התמעטות הלב - לֹא בָרַעַשׁ ה'

עודכן ב: 10 דצמ 2018


פעמיים ביום אנו אומרים בקרית שמע את הפסוק (דברים ו, ו): "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ", וברור שהלב הוא משל למקור הבינה והידיעה.

בתלמוד מסכת תמורה (טו ע"ב ואילך), ישנו דיון אודות הלכות שונות שנשתכחו בימי אבלו של משה רבנו, משום שלא שיננו אותן ולא עסקו בהן, והתוצאה היתה – שכחה. לפי חכמים, הסיבה לשכחה היא התמעטות הלב ("ליבא דאימעיט"), שפירושה חוסר עיון ולימוד שהוא למעשה הסיבה המרכזית למחלוקות, למריבות, לשנאות ולקטטות.

בתלמוד שם מצטטים את הברייתא המובאת בתלמוד (שוטה מז ע"א), אשר מתארת את תחילת ההתדרדרות הרוחנית בעקבות הסתלקותם של גדולי הדור והתמעטות הלב, מפני שלא המשיכו את דרכם, נטו לזלזל בכבוד הזולת והעדיפו את הנאות החיים הזמניים.

חכמים ניסו להתחקות אחר תחילת תהליך החורבן הרוחני שהחל למעשה בימי אבלו של משה רבנו, והגיע לשיאו בימי יוסי בן יועזר שהיה הנשיא הראשון בתקופת הזוגות. יוסי בן יועזר לא כונה בתואר "רב", "גאון" או "כבוד קדושת" ושאר פיטומי שמות הגורמים להתנשאות וזלזול. הוא היה פשוט איש אשכולות – איש שהכל בו, כלומר בעל ידע בכל פינות התורה, וכפי שאמרו על ר' עקיבא בהמשך שהיה "אוצר בלום" (גיטין סז ע"א).

רבים תמהים על כך, כיצד יתכן שאין בימינו אנשי אשכולות? והרי יש לנו היום ישיבות מרוממות ורבנים מרוממים ומורמים מעם?! התשובה פשוטה למבינים, והמשכילים יבינו...

"שיטת הפלפול" שמייסדה למעשה הוא עתניאל בן קנז שהיה חריף ומעמיק (תמורה טז ע"א), הפכה במהלך הדורות לשיטת התחכמות של "תן לי קושיא ואתן לך תירוץ"... הנחת הנחות היפותטיות ב"לו יצוייר" שאין בהן תוצאות של הלכה למעשה, ורז"ל כינו אותן "מעיילי פילא בקופא דמחטא", דהיינו משחילים פיל דרך חור של מחט... ויש לנו גם את אלה שאין בהם הרבה חכמה, אבל מתנהגים ונשמעים כבעלי ידע רב "אסתרא בלגינא קיש קיש קריא" (בבא מציעאה פה ע"ב).

איך מתדרדרים למצב של התמעטות הלב?

כאשר אנו לא נותנים ללב, שהוא משל לשכל אדם, להאיר את חיי היום-יום שלנו, הוא נתקע בחלק אחד של הגוף ושם נעצר, ובמקום לקחת אותו משם ולהביאו למקום שבו יוכל לפעול, הוא מתרוקן כמו מצבר ללא שימוש.

התמעטות הלב גורמת להיווצרות חלל ריק, שלתוכו תמיד נכנס משהו אשר משבש את המחשבה ובעקבות כך גם את ההלכה למעשה. ללא חכמת לב אין הבחנה בין אמת ושקר, וזהו החלל אשר מדרדר את האדם לשקוע בשיקולים סובייקטיביים של טוב ורע, ולא להתרומם לבחינת שיקולים של אמת ושקר. כך, משתבש לו האדם בתפיסות ומושגים עקומים שאין להם בסיס ועליהם הוא מכלה את חייו בויכוחים, מריבות ומחלוקות, והתוצאות הרסניות.

אהבת החכמה מעלה את ערכו של האדם והוא מבחין בין ערך לצורך, הוא יודע להבחין בין טוב לרע, ובין אמת לשקר.

אם נתבונן סביבנו כיום, נגלה שאנו מוקפים בצביעות ובריקנות, במתחכמים ווכחנים המקפידים להישמע ולהיראות כבעלי ידע, וחלקם הגדול גם נושאים תפקידים ציבוריים ורוחניים, והם בטוחים שהם ורק הם יודעים את האמת, ומזלזלים באלה הפוסעים בצידי השבילים שבעיניהם כל קוץ הוא פרח, מכבדים ומתחשבים.

יש לנו גם את שכירי העט ובעלי המרפקים, המסלפים מושגים בכך שהם משלבים בדבריהם חכמה וכסילות לסירוגין, וכך מסתלפת ההיסטוריה ומשׂתרגים בה אמת ושקר בערבוביה. כסילים מונצחים כ"גדולי הדורות" ואנשי הרוח אנשי האמת הופכים למשוגעים. דברי ההגות והחכמה מונחים בקרן זווית בגדר של "הלכה ואין מורין כן", תוך קידוש המנהג גם אם אין לו שום ביסוס, כך המחשבה היוצרת הולכת ומתמעטת.

כאשר אנו רוצים לומר על מישהו שהוא "בן תורה" אנו לא מתכוונים שהוא בקי ולמדן רק בחמשה חומשי התורה, אלא שהוא גם בקי בספרות התלמודית, במדרש, בהלכה ובאגדה, ומבין את הדקויות השונות והטעמים שחכמים נתנו לנושאים שונים (עיין יבמות מו ע"א, ד"ה ר' חייא).

דברי רבנו הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (ג, ז ואילך), משובצים בדברי דרש מעניינים: "כתוב בתורה לא בשמים היא ולא מעבר לים היא", כלומר התורה לא נמצאת בגסי הרוח המתנהגים בהתנשאות ובזלזול אשר פוגעים בזולת רק משום שהוא חושב או נוהג אחרת, ובוודאי שאינה נמצאת באלה שרודפים אחרי החומר, ושקועים כל ימיהם במרדף בלתי פוסק אחר הנאות החיים, גם אם הם נראים בלבושם כבני תורה. חכמים ידעו להבחין בין כאלה שהם בני תורה ההולכים בתמים, לבין אלה שהם בני "תורא" המנגחים ומזלזלים את הזולת (עיין שם דברי מרי יוסף קאפח בהערה כא, ובתלמוד שבת קמה ע"ב).

במעמד הר סיני היו קולות וברקים, ענן כבד ואש עצומה, והשאלה הנשאלת: מדוע היה צריך את כל הפירוטכניקה הזו? גם אצל אליהו הנביא אנו מוצאים תיאור דומה (מלכים א יט, יא–יב). והתשובה, כדי ללמדנו כי רק כאשר חדֵל הרעש אז יש מקום לדעת ולאמת לפרוח ולשגשג, לא ברעש ה' ולא באש, אלא בקול דממה דקה שהאדם מקשיב לה בצלם האלוה שבו. האמת תמצא מקום רק באדם העובד את ה' מתוך לימוד ולא מתוך גסות רוח ומחלוקות, באדם מעודן ומתחשב.

לצערנו הרב, השפעת אותם קולות שנועדו לשבר את העקמימות שבלב ולהכניע אותנו לעבודת ה', לא החזיקו מעמד זמן רב ועברנו מהר מאד מהר סיני הבוער באש ל"וַיִּשְׂרְפוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים" (דברי הימים ב, לו–יט).

ובבנין ירושלים ננוחם.


#חינוך #חברה #תקומה #ישיבות #מוסר

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!