ויאמר ג'ון הדרדעי: לא אצא חופשי!

בערך בשנת תש"ף נתקלתי בתגובה מקוממת של איזה דרדעי ביחס להשקפות האמת, איני זוכר מה הייתה תגובתו אשר עוררה אותי למתוח ביקורת על הדרדעים הנרצעים האוכלין מן התורה, והוא בינתיים אף מחק את תגובתו, כדי להקשות עלי לפרסם ולהנציח את הדברים. בתחילה הדרדעי כינה את עצמו בכינוי: "עלמוני" ולאחר מכן הוא עבר לכינוי: "ג'ון דּוּ".


מכל מקום, מתוך הביקורת שמתחתי על הדרדעים ניתן להבין, כי בתגובתו הדרדעי ביטא דברי רפיסות ונרצעוּת כלפי חכמי-יועצי-אשכנז, אשר התירו לו: לאכול מן התורה, ללכת בשרירות לבו, ולשקוע בהזיות של גדוילים – עד שנדמה לו שחכמי תימן בכלל ואבותיו בפרט היו מלאכים אשר בארץ; ובדומה לדרדעי אחֵר שאוכל מן התורה, ואשר כתב ספר על סבו שנקרא: "מלאך השם", כאילו סבו היה מלאך ה' וכאילו אבותינו בתימן היו גדולי עולם כמשה רבנו ע"ה.

ומי שנדמה לו שאבותיו, שהיו שקועים בהזיות מאגיות אליליות, היו מלאכים עלי אדמות, הוא לא פחות מעובד אלילים בעצמו, שהרי הוא הולך בדרכי ההבל של חכמי-יועצי-אשכנז, אשר מרוממים את גדוליהם כאילו היו אלהים – וזאת כדי לפטם את גאוותם ורום לבבם, וכן כדי להפוך את עצמם ל"צדיקים וחסידים" אשר ראויים ליחס-מועדף לכבוד למימון ולתקציבים.


ועתה לביקורת שמתחתי על הדרדעים בעקבות דברי הרפיסות של הדרדעי:


ובהמשך לדברי ה"עלמוני" שאפילו אינו יודע לכתוב את המלה "אלמוני" כמו שצריך...


חבל שהדרדעים בימינו כל-כך רחוקים מדרך האמת שהם מייצגים, ונמצאו קרחים מכאן ומכאן – גם סופגים את החרפות הנאצות הגידופים וההשפלות של הסכלים שוחרי המאגיה והוזי ההזיות, וגם ערטלו את עצמם ממושגי האמת העדינים מענגי הנפש, ותקעו את עצמם ללמוד את הזיות הפויסקים העילגים... ודומים הם בימינו לאותו עבד אשר שכח את מעלת החופש ועומד וצווח: "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי, וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" (שמ' כא, ה–ו).


עד כאן מה שכתבתי לג'ון הדרדעי אשר קרא לעצמו בתחילה "עלמוני".


ג'ון הדרדעי הגיב על ביקורתי כלפיו, ובמשך כשנתיים כלל לא שמתי לב לתגובתו, לאחר כשנתיים הוא התעורר וכתב עוד תגובה, אשר הסבה את תשומת לבי גם לדבריו שנכתבו מלפני כשנתיים. נחל אפוא בדבריו שנכתבו כאמור לפני כשנתיים בערך, וזה לשונו:


אשרינו מה טוב חלקנו... לא שיערתי שחיים בינינו גדולי עולם כמוך... שאין זאת בלבד שאתה יודע דעת עליון והבעלות על האמת היא רק אצלך וכל גדולי ישראל הם כאסקופה הנדרסת לרגליך, אלא גם מבזה אותם בצורה המשפילה ביותר ועושה חילול השם עצום. וכמובן שאין זה חילול השם ל"דעתך" שהרי אתה יודע דעת עליון וגם תתפלפל לי ותגיד שזה קידוש השם, שוב ל"דעתך".


וכאילו לא די בכך שאתה בעל רוח הקודש ויודע מה הולך בעליונים, אתה גם חוקר כליות ולב ויודע מה בליבי, ושאני ל"דעתך" גם כל-כך טיפש ולא יודע ש"אלמוני" כותבים באות אל"ף ולא באות עי"ן. ושמא זה בגלל שאתה צדיקא קדישא ופרישא זכית למעלות אלו, או אז יובן בנקל הכיצד זה שכולם טועים כאשר אתה אומר שהם טועים גם כאשר זה רחוק מהמציאות והאמת.


עקב מעלותיך אלו נראה שראוי אתה לבזות את מי ש"דעתך" אומרת שהוא טועה, כי הרי לא מ"דעתך" אתה בודה, אלא שליח הקב"ה אתה?


בענווה עצומה מול הוד קדושתך, עלמוני (ב-עי"ן).


עד כאן דבריו של ג'ון הדרדעי מלפני כשנתיים, אשר כינה את עצמו אז "עלמוני".


מדבריו של ג'ון הדרדעי עולה הטקטיקה המרכזית שבה נלחמים כנגדי הדרדעים, לאחר שהם נכשלו כישלון חרוץ להשיב תשובות שיסתרו או אפילו שיערערו במשהו את דבריי, ואדרבה, כל תשובותיהם שבות על פניהם והם אבלים וחפויי ראש – ובכן, לאחר שנגמרו להם התשובות הם נוקטים בטקטיקה של לצייר את אדיר הקטן כאדם שתעה ולעה אחר מידת הגאווה.


בדרך זו הם מנסים לטשטש את דברי האמת שהטחתי כנגד פניהם, שהרי אם אדיר הקטן הוא אדם גאוותן כבלעם הרשע, הרי שכל דבריו אינם נובעים ממקור אמיתי של אמת והוכחות מושכלות, אלא ממקור של שחץ וגאווה המרוקן מכל תוכן אמיתי. ובכן, אם באמת הייתי יהיר וגאוותן, הרי שהיה עליהם לנתץ את דבריי בקלות, שהרי לא תוכן אמיתי והוכחות מושכלות עומדים מאחורי דבריי, אלא יהירות וגסות-רוח, ואם אכן כך, מדוע הם לא מנתצים את ראיותיי? מדוע הם מתמקדים בהשחרת דמותי האנושית ובהטלת רפש על מידותיי ודתיותי?


ג'ון הדרדעי כורע ומשתחווה לאדוניו האשכנזים


דרכו של ג'ון הדרדעי אינה חדשה, היא עתיקה מאד, כך נהגו חכמי-יועצי-אשכנז במלחמתם כנגד דרך האמת של רבנו, והם אלה אשר הורו את הדרך לעבדם הדרדעי התימני הנרצע, והראו לו כיצד לנהוג במי שתוקף אותם: את האדונים האשכנזים של הדרדעי הנרצע.


והנה לפניכם שניים מחכמי-יועצי-אשכנז הראשונים אשר הלכו בדרך זו:


הראשון שנציג לפניכם הוא רא"ש הנחש, אשר באחת מתשובותיו השקריות הוא שלל לחלוטין את האפשרות לפסוק הלכה מתוך הספר "משנה תורה להרמב"ם". בין שקריו הרבים ועילגות לשונו המבחילה, הוא כותב על רבנו בלגלוג: "אבל הוא כתב ספרו כמתנבא מפי הגבורה" (פסקי הנחש לא, ט) – רא"ש הנחש בא לגנות את הרמב"ם אך נמצא משבחו... אך הנחש הזה לא היה הראשון, הוא למד זאת מנחש אחר, אשר קדם לו בדרך זו ובדיוק באותו עניין, דהיינו בשאלה האם ניתן לפסוק הלכות מ"משנה תורה": והוא הפוחז מפוסקיירא, שאף הוא בא לגנות את הרמב"ם ונמצא משבחו, וזה לשונו (בהשׂגה להקדמת רבנו למשנה תורה):


"סבר לתקן ולא תיקן, כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו, כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם [...] ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חיבורו של זה המחבר. אם החולק עלי גדול ממני הרי טוב, ואם אני גדול ממנו למה אבטל את דעתי מפני דעתו [...] אין זה אלא 'כָּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָא בֵּהּ' [דנ' ו, ד]".


ובספר דניאל נאמר הפסוק שציטט הפוחז לשבח ולרוממות, ראו נא את הכתוב שם: "כָּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָה וּמַנְדַּע וְשָׂכְלְתָנוּ מְפַשַּׁר חֶלְמִין וַאַחֲוָיַת אֲחִידָן וּמְשָׁרֵא קִטְרִין הִשְׁתְּכַחַת בֵּהּ בְּדָנִיֵּאל". ובמקום אחֵר, בין רסיסי האמת הקלושים אשר הכמין קאפח השכיר, הוא מוסיף: "וכבר נזרקה נבואה מפי הראב"ד שלא לרצונו כי הצלחת רבנו לעשות דבר השווה לקטן ולגדול, וכל אדם בכל רמה שהיא יכול למצוא בו דבר אמת כפי מידתו, הוא מפני 'כי רוח יתירא ביה' האמור בדניאל לשבח מה שלא זכו אחרים לכך" (הקדמה לספר המצוות, הע' 22).


ואין זאת אלא כי טוב בעיני ה' לברך את הרמב"ם, ותהי על הבלעמים הללו רוח אלהים.


זאת ועוד, נשים לב, חכמי-יועצי-אשכנז האשימו את רבנו העניו בגאווה ובגסות-רוח, אך הם השחצנים הארורים, שהרי לעיל אומר הפוחז מפוסקיירא כך: "ואם אני גדול ממנו"! וכמה רחוקה יהירותו של הפוחז מפוסקיירא ממידותיו של רבנו ומשבילי מחשבתו, מפני שרבנו לא עסק בהשוואת גדלוּת, ולא קבע מהי האמת לפי גדולת הפוסק ורוממותו בעיני עצמו או בעיני אחרים. אלא "קַבֵּל האמת ממי שאמרו" – הדברים הנאמרים נבחנים לפי תוכנם ואמיתתם ולא לפי מעלתו הדמיונית של אומרם; וכבר הרחבתי בעניין זה במאמרי: "מי גדול ממי?". כמו כן, לעיון בתשובת רא"ש הנחש שנזכרה לעיל, ראו מאמרי: "שיקוץ קנייבסקי מכה שנית".


נמצא, שאחיי, הדרדעים למחצה לשליש ולרביע, מתלוננים עלי ושׂוֹטמים אותי על השקפותיי הנכונות המבוססות והמוכחות, ועל שאני מרים על נס את אור האמת הבוהק והחזק. הם אינם מבססים את תלונותיהם על ראיות אמיתיות, אלא על ראיות-כזב מתעתעות ואף אינם בוחלים בהוצאת-שם-רע, וכמו שאומר רבנו באיגרתו לתלמידו (עמ' קכח): "ואם יביאֵם הכרח הדברים לפקפק בדתיותי ומעשיי יעשו זאת". וזכורני ששמעתי בעבר על כמה דרדעים שוטים מחבלים כרמים אשר טענו שאני "לא ישר". ובכן, במה אני לא ישר? במה שכל דבריי מבוססים על תורת אמת ועל מקורות חז"ל ודברי רבנו והגאונים? במה שהם מבוססים על ההיגיון והשכל הישר? במה שהם בנויים בסדר מדעי ובהוכחות מופתיות נדבך על גבי נדבך? בַּמֶּה?


ג'ון הדרדעי התימני מכה שנית


כאמור, לאחר כשנתיים, הדרדעי היכה שנית, וכנראה לאחר שראה שלא השבתי לו, הוא החליט לשוב על קיאו ולכתוב תגובה נוספת, הפעם הוא כינה את עצמו "גו'ן דו" (באנגלית משמעו פלוני אלמוני, וכנראה החליט שלא לשבש הפעם את המלה "אלמוני"), וזה לשונו:


"אחרי שהִקדחת תבשילך ברבים, מחקת את כל ה'הרצאות' בהם הראית את כסילותך לעיניי כל, מקווה שחזרת בך, אז תמחק גם את השטויות שכתבת פה בהערות".


נשים לב, בדבריו האחרונים של הדרדעי יש טקטיקה נוספת שבה משתמשים הדרדעים כנגדי, והיא הטענה שאדיר הקטן "הקדיח תבשילו ברבים", דהיינו הדרדעים מציגים אותי כתלמיד סורר סכל ושחצן, אשר יצא לדרך של כפירה ומינות. כלומר, הדרדעים משתמשים בסיסמאות כדי להציג אותי כאילו הנני כופר ואפיקורוס, ובדיוק כמו שתיאר רבנו לעיל באיגרתו לתלמידו ר' יוסף (עמ' קכח): "ואם יביאֵם הכרח הדברים לפקפק בדתיותי ומעשיי יעשו זאת".


ומהו הכרח הדברים שהביאם לכך? ובכן, הדברים ברורים, אדיר הקטן רוצץ את ראשו של אלילם הראשי הלא הוא יוסף קאפח אשר חילל-שם-שמים, עבר על ארור לוקח שוחד, ואף הודה בעבודה-זרה! וכן תעה בעניינים יסודיים אשר כתבתי עליהם במאמריי שבו חשפתי את מעלליו ונכלוליו. כמו כן, אדיר הקטן מפרסם מאמרים כנגד אלילם המשני הלא הוא רצון ערוסי, ומוכיח שהוא כומר מסואב, אשר מחלל-שם-שמים באופנים חמורים מאד-מאד, ואף שותף לניסיון להכחיד את דרך האמת, ולהפוך אותה לעוד זרם ביוב אורתודוקסי אשר אוכל מן התורה (ראו לדוגמה את תשובתו של ערוסי במורשת "שאין עוד היום דרדעים", כולם נכחדו!).


ואולי החמור מכל, אדיר הקטן מפרסם מאמרים כנגד האשכנזים! כלומר, כנגד אליליהם ואדוניהם, כגון רש"י-שר"י וחבר מרעיו הארורים! ותאמינו או לא, הדרדעים תקפו אותי פי כמה וכמה בעניינו של רש"י-שר"י מאשר בעניינם של קאפח וערוסי! ויותר מדויק לומר, שכמעט ולא שמעתי מהם בעניין חשיפת פניהם המכוערים של קאפח וערוסי, אך בעניינו של רש"י-שר"י נכתבו על-ידיהם השגות רבות, והשבתי להם תשובות ארוכות ומפורטות מאד.


קצרו של דבר, העדר ראיות והוכחות אמיתיות מאלץ את הדרדעים הנרצעים