הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעיני הרמב"ם – חלק ב

עודכן: 28 בינו׳ 2021

בחלקו הראשון של מאמר זה, למדנו מהו מקור השנאה שיוקדת בקרב רשעי הגויים כלפי עם-ישראל, שנאה אשר מתעוררת ויוקדת שורפת ומכלה בעיקר כאשר עם-ישראל מפנה עורף לדרך האמת ובוחר לעבוד אלהים אחרים. לדעת הרמב"ם, מקורה של שנאה זו הוא ברגש קנאה עז שרוחש וגועש בקרבם בשל הרוממות והייחודיות שעם-ישראל זכה לה בקיום התורה ומצוותיה; וכאשר עם-ישראל בוגד בייעודו ובייחודו, סרה ממנו השגחת ה' ורשעי הגויים מצליחים לטכס עצה ולמצוא דרכים להרע לנו ולטבוח בנו.


וכך כותב הרמב"ם באיגרתו המפורסמת ליהודי תימן (עמ' יט):


"וכאשר [הקב"ה] ייחדנו [=עשׂאנו לייחודיים ומיוחדים] במצוותיו וחֻקּוֹתיו [=בכך שנתן לנו חוקים ומשפטים צדיקים], ונגלתה רוממותנו על כל השאר [=על כל שאר הגויים] במשפטיו ותורותיו, כְּאָמְרוֹ יתעלה בספרו: [...] 'וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם' [דב' ד, ח], שׂנאו אותנו כל העמים על כך בקנאתם ותעייתם".


ומָרי מוסיף ומסביר שם:


"כלומר, שגורמי שנאתם הייתה תחילתה קנאה ברוממות שהנחילה לנו התורה, שהפכה לרגש נחיתות והתפתחה לשנאה, ואלמלי תעייתם היו גם הם קולטים משלנו משהו ומשפרים את דמותם הרוחנית".


כלומר, הגורם המרכזי לרדיפות היהודים בכל הדורות הוא קנאתם ברוממות שהנחילה לנו התורה בקיום חוקיה ומשפטיה הצדיקים. קנאתם, שמקורה בתעייתם ורשעותם, הפכה לרגש נחיתות קשה מאד, אשר התפתח במשך הזמן לשנאה יוקדת שמעוורת את עיניהם ומעוררת אותם להרע לנו בכל דרך אפשרית. הרמב"ם מונה ב"אגרת תימן" שלוש דרכים מרכזיות שבהן נקטו הגויים כדי להרע לנו ולכלותנו במהלך ההיסטוריה, ולהעניש אותנו על שבחרנו לסור מהדרך הישרה: "הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי" (יש' י, ה).


א. הדרך הראשונה


הראשונים אשר ניסו לכלותנו פעלו באמצעות כוח החרב בלבד, וכך כותב הרמב"ם שם:


"ולא היה דור מאז ועד עתה, אלא, כל מלך אַלָּם או עִקֵּש או עָרִיץ וְעַז, עושה מטרתו הראשונה והחשוב שבענייניו לסתור תורתנו ולבטל דתנו בהכרח ובאונס בחרב, כגון עמלק וסיסרא וסנחריב ונבוכדנצר וטיטוס ואדריאנוס וזולתם מכל הדומים להם. זהו הסוג האחד משני הסוגים הזוממים לנצח את הרצון האלהי".


ב. הדרך השנייה


רבנו ממשיך ומבאר באיגרת תימן שם:


"אבל הסוג השני הם פקחי העמים וחכמיהם, כגון הסורים והפרסים והיוונים, כי גם אלה זוממין לסתור תורתנו ולבטלה בהוכחות שמטעים בהן ובוויכוחים שהם מחברים, וזוממין לבטל את התורה ולמחות עקבותיה בחיבוריהם, כמו שזוממין הָאַלָּמִין [=האלימים או הבריונים] בחרבם".


כלומר, הדרך השנייה בה ניסו לפעול כדי לכלות את עם-ישראל