הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעיני הרמב"ם – חלק ג

בשני חלקי המאמר הראשונים למדנו על מקור השנאה שיוקדת בקרב רשעי הגויים כלפי עם-ישראל. לדעת הרמב"ם, מקורה של שנאה זו הוא ברגש קנאה עז שרוחש וגועש בקרבם, וזאת בשל הרוממות והייחודיות שעם-ישראל זכה לה בקיום התורה ומצוותיה. וכך כותב הרמב"ם באיגרתו המפורסמת ליהודי-תימן (עמ' יט):


"וכאשר [הקב"ה] ייחדנו [=עשׂאנו לייחודיים ומיוחדים] במצוותיו וחֻקּוֹתיו [=בכך שנתן לנו חוקים ומשפטים צדיקים], ונגלתה רוממותנו על כל השאר [=על כל שאר הגויים] במשפטיו ותורותיו, כְּאָמְרוֹ יתעלה בספרו [...] 'וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם' [דב' ד, ח], שׂנאו אותנו כל העמים על כך בקנאתם ותעייתם".


כאמור, הרמב"ם מונה באגרת-תימן שלוש דרכים מרכזיות שבהן נקטו הגויים כדי להרע לנו ולכלותנו במהלך ההיסטוריה. בדרך השלישית שבה ניסו לכלות את עם-ישראל, ניסו לשלב בין שתי השיטות הראשונות, כלומר, המשיכו לנסות לכלותנו בכוח החרב ויחד עם זאת ניסו לבטל את תורתנו ולעקור בזאת את מהות קיומנו.


הרמב"ם מצביע על שתי דמויות מרכזיות שהגו-הזו דתות חדשות ופעלו בדרך הזו לבטל את תורתנו, והם ישו ומוחמד. ישו ומוחמד טענו שקיבלו נבואה מאת ה' ושבה נמסרה להם תורה חדשה. בהקמת דת חדשה, ביקשו נביאי השקר להחדיר ספק ולגרום למבוכה בקרב עם-ישראל, שהרי שתי הדתות טוענות שהן מאת ה', בשתיהן יש קריאה לעבודת ה', ושתיהן מציעות מכלול של ציוויים ואזהרות. בעקבות הזהות לכאורה במרכיבי הדת, עלול להיכנס הספק בלבבות ותתעורר השאלה במחשבות: איזו היא דת האמת?


א. הנצרוּת בעיני הרמב"ם


בעיני הרמב"ם, הנצרות הייתה הראשונה אשר ניסתה לכלות את עם-ישראל בשילוב שתי הדרכים: דרך ההוכחות והוויכוחים לביטול התורה ולהכרתתו הרוחנית של עם-ישראל, ודרך החרב להשמדתו של עם-ישראל. בתחילה, ישו וממשיכי דרכו ניסו לבטל את התורה בדרך ההוכחות והוויכוחים בלבד, וּבִרבוֹת השנים, המאמינים שנהו בעקבותיו שילבו את שתי הדרכים: ביטול תורת משה באמצעות אימוץ התורה החדשה שהגה ישו, והשמדת עם-ישראל באינספור פרעות, עינויים ומסעות שמד שכּוּונו כנגד היהודים חסרי האונים.


וכֹה דברי הרמב"ם באיגרתו (כא–כב):


"והראשון שהזיד בעצה זו ישוע הנוצרי שחיק עצמות [ביטוי חריף של גנאי כמו "שם רשעים ירקב"] והוא מישראל [...] וְנִתְרָאָה [=הראה את עצמו] כאילו הוא נשלח מאת ה' לבאר קושיות שבתורה, ושהוא המשיח שהובטח בו על-ידי כל נביא [=המשיח שהנביאים מתנבאים שיבוא לעתיד-לבוא], ואז באר את התורה באור המוביל לביטול כל התורה, ואי עשיית כל מצוותיה, ולעבור על כל אזהרותיה כפי כוונתו ומטרתו. והרגישו חכמים זיכרונם לברכה את מטרתו בטרם יתחזק פרסומו באומה, ועשו בו כפי שהיה ראוי לו".


אין ספק לדעתי, כי האיבה העזה שרחשה בקרב רוב הנוצרים כלפי העם היהודי, היא זו שהכשירה את הלבבות לאלפי הפרעות והעינויים האכזריים שהיו מנת חלקם של היהודים באירופה במהלך אלפיים שנות גלות, וששׂיאם היה בשואה הנוראה שפקדה את עמנו. ואף שאיני שוכח את חסידי-אומות-העולם שהסתירו תינוקות יהודים במנזרים השונים וכיו"ב, עדיין הכנסייה הייתה אחראית במהלך ההיסטוריה לפרעות רבות ביהודים, וגם בשנות השואה שיתפה פעולה עם הנאצים במעשים ובשתיקה.


לאחר השואה הנוראה ומלחמת העולם השנייה, ביטויי השנאה של העולם הנוצרי כלפי העם היהודי התחלפו מרדיפות ועינויים אכזריים, לרדיפות על רקע מדיני ופוליטי. נראה לי, שמראות ומוראות מלחמת-העולם השנייה עדיין הוממות אותם ומרצדוֹת כנגד פניהם, ומהוות תזכורת כואבת לתוצאות צימאון הדם הרצחני וניסיון השמדת היהודים. וייתכן שזו הסיבה שכיום הם אינם מעזים להטיף בראש חוצות להשמדתנו, אף שבסתר לבם רבים מהם מייחלים לכך, ברם, בדרכם הצבועה והמתחסדת רבים מהם שמחים ושׂשׂים לשתף פעולה עם אויבינו העזים ביותר וּלְיַדוֹת בנו כל אבן שנקרֵית בדרכם.


מעניין כיצד ינהגו עתה גויי אירופה כשהטרור האסלאמי מתדפק על דלתם ומאיים על תרבותם? האם יחזרו לשיטות הגירוש והרצח שנהגו בהן כלפי היהודים? או שמא ביחסם הנפשע והאיום כלפי היהודים איבדו את ההצדקה ההיסטורית מלנהוג כפי שורת-הדין וביד קשה כלפי האסלאם הקיצוני? ולא ניתן להתעלם מתזמון הפיגועים הקשים בפריז (נובמבר 2015 שבהם נרצחו 130 בני-אדם, ועוד 350 נפצעו), שהתרחשו באותו השבוע שבו הוחרמו מוצרי ישראל מההתנחלויות ומרמת-הגולן, "בצעד טכני ולא פוליטי" כלשון נציגי האו"ם, ודווקא באותו השבוע חלה בהם מכת הפיגועים המזעזעת הזו ברחובות פריז. ומי יודע, אולי אכזריותם כלפי היהודים היא זו שהביאה זאת עליהם, בבחינת מי שמתאכזר לרחמנים (=היהודים) סופו שמרחם על אכזרים (=המוסלמים הקיצונים) ונפגע מהם.


ב. האסלאם בעיני הרמב"ם


הרמב"ם מציין דת נוספת שביקשה לכלות את דת האמת בשילוב כוח החרב לצד ניסיונות ביטול התורה בהוכחות ובוויכוחים, וכֹה דבריו: "ואחר-כך עמד אחריו משוגע [=כינוי ידוע למוחמד מייסד דת האסלאם] שהלך בדרכו, לפי שהוא פִּלֵּס לו את הדרך [=כלומר ישוע פִּלֵּס את הדרך למוחמד], והוסיף על-כך מטרה אחרת והיא בקשת השליטה וְשֶׁיִּשָּׁמְעוּ לו [=כלומר הרצון לשליטה וכפיית עריצות], ואז חידש מה שכבר ידוע [=דת האסלאם]".


במהלך ההיסטוריה של עם-ישראל בגלות, היהודים בארצות האסלאם ככלל, סבלו פחות רדיפות ופוגרומים מאשר אחיהם בארצות אירופה. אמנם, היהודים הושפלו ודוכּאו עד-עפר, אך האסלאם בדרך-כלל לא ביקש להשמיד את היהודים, אלא להשפילם ולדכּאם בלבד. ברם, עם תקומתו המחודשת של עם-ישראל בארץ-ישראל החלו גורמים אסלאמיים קיצונים רבים לראות ברצח יהודים מטרה מן המעלה הראשונה.


האסלאם בכלל, והערבים שמתגוררים בארצנו בפרט, רואים בתקומתו המדינית של עם-ישראל את גדול אסונותיהם בכל הזמנים. לצערי הרב, קנאתם ושנאתם העזה כלפינו מעבירה אותם על דעתם ומונעת מהם לחשוב בהגיון ובתבונה. אם רק ישלימו עם קיומנו כאן בארץ-ישראל, יבינו שעם-ישראל הוא השער בפניהם לקדמה ולשגשוג. עם-ישראל, על שלל פיתוחיו פורצי הדרך והתקדמותו הטכנולוגית המזהירה, הוא השער בפני עמי האזור לממש את תשוקתם העזה להרים את קרנה של האומה המוסלמית החשוכה.


שיתוף פעולה בינינו לבין המוסלמים היה עשוי להניב פריחה כלכלית אדירה לאזור כולו ולכל מדינות ערב אפילו הרחוקות, ולרומם אותן ממציאות נחשלת, עלובה ושפלה על-פי-רוב, למציאות של הצלחה מפוארת וגדוּלה מדינית שהם כֹּה עורגים לה, ובמיוחד בראותם בעיניים כָּלוֹת את התפתחות ושגשוג המדינות המערביות שנואות נפשם. ברם, כל עוד המוסלמים ממשיכים להזין את אש שנאתם בהסתה מרושעת כנגד עם-ישראל, הם ימשיכו להתדרדר מטה-מטה ולהיות אומה עלובה, נחשלת ומושפלת מִרְמָס לַכֹּל.


וכל עוד הם ממשיכים בדרכם הנלוזה חסרת ההיגיון, עלינו לנהוג בהם מצד אחד ביד ברזל אך מצד שני באופן שמותאם לרמתו הרוחנית של עם-ישראל. כלומר, ככל שנתרומם מבחינה רוחנית תתחזק עוצמתנו ויוּכשרוּ התנאים המדיניים והפוליטיים להשיב לאויבינו מנה אחת אפיים על רשעותם ואכזריותם כלפינו; וככל שנתדרדר מטה במדרון הסכלות והתאוות כך אויבינו ירימו ראש ויקשה עלינו מאד להשיב להם כגמולם.


"כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת" (יר' ט, כ).

"יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (תה' כט, יא).


ג. נצחיותו של עם ישראל


בפרקים הקודמים למדנו על הדתות השונות שקמו וניסו לחקות את דת האמת. עוד למדנו על מטרתן הנסתרת של אותן הדתות והיא ביטול תורת משה והכחדת עם-ישראל. זאת למדנו מתוך האיגרת המפורסמת שכתב הרמב"ם ליהודי-תימן. בהמשך דבריו באיגרת זו, הרמב"ם מתאר את הצוררים השונים שקמו לעם-ישראל במשך הדורות ואת אחרית כולם.


ג.1. אחרית צוררי עם ישראל


הרמב"ם פותח בתיאור דברי דניאל שבהם נזכרה עלייתו של מוחמד ומנהיגים נוספים שרדפו את עם-ישראל. והמסקנה היא שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, ברם, שום אומה לא תצליח לכלות את עם-ישראל כליל ולמחותנו מעל פני האדמה, וכֹה דבריו (עמ' כד–כה):


"וגם כבר קדמה לנו ההערה מאת ה' יתעלה על ידי דניאל שזה עתיד להיות, ושבאחרית הימים יעמוד אדם ויופיע בדת הדומה לדת האמת [=דמיון חיצוני למתבונן השטחי בלבד, וכפי שתיארנו במאמרנו: "דת האמת לעומת דתות אחרות"], ויופיע בספר וחזון, וידבר גדולות, כלומר [שיטען] שניתן לו ספר [=הקוראן], ושה' אמר לו, ושהוא אמר לה', וכיוצא בזה מדבריו הרבים. אמר [דניאל] כאשר תיאר עמידת מלכות הערבים [...] והמשיל עמידת משוגע [=כינוי מפורסם למוחמד] [...] לקרן שצמח וארך וגדל [...] אמר [=דניאל]: 'מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת בֵּינֵיהֵן, וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַהּ, וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא, וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן' [דנ' ז, ח].


התבונן חכמת המשל הזה וכמה נפלא הוא, אמר שהוא ראה את הקרן הקטנה העולה כאשר אָרְכָה והפילה שלש קרניים מלפניה והוא מתפלא על עוצם אורכה. והנה הקרן יש לו עיניים הדומים לעיני האדם ופה מדבר גדולות, כלומר שהוא יופיע בדת הדומה לדת האלהית ויטען את החזון והנבואה וירבה דברים, ובאר לנו דניאל שהוא יטען ביטול התורה הזו וְיִזּוֹם לשנותה, אמר: 'וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת' [שם, כה].


וביאר לו יתעלה, שהוא יתרומם שמו ישמידהו אחרי גדלותו ועוצם אורכו עם כל מי שנותר מקודמיו [=הכוונה לנוצרים], ושאֵלֶּה המתקוממים שלושתם, כלומר הכת המכריחה בחרב, והכת הטוענת את ההוכחות, והכת הדומה לדת [=שלוש הדרכים שבהן ניסו להשמיד את עם ישראל במהלך הדורות ונתבארו בחלקים הקודמים] – כולם יאבדו.


ואף-על-פי שייראה להם ניצחון באחד הזמנים ויתגברו בעת מסוים ארוך או קצר, הנה זה לא יתמיד ולא יתקיים. וכך הבטחתנו מאת ה' לעולם, שאין לך דור שלא יארעו בו שמד ועינויים, וה' מסלקם, אמר דוד [...] ברוח הקודש בלשון האומה, בתארו השתלטות העמים עליה מראשית היותה, ושהם עם זאת לא יוכלו לעולם להשמידה על-אף גודל הייסורין שֶׁיְּיַסְּרוּהָ בהם מן השמדות והגזרות, אמר: 'רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי גַּם לֹא יָכְלוּ לִי' [תה' קכט, ב]".


ג.2. "אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת" (דב' א, כא)


בדבריו האחרונים הרמב"ם מלמדנו, כי למרות שייראה במקצת הזמנים שאויבינו מתגברים עלינו ומנצחים אותנו, ניצחונם לא יתמיד וכוחם לא יעמוד להם לעולם. ומזכיר לי הדבר במקצת את נבואות הבלהה שמנסים להלעיט אותנו שהערבים עתידים לכלות אותנו מבחינה דמוגרפית, ולפיכך אנו מחויבים לחזון "שתי מדינות לשני עמים". איני מומחה צבאי או מדיני, ברם, לכל אלה יש תשובה היסטורית-תיאולוגית מוחצת, התבוננו נא בהיסטוריַת תקומתוֹ של עם-ישראל, האם מצבֵנו בְּקוֹם המדינה היה יותר יציב מבחינה ביטחונית או דמוגרפית? ואם הם היו עומדים אז, הם היו אומרים לדוד בן-גוריון שלא יכריז על הקמת מדינת ישראל? וגדולה מזו, ממתי ויתורים לארגוני טרור הביאו לתוצאות חיוביות?


לכן, אל חשש ואל פחד, שאו מרום עיניכם לבורא-עולם, וכפי שהורה לנו הנביא ישעיה (מ, כו): "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר". שאו מרום עיניכם והישענו על בורא-עולם, וכפי שהנהיג אותנו במשך אלפי שנים להתמדת קיומנו, ולאחרונה גם להקמת מדינה מפוארת ומשגשגת כנגד כל הסיכויים, כך ימשיך להיות עימנו ולרומם את מעמדנו ולייצב את מצבנו.


כאשר אנו נושאים את עינינו לאבינו שבשמים, כל ניסיון לְרַפּוֹת את ידינו ולהחליש את אחיזתנו בארץ-ישראל שניתנה לאבותינו, לנו ולבנינו, לא יִצְלָח וייכשל כשלון חרוץ. ולא לחינם הקב"ה השיב אותנו לארץ-ישראל לאחר אלפיים שנות גלות: יש לנו ייעוד שעלינו למלא, ובין אם נרצה או לא, עלינו לממש את ייעודינו ההיסטורי והרוחני כאן בארץ-ישראל. ברם, הדרך למילוי ייעודנו תלויה בנו, אם נבחר לשאת עינינו לבורא-עולם דרכנו תהא סלולה וישרה, אולם אם נסטה מדרך האמת דרכנו תהיה קשה ומפרכת, והבחירה בידינו.


ג.3. נצחיותו של עם ישראל


בהמשך דבריו באיגרת-תימן, הרמב"ם מוסיף ללמדנו כי הבטחת נצחיותו של עם-ישראל עומדת וקיימת עוד מימי האבות, עם-ישראל לעולם לא יחדל להתקיים, ואף עתיד להתגבר ולנצח את כל הקמים עליו לרעה, וכֹה דבריו (עמ' כו):


"וכבר הבטיח ה' יתעלה ליעקב אבינו כי בניו, אף-על-פי שיכניעום האומות וינצחום, הרי הם הקיימים אחריהם, התמידיים בלעדיהם, אמר יתעלה: 'וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ' וכו' [בר' כח, יד], כלומר כי-על-אף היותם מושפלים כעפר מִדְרָך לַכֹּל, סוף יגברו וינצחו. ועוד על דרך המשל: כמו שהעפר לסוף עולה על דורכו [=כאשר האדם נקבר] ונשאר בלעדיו [כך עם-ישראל יעלה על רודפיו ושונאיו]. וכבר באר ישעיה ע"ה והודיענו בשם ה', כי האומה הזו בזמן הגלות, כל מי שזמם לה מזימת כפיה ואונס יעלה הדבר בידו ויתאפשר לו, אך לסוף יושיענה ה' ויסיר ייסוריה וצערה, אמר: 'חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד, עֲלִי עֵילָם צוּרִי מָדַי – כָּל אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי' [כא, ב]".


ה' הודיע לישעיה הנביא שבזמן הגלות יתאפשר לקמים עלינו לרעה להוציא לפועל את זממם, ברם, בסוף הגלות יסיר ה' את ייסוריה ואת צערה של האומה. ואכן זכינו בדורנו לראות בהקמתה ובשגשוגה של מדינת ישראל, ובזכות זאת, פסקו ייסורי הגלות של עם-ישראל. ברם, אף שזכינו לגאולה מדינית עדיין לא זכינו לגאולה רוחנית, וכשזו תבוא, ייפסקו כל הייסורים והצער שאנו סובלים מאומות העולם בכלל ומשכנינו הערבים בפרט, אשר צוהלים ברחובות קריה על כל הרוג ופצוע מקרבנו. ואף כשנהרג מקרבם "שהיד" או "שהידה", הם שמחים וצוהלים מתוך סִכלות איומה ושנאת מוות יוקדת.


הרמב"ם מוסיף ומחזקנו שאומתנו לעולם לא תכלה ולעולם לא תִּכחד (עמ' כו):


"וכבר הבטיח לנו ה' יתעלה על ידי נביאיו שאנו לא נכלה ולא נִכָּחֵד ולא נֵעָדֵר מהיות אומה נעלה, וכשם שלא יתכן לתאר ביטול מציאותו יתעלה, כך לא יתכן להכחידנו ולכלותנו מן העולם, אמר: 'כִּי אֲנִי יְיָ לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם' [מלאכי ג, ו]. וכן בִּשְּׂרָנוּ והבטיחנו יתרומם שמו כי מן הנמנע לפניו יתעלה לשנוא את כללותנו [=שלא ימאס את כללות האומה אלא יְיַסְּרָם על מעשיהם וגזעם עומד לפניו לעולמים], ואף-על-פי שמרדנו בו והמרינו מצוותו, אמר: 'כֹּה אָמַר יְיָ אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה, גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם יְיָ' [יר' לא, לו]. וכן על הדבר עצמו קדמה ההודעה בתורה על ידי משה רבנו, אמר: 'וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם' [ויק' כו, מד]".


ד. נחיצות חשבון הנפש


אחד המסרים החשובים ביותר מייסורי עם-ישראל בכל הדורות הוא נחיצות חשבון הנפש. ייסורים הבאים על אדם פרטי וכל-שכן על אומה אינם באים לחינם, והאדם וכל-שכן האומה מחויבים לערוך חשבון נפש מדוקדק ולתקן את מעשיהם והתנהגותם. וכפי שכותב הרמב"ם בהמשך האיגרת בהקשר אחר (עמ' מו):


"אם אתם מריתם והבאתי עליכם מכות עונש על מעשיכם – אם תהיו בדעה כי חֲלוֹתָם בכם דבר שאירע במקרה ואין סִבָּתוֹ מפני שמריתם, הריני מוסיף לכם מאותו המקרה ואכפילהו, והוא אמרו בתוכחה [ויק' כו, כא–כד]: 'וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי [...] וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי' וכו'. וקרי הוא המקרה והאירוע, אמר: אם עשיתם עונשי אירוע שאירע במקרה הריני מוסיף עליכם מחומר אותו המקרה 'שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם' [שם]".


ה. הייסורים: כּוּר צֵירוּף הנפש


ונסיים בדברי הרמב"ם שליבו יוצא אל אֶחָיו בדברי חיזוק והפחת תקווה, ומזכיר לנו את תכלית הייסורים ואת הברית לדורי דורות שכרתנו עם ה' אלהינו בהר סיני (עמ' כז):


"ולכן הישענו אחינו על המקראות הללו אשר דבריהם אמת, ואל יבהלוכם תכיפות השמדות ותקיפות הידיים עלינו וחולשת דברתנו [=טיעונינו ותלונותינו אינם נשמעים בין האומות], לפי שכל זה ניסיון וזיקוק, כדי שלא יחזיק בדת ולא יישאר בו כי אם החסידים היראים מזרע יעקב, הזרע הטהור הנקי, אשר עליהם נאמר: 'וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר יְיָ קֹרֵא' [יו' ג, ה], הרי באר שהם אחדים, והם האנשים אשר עמדו אבותיהם על הר סיני ושמעו הדבור מפי הגבורה, והרימו ימינם לברית ה', והטילו על עצמם המשמעת והקבלה ואמרו נעשה ונשמע, ונתחייבו בכך עליהם ועל הבאים אחריהם, כמו שאמרו: 'לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם' [דב' כט, כח]".


"הַנִּסְתָּרֹת לַייָ אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (שם).

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!