ביום שלישי ז' באב תשפ"ג (25.07.23) הוגשה לשולחן הכנסת הצעת חוק-יסוד שכותרתה: "חוק יסוד לימוד התורה". יוזמי ההצעה הינם חברי הכנסת: משה רוט, ישראל אייכלר, יעקב אשר, אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב טסלר ויצחק פינדרוס. כל אלה מינים ארורים שר"י.
הצעת החוק הזו מבקשת לקבוע כחוק יסוד שני דברים:
האחד הוא ש"לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי", והשני הוא "שמדינת ישראל כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד התורה ולומדי התורה, ולעניין זכויותיהם וחובותיהם, יראו במי שקיבלו על עצמם להתמסר ללימוד תורה לתקופה ארוכה, כמי שמשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי".
זוהי אפוא תמצית הצעת חוק-היסוד. ובכן, שימו לב להתעיותיהם של המינים: הם פותחים את דבריהם בדבר-אמת לאמיתה והוא ש"לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי", ואכן, לימוד התורה הוא נשמת אפו של העם היהודי כי לימוד התורה מוביל לקיום מצוותיה. גם את חלקו השני של החוק הם פותחים בדבר-אמת לאמיתו והוא "שמדינת ישראל כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד התורה ולומדי התורה", ואכן, לימוד התורה הוא ערך עליון שיש לעודד אותו מאד, ואין אדם אחד בעם-ישראל שיחלוק או יערער על-כך.
ברם, לאחר שהמינים פתחו את שערי ליבנו בדברי-אמת הם עוברים לתעתע בדברי מינות, שהרי לאחר כל הדברים האלה הם עוברים לתבוע פטור משירות בצבא-ההגנה-לישראל:
"ולעניין זכויותיהם וחובותיהם, יראו במי שקיבלו על עצמם להתמסר ללימוד תורה לתקופה ארוכה, כמי שמשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי".
כלומר, מי שלומד תורה "תקופה ארוכה" שלא ברור מהי, יהיה פטור משירות בצה"ל ואף תיחשב לו תקופת לימודו כ"שירות מדינת ישראל והעם היהודי", ובמלים פשוטות: לא רק שהם תובעים שיממנו אותם, ולא רק שהם תובעים פטור מההגנה על ארץ-ישראל, הם גם רוצים שנכבד ונוקיר אותם כמי שמשרתים את "מדינת ישראל והעם היהודי"! בקיצור, הם מחללים-שם-שמים בסילוף ובזיוף הדת ובעושק עם-ישראל, ומעזים לתבוע שיוקירו אותם על-כך!
השקר המרכזי שאותו יש לקעקע הוא, שתורתם אינה תורה אלא תורת הבל ומינות: במאמרים רבים כבר הוּכח, שתורתם של הכופרים האורתודוקסים הינה תורת מינות פרו-נוצרית אשר מחריבה לחלוטין את יסודות דת האמת, ואף מעוותת את יסודות ההלכה והמחשבה. דינם של מנהיגי העדה החרדית הוא "מורידין ולא מעלין", ולא רק על הליכה בדרכי המינות, אלא גם על התעית הרבים אחרי ההבל למען רדיפת הבצע, ורדיפת הכבוד והשׂררה, התאוות והזימות.
בנוסף לשלל הראיות המחשבתיות וההלכתיות לכך שתורתם תורת מינות, ואשר אותן פרשׂתי במאמרים רבים, הראיה הגדולה ביותר לכך שתורתם היא תורת מינות, קמה וניצבה מעצם הגשת חוק יסוד "לימוד התורה" על שולחן הכנסת. כי רק מינים כאותם מרגלי דור המדבר, יבקשו לפטור את עצמם ממצוה נעלה זו שהיא המבוא והשער למילוי יעודנו בארץ-ישראל!
במאמר: "גיוס לצה"ל ליושבי הישיבות" (פורסם ב'אפיקים לדרך האמת' – חלק א) הרחבתי בעניין זה, וכדי להבין עד כמה מינותם של האורתודוקסים הנגעלים בוקעת ועולה עד לשמים, אצרף לפניכם פרק אחד מתוך המאמר, המוכיח שאהבת ארץ-ישראל היא השער לייעודנו!
"הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?"
דומני שהפסוק החזק ביותר בתורה שעוסק בעניין זה הוא המובא בכותרת פרק זה (במ' לב, ו). לפני הכניסה לארץ-ישראל וכיבוש הארץ, מבקשים בני גד ובני ראובן נחלה בעבר הירדן, משה רבנו נעתר להם בתנאי שהם ישתתפו עם אחיהם במלחמות כיבוש ארץ-ישראל, ורק לאחר ששבטי ישראל ינחלו את נחלותיהם, הם יהיו רשאים לחזור ולהתיישב בעבר הירדן. ויתרה מזאת! שימו לב לחומרת עוונם של בני גד ובני ראובן אם הם לא היו מצטרפים למלחמה, וכך אומר להם משה רבנו לאחר שהם מבקשים ממנו לנחול את נחלתם מעבר לירדן:
"וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל, כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במ' לב, יד–טו).
פסוקים אלה הינם תוכחה לדורות של משה רבנו ע"ה ליושבי הישיבות: האחיכם ילכו למלחמה ואתם תשבו בישיבותיכם? מתעדנים ומתפטמים ללא עבודה ופרנסה? ממלמלים בארמית דברים שאינם מובנים גם לכם, ומתנועעים בטירוף כשיכור שמכה את ראשו בסטנדר? האם לא די שנשותיכם מפרנסות אתכם? האם לא די בכספי הצדקה שאתם מקבלים מהמדינה? מה שווה תלמודכם אם הוא איננו מביא אתכם לידי מעשה? מה שווה תלמודכם אם הוא אינו מביא אתכם לקדש-שם-שמים? והלא זאת מטרת התלמוד: שיביא לידי מעשה! ריחוקם מדרך מהאמת ושלל הזיותיהם, הביא אותם לסבור שדי בלימוד התורה המשובש שלהם כדי לפעול "גדולות ונצורות" אצל בורא-עולם, משל היו מכשפים קוסמים וחוברים שעושים לנו טובה בכך שהם "משחדים" את האל בדבריהם: "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי" (יש' כט, יג).
ויתרה מכולן! לקמן נראה כי משה רבנו ע"ה קושר בין עוון המרגלים לבין השתמטות ממלחמת מצוה! והקשר ברור: כל מי שמבקש להשתמט ממלחמת מצוה שונא ומתעב בהכרח את ארץ-ישראל, שהרי הוא מבקש להשתמט מהחובה הנעלה לשמור על ארץ-ישראל! וכל מי ששונא את ארץ-ישראל גדול עוונו מנשוא, כי בזה הוא למעשה שונא את ייעודו של עם-ישראל, ושנאה שכזו מעידה על ריקבון שורשי מאד, ריקבון שנובע ממקור אחד בלבד: מינות וכפירה.
ואפילו לא על עוון חטא העגל נחתם גזר-דינם של עם-ישראל במדבר, אלא על עוון המרגלים, על עוון שנאת ארץ-ישראל ועל השאיפה למרוד בייעודו של עם-ישראל: כינון ממלכת כהנים וגוי קדוש בארץ-הקודש והמקדש, ממלכה שתהיה אור ליהודה ואור לאנושות כולה. ובדיוק על העוון הזה נחתם גם גזר-דינם הנורא של המינים וצאצאיהם באירופה ערב מלחמת העולם.
והנה תוכחתו הקשה של משה רבנו ע"ה לשבטי גד וראובן:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן: הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה? וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְיָ? כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ. וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְיָ. וַיִּחַר אַף יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר: אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי. [...] וַיִּחַר אַף יְיָ בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרָע בְּעֵינֵי יְיָ. וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל. כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במ' לב).
[ובסוף המאמר שנזכר הוספתי את הדברים הבאים:]
אהבת ארץ-ישראל היא אחד היסודות החשובים ביותר בדת האמת, לא נגזר דינם של דור המדבר אלא על הוצאת דיבת הארץ רעה, ולא נגזר דינם של צאצאי המינים באירופה אלא על הוצאת דיבת הארץ רעה ואהבת הגלות הארורה. להבנתי, השירות בצה"ל חשוב מאד לפני ה' יתעלה, כי הוא מבטא יותר מכל את האהבה לארץ-ישראל, והאהבה לארץ-ישראל מבטאת ומקדמת יותר מכל את עם-ישראל לקראת מילוי ייעודו וחובתו: כינונה של ממלכת כהנים וגוי קדוש. האהבה לארץ-ישראל היא זו שעתידה להוליד בסופו-של-דבר גם אהבה לה' יתעלה.
בתור חייל פשוט ששירת שלוש שנים בחיל רגלים (למרות כוחות גופי הדלים), והלך בארץ לאורכה ולרוחבה מן הנגב והערבה וממדבר יהודה ועד הגליל והגולן, הנני יכול לומר בוודאות שהשירות הקרבי נטע בקרבי אהבה עצומה לארץ-ישראל! אהבה שלא יבין אותה לעולם מי שלא חי חודשים רבים בתנאי שטח במדבריות למרגלות ההרים הרמים ובתוך הגיאיות. מי שלא התנתק מחיי העיר המתעתעים וראה וחש וטעם את ארץ-ישראל כמו שראו אותה אבותינו, במשך תקופה ארוכה, לעולם לא יוכל לאהוב ולהעריך באמת את ארץ-ישראל.
הפיכת התורה לסגולה פגאנית
הראיה השנייה למינותם של המינים האירופים שעולה ובוקעת מעצם הגשת החוק האמור, נעוצה בתביעתם לראות את יושבי הישיבות "כמי שמשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי". משמעות הדברים היא, שהם סבורים ואף מלעיטים אותנו השכם והערב בהזיה, שלימוד תורת המינות שבידם מגן ומציל על עם-ישראל, מעין "כיפת ברזל".
ובעניין זה הרחבתי במאמר: "תורה מגנא ומצלא – האם התורה מגינה ומצילה?", ואצרף פרק אחד מתוך המאמר הזה, וכן קטע נוסף מהמשך המאמר, והנה הם לפניכם:
מן המפורסמות היא תביעת המינים וצאצאיהם לפטור אותם מעיסוק בפרנסה ומשירות בצבא. תביעתם זו נשענת בעיקר על טענתם שלימוד תורתם מגן ומציל את עם-ישראל. ובכן, אין צל של ספק שטענתם היא טענה שקרית מיסודה מפני שתורתם אינה תורה, אלא דת פרו-נוצרית חשוכה ואלילית, אשר דרסה במגפיים מסומרים את כל יסודות הדת המחשבתיים, וסילפה גם את יסודות ההלכה ופרטיה, בהוסיפם אינסוף חומרות והזיות עד שהמקור נמחק לחלוטין.
זאת ועוד, האם אכן מטרתם להגן על עם-ישראל בתורתם? והלא הם שונאים שנאה-עזה את מדינת-ישראל ואת צבא-ההגנה-לישראל, עד-כדי שהם מתנגדים בתוקף אפילו לומר מי-שברך לחיילי-צה"ל או להצלחת מדינת-ישראל! אז מדוע הם מכזבים שמטרתם להגן על עם-ישראל? קצרו של דבר, תורתם היא תורת מינות עקושה ויקושה שמתעבת את ייעודו של עם-ישראל: להיות עם חכם ונבון שמבער מקרבו הבלים והשקפות מינות פגאניות ומאיר לעולם כולו בדעת ומדע; ותורתם הזאת לא רק שאינה מגינה, אלא שהיא המיטה עליהם את השואה הנוראה.
על-כל-פנים, לצורך בירור העניין נניח שתורתם אמת ונשאל: האם תורת-אמת מגינה ומצילה? ובכן, דומני שההלכה המרכזית ביותר בעניין זה נמצאת בהלכות עבודה-זרה (יא, טו–טז):
"הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה, וכן הקורא על התינוק שלא ייבָּעת, והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן – לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים, אלא שהן בכלל הכופרים בתורה: שהם עושים דברי תורה רִפאות גוף, ואינן אלא רפאות נפשות, שנאמר: 'וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ' [מש' ג, כב]. אבל הבריא שקרא פסוקים או מזמור מתִּילִּים, כדי שתגן עליו זכות קריאתם, ויינצל מצרות ונזקים – הרי זה מותר [שימו לב, לא רצוי רק מותר!]".
כלומר, מי שהופך את התורה לכלי להציל אותו מנזק קיים וממשי, הוא בגדר מנחש וחובר וכופר בתורה, מפני שהוא הופך את התורה לסגולה פגאנית להפקת תועלת בעולם-הזה. ברם, הבריא שקורא פסוקים כדי "שתגן עליו זכות קריאתם ויינצל מצרות ונזקים – הרי זה מותר". נמצא, שרק לאדם בריא התירו לקרוא פסוקים במטרה שזכותם תגן עליו. אך ברור שאם הבָּריא קורא אותם במטרה להסיר מעליו צרה או נזק ממשיים ומוחשיים שרובצים עליו, אף הוא בגדר מנחש וחובר וכופר בתורה, כי הוא אינו שונה במאומה מן החולה שקורא פסוקים להירפא.
לאור כל זאת, כיצד אפוא יש להתייחס לתביעתם של המינים וצאצאיהם לתקציבים והטבות וכן לפטוֹר מצה"ל, בשל העובדה שהם מגֵנים על עם-ישראל בלימוד תורתם? ובכן, הסכנות הביטחוניות שעם-ישראל מתמודד עמן הינן ממשיות ומוחשיות, בדומה לאדם החולה אשר מתמודד עם חולאים ממשיים ומוחשיים, ובדומה לאדם הבריא שיש לו צרות שהוא מבקש להסירן מעליו באמצעות קריאת פסוקים. לפיכך, כל הטוענים שלימוד תורתם מציל את עם-ישראל מהאויבים והצרים שסובבים אותנו, הינם מנחשים וחוברים וכופרים בתורה. נקודה.
והנה עוד הלכה אשר קרובה לענייננו מהלכות מזוזה (ה, ה):
"אלו שכותבין בה [במזוזה] מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות – הרי הן בכלל מי שאין לו חלק לעולם-הבא: שאלו הטיפשים, לא די להן שביטלו המצוה אלא שעושין מצוה גדולה, שהיא ייחוד שמו של הקדוש-ברוך-הוא ואהבתו ועבודתו, כאילו הוא קמיע [=סגולה] להניית עצמן, כמו שעלה על ליבם הסכל שזה דבר המהנה בהבלי העולם".
כלומר, לא רק הפיכת לימוד התורה לכלי להפקת תועלת גשמית בעולם-הזה, היא בגדר ניחוש וחבירת-חָבֶר וכפירה בתורה, אלא, הפיכת כל מצוה ממצוות התורה לכלי להורדת שפע גשמי דמיוני מבורא-עולם היא דבר חמור ומגונה מאד, אשר מכרית את האדם מחיי העולם-הבא.
הדבר היחיד שהתירה התורה הוא לקיים את המצוות במטרה להינצל מייסורים באופן כללי או במטרה להיות רצויים לפניו יתעלה כדי לזכות לשכר – אך להפוך את לימוד התורה ומצוותיה לסגולה פגאנית שפועלת בדיוק-כמו ואף-טוב-יותר מאמצעים ממשיים ומוחשיים, כגון אפילו טוב יותר מהפעולות ההגנתיות וההתקפיות של צבא-ההגנה-לישראל, או אפילו טוב יותר מעשיית השתדלות במלאכה ובפיתוח הארץ במדעים ובתשתיות וכו' – כל אלה הם מנחשים וחוברים וכופרים בתורה, לדוגמה: כל אלה שאומרים "תהלים במקום טילים" או "לימוד התורה במקום כיפת ברזל" וכו'. יתר-על-כן, מה שהתירה התורה לקיים את המצוות במטרה להינצל מייסורים או כדי לזכות לשכר, הוא רק לבני האדם שבשל רמתם הנמוכה אינם מסוגלים לעבוד את ה' מאהבה. כלומר, אין זו התכלית אלא אך ורק אילוץ הלכתי-מחשבתי, שחובה להתאמץ ולהשתדל מאד להתרומם ממנו, ועוד בעניין זה ראו: "מובטח לו שהוא בן העולם הבא?".
[ובהמשך המאמר הוספתי את הדברים הבאים:]
זאת ועוד, ההשקפה שמלמול חיצוני בתורה ולהבדיל בתורה פרו-נוצרית חדשה, יוצר "כיפת מגן" דמיונית מעל עם-ישראל, הינה השקפה מאגית מובהקת, והיא למעשה ביטוי אלילי ששרד מהעבודה-הזרה הקדומה, אשר טענה שיש בכוחם של מלמולי כשפים לפעול "גדולות ונצורות". כל אמונה שמעודדת הזיות מאגיות הינה רעה מאד, כי המאגיה הינה היסוד והשורש לכל אמונות העבודה-הזרה לכל מיניהן וסוגיהן, שהרי כל עבודה-זרה מבוססת על קיומם של כוחות על-טבעיים שפועלים בעולם מבלעדי ה' יתברך, וסופם של המאמינים בכוחות העל-טבעיים הדמיוניים הללו לפנות אליהם כדי להשיג מהם את צרכיהם ושאיפותיהם.
לדוגמה, מכיוון שצאצאי המינים מאמינים שאליליהם המהובלים והמיובלים מגנים על עם-ישראל בשל גדולתם וגאונותם העצומה בתורה הדמיונית שלהם, הם פונים אליהם השכֵּם והערב בבקשה ובתחינה שיתפללו עליהם ויברכו אותם, ולא רק לאליליהם החיים הם פונים, גם לאליליהם המתים שכבר נשחקו כל עצמותיהם! ואליליהם מצידם, הופכים את התלות של ההמון בהם לקורדום לחפור בו: כדי להשיג כוח פוליטי תקציבים וטובות הנאה, וכדי לתמרן את ההמון היכן ועל מה להוציא את כספו, תוך שהם נוטלים "תרומות" מבעלי ההון ובעלי העסקים הללו, כשוחד ועמלה על-כך שהמליצו או הפנו את ההמון לרכוש את מוצריהם.
כמו כן, כל השקפה מאגית אלילית הינה סרטן אשר שולח גרורות אלימות המחריבות בסופו-של-דבר את מחשבתו של האדם ואינן מותירות זכר מצלם האלוה שניתן לו. שהרי אם המאגיה קיימת בתחום מסוים בעולמינו, מדוע שהיא לא תהיה קיימת בתחומים נוספים? ומי שהזיותיו משכו אותו להאמין בהזיה מאגית אחת, חזקה עליו שהזיותיו ימשכוהו להאמין בהזיות מאגיות רבות נוספות, כי הן כאמור מתפשטות כאש בשדה קוצים, ומכלות כל חלקה טובה.
והציר שכל התורה סובבת עליו הוא מיגור האמונות המאגיות הללו, וכמו שאומר רבנו במורה (עמ' שנח): "כיון שהייתה מטרת כל התורה וצירה אשר עליו היא סובבת הוא סילוק עבודה-זרה ומחיית עקבותיה", ורבנו שב וחוזר ומדגיש יסוד זה חמש פעמים במורה! וראו את המאמר: "הציר שעליו סובבת התורה – עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה". ורק לשם ההשוואה נֹאמר, כי בהלכות שבת יש חמש מצוות ואילו בהלכות עבודה-זרה יש חמישים ואחת מצוות! ובקבוצות הלכות נוספות מעורבות הלכות רבות מאד שנועדו להרחיק מהעבודה-הזרה.
חילול שם שמים
כמובן שתביעתם למימון ולפטורים הינה גם חילול-שם-שמים איום נורא, שהרי אסור באיסור חמור להפוך את תורת האלהים לקורדום חוצבים, דהיינו לכלי לפרנסה. וכבר הרחבתי בעניין זה במאמרים רבים, ראו לדוגמה: "כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא – חלף". לא אעתיק את הדברים משם למאמר זה מפני שנראה לי שהדברים ברורים כשמש למי שלא התעוור.
דברי הסבר להצעת חוק-היסוד
בהמשך הצעת החוק מובאים "דברי הסבר" לחוק, ובראשם נאמר כך:
"מערש הולדתו של העם היהודי מהווה לימוד התורה אבן היסוד לקיומה של האומה. 'מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם' (יומא כח ע"ב). הן בישוב העם על אדמתו והן בכל הגלויות שימש לימוד התורה כמרכז ההווי וכתעסוקה העיקרית של העם היהודי".
גם את הפסקה הזו פותחים המינים בדברי תעתועים, שהרי מי יכול להכחיש את העובדה הנצחית והדתית שלימוד התורה וקיום מצוותיה הוא "אבן היסוד לקיומה של האומה"? ברם, מעולם לימוד התורה לא היה אמצעי לחצוב בו פרנסה וטובות הנאה, והמינים האורתודוקסים למדו ממעשה הגויים הנוצרים, התאוו לתועבותיהם והפכו גם הם את דתנו לדת של שקר. אך כדי להפוך את דת האמת לדת של שקר, הם כאמור עיוותו והשחיתו אותה עד להחרבתה.
שימו לב לעוד תעתוע של המינים: "הן בישוב העם על אדמתו והן בכל הגלויות שימש לימוד התורה כמרכז ההווי וכתעסוקה העיקרית של העם היהודי". כלומר, שימו לב לשימוש במילה "תעסוקה", שמטרתה להחדיר את השקר לפיו התורה מאז ומעולם הייתה כלי לפרנסה.
ועתה לציטוט שהמינים מעתיקים ממסכת יומא, ובכן, עיון במדרש שם מעלה, שכלל לא מדובר בישיבות פרו-נוצריות נבערות כמנהג יושבי ארץ אדום, לא מדובר בפוניביז' הטמאה ולא בישיבת מיר הכעורה, ולא בשום כולל חוצבים אשר מחלל שם אלהים חיים ומשחית את דת האמת. אלא, מדובר במדרש שם בעיקר במוסד הסנהדרין! והנה המדרש ביומא לפניכם:
"אברהם [...] זקן ויושב בישיבה הוה, דאמר ר' חמא בר' חנינא: מימיהן של אבותינו לא פירשה ישיבה מהם. היו במצרים – ישיבה עמהם, שנאמר: 'לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל' [שמ' ג]. היו במדבר – ישיבה עמהם, שנאמר: 'אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל' [במ' יא]. אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: 'וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים' [בר' כד]. יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: 'וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק' [בר' כז]. יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: 'וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן' [בר' מח]. אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: 'וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ' [בר' כד]. אמר ר' אליעזר: שמושל בתורת רבו. 'הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר' [בר' טו], אמר ר' אלעזר: שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים".
העניין הראשון שמדרש זה מבקש ללמד אותנו הוא, שאבותינו הקדמונים, אשר הלכו בדרך האמת והצדק, דאגו תמיד שיהיה מוסד-הנהגה שמורכב מזקני העדה, כדי שתמיד יהיה לעם-ישראל רועים ומנהיגים אשר מדריכים אותם לדרכי מישרים, ומלמדים אותם יראת אלהים.
העניין השני שהמדרש הזה מבקש ללמד הוא, שגם כאשר אדם מגיע לזקנה ושיבה, אל לו להיכנע לחולשת הגוף, אלא עליו לגבֵּר חייליו, ולעסוק בהנהגת ובהדרכת העדה, ואפילו לא מדובר בלימוד התורה! שהרי בימי האבות טרם ניתנה תורה, ולימודם היה מורכב בעיקר מדברי מוסר וחכמה ולימוד השקפות נכונות שמרוממות לידיעת ה' יתרומם ויתעלה שמו. ולכן חז"ל לא חששו לומר שגם אליעזר עבד אברהם היה "זקן ויושב בישיבה", אף שאסור לגוי ללמוד תורה, כל-שכן ללמדהּ, אלא, חכמים ביקשו ללמד שלא מדובר בלימוד הלכות ודינים, אלא בלימוד חכמה ומוסר אשר מרוממים את האדם לדרכי הצדק והאמת, ומקרבים אותו לבוראו.
לכן, אין בדברי המדרש הללו אפילו ריח של ראיה לכך שמותר להפוך את תורת האלהים לקורדום חוצבים, או לקיים ישיבות מינות פרו-נוצריות אשר מחללות-שם-שמים ומשחיתות את דת האמת ברבבות השקפות רעות ורעועות, ומן החמורות שבהן היא החדרת ההזיה שלימוד המדעים הוא בגדר כפירה ואפיקורוסות – וברור לכל בר דעת שמטרתם לטמטם את צאן מרעיתם, כדי שהם יוכלו לאמץ את הזיות המינות מנת-חלקם ולהעריץ את גדוליהם.
ולא רק שאין במדרש ריח של ראיה להפיכת תורת-אלהים לקורדום חוצבים, אלא שעולה ממנו ההשקפה ההפוכה: המוטיב שחוזר על עצמו שוב-ושוב במדרש הוא מוטיב הזקנה, דהיינו רק לאחר שהאדם מגיע לגיל זקנה ושיבה עליו להקדיש את עצמו להדרכת העדה (לשם שמים כמובן), אך טרם שהגיע לגיל זקנה ושיבה, עליו לעמול לפרנסתו ולעסוק בתורה ככל יכולתו.
***
בהמשך "דברי ההסבר" להצעת חוק יסוד "לימוד התורה", נאמר כך:
"גם בעיתות משבר וחורבן, לימוד התורה היה המפלט והמקלט של האומה. עם חורבן הבית השני ביקש רבן יוחנן בן זכאי מהקיסר 'תן לי יבנה וחכמיה' (גיטין נו ע"ב), שכן המשך לימוד התורה היה הערובה לקיומו של העם".
ובכן, מה ריב"ז ביקש מהקיסר? שייתן לו תקציבים? שייתן לו פטורים ממסים? שייתן לו טובות הנאה? שייתן לו הטבות כלכליות? שייתן לו הנחות ברכישות דירות? מהי השּׁוֹטוּת הזאת?! והלא ריב"ז ביקש מהקיסר שלא יחריב את יבנה וישאיר שמה קבוצת חכמים שתלמד תורת אמת – ואין צורך לומר שאותם החכמים היו פועלים ובעלי מקצוע שהיו מכלכלים את עצמם, כי אחד היסודות הגדולים ביותר שהנחו אותנו אליהם חכמי המשנה והתלמוד הוא שלא להפוך את התורה לעטרה להתגדל בה ולקורדום לחפור בה, וכבר הרחבתי בזה במאמר על הלל.
ומה המינים דורשים ותובעים בעזות פנים בימינו? הם תובעים להתבטל ממלאכה ופרנסה, הם תובעים שלא לתרום לתשלומי מסי המדינה, הם תובעים שיממנו אותם במשכורות, הם תובעים שיזרימו להם טובות הנאה והקלות כלכליות בתחומים רבים ומגוונים, והחמור מכל: הם תובעים שיפטרו אותם מהשתתפות בצבא-ההגנה-לישראל שהוא כאמור השער והמבוא למילוי ייעודנו ולכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש. קצרו של דבר, המינים האדומיים תובעים ללמוד את תורת מינותם האירופית הפרו-נוצרית, ובתמורה לכך לקבל תקציבים ופטורים וטובות הנאה, והם לא מסתפקים בזה, אנשי השחץ הללו גם תובעים שלא להודות למדינת-ישראל ושלא להכיר טובה לעם העובד שמפרנס אותם, ואף תובעים שהמדינה תכיר בעליונותם וברוממותם המדומה, כאילו עם-ישראל מחויב לממנם ואף להעריצם בעת ובעונה אחת.
וזו עדות נוספת למינותם, כי מי שעושק את הציבור וגם מתגאה על הנעשקים, יכול להיות רק מין ארור וגמור, אשר כל מידותיו הושחתו לחלוטין, והוא אינו רואה מאומה, רק את תאוותיו.
אגב, גם טענתם ש"לימוד התורה הוא הערובה לקיומו של העם", הינה שקר וכזב, כי לא לימוד התורה הוא הערובה לקיומו של העם, אין שום ערך ללימוד התורה, ואפילו לא תורת אמת, אם לא מקיימים את מצוותיה והראשונה והחשובה שבהן היא השאיפה למילוי ייעודנו בארץ-ישראל – לימוד התורה חשוב אך ורק כאשר הוא מוביל לעשייה חיובית ולקידוש שם שמים.
ברם, אם מעוותים את לימוד התורה וגורמים לכך שהוא יוביל לשיקוצים ולתועבות, הקב"ה יכה אותנו במכות קשות ונאמנות, וכפי שאירע פעמים רבות במהלך ההיסטוריה של עמֵּנו. ובפרק האחרון אביא כמה מתוכחות הנביאים לכומרי הדת אשר הפכו את דתנו לקורדום.
***
בהמשך "דברי ההסבר" להצעת חוק יסוד "לימוד התורה", נאמר כך:
"לאחר חורבן יהדות אירופה, הריסת מוסדות התורה החשובים שבה והריגת מאות אלפי תלמידי חכמים בשואה, לקחה על עצמה מדינת ישראל, כמשימה לאומית, לקומם מאפר את ערך לימוד התורה ולהרבות את לומדיה. מדינת ישראל, כמדינת היהודים, צריכה לעשות הכל לשמור על האוצר הלאומי עתיק היומין זה. על המדינה ומוסדותיה לעשות הכל שח"ו לא תשכח תורה מישראל. כמאמר רשב"י: 'ח"ו שתשתכח תורה מישראל' (שבת קלח ע"ב)".
ובכן, מדוע המינים לא שואלים את עצמם מדוע הקב"ה השחית אותם בשואה?! וכי הקב"ה הוא אל שפועל עוול? וכי הוא לא שופט אמת ודיין צדק? והלא כבר הורונו כתבי הקודש:
"הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דב' לב, ד).
"אֲנִי יְיָ חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו"; "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (יר' יז, י; לב, יט). "לָכֵן אַנֲשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל, כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ, אַף אָמְנָם אֵל לֹא יַרְשִׁיעַ וְשַׁדַּי לֹא יְעַוֵּת מִשְׁפָּט" (איוב לד, י–יב).
ויתרה מזאת, במאמר: "חשבון נפש נוקב בעקבות השואה – מדוע באה אלינו הצרה הזאת?", הוּכח שהקב"ה היכה בשואה דווקא את מעוזי המינים הפרו-נוצריים, והנה כמה פְּסקות מתוך פרק ה במאמר, שכותרתו: "האם השואה התרחשה בגלל הרפורמים והמתבוללים?".
דומני שרוב גדולי האסלה החרדים הפרו-נוצריים טוענים שהשואה התרחשה בגלל הרפורמים והמתבוללים. ברם, העובדות אינן תואמות את טענתם. רוב הרפורמים והמתבוללים בתקופת השואה חיו בארה"ב ובבריטניה שלא נכבשו על-ידי הנאצים; וכן בגרמניה ובצרפת, ואף-על-פי-כן, רק אחוזים קטנים-יחסית של הקהילות היהודיות הללו נרצחו בשואה: בגרמניה נרצחו כ-24% מסך יהודי גרמניה שהם כ-137,000 יהודים מתוך 566,000 יהודים. בצרפת נרצחו עוד פחות מכך: כ-22% מסך יהודי צרפת שהם כ-77,320 יהודים מתוך 350,000 יהודים.
לעומת זאת, בפולין, ערשׂ תרבות המינות של ה"יידישקייט" החרדית האשכנזית, נרצחו כ-91% מסך יהודי פולין! כשלושה מיליון מתוך 3,300,0000 יהודים שחיו שם ערב מלחמת-העולם השנייה. זאת ועוד, רוב מוראות השואה המזעזעים התרחשו בפולין, כל מחנות הריכוז וההשמדה נבנו שם, רוב הגטאות והגדולים שבהם היו בפולין, כך שאפשר לומר שיהודי פולין וליטא סבלו את הסבל הקשה הארוך והמתמשך ביותר מכל שאר יהודי אירופה.
האם כל מוראות השואה התרחשו לחינם? האם הנתונים שראינו לעיל אינם זועקים מתוך הסטטיסטיקה עד לב השמים? האין הקב"ה פועל בעולם כדי שנתבונן ונפיק לקחים? ולי אין ספק שיהדות אשכנז, אשר כֹּה מרוממת ומגפּפת ומתרפקת על תרבות המינות של ה"יידישקייט", צריכה לערוך חשבון נפש עמוק וחודר על כל דרכיה, שיטותיה ואורחותיה. שהרי הקב"ה שופט צדק, וכל מעשיו בצדק מדוקדק כחוט השׂערה, והתורה עצמה העידה על-כך במפורש: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא".
[ובהמשך בפרק ז הוספתי את הדברים הבאים:]
מה היה קורה אילו לא הייתה מתרחשת השואה הנוראה? כאמור, המינים וצאצאיהם העדיפו את הגלות הארורה על-פני העלייה לארץ-ישראל, ואף ראו בעלייה לארץ-ישראל עבירה חמורה. קרוב לוודאי אפוא, שאלמלא התרגשו מוראות השואה במלוא עוזם, לא היינו זוכים לתקומתה של ארץ-ישראל, ועדיין היו יהודים עטויי שחורים מזמרים בכלייזמרים, מקפצים הלומים בחוצות פולין ובנותיה, ושרים בשפת היידיש הטמאה על יופי הגלות ואהבתה: "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ" (יש' ה, יב). ריחוקם מדרך האמת ושיבוש ההשקפות המחליא והאלילי שאחז בהם, גרם לרבים מהם לשנוא את ארץ-ישראל ולתעב את העלייה לארץ-הקודש – ושנאה קשה זו חתמה את גזר דינם לכליה.
"אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה? אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַייָ הִסְגִּירָם" (דב' לב, ל).
"הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ, כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר, חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב" (יר' ה, ג).
***
בהמשך "דברי ההסבר" להצעת חוק יסוד "לימוד התורה", נאמר כך:
"על המדינה ומוסדותיה לעשות הכל שח"ו לא תשכח תורה מישראל. כמאמר רשב"י: 'ח"ו שתשתכח תורה מישראל' (שבת קלח ע"ב)".
ובכן, המינים כהרגלם מתעתעים גם בדברים הללו, שהרי אין שום חשש שתשתכח תורה מישראל, שהרי איך אפשר להכחיש את דברי תורת משה: "וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (דב' לא, כא). וגם ריב"ז לא חשש שתשתכח תורה מישראל, אלא, הואיל והקיסר העניק לו בקשה, הוא ראה לנכון לבקש שהקיסר לא ישחית את יבנה וחכמיה (ואף היו מחכמי התלמוד שביקרו אותו על-כך שביקש דווקא את הבקשה הזו), אך ברור שגם ללא בקשתו לא הייתה משתכחת תורה מישראל.
בנוסף לתעתועיהם, המינים גם מזייפים את דברי בר-יוחי, שהרי המעיין בדבריו במסכת שבת שם יגלה, שהוא כפר בטענה שהתורה עלולה להשתכח מישראל! והנה דבריו שם לפניכם:
"תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר: 'כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ' [דב' לא, כא]. אלא, מה אני מקיים 'יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר יְיָ וְלֹא יִמְצָאוּ'? [עמ' ח, יב] – [איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר, איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר – ולא ימצאו דבר ברור (גרסת הילקו"ש עקב, תתעג)] שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד".
ומי שגורם להשחתתה ולהכחדתה כמעט כליל של תורת האמת והצדק, ואף מתעתע שדת האמת והשקפות האמת הינן כפירה ואפיקורוסות – הם המינים האירופים הארורים, הם אלה אשר גורמים לכך "שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד", הם אלה אשר גורמים לעם-ישראל להיות נבוך בדרכיו, ולתעות אחרי האלילים והאטִּים האובות והידעונים.
צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי רֹעֵיהֶם הִתְעוּם הָרִים שׁוֹבְבוּם מֵהַר אֶל גִּבְעָה הָלָכוּ שָׁכְחוּ רִבְצָם" (יר' נ).
"וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה" (דה"ב טו, ג).
***
בהמשך "דברי ההסבר" להצעת חוק יסוד "לימוד התורה", נאמר כך:
"מאז ומעולם היו ברורים ערכם וחשיבותם של לימוד התורה ולומדי התורה. מוצע לעגן כראוי בחוק-יסוד את החשיבות הרבה והערך הגדול שרואה המדינה בלימוד תורה, ואת רצונה לעודד לימוד תורה. כמו כן, מוצע כי חוק-היסוד יקבע שאלו שיקבלו על עצמם להתמסר ללימוד התורה, לתקופה משמעותית [כמה זמן?], ייחשבו כמי שמשרתים, שירות משמעותי, את מדינת ישראל והעם היהודי, וכי תהיה לכך השלכה על זכויותיהם וחובותיהם [...] לאור מרכזיותו של ערך לימוד התורה וחשיבותו כשירות לעם היהודי – מי שמבקש להקדיש עצמו ללימוד תורה לתקופה ממושכת יקבל הכרה מלאה בכך לעניין זכויותיו וחובותיו".
והמינים חותמים בדברי תעתועים, שהרי מי יכפור בכך שלימוד התורה הוא בעל ערך? ושוב הם תובעים שלימוד תורת המינות העקושה שבידם יושווה למצוה הנעלה של שמירה והגנה על ארץ-ישראל, שהיא כאמור השער והמבוא למילוי ייעודנו ולכינון בית חיינו ותפארתנו. ושוב הם מתעתעים שלימוד תורת המינות שבידם הוא "שירות לעם היהודי" כאילו חובה על עם-ישראל לממן את כל שיקוציהם וטומאותיהם ומעלליהם, וגם לכרוע אפיים ארץ, ללחך את עפר רגליהם, ולהוקיר ולרומם ולהעריץ אותם, כאילו לפטמם הוא מצוה אלהית נשגבה, וכאילו כל קיומנו כאן בארץ-ישראל הוא בזכות מלמולי המינות המהובלים שנפלטים מפיהם הטמא.
ועליהם אמרו חז"ל ורבנו בהלכות סנהדרין (יא, ו):
"האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר: 'לְמַעַן יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים [וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ' (דב' יג, יח)]".
סוף דבר
ראו נא את דבריו הקשים של הנביא ישעיה ע"ה על נביאי השקר וראשי העם:
"צֹפָיו [=מנהיגי הדת, הכומרים הארורים המתעים את העם אחרי ההבל] עִוְרִים כֻּלָּם, לֹא יָדָעוּ [את ה'], כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ, הֹזִים שֹׁכְבִים אֹהֲבֵי לָנוּם. וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, וְהֵמָּה רֹעִים [והם אנשי השם מנהיגי העם ובעלי השׂררה, ויחד-עם-זאת] לֹא יָדְעוּ הָבִין [אינם מכירים בדרך האמת], כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ" (יש' נו, י–יא). ושם תרגם יונתן ע"ה: "וְכַלְבַּיָא תַּקִיפֵי נַפְשָׁן לָא יָדְעִין לְמִסְבַּע, וְאִנּוּן מַבְאֲשִׁין לָא יָדְעִין לְאִסְתַּכָּלָא, כֻּלְּהוֹן גְּבַר לָקֳבֵיל אוֹרְחֵיהּ גְּלוֹ, גְּבַר לְמִיבַּז מָמוֹנֵיהּ דְּיִשְׂרָאֵל". וראוי לעצור רגע ולהרהר בדבריו של הנביא ישעיה ע"ה, אשר מכנה את ראשי העם "כלבים אילמים" ו"כלבים עזי נפש"!
וראו נא גם את דבריו של מיכה הנביא (ג, ט–יא):
"שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ, בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה [ושם תרגם יונתן: 'דְּבָנַן בָּתֵּיהוֹן בְּצִיוֹן בְּדַם אֲשִׁיד וִירוּשְׁלֶם בְּנִכלִין', דהיינו, הבונים את בתיהם המפוארים בכספי העניים והעשוקים], רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל יְיָ יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה, לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר".
מיכה משווה בין הכוהנים שפוסקים דינים בכסף לנביאי השקר הקוסמים בכסף. ועל בני עלי שהפכו תורת אלהים לקורדום אומר הנביא: "וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל לֹא יָדְעוּ אֶת יְיָ [...] וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי יְיָ כִּי נִאֲצוּ [...] כִּי חָפֵץ יְיָ לַהֲמִיתָם" (ש"א פרק ב).
"כִּי מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע מִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר" (יר' ח, י).
"כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי", "כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ קֹדֶשׁ חָמְסוּ תּוֹרָה" (יח' כב, כו; צפ' ג, ד).
"וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה [מלעיטים את העם בתורת מינות פרו-נוצרית ארורה, ארורים יהיו!]" (מלאכי ב, ח–ט).
"מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד? נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי [ריבוים והצלחתם אינם מעידים על יושרם וטוהר מעשיהם] קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם. וְאַתָּה יְיָ יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה".
בתמונת שער הרשומה: סלקציה באושוויץ 2, יוני 1944.
留言