הסיבות למניעת התחלת הלימוד במדעי האלהות – חלק ב

במורה (א, לד), רבנו מפרט בהרחבה את חמש הסיבות אשר בגללן יש להרחיק את לימוד מדעי האלהות מרוב בני האדם, וכך אומר רבנו בראש הפרק: "הסיבות המונעות את פתיחת הלימודים בענייני האלהות ו[המונעות] להעיר על מה שצריך להעיר עליו ולהגיש את זה להמון חמש סיבות" וכו'. ברם, לא רק מן ההמון יש להרחיק את לימוד מדעי האלהות, גם מן התלמידים בראשית דרכם המחשבתית, טרם שהכשירו את עצמם במידות ובמדעים.


וכֹה דברי רבנו בסוף הפרק:


"הנה, על-פי כל הסיבות הללו נעשו כל הדברים הללו [=מדעי האלהות] מתאימים ליחידים נבחרים מאד, לא להמון. ולפיכך מעלימים אותם מן המתחיל ומונעים מלהתעסק בהם, כמו שמונעים את הנער הקטן מלאכול את מיני המזון הגסים ומלהרים את הדברים הכבדים".


וראוי להוסיף ולהזכיר כאן את דברי רבנו בפירושו למשנה (חגיגה ב, א):


"ושמע ממני אני, מה שנתברר לי לפי דעתי ממה שעיינתי בו מדברי חכמים [...] וכוונתם ב'מעשה מרכבה' המדע האלהי, והוא הדיבור על כללות המציאות, ועל מציאות הבורא, ודעתו, ותאריו, וחיוב הנמצאים ממנו, והמלאכים, והנפש, והשכל הדבק באדם, ומה שאחרי המוות. ומחמת חשיבות [...] [המדע האלהי, הזהירוּ מללמדוֹ] כשאר המדעים הלימודיים".


ולאחר שחזרנו על דברי ההקדמה הקצרים ואף הזכרנו בראשי פרקים מהם מדעי האלהות, נמשיך ונעיין בסיבה הרביעית והחמישית למניעת התחלת הלימוד במדעי האלהות.


הסיבה הרביעית


הסיבה הרביעית לחובת הרחקת רוב בני האדם מלימוד מדעי האלהות היא: ההכרח בשכלול המעלות המידותיות של האדם – כי ללא מידות נעלות האדם לעולם לא יצליח להבין את דברי האמת העמוקים והדקים. וכידוע, רוב בני האדם בעולם הינם בעלי-חיים הולכי על שתיים אשר אינם מסוגלים להבין סתרי תורה ואפילו את השקפות האמת מתקשים מאד להבין.


לדעת רבנו אפוא, המעלות המידותיות הינן מצעים הכרחיים להשגת המושכלות, כי אדם שמידת הכעס או התאווה לדוגמה השתרשו בקרבו, לא יוכל להבין מושכל, הוא יכלה את ימיו ויחריב את גופו ונפשו בזעם בלתי נשלט על הבלים והבלי-הבלים, ולעולם לא יצליח ליישב את דעתו ולהשקיט את המיית נפשו, כדי ללמוד אפילו את יסודות המדע והחכמה.


והוא הדין לאדם אשר נוהה אחר התאוות, כי כל תאווה מכל סוג שהוא מוציאה את האדם מן העולם, ואם אותו הולך על שתיים פרוץ בתאוות האכילה או הנשים או ברדיפת הבצע, כל ימיו ולילותיו יעברו במחשבות ובמזימות כיצד למלא את תאוותו שלא תדע שבעה. כמו כן, להיטותו אחר הבהמיות תתגבר מאד ככל שיחלפו ימיו, ושאיפת הנפש להשכיל ולהבין תלך ותדעך, ולפיכך אמרוּ חכמים שעמי הארצות הולכים ומשתבשים ככל שהם מזדקנים.


וכֹה דברי רבנו במורה (א, לד):


"והסיבה הרביעית ההכנות הטבעיות, והוא, כבר נתבאר ואף הוּכח, כי המעלות המידותיות הם מצעים למעלות ההגיוניות [המעלות המידותיות הן הבסיס ההכרחי להשגת המדעים החכמות והמושכלות וכל-שכן מדעי האלהות], ולא ייתכן שיושגו הגיוניות אמיתיות, כלומר מושכלות שלמות, כי אם לאדם בעל מידות מוכשרות מאד, אדם נוח ומיושב".


ועל אופני הכשרת המידות ועל תורת הנפש בכללותה ראו מאמריי: "שביל הזהב של הרמב"ם"; "תחלואי הנפש וריפוים". בהמשך דברי רבנו, הוא מוסיף ומלמד, שרבים מבני האדם לא תעזור להם כל ההכשרה שבעולם, הם לעולם לא ישכילו ולעולם לא יתרוממו למעלת הבנת מדעי האלהות, מפני שיש להם תכונה או ליקוי אורגני-גנטי שעמם נולדו.


וכֹה דברי רבנו בהמשך דבריו במורה (א, לד):


"ויש בני אדם רבים שיש בהם מתחילת הווייתם תכונה מזגית [=תכונת אופי] שאי-אפשר עמה להיות שלם כלל, כגון מי שהוא בטבע [גופו] חם-לבב מאד וחזק הרי אינו פלט מן הכעס ואפילו יכשיר את עצמו ככל האפשר. וכגון מי שמזג האשכים שלו חם ולח, [והאשכים] חזקי הבנייה, ואיברי הזרע מרבים להוליד זרע, הנה זה רחוק שיהיה פרוש ואפילו יכשיר את עצמו ככל האפשר. וכן תמצא בבני אדם אנשים בעלי פעלתנות וחירוף נפש ותנועותיהם פזיזות מאד בלתי מסודרות, מורות על ליקוי הרכבה ורוע מזג [=ליקוי שכלי-אורגני] ואי אפשר להביאם בחשבון [לעולם הם לא יגיעו להישגים מדעיים, ואין להשתדל ולהתאמץ ללמדם]".


עד כאן הדוגמאות לתכונות ולליקויים אשר מונעים מאותם האנשים להבין ולהשכיל, ועתה רבנו ממשיך ומסכם את מצבם, ומורה שאין לנסות ולרומם אותם לידיעת מדעי האלהות:


"הנה אלה לא תִמָּצֵא בהם שלמות לעולם, והטיפול בהם עם מצבים כאלה [דהיינו הניסיון להכשיר ולרומם אותם למעלה הנשׂגבה של הבנת מדעי האלהות] סכלות מוחלטת מן המטפל, לפי שהמדע הזה כפי שידעת אינו מדע רפואה ולא מדע הנדסה [מעניין שלא כל רופא או מהנדס מסוגל לדעת רבנו להשכיל את מדעי האלהות], ולא כל אדם מעותד לו מצד האופנים שכבר אמרנו [לא כל אדם נולד עם מצע גנטי שעשוי לאפשר לו להכשיר את עצמו להשכיל]. ולפיכך, [מכיוון שלא מדובר במדע כמו רפואה או הנדסה] אי אפשר בלי שיקדמו המצעים המידותיים [=אי-אפשר להשכיל את מדעי האלהות ללא מידות נעלות], עד שיהא האדם בתכלית התקינות והשלמות: 'כִּי תוֹעֲבַת יְיָ נָלוֹז וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ' [מש' ג, לב]".


ומכיוון שהכשרת המידות ושכלולן היא כֹּה חשובה נחוצה והכרחית, אין ללמד את מדעי האלהות כלל לבחורים צעירים, מכיוון שהם עדיין שקועים בהֶמיית הגדילה, ואינם מסוגלים לשכֵּךְ את סערת רוחם וליישב את דעתם כדי להבין את העניינים הדקים והעמוקים.


וכֹה דברי רבנו בהמשך דבריו במורה שם (א, לד):


"ולפיכך מרוחק לימודו לבחורים, ואף אי-אפשר להם לקבלו מחמת המיית טבעיהם וטרדת מחשבותיהם בלבת הגדילה, עד אשר תישוך אותה הלבה המביכה, ויושגו להם הנחת והשקיטה, וייכנעו ליבותיהם; ו[בנוסף לכך, נדרש מתלמידי החכמים אשר מבקשים לידע את מדעי האלהות, ש]יהיו ענווים מצד מזגם [=אופיים], ואז ירוממו את עצמם לדרגה זו והיא השגתו יתעלה, כלומר המדע האלהי אשר מכנים אותו ב[ביטוי:] 'מעשה מרכבה', אמר: 'קָרוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב' [תה' לד, יט], ואמר: 'מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים' [יש' נז, טו]. ולפיכך אמרוּ בתלמוד על אמרם [במשנה]: מוסרין לו ראשי הפרקים, אמרוּ: אין מוסרין ראשי הפרקים אלא לאב-בית-דין והוא שליבו דואג בקרבו [חגיגה יג ע"א], והכוונה בכך שפלות הרוח והענווה ויישוב הדעת המופלג נוסף על החכמה".


נמצא, שלא רק מידות נעלות ושלוות נפש פנימית הכרחיות ללימוד מדעי האלהות