ספר "אור החיים" (הודפס בז'ולקייב תר"ח, 1848) חובר על-ידי כסיל אורתודוקסי בשם יוסף יעבץ שר"י (פורטוגל ואיטליה, המאה הי"ה), והנה מעט עליו מתוך ויקיפדיה (יוסף יעבץ):
"באופן כללי התנגד ללימודי פילוסופיה, וחוכמות חיצוניות בכלל [=מדעים], לדעתו זוהי הסיבה לכך נענשו בגירוש ספרד, בספריו מאריך לדחות את דברי הרמב"ם הסבור כי 'מעשה בראשית' היא חכמת הטבע".
ובכן, יש לנו עסק עם אדם שמזלזל בלימוד הפילוסופיה והמדעים, כלומר בכסיל אורתודוקסי אשר התנגד התנגדות נחרצת ללימודי-ליבה... ויש לכך שתי סיבות מרכזיות: הראשונה היא כסילותו: חוסר יכולתו ללמוד מדעים ולהבין דברי חכמה, וכמו שכותב רבנו בצוואתו למורה:
"אבל המבולבלים [=הוזי ההזיות המאגיות לריבוי מיניהן וסוגיהן] אשר כבר נִתְטַנְּפוּ מוחותיהם בדעות הבלתי נכונות ובדרכים המטעים, ויחשבו אותם מדעים אמיתיים, ומדמים שהם בעלי עיון [ושהם 'חכמי ישראל']ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא 'מדע' באמת [ואף הינם 'יותר תועים מהבהמות', כלשון רבנו ב'מאמר תחיית המתים'] – הם יירתעו מפרקים רבים ממנו [מפרקי 'מורה הנבוכים'], ומה מאד יקשו עליהם כי לא יבינו להם עניין. ועוד, כי מהם [=מלימוד החכמה ומקניית הדעת] תתגלה פסולת הסיגים שבידם [ולכן התנגדו למורה, כדי שלא תֵּחָשֵׂפְנָה תרמיתם, סכלותם ונבלותם], שהן סגולתם ורכושם המיועד לאידם".
כמו כן, ככל שהאדם מתרחק מן הפילוסופיה, כלומר מקניית דעות והשקפות נכונות ובריאות, הוא מתדרדר מטה-מטה במדרון הסכלות, וכֹה דברי רבנו במורה (ג, כט):
"וכן הזכירו בספריהם [עובדי העבודה הזרה מאומת ה'צאבה'] [...] וסיפרו מה שסיפרו [...] ומשקרים שקרים מצחיקים מאוד [=סיפורי 'נסים ונפלאות'], המורים על חוסר דעת חמור, ועל שהם היו הרחוקים ביותר בבני אדם מן הפילוסופיה, ושהם היו בתכלית הסכלות".
נמצא, שהריחוק מן הפילוסופיה הוא תכלית הסכלות. וזו הסיבה שרבנו פותח את ספרו "משנה תורה" ב"ספר המדע", כלומר בהלכות שמטרתן להאיר את שׂכלו של האדם בדעת, לרוממו לבחון ולבקֵּר חידושים בעין המחשבה, לְשַׂגְּבוֹ למעלת אהבת האמת, לעוררו לחשיבות לימוד המדעים והחכמות, להנחילו את אהבת ה', יראתו, ידיעתו וייחודו, להאירו בהשקפות אמת ישרות, ובקיצור: להדריכו ליסוֹד היסודות ועמוד החכמות – לידיעת ה' יתעלה ויתרומם.
הסיבה השנייה לשנאת המדעים נובעת ממטרתו וממטרת כל האורתודוקסים כולם: להנציח את הסכלות והבערות ואת נהייתו של עם-ישראל אחרי המאגיה ושאר ההזיות – שהרי טמטומו של עמֵּנו הוא תנאי הכרחי כדי להפליא את ההמון בתעתועים ולהחדיר לליבם הזיות שווא ומדוחים. וכל הרֶשע הזה נועד לרומם את כבודם וגדולתם ולהפיק את מירב טובות-ההנאה מן הדת, כי אם אסור לחקור ולהתבונן ולהשׂכיל ולהבחין, הם יכולים לומר כל מה שהם רוצים, ואף לא אחד יבדוק או יהרהר אחר הוראותיהם ומעשיהם, כי אסור לחקור – רק להאמין...
ולעיון נרחב במעלתם הנשׂגבה של לימודי המדעים ראו: "לימודי ליבה – הלב של עם-ישראל", "ידיעת פעולותיו היא ידיעתו", ובמאמרים רבים נוספים התייחסתי ליסוד החשוב הזה.
כמו כן, איך ייתכן שהסיבה לגירוש ספרד הייתה לימוד המדעים? וגם אם נניח שלימוד המדעים הוא בגדר כפירה, וכמו שהוזים ומתעתעים המינים הארורים – כמה אנשים למדו מדעים באותה תקופה חשוכה?! וכי יעלה על הדעת שבגלל מיעוט קטן של אנשים משׂכילים, הקב"ה יגרש מספרד את כל הפתאים ועמי הארצות?! וכי שופט כל הארץ לא יעשה משפט?!
וגם ביחס ל"מעשה בראשית", איך ייתכן שלא מדובר במדעי הטבע? וכי הקב"ה ברא את העולם בכשפים? וברור כשמש לכל בר-דעת, שהקב"ה ברא את העולם בתהליכים ארוכים מאד, ובמלים אחרות, מעשה בראשית מתאר בקווים כללים את התפתחות העולם ויצירתו!
"שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה" (יש' מ, כו).
עוד נאמר על היצור הפגאני הזה בויקיפדיה:
"אמרתו המפורסמת היא, שבגירוש ספרד עמדו בניסיון דווקא פשוטי העם שהאמינו אמונה פשוטה [=עמי הארצות] ואילו החכמים שחקרו באמונה לא עמדו בניסיונות והתנצרו. אמרה זו אומצה על ידי כמה ממנהיגי תנועת החסידות [=חסידות המינות], וחדרה אף למיינסטרים החרדי הליטאי [...] שך השתמש באמרה זו כהסבר לתמיכתו במפלגות הימין ולא בשמאל".
ובכן, כחלק ממלחמתו בלימודי המדעים יעבץ אומר שדווקא המשׂכילים אשר הגו במדעים, הם היו אלה שהתנצרו בגירוש ספרד (רנ"ב, 1492), ואילו הפתאים ועמי-הארצות מסרו את נפשם למות על קידוש ה'. ובכן, בהמשך נוכיח בראיות היסטוריות שהיעבץ משקר, אך כרגע אסתפק בשתי סיבות מושׂכלות שמוכיחות שהיעבץ משקר: הראשונה – ברור שהוא משוחד, כלומר מדובר במין שמתעה את הרבים אחרי ההבל, ושכל מטרתו היא לגנות את החכמה והדעת. וכמו שבימינו גדולי-האסלה משקרים ואומרים שלימודי המדעים הם כפירה ואפיקורוסות, ואף לא בוחלים בשום אמצעי כדי להחדיר את השקר הנתעב הזה – כך גם המין יעבץ שקדם להם, אין שום סיבה שהוא לא ישקר ויאמר אמת בעניין זה; והשנייה – דבריו הם נגד ההיגיון שהורו לנו חכמים ע"ה, שהרי הלל הזקן קבע לנו כלל במסכת אבות (ב, ו): "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד", כלומר לא ייתכן שהכסילים והפתאים יראו מה'-אלהים-אמת יותר מבשר-ודם.
ובהמשך נראה שהוא משקר שקרים חמורים נוספים, ואף מערער על יסודות דתנו.
אגב, ביחס לחדירת דברי היעבץ הללו כנגד לימוד המדעים, לתוך חסידויות המינות וכן לליטאים הפגאניים – ובכן, גם אלה וגם אלה אימצו אל חיקם את דרכי המאגיה והאלילות, ולשם-כך, וכן כדי לתעתע בהמונים, מן ההכרח להתנער מלימודי המדעים אשר שופכים אור בוהק על רשעותם ועל נכלוליהם ועל כזביהם. כמו כן, העדר ידיעת התורה והמצוות בקרב החילוניים המשׂכילים איננה תעודת עניות להשכלה, אלא דווקא ליהדות המינות האורתודוקסית, שהרי החילוניים המשכילים התרוממו להבין שמדובר בדת בהמית פגאנית וחשוכה, ולכן התרחקו ממנה, וקרוב לוודאי שאם הייתה להם אלטרנטיבה של יהדות אמת, רבים היו שבים לה'.
היעבץ הנעצוץ חושף את מינותו ומשקר שקרים חמורים
ובכן, בספרו הנ"ל, בפרק החמישי, בעמ' צג, הנעצוץ כותב כך:
"וכבר נתבאר כי האנשים האלה [=המשכילים והפילוסופים, דהיינו לומדי החכמות והמדעים] שֶׁמִּחוּ ללא-דבר בפירוש אלו הפסוקים; והתועלת אשר מצאו מעניין הרחקת הגשמות, תהילה לאל אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו, כי אין פתי וסכל בישראל שנשתבש בו, כי הוא כמעט מושכל ראשון, ומבשרנו נחזה אלוה, כי רוחו ונפשו של אדם היא המנהגת אותו והמחייה אותו והיא המשכלת בתורה ובמצוות ומכירה את בוראה ואיננה גוף, וכל-שכן המלאכים שאינם גוף ולא כוח הגוף, קל וחומר עד אין סוף מלך-מלכי-המלכים מנהיגו של עולם".
היעבץ מגלה, שהמשכילים מחו והוכיחו את המינים על פרשנויות המינות שבידם, ואין ספק שהפרשנויות של רש"י-שר"י והרמב"ן ושאר הוזי ההזיות למיניהם החלו לפעפע כמו ארס צפעוני בעורקי היהדות העשוקה באותם ימים אפלים וחשוכים. לאחר-מכן הנעצוץ קובע ברוב חוצפתו, שאין שום תועלת בפירוש פסוקי התורה באופן שמרחיק מן ההגשמה, ובזאת הנעצוץ כופר במסורת התורה-שבעל-פה! לא פחות מכך! שהרי תרגומי אונקלוס ויונתן-בן-עוזיאל, אשר מעמדם נעלה ומרומם מאד באומתנו כמסורת תורה-שבעל-פה, ראו בהרחקת הגשמות את מטרתם המרכזית; ולא רק הם, גם רס"ג בפירושיו לתורה ולנביאים ראה בה את מטרתו המרכזית והראשונה; וגם חכמים ע"ה קבעו קביעות מפורשות בעניין חשיבות הרחקת הגשמות – ומעל לכולם, בתורה שניתנה לנו על-ידי משה רבנו ע"ה נאמר: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְיָ אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דב' ד, טו).
הנעצוץ מערער אפוא על הצורך בלימוד יסוד שלילת הגשמות, ובזה הוא מערער למעשה על יסוד שלילת הגשמות גופו, כאילו מדובר ביסוד שאין צורך להשקיע מאומה בלימודו!
וכֹה דברי רבנו בעניין המפקפקים ביסוד משלושה-עשר יסודות דתנו:
"וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
יתר-על-כן, זלזולו של הנעצוץ ביסוד שלילת הגשמות מורה על-כך שהוא היה מן המגשימים, שהרי אם הוא לא הבין שבני-האדם קשוּרים ואדוּקים ואזוּקים לחומר הבהמי ולמושגיו, ועד כמה קשה להרחיק אותם מן ההגשמה – אין ספק שהוא כלל לא הבין מהי הרחקת ההגשמה. כלומר, ללא שינון ולימוד לא באמת ניתן להרחיק מן ההגשמה, ולכן, אדם שהשכיל להרחיק את ההגשמה לעולם לא יאמר בזלזול: "אין פתי וסכל בישראל שנשתבש בה". ובעניינים אלה ראו: "חומרתה העצומה של ההגשמה", "לימוד ושינון שלילת הגשמות הכרחי לכל אדם".
כמו כן, מדברי הנעצוץ האחרונים עולה, שאין שום תועלת בפרשנות שמרחיקה מן ההגשמה, הואיל ו"אין פתי וסכל בישראל שנשתבש בה", וזהו שקר חמור מאד! שהרי לא רק שהפתאים והסכלים בישראל נכשלו בהגשמה, אלא גדולי-רשעי-אשכנז ועבדיהם הספרדים הנרצעים, כמעט כולם תעו ולעו בהגשמה! ולא רק שהם תעו בהגשמה הם אף היו ממוביליה ונלחמו בכל כוחם כדי להפיצה ולהחדירה! ואיך הוא מתעלם ממלחמת המינים שישבו בצרפת ובספרד הנוצרית כנגד ספר-המדע והמורה? ואיך הוא מתעלם מעדויות מפורשות וברורות, לפיהן כמעט כל רשעי אשכנז הראשונים שלא רחקו מתקופתו, כמעט כולם היו מינים ומגשימים?
ובעניין זה כתבתי שלוש סדרות מאמרים: "רש"י – ראש פרשני ההגשמה", "אמונות אליליות בקרב רשעי אשכנז", "חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם ושריפתם", ויש עוד סדרות ועוד עשרות מאמרים שכתבתי בעניינים אלה ושבהם הוּכחה מינותם של הנעצוץ ורבותיו.
קצרו של דבר, מדובר במין ובשקרן, והואיל ויש לו אינטרס מובהק לשקר בעניין התנצרותם של לומדי החכמות והמדעים, אין להאמין לו – לא בעניין התנצרות המשכילים ולא בעניין מסירת נפשם של הבורים ועמי הארצות שתעו ולעו בהבלי המאגיה הפגאנית האורתודוקסית.
אגב, הנעצוץ טען ש"המלאכים אינם גוף ולא כוח הגוף", ומזה הוא הוכיח את שלילת הגשמות. ברם, כל רבותיו האורתודוקסים אולי ללא יוצא מן הכלל, ובראשם חכמי-יועצי-אשכנז למיניהם, כולם סברו שהמלאכים הינם גוף, וחיים למעלה בשמים באיזה פנתיאון פגאני דמיוני. וכבר הבאתי לכך ראיות רבות, בעיקר בסדרות המאמרים על רש"י-שר"י ועל ספר האופל.
לפי הנעצוץ, "המגשימים בעלי מעלה אצל יוצרם"
בהמשך דבריו הנעצוץ שוב חושף את מינותו, והנה דבריו לפניכם:
"ואם חס וחלילה הימצא ימצא פתי ועם-הארץ אשר לא יצייר הדבר זה [הרחקת הגשמות], או אישה, אשר 'הִשָּׁהּ אֱלוֹהַּ חָכְמָה וְלֹא חָלַק לָהּ בַּבִּינָה' [איוב לט, יז], ולא תוכל לצייר מציאות השם כי אם בעל גשם [=חומר], והאישה ההיא תיזהר בכל מצוות השם יתברך ותחשוק בליבה אל יוצרה ותמסור נפשה על תורת ה', אחרי שלא עשתה שום עבירה ולא עברה עוד, אדרבה, סבלה צרות רבות ורעות, תהיה מעלתה בלי ספק אצל יוצרה יותר מאלה החכמים בעיניהם".
וכדי להקל עלינו להבין את מינותו של הנעצוץ, אחלק את דבריו לחלקים, ואנתחֵם:
א) לפי הנעצוץ, אין על האיש או על האשה שום עוון במה שהם מדמים את בורא-עולם כבעל גוף, שהרי הוא מצטט פסוק מאיוב שפשוטו בהקשר הדברים האמור הוא: שהקב"ה הוא זה אשר לא חלק חכמה ובינה למגשימים, כלומר הקב"ה הוא זה שגרם להם להגשים! והנה עוד ראיה מדבריו להשקפה הרעה הזו, באמרוֹ: "ולא תוכל לצייר מציאות השם כי אם בעל גשם". דהיינו, האשה הזו "אינה יכולה" לקבל את מציאות הבורא ללא ציורו בדמיונה כבעל גוף!
ב) זאת ועוד, מי שמצייר בדמיונו את בורא-עולם כבעל גוף, אין בידו שום עבירה – שהרי כך מתאר הנעצוץ את האשה המגשימה: "אחרי שלא עשתה שום עבירה ולא עברה עוד".
ג) ולא רק שאין בידו שום עבירה, אלא שהוא יכול להיות צדיק וחסיד וקרוב לה' מאד! שהרי כך מתאר נעצוץ את האשה המגשימה: "והאשה ההיא תיזהר בכל מצוות השם יתברך ותחשוק בליבה אל יוצרה ותמסור נפשה על תורת השם". ואיך תחשוק בליבה ליוצרה והיא מציירת בדמיונה אל אחֵר? ואיך תקיים מצוות ה' יתברך ובדמיונה היא משרתת אל יווני פגאני?! ואיך תמסור נפשה על קידוש ה' יתברך, כאשר בדמיונה מפעמת מחשבת מינות טמאה?!
ד) הנעצוץ גם מנסה לעורר רחמים כלפי האשה הזו שמתפרצת קמי שמיא במחשבות מינות! שהרי הוא אומר: "אדרבה סבלה צרות רבות ורעות", ואיך הוא יכול לאהוב את המינים?! ורק מי שהוא מין ארור בעצמו, מסוגל להטיף לאהבת המינים, ולהחדיר בזה את השקפותיהם. וליחס הנכון כלפי המינים ראו: "כל המינים כרגע יאבדו", "מה הם ומי הם המינים?", ועוד.
ה) הנעצוץ לא מסתפק בכל זה, הוא גם טוען שיש למינים "מַעֲלָה" לפני בורא-עולם, ולא רק שיש להם מעלה אלא שמעלתם "בלי ספק" גדולה יותר מאשר מעלתם של המשׂכילים, והנה דבריו בעניין זה: "תהיה מעלתה בלי ספק אצל יוצרהּ יותר מאלה החכמים בעיניהם". ואיך יעלה על הדעת להזכיר את המילה "מעֲלה" ביחס למינים המתפרצים קמי שמיא?!
מכל האמור לעיל עולה, שיעבץ הנעצוץ היה מין גמור וכעור אשר כל שאיפתו היא חנופה לפטרוניו והחדרת השקפות מינות. ולא ארחיב כאן בעניין מעלת שלילת הגשמות (ראו: 'חומרתה העצומה של ההגשמה'), אך אצרף לפניכם קטע קצר מדברי רבנו במורה (א, לו):
"ואתה דע! שכל זמן שתהא בדעתך גשמות או מאורע ממאורעות הגוף, הנך מקנא ומכעיס וקודח אש ומעלה חמה ושונא ואויב וצר – יותר חמור מעובד עבודה-זרה בהרבה".
התקפתו המפורסמת של הנעצוץ
לעיל נאמר בויקיפדיה ש"אמירתו המפורסמת" של היעבץ הנעצוץ, ויותר נכון לומר התקפתו המפורסמת של הנעצוץ על לומדי המדעים ועל מבקשי החכמה ועל המתנגדים לשקרי המינים הבהמיים – היא הטענה, שבגירוש ספרד דווקא הבורים ועמי הארצות מסרו את נפשם על קידוש ה', ואילו המשׂכילים ויודעי החכמות התנצרו, והנה דבריו של הנעצוץ לפניכם:
"כאשר ראית בעיניך מה שכתבתי [...] כי הן-הנה הנשים הספרדיות באו והביאו את בעליהן למות על קדושת השם יתברך, והאנשים אשר היו מתפארים באלו החכמות המירו את כבודם ביום מר, וזו ראיה גדולה ועצומה, שאם לא התחכמו [=אם לא היו לומדים מדעים] אלא היו מן כת הפתאים היה פתיותם מצלת אותם [הפתיות מצלת?] ו'שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְיָ' [תה' קטז, ו]".
לפי היעבץ, אנשי האינקוויזיציה הציבו שתי אפשרויות ליהודי ספרד: התנצרות או מוות, אולם, מדובר בשקר היסטורי. כלומר, הברירה שהוצבה לפני יהודי ספרד הייתה: התנצרות או גירוש, ולמרות שיש עדויות פה ושם גם על מעשי התעללות ורצח, הם התרחשו רק לאחר העלייה לספינות, כלומר לאחר שהיהודים בחרו באופציית הגירוש, ולא באופציית המיתה. קצרו של דבר, אין שחר לדבריו של היעבץ ש"הנשים הספרדיות באו והביאו את בעליהן למות על קדושת השם יתברך", מפני שהאינקוויזיציה כלל לא דרשה מיהודי ספרד למסור את נפשם על קידוש ה', אלא, היא דרשה מהם להתנצר או לעקור את עצמם וללכת לארץ אחרת. ולשקר הזה היעבץ קורא: "ראיה גדולה ועצומה"! כמו כן, לפי רוב ההיסטוריונים גורשו מספרד בין 40 ל-100 אלף נפש, לעומתם, מספר היהודים שבחרו להתנצר נע בין 50 ל-200 אלף איש. ומדוע הבאתי את הנתונים הללו? כדי לחשוף עוד שקר בדברי היעבץ, שהרי מספר היהודים שבחרו להתנצר היה גדול מאד, כך שקשה מאד להניח שניתן להכליל ולומר על כולם שהם היו "משכילים".
זאת ועוד, כפי שנאמר לעיל אין להאמין לדבריו של מין ואפיקורוס אשר מחדיר השקפות מינות, וגם בדבריו אלה הנעצוץ מחדיר השקפת מינות – שהרי הנעצוץ קובע למעשה שיש מעלה גדולה בסכלות! ואילו ההשכלה והדעת וידיעת המדעים מדרדרים את האדם לכפירה! ושוב, מטרתו בכל זאת היא להשפיל את לימודי המדעים ולרומם את הכסילות והטמטום, שהרי כאמור: רק באמצעות גינוי נחרץ כלפי לימודי המדעים והרחקה מהם, ניתן לטמטם את ההמון ולהחדיר לו הזיות מאגיה והשקפות מינות, ורק לאחר שההמון טומטם בהזיות ניתן לתמרנו ולעושקו ולהחדיר לו את כל ההזיות ההכרחיות להפיכתו למחצבה של טובות הנאה. קצרו של דבר, גינוי ההשׂכלה והמדעים ורוממות הסכלות נועדו לחזק את דת המינות האורתודוקסית.
אמנם, היו במהלך הדורות לומדי מדעים אשר פנו לדרכי הכפירה והמינות, ואפילו כאלה שנחשבים לפרשני רמב"ם או אפילו לתלמידיו המובהקים, ואינם אלא מינים וכופרים ארורים אשר גרמו לנזק עצום לדרך האמת! מפני שכומרי-הדת האורתודוקסית מצביעים על המינים הללו שהשתמשו במשנת הרמב"ם ובמדעים כפלטפורמה להפקת תאוותיהם ותועבותיהם, ואומרים: הנה לכם ראיה! הנה לכם ראיה שלימודי המדעים מובילים לכפירה! ושקר יהגה פיהם, כי אדם ירא-שמים שילמד מדעים, יתחזק מאד בידיעת בוראו, באהבתו וביראתו.
וכפי שפוסק רבנו בחתימת ספר המדע (הלכות תשובה י, י–יא), וכֹה דבריו:
"דבר ידוע וברור שאין אהבת הקדוש-ברוך-הוא נקשרת בליבו של אדם, עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל שבעולם חוץ ממנה כמו שציווה ואמר: 'בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ' [דב' ו, ה; י, יב; ל, ו): אלא בדעה שיידעהו. ועל פי הדעה תהיה האהבה: אם מעט – מעט, ואם הרבה – הרבה. לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעין לו את קונו כפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג, כמו שביארנו בהלכות יסודי התורה [בפרקים ב–ד]".
והנה לפניכם גם דברי רבנו בהלכות יסודי התורה (בראש פרק ב, ובפרק ד, יח):
"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים [=שילמד מדעי הטבע לאחר לימוד המדעים המכשירים], ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר, ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול [...] וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד וידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות [...]. ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים [מדעי הטבע] כדי שיהיו פֶּתַח לַמֵּבִין לאהוב את השם".
"בזמן שאדם מתבונן [...] ומכיר כל הברואים: ממלאך וגלגל [=כוונת רבנו למדע האסטרונומיה, ידיעת גרמי השמים ומהלכיהם], ואדם [=ידיעת גוף האדם (אנטומיה)] וכיוצא בו, ויראה חכמתו של הקדוש-ברוך-הוא בכל היצורים ובכל הברואים [=כל שאר מדעי הטבע המגוונים והמופלאים והמרהיבים] [...] תצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב את המקום-ברוך-הוא".
מדברי רבנו עולה, כי אהבת ה' נקבעת לפי הדעה שיש באדם להשכיל בחכמות המודיעות לו את קונו! נמצא, שמצות ידיעת ה' היא גם השער למצות אהבת ה', שהרי לעולם לא תהיה אהבה ללא ידיעה, וכגודל העונג הרוחני שבידיעה כך תגדל האהבה וההערצה לה' יתעלה.
ודוגמה למין שהעמיק במדעים ופנה למינות, ראו: "לייבוביץ' – רוע המינות בהתגלמותו", "ביקורת אשכנזית קטלנית על אור הרמב"ם", וכן: "תשובה בעניין אנשי מגדל השן".
"שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְיָ"
הבה נבחן עתה את הפסוק שציטט הנעצוץ לעיל: "שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְיָ" (תה' קטז, ו), ולשם בחינתו נעיין גם בפסוק שקודם לו: "חַנּוּן יְיָ וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם, שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְיָ". ובכן, דוד המלך ע"ה מבקש ללמד אותנו, שהקב"ה פועל בעולם פעולות של חמלה ורחמים, ומה זה קשור לפתאים? תשובה, כמו שהקב"ה מאריך אפו לרשעים, כך הוא שומר על הפתאים שמא הם יקחו מוסר, שמא הם ישכילו יבינו לאחריתם, שמא הם יתעוררו להבין את שפלותם.
והנה לכם כמה פסוקים שמוכיחים את דבריי, תחילה לפסוקים אשר מתארים תוכחה כלפי הפתאים. כלומר, יש לפתאים תקווה, הם אינם בגדר מינים אשר מתעים את העם אחרי ההבל, הם בדרך-כלל מחוסרי-דעת שמותעים על-ידי מינים – והקב"ה מצפה להם: מתי ישובו?
"מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי" (יח' מה, כ); "תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְיָ נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי", "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים" (תה' יט, ח; קיט, קל); "לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים, לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה", "עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת", "הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב", "עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה", "לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת", "בַּעֲנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח דָּעַת" (מש' א, ג–ד; א, כב; ח, ה; ט, ו; יט, כה; כא, יא).
אך לא לעולם הקב"ה יאריך אפו להם, והנה ההשקפה שפתי שדבק בפתיותו ייענש:
"כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם", "נָחֲלוּ פְתָאיִם אִוֶּלֶת וַעֲרוּמִים יַכְתִּרוּ דָעַת", "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ", "עָרוּם רָאָה רָעָה נִסְתָּר פְּתָאיִם עָבְרוּ נֶעֱנָשׁוּ" (מש' א, לב; יד, יח; כב, ג; כז, יב). והנה לפניכם גם הדברים בראש משלי במלואם:
"עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת, תָּשׁוּבוּ לְתוֹכַחְתִּי הִנֵּה אַבִּיעָה לָכֶם רוּחִי אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם [=הנה, תחילה ה' פונה לפתאים וללצים ולכסילים שמא ישובו, והעונש בהמשך], יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב, וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם, גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם, בְּבֹא כְשׁוֹאָה פַּחְדְּכֶם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה, אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי, תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת וְיִרְאַת יְיָ לֹא בָחָרוּ, לֹא אָבוּ לַעֲצָתִי נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי, וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ, כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם, וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה".
"פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ" (מש' יד, טו).
היעבץ הנעצוץ היה ממפיצי הקבלה הפגאנית
בסוף דבריו הנעצוץ חושף את מינותו במלא כיעורה, כי בסוף דבריו עולה שורש המחלוקת שלו עם המשׂכילים, והוא קבלת ספר האופל הפגאני כתורה חדשה לעם-ישראל. כלומר, הנעצוץ היה ממפיצי ספר האופל והקבלה הפגאנית, דבר המעיד על-כך שהוא לא ידע מאומה על ייחוד ה', והיה ריק ומרוקן ובער נבער מן המדעים אשר מרוממים את האדם להבחין בשקר, בהבל ובאלילות. ובמלים אחרות, אין צל של ספק שהיעבץ הנעצוץ שגה בהגשמת הבורא – כי לא יעלה על הדעת שמי שסובר שספר האופל ניתן לנו מאת ה'-אלהים-אמת, לא ישגה בהגשמה ואף בשלל תועבות נגעלות מחשבתיות ואף מידותיות, עד שאין בינו לבין הבהמה מאומה.
והנה דבריו: "אבל אחרי שלא נתפייסו להאמין בקבלה ויצאו אל החקירה, האמינו היסודות שבהם נשתתפנו עם חכמי האומות והפילוסופים [כגון מציאות ה' וייחודו], וכפרו כל העיקרים אשר נתבארו במופת כגון שכר-ועונש ותחיית-המתים או היו מסתפקים בהם, על-כן לא מכרו את אדמתם נחלת העולם-הזה על הספק, והיו מן כת המשומדים אשר אין להם תקנה".
ואם היו משכילים כאלה אשר כפרו ביסודות השכר והעונש ותחיית-המתים, אכן אין להם תקנה ואין להם חלק לעולם-הבא, כמו לייבוביץ' וקלנר וחוקרים פילוסופים רבים שתועים בהזיות, כי כל תורתם נועדה לספק להם תאוות ותועבות ותאוות ולהתעדן במגדל השן. ועל קלנר ראו: "מופע המינות של קלנר". ואין שום הכרח שכל המשׂכילים יהיו אנשי אמת יראי ה', כמו שאין שום הכרח שכל ההוגים בספר התנ"ך יצדקו בדבריהם, שהרי הנוצרים קידשו את התנ"ך ועדיין הם עובדי אלילים אילמים, והחריבו והשחיתו את התורה באופנים מתועבים.
ברם, מי שאין בו דעת אין לו סיכוי להתרומם לידיעת ה' ולייחודו, ואין לו סיכוי להתרומם ליראת ה' ולהשקפות נכונות וישרות – כל-שכן מי שסוטה אחרי הקבלה הפגאנית. קצרו של דבר, כל מי שסוטה ומסטה אחרי הקבלה הפגאנית הוא בהכרח מין ואפיקורוס, אך לא כל מי שלומד מדעים הוא מין ואפיקורוס, והיו אנשי מדע רבים מאד במהלך ההיסטוריה האנושית אשר היו נביאים וחכמים גדולים, ואין ללמוד מן המינים שהעמיקו במדעים, מאומה על עצם המדעים. כמו שאין ללמוד מן הנוצרים הקלגסים שהעמיקו מאד בספר התנ"ך, מאומה על התנ"ך.
ואחתום מאמר זה בדברי רבנו במורה (ג, נד), ובדברי הנביא ישעיה (נה, יב–יג):
"כבר בארו לנו גם הנביאים [...] שהשלֵמות שיש להתפאר בה ולשאוף לה היא ידיעתו יתעלה [...] אמר ירמיה: [...] 'כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי' [ט, כג] [...] וכן כל המעשים התורתיים הללו כלומר מיני העבודות [=המצוות], וכן המידות המועילות לכל בני-אדם בעסקיהם זה-עם-זה, כל אלה אין להשוותן אל התכלית הזו הסופית [=ידיעת ה'], ואינן שוות לה, אלא הם מצעים בגלל התכלית הזו [כל המצוות כולן הן אמצעי לידיעת ה'] [...]. אמר, כי ההתפארות היא בהשגתי ובידיעת תאריי, כלומר מעשיו [=חקר היקום וכל אשר בו]".
"כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף, תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס וְהָיָה לַייָ לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת".
Comments