הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעיני הרמב"ם – חלק ג

עודכן: 28 בינו׳ 2021

בשני חלקי המאמר הראשונים למדנו על מקור השנאה שיוקדת בקרב רשעי הגויים כלפי עם-ישראל. לדעת הרמב"ם, מקורה של שנאה זו הוא ברגש קנאה עז שרוחש וגועש בקרבם, וזאת בשל הרוממות והייחודיות שעם-ישראל זכה לה בקיום התורה ומצוותיה. וכך כותב הרמב"ם באיגרתו המפורסמת ליהודי-תימן (עמ' יט):


"וכאשר [הקב"ה] ייחדנו [=עשׂאנו לייחודיים ומיוחדים] במצוותיו וחֻקּוֹתיו [=בכך שנתן לנו חוקים ומשפטים צדיקים], ונגלתה רוממותנו על כל השאר [=על כל שאר הגויים] במשפטיו ותורותיו, כְּאָמְרוֹ יתעלה בספרו [...] 'וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם' [דב' ד, ח], שׂנאו אותנו כל העמים על כך בקנאתם ותעייתם".


כאמור, הרמב"ם מונה באגרת-תימן שלוש דרכים מרכזיות שבהן נקטו הגויים כדי להרע לנו ולכלותנו במהלך ההיסטוריה. בדרך השלישית שבה ניסו לכלות את עם-ישראל, ניסו לשלב בין שתי השיטות הראשונות, כלומר, המשיכו לנסות לכלותנו בכוח החרב ויחד עם זאת ניסו לבטל את תורתנו ולעקור בזאת את מהות קיומנו.


הרמב"ם מצביע על שתי דמויות מרכזיות שהגו-הזו דתות חדשות ופעלו בדרך הזו לבטל את תורתנו, והם ישו ומוחמד. ישו ומוחמד טענו שקיבלו נבואה מאת ה' ושבה נמסרה להם תורה חדשה. בהקמת דת חדשה, ביקשו נביאי השקר להחדיר ספק ולגרום למבוכה בקרב עם-ישראל, שהרי שתי הדתות טוענות שהן מאת ה', בשתיהן יש קריאה לעבודת ה', ושתיהן מציעות מכלול של ציוויים ואזהרות. בעקבות הזהות לכאורה במרכיבי הדת, עלול להיכנס הספק בלבבות ותתעורר השאלה במחשבות: איזו היא דת האמת?


א. הנצרוּת בעיני הרמב"ם


בעיני הרמב"ם, הנצרות הייתה הראשונה אשר ניסתה לכלות את עם-ישראל בשילוב שתי הדרכים: דרך ההוכחות והוויכוחים לביטול התורה ולהכרתתו הרוחנית של עם-ישראל, ודרך החרב להשמדתו של עם-ישראל. בתחילה, ישו וממשיכי דרכו ניסו לבטל את התורה בדרך ההוכחות והוויכוחים בלבד, וּבִרבוֹת השנים, המאמינים שנהו בעקבותיו שילבו את שתי הדרכים: ביטול תורת משה באמצעות אימוץ התורה החדשה שהגה ישו, והשמדת עם-ישראל באינספור פרעות, עינויים ומסעות שמד שכּוּונו כנגד היהודים חסרי האונים.


וכֹה דברי הרמב"ם באיגרתו (כא–כב):


"והראשון שהזיד בעצה זו ישוע הנוצרי שחיק עצמות [ביטוי חריף של גנאי כמו "שם רשעים ירקב"] והוא מישראל [...] וְנִתְרָאָה [=הראה את עצמו] כאילו הוא נשלח מאת ה' לבאר קושיות שבתורה, ושהוא המשיח שהובטח בו על-ידי כל נביא [=המשיח שהנביאים מתנבאים שיבוא לעתיד-לבוא], ואז באר את התורה באור המוביל לביטול כל התורה, ואי עשיית כל מצוותיה, ולעבור על כל אזהרותיה כפי כוונתו ומטרתו. והרגישו חכמים זיכרונם לברכה את מטרתו בטרם יתחזק פרסומו באומה, ועשו בו כפי שהיה ראוי לו".


אין ספק לדעתי, כי האיבה העזה שרחשה בקרב רוב הנוצרים כלפי העם היהודי, היא זו שהכשירה את הלבבות לאלפי הפרעות והעינויים האכזריים שהיו מנת חלקם של היהודים באירופה במהלך אלפיים שנות גלות, וששׂיאם היה בשואה הנוראה שפקדה את עמנו. ואף שאיני שוכח את חסידי-אומות-העולם שהסתירו תינוקות יהודים במנזרים השונים וכיו"ב, עדיין הכנסייה הייתה אחראית במהלך ההיסטוריה לפרעות רבות ביהודים, וגם בשנות השואה שיתפה פעולה עם הנאצים במעשים ובשתיקה.


לאחר השואה הנוראה ומלחמת העולם השנייה, ביטויי השנאה של העולם הנוצרי כלפי העם היהודי התחלפו מרדיפות ועינויים אכזריים, לרדיפות על רקע מדיני ופוליטי. נראה לי, שמראות ומוראות מלחמת-העולם השנייה עדיין הוממות אותם ומרצדוֹת כנגד פניהם, ומהוות תזכורת כואבת לתוצאות צימאון הדם הרצחני וניסיון השמדת היהודים. וייתכן שזו הסיבה שכיום הם אינם מעזים להטיף בראש חוצות להשמדתנו, אף שבסתר לבם רבים מהם מייחלים לכך, ברם, בדרכם הצבועה והמתחסדת רבים מהם שמחים ושׂשׂים לשתף פעולה עם אויבינו העזים ביותר וּלְיַדוֹת בנו כל אבן שנקרֵית בדרכם.


מעניין כיצד ינהגו עתה גויי אירופה כשהטרור האסלאמי מתדפק על דלתם ומאיים על תרבותם? האם יחזרו לשיטות הגירוש והרצח שנהגו בהן כלפי היהודים? או שמא ביחסם הנפשע והאיום כלפי היהודים איבדו את ההצדקה ההיסטורית מלנהוג כפי שורת-הדין וביד קשה כלפי האסלאם הקיצוני? ולא ניתן להתעלם מתזמון הפיגועים הקשים בפריז (נובמבר 2015 שבהם נרצחו 130 בני-אדם, ועוד 350 נפצעו), שהתרחשו באותו השבוע שבו הוחרמו מוצרי ישראל מההתנחלויות ומרמת-הגולן, "בצעד טכני ולא פוליטי" כלשון נציגי האו"ם, ודווקא באותו השבוע חלה בהם מכת הפיגועים המזעזעת הזו ברחובות פריז. ומי יודע, אולי אכזריותם כלפי היהודים היא זו שהביאה זאת עליהם, בבחינת מי שמתאכזר לרחמנים (=היהודים) סופו שמרחם על אכזרים (=המוסלמים הקיצונים) ונפגע מהם.


ב. האסלאם בעיני הרמב"ם


הרמב"ם מציין דת נוספת שביקשה לכלות את דת האמת בשילוב כוח החרב לצד ניסיונות ביטול התורה בהוכחות ובוויכוחים, וכֹה דבריו: "ואחר-כך עמד אחריו משוגע [=כינוי ידוע למוחמד מייסד דת האסלאם] שהלך בדרכו, לפי שהוא פִּלֵּס לו את הדרך [=כלומר ישוע פִּלֵּס את הדרך למוחמד], והוסיף על-כך מטרה אחרת והיא בקשת השליטה וְשֶׁיִּשָּׁמְעוּ לו [=כלומר הרצון לשליטה וכפיית עריצות], ואז חידש מה שכבר ידוע [=דת האסלאם]".


במהלך ההיסטוריה של עם-ישראל בגלות, היהודים בארצות האסלאם ככלל, סבלו פחות רדיפות ופוגרומים מאשר אחיהם בארצות אירופה. אמנם, היהודים הושפלו ודוכּאו עד-עפר, אך האסלאם בדרך-כלל לא ביקש להשמיד את היהודים, אלא להשפילם ולדכּאם בלבד. ברם, עם תקומתו המחודשת של עם-ישראל בארץ-ישראל החלו גורמים אסלאמיים קיצונים רבים לראות ברצח יהודים מטרה מן המעלה הראשונה.


האסלאם בכלל, והערבים שמתגוררים בארצנו בפרט, רואים בתקומתו המדינית של עם-ישראל את גדול אסונותיהם בכל הזמנים. לצערי הרב, קנאתם ושנאתם העזה כלפינו מעבירה אותם על דעתם ומונעת מהם לחשוב בהגיון ובתבונה. אם רק ישלימו עם קיומנו כאן בארץ-ישראל, יבינו שעם-ישראל הוא השער בפניהם לקדמה ולשגשוג. עם-ישראל, על שלל פיתוחיו פורצי הדרך והתקדמותו הטכנולוגית המזהירה, הוא השער בפני עמי האזור לממש את תשוקתם העזה להרים את קרנה של האומה המוסלמית החשוכה.


שיתוף פעולה בינינו לבין המוסלמים היה עשוי להניב פריחה כלכלית אדירה לאזור כולו ולכל מדינות ערב אפילו הרחוקות, ולרומם אותן ממציאות נחשלת, עלובה ושפלה על-פי-רוב, למציאות של הצלחה מפוארת וגדוּלה מדינית שהם כֹּה עורגים לה, ובמיוחד בראותם בעיניים כָּלוֹת את התפתחות ושגשוג המדינות המערביות שנואות נפשם. ברם, כל עוד המוסלמים ממשיכים להזין את אש שנאתם בהסתה מרושעת כנגד עם-ישראל, הם ימשיכו להתדרדר מטה-מטה ולהיות אומה עלובה, נחשלת ומושפלת מִרְמָס לַכֹּל.


וכל עוד הם ממשיכים בדרכם הנלוזה חסרת ההיגיון, עלינו לנהוג בהם מצד אחד ביד ברזל אך מצד שני באופן שמותאם לרמתו הרוחנית של עם-ישראל. כלומר, ככל שנתרומם מבחינה רוחנית תתחזק עוצמתנו ויוּכשרוּ התנאים המדיניים והפוליטיים להשיב לאויבינו מנה אחת אפיים על רשעותם ואכזריותם כלפינו; וככל שנתדרדר מטה במדרון הסכלות והתאוות כך אויבינו ירימו ראש ויקשה עלינו מאד להשיב להם כגמולם.


"כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת" (יר' ט, כ).

"יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (תה' כט, יא).


ג. נצחיותו של עם ישראל


בפרקים הקודמים למדנו על הדתות השונות שקמו וניסו לחקות את דת האמת. עוד למדנו על מטרתן הנסתרת של אותן הדתות והיא ביטול תורת משה והכחדת עם-ישראל. זאת למדנו מתוך האיגרת המפורסמת שכתב הרמב"ם ליהודי-תימן. בהמשך ד