכה למעשה את כללי התורה-שבעל-פה וליצור תורה חדשה, שהרי כל אחד רשאי ליצור לעצמו שיטה והיא תהיה בגדר תורה. לדוגמה, לפי ערוסי, פוסק מקרב המינים וצאצאיהם יכול להחליט שיש לברך "הגומל לחייבים טובות" בשם ומלכות אחרי כל הליכה למכולת, וזו לא תהיה ברכה לבטלה ומותר לענות אחריו אמן!


ויתרה מזאת, בדרך זו ניתן לקעקע את כל יסודות דתנו הטהורים, ולהגיע קל-מהרה לכפירה ולמינות, שהרי אם כל אחד רשאי לקבוע לעצמו ולחסידיו דרך חדשה בתורה-שבעל-פה, והדרך הזו תהיה לגיטימית, הרי שכל אחד רשאי גם לקבוע יסודות חדשים לדת משה, ואז ערוסי יֹאמר, שמי ששולל את שלושה-עשר יסודות הדת שדלה רבנו מתוך התורה-שבעל-פה אינו כופר ומין, שהרי לפי ערוסי, כל אחד ואחד יכול לסמוך על שיטת רבו! היעלה על הדעת כדבר הזה?


וכי דתנו היא דת של הפקרות מוחלטת? וכי כל אחד יכול להחליט מה אמת ומה שקר