וחלומות השוא ידברו הבל ינחמון (ח"ב)

ה. חלומות אמיתיים – רק ליחידים בתולדות האנושות


מן הפרקים הקודמים עולה, כי לדעת רבנו הדרך היחידה שאדם שאינו נביא יראה חלום אמיתי מאת ה', היא בהערה נדירה ביותר השמוּרה ליחידים בודדים בתולדות האנושות (ונראה שמסוג זה היו החלומות של יוסף). וכֹה דברי רבנו במורה-הנבוכים (ב, מא):


"אבל מה שנֶּאמר בו: 'ויבא אלהים אל פלוני בחלום הלילה' אין זו נבואה כלל ולא אותו האיש נביא, כי עניינו שבאה הערה מאת ה' לאותו האדם, ובאר לנו שאותה ההערה הייתה בחלום. כי כמו שמסבב ה' תנועת אדם זה למען הצלת אדם אחר או השמדתו, כך סיבב התחדשות דברים שרצה שיתחדשו במראה חלום [כלומר בכוח המדמה]. כי אין לנו ספק שלבן הארמי רשע גמור וגם עובד עבודה-זרה, ואבימלך אף-על-פי שהיה איש צדיק בעמו הרי כבר אמר אברהם אבינו על ארצו וממשלתו: 'רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה' [בר' כ, יא]. ונאמר בכל אחד מהם, כלומר לבן ואבימלך: 'וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה' [שם כ, ג], וכך בלבן: 'בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה' [שם לא, כד]".


דברים דומים כותב רבנו בהמשך דבריו (ב, מב), אף ששם רבנו אינו מגביל את אופן קבלת המסר לחלום בלבד, שהרי רבנו אומר לקמן: "לפי שאותם הדברים אשר שמעו או עלה ברעיונם", כלומר, ששמעו באוזניהם או שעלה ברעיונם דהיינו בכוח המדמה. מכל מקום, גם כאן רבנו מלמד שהקב"ה עשוי להעביר מסרים בכוח המדמה אשר ייראו בחלום הלילה.


וכֹה דברי רבנו שם:


"וממה שהקדמנו [שם ב, לב] מהכרחיות ההתכוננות לנבואה, וממה שהזכרנו בשיתוף שם 'מלאך', תדע כי הגר המצרית אינה נביאה, ולא מנוח ואשתו נביאים, לפי שאותם הדברים אשר שמעו או עלה ברעיונם הוא כעין בת קול שמזכירים חכמים תמיד, והוא מצב מסוים שיארע לאדם שאינו מעותד, אבל מטעה בזה שיתוף השם [מלאך, כלומר, שגם בהגר וגם במנוח נאמר שהם ראו מלאך], וזה הוא היסוד שמסלק את רוב הקשיים שבתורה".


ו. חלומות ודמיונות שמובילים לעבודה-זרה


כדי להבין את סכנת האמונה באמיתת החלומות, נצרף מקור נוסף מדברי רבנו במורה (ג, מו) שעוסק בפולחן לשדים. הפולחן המדובר שילב את ראיית החלומות בעבודת השדים: ההוזים דימו שהשד בא אליהם בחלום ומגלה להם עתידות ונסתרות. וגם בימינו יש פולחנים דומים לקברים ולמתים, ופונים למתים שייטיבו ויועילו להם או שיבואו בחלום להדריך אותם.


נחזור עתה לדברי רבנו במורה-הנבוכים (ג, מו), וכֹה דבריו שם בשלוש הפסקות לקמן:


"ודע, כי ה'צאבה' [=אומת עובדי אלילים קדמונים] היה הדם אצלם טמא מאד, ועם זאת היו אוכלים אותו בדמוֹתם שהוא מזון השדים [="יצורים רעים ורוחות רעות שבדמיון ההוזים" (קאפח)], וכאשר אוכלו מי שאוכלו מתחבר עם השדים, ויבואו אליו [=בחלום] ויודיעוהו העתידות כפי שמדמים ההמון מענייני השדים ["כוונתו מה שהשוטים מדמים שהשדים פועלים ועושים ומטיבים ומרעים כמפורסם וכידוע" (קאפח)].


[...] ולפיכך היו שוחטים בעל-חיים ומקבצים דמו בכלי או בגומה, ואוכלים בשר אותו הנשחט סביב אותו הדם שהוא מזונם [...] ותושג הרֵעוּת [=עם השדים] כיוון שהכל אכלו על שולחן אחד בקבוצה אחת, ויבואו אליהם בדמיונם אותם השדים בחלום, ויודיעום נעלמות ויעזרו להם. כל אלה השקפות שהלכו אחריהן באותם הזמנים, והיו חשובות ומפורסמות, לא היה ספק אצל ההמון באמיתתן [וגם בימינו תועים אחרי ההבל, אלא שנתחלפו האמונות].


ולכן באה התורה – השלמה אצל יודעיה – לסלק את אלה החולאים המושרשים, ואסרה אכילת הדם, והחמירה באיסורו כדרך שעשתה באזהרה על עבודה-זרה בדיוק, אמר יתעלה: 'וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם' וגו' [ויק' יז, י], כמו שאמר בנותן מזרעו למולך: 'וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ' וגו' [שם כ, ה], ולא נאמר כיוצא בפסוק זה במצוה נוספת זולת עבודה-זרה ואכילת הדם, כי אכילתו מביאה למין מעבודה-זרה והיא עבודת השדים".


נמצא, כי החלומות ושאר ההזיות שימשו כלי מרכזי בידי עובדי השדים, שהיו "מתַקשרים" עם שדיהם בדרך זו (ועד היום יש זקנים שמוכנים להישבע שראו ושמעו שדים ושאר מרעין בישין), ואין לי ספק שרבים מאותם עובדי האלילים היו בטוחים שהם רואים ושומעים דברים אמיתיים לחלוטין, בדומה לרבים בימינו אשר מדמים שגדולי האסלה פועלים ישועות ונפלאות.


דוגמה נוספת לסכנת האמונה בחלומות ובדמיונות, והרעה שהיא מובילה אליה, אנו מוצאים באיסור לדרוש אל המתים, וכֹה דברי רבנו בספר-המצוות (לאווין לח):


"והמצוה השמונה ושלושים, האזהרה שהוזהרנו מלדרוש ידיעה מן המתים, כפי מה שמדמים אשר הם מתים באמת [=הרשעים] ואף-על-פי שהם אוכלים ומרגישים, שמי שעושה כך ולובש כך יבואהו המת בשנתו ויגיד לו מה שֶׁיִּשָּׁאֵל עליו. והוא אמרוֹ יתעלה: 'לֹא יִמָּצֵא בְךָ [...] וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים' [דב' יח, י–יא]. ובגמר סנהדרין [סה ע"ב]: 'דורש אל המתים זה המרעיב את עצמו והולך ולן בבית-הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה'. והעובר על לאו זה חייב מלקות".


ז. האם ערוסי מאמין בשדים?


שילבתי את דברי קאפח בתוך דברי רבנו לעיל כדי ללמד, שלמרות כפירתו המפורשת של קאפח בשדים, ערוסי תלמידו כבר אינו מעז לכפור בהם באופן מפורש, והוא אף מודה בקיומם! פן יבולע לשררתו! ומזאת נלמד שערוסי עלה על רבו קאפח ברשעו בחציבתו ובנוכלותו.


והנה לפניכם תשובתו של ערוסי, לשאלה האם השדים קיימים במציאות (השאלה והתשובה פורסמו ברשת של ערוסי, ראו כאן):


"ידידי ונכבדי! אין עוררין שיש שדים. נחלקו הדעות ראשונים ואחרונים, אם הם יצורי-ביניים בין אדם למלאך, או יצורים דֵּמוֹניים שבעלי דמיון רואים אותם בדמיונם, במצבים שונים. הרבה מחכמי ישראל ראשונים ואחרונים, ובכללם הרמב"ם, הם בדעה שהשדים יצורים דמיוניים".


ערוסי פותח את תשובתו בקביעה מוחצת אשר נועדה לגלות את דעתו האישית בעניין השדים, וכך אומר ערוסי בראש דבריו: "אין עוררין שיש שדים"! כלומר, לפי ערוסי אין עוררין שהשדים קיימים במציאות! כך עולה במפורש מדבריו! רק לאחר-מכן ערוסי מציין שמדובר במחלוקת, אך את דעתו האישית הוא כבר קבע בראש דבריו. ובמלים אחרות, אם יתמה הקורא באיזו גישה ערוסי צידד, התשובה בראש דבריו: "אין עוררין שיש שדים"! וכל המודה בעבודה-זרה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא! והנה לפניכם פסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, י):


"כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא".


ארור יהיה ערוסי הנוכל החלקלק על שהשליך את האמת והצדק, והעדיף את השקר וטובות ההנאה במחיר הכבד של התעיית העם אחרי ההבל וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא.


"פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ" (מש' יח, ז).


ח. השקפות והלכות שנתבררו בחלומות


לעתים אנו שומעים או קוראים על אדם שטוען שגילו לו בחלום הלכות או השקפות, בין אם זה על-ידי גילוי מלאך, או ששמע קולות או מראות בחלומו שחידשו אצלו מחשבה או דעה. ויש לבדוק: האם יש בדברים הללו אמת? הרמב"ם מתייחס לאנשים מסוג זה במורה-הנבוכים (ב, לח), ושם בהערה 28 קאפח אומר על כללות דברי רבנו בעניין זה: "ושמא רומז רבנו לשאלות מן השמים או שאלות חלום שהיו מקובלות על חכמי צרפת אז?". ואין לי ספק כי דברי רבנו לקמן נכונים גם לג'וחא קארו שטען שמגיד שמימי מתגלה אליו בחלום באופן קבוע, אך קאפח הנוכל לא היה מסוגל להודות שהמרן הגדול שלו היה טוען נבואה בשקר ועובד אלילים...


וכֹה דברי רבנו במורה שם (ב, לח):