ה' אחד ושמו אחד (חלק ג)


בחלק ב הוספנו לנתח את מקורותיו של הקונטרס: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" וחשפנו עוד את תעתועיו, כן נמשיך לעשות גם בחלק ג שלפנינו. נזכיר, שטענתו המרכזית של מחבר הקונטרס הייתה שיש "בכוח הצדיק לתקן נשמות ולכפר עוונות". בחלק ב סקרנו כאמור את המקורות שאותם מסלף ומזייף מחבר הקונטרס, ולקמן נמשיך במלאכה זו. אציין שרוב הדברים לקוחים ממאמרו של ידידי ר' אדיר דחוח-הלוי בעניין השקפת עילוי הנשמות.


"בכוח הצדיק לתקן נשמות ולכפר עוונות"


בעל הקונטרס מוסיף ואומר בקונטרסו:


"[א] ובגמרא (עירובין יט ע"א) מובא: 'הא דכתיב עוברי בעמק הבכא – ההוא דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם, ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו, בר מישראל שבא על הגויה דמשכה ערלתו ולא מבשקר ליה'; [ב]ובגמרא (סוטה י ע"ב) מובא בעניין אבשלום שדוד המלך אמר שבע פעמים בני בני והוציאו משבע מדורי גיהנם והכניסו לגן עדן; [ג]ובגמרא חגיגה טו ע"ב מובא שרבי יוחנן הוציא את אחר מהגיהנם".


ביחס למקור השני ראו מה שאמר נחמן מברסלב, רבו של בעל הקונטרס הלז, בספר "חיי מוהר"ן" (הנזכר לעיל בסימן רצח), וזה לשונו: "אמר [נחמן] לאחד, שהכוח שהיה לדוד המלך ע"ה לומר שמונה פעמים 'אבשלום בני בני', ועל-ידי-זה העלה אותו משבעה מדורי גיהנם והכניסו לגן עדן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. זה הכוח יש לו גם-כן [לנחמן], שהוא יכול גם-כן להעלות בדיבורו בעלמא את האדם מכל השבעה מדורי גיהנם ולהכניסו לגן עדן".


מלבד העובדה שדבריו אלה מדיפים ריח צחנה עז של גאווה וגבהות-לבב, בנוסף עולה מהם שהוא הבין אגדה זו של חז"ל כפשוטה וזו עדות לסכלות קשה מאין כמותה, ואין פלא שגם תלמידו מחבר הקונטרס נכשל בכך. ובהמשך נשתדל לבאר בס"ד את כוונת חז"ל הקדושים.


נעבור עתה לנתח את שלושת המקורות שנזכרו, ונחל באגדה על אברהם אבינו:


במסכת עירובין (יט ע"א) נאמר כך (לפי גרסת כתבי-יד תימן):


"הא דכתיב: 'עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא'! ההוא דמחייבי דינא דגהינם חדא שעתא, ואתי אברהם אבינו מסיק להו ומקביל להו, בר מאן דבעיל כותית ומשיך ליה ערלתיה, ולא מְבַשְׁקַר ליה".


במדרש תהו כיצד לדרוש את הפסוק בתהלים (פד, ז): "עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא", והחליטו שמדובר בו במי שמחויב בדינא של גהינם לשעה אחת, ובא אברהם אבינו ע"ה ומעלה אותו ומקבלו, חוץ מבועל כותית שמושך את ערלתו עד שמילתו אינה ניכרת, כלומר שנראה כמו גוי ערל.


וברור שאין בכוחו של אברהם אבינו להעלות שום אדם לחיי העולם-הבא, שהרי לא יעלה על הדעת שהוא ימרוד בדינו של בורא-עולם, ולא יעלה על הדעת שבורא-עולם לא ידון דין אמת. כמו כן, לא יעלה על הדעת שיש כוחות כל-כך מופלאים לאברהם אבינו, ובכל זאת הוא לא יידע להבחין בין ערל לבין מושך עורלתו! אלא ברור כשמש שכל זה מדרש שתכליתו לרומם את מצות המילה, וללמד אותנו שהיא מצוה כל-כך נעלה ונשׂגבה, עד שלעתים עשוי להיות לזכותה השפעה מכריעה בין אם לדון את האדם לחיי העולם-הבא, ובין אם להכריתו לנצח נצחים.


נמשיך עתה ונעיין באגדה על אבשלום: