הסיבות למניעת התחלת הלימוד במדעי האלהות – חלק א

במורה (א, לד), רבנו מפרט בהרחבה את חמש הסיבות אשר בגללן יש להרחיק את לימוד מדעי האלהות מרוב בני האדם, וכך אומר רבנו בראש הפרק: "הסיבות המונעות את פתיחת הלימודים בענייני האלהות ו[המונעות] להעיר על מה שצריך להעיר עליו ולהגיש את זה להמון חמש סיבות" וכו'. ברם, לא רק מן ההמון יש להרחיק את לימוד מדעי האלהות, גם מן התלמידים בראשית דרכם המחשבתית, טרם שהכשירו את עצמם במידות ובמדעים.


וכֹה דברי רבנו בסוף הפרק:


"הנה, על-פי כל הסיבות הללו נעשו כל הדברים הללו [=מדעי האלהות] מתאימים ליחידים נבחרים מאד, לא להמון. ולפיכך מעלימים אותם מן המתחיל ומונעים מלהתעסק בהם, כמו שמונעים את הנער הקטן מלאכול את מיני המזון הגסים ומלהרים את הדברים הכבדים".


וראוי להוסיף ולהזכיר כאן את דברי רבנו בפירושו למשנה (חגיגה ב, א):


"ושמע ממני אני, מה שנתברר לי לפי דעתי ממה שעיינתי בו מדברי חכמים [...] וכוונתם ב'מעשה מרכבה' המדע האלהי, והוא הדיבור על כללות המציאות, ועל מציאות הבורא, ודעתו, ותאריו, וחיוב הנמצאים ממנו, והמלאכים, והנפש, והשכל הדבק באדם, ומה שאחרי המוות. ומחמת חשיבות [...] [המדע האלהי, הזהירוּ מללמדוֹ] כשאר המדעים הלימודיים".


ולאחר שהזכרנו בראשי פרקים מהם מדעי האלהות, נחל לעיין בחמש הסיבות.


הסיבה הראשונה


הסיבה הראשונה נוגעת לאופיים הייחודי של מדעי האלהות, וכֹה דברי רבנו במורה (א, לד):


"הסיבה הראשונה, קושי הדבר כשלעצמו ועדינותו ועמקו, אמר: 'רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ' [קה' ז, כד], ונאמר: 'וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא' [איוב כח, יב]. ואין ראוי להתחיל את הלימודים בַּיּוֹתֵר קשה ועמוק להבנה. ומן המשלים הידועים באומתנו דימוי הלימוד למים [דהיינו דימויו לצלילה במים עמוקים], וביארו [חכמים] ע"ה במשל זה כמה עניינים, ומכללן, שהיודע לשחות – יוציא פנינים מקרקעית הים, ומי שאינו יודע לשחות – יטבע, ולפיכך לא יגש לשחות [לעיין במדעי האלהות] אלא מי שהורגל בלימודהּ [בלימוד התורה והחכמה]".


דימוי נפוץ יותר למים בדברי הנביאים הוא דימוי לימוד החכמה לשתיית מים זכים וצלולים, וכמו שאומר לדוגמה ישעיה הנביא (יב, ג): "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה". רבנו במורה (א, ל) מבאר את הפסוק הזה לאור דברי התנא יונתן בן עוזיאל ע"ה בתרגומו-פרשנותו לפסוק הנדון. לדעת רבנו, הפסוק הזה בישעיה (יב, ג) הינו משל לאחרית הימים, ושאיבת המים האמורה היא משל ללימוד החכמה והמדעים בשמחת הלב והנפש, מפי החכמים.


וכֹה דברי רבנו במורה (א, ל):


"ותרגום יונתן בן עוזיאל עליו השלום, 'וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה' [יש' יב, ג], אמר: 'וּתְקַבְּלוּן אֻלְפָן חֲדַת בְּחֶדְוָא מִבְּחִירֵי צִדְקָא'. התבונן ביאורו ל'מַיִם', שהוא המדע שיושג באותם הימים [וכמו שפוסק רבנו בהלכות מלכים (יב, ה): "ובאותו הזמן [...] לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, לפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם"] ועשה [יונתן] 'מַעְיָנֵי' כמו 'מֵעֵינֵי הָעֵדָה' [במ' טו, כד], כלומר הנבחרים, והם החכמים, לפיכך אמר: 'מִבְּחִירֵי צִדְקָא', כי הצדק הוא הישועה האמיתית. ראה היאך ביאר כל מילה בפסוק זה לעניין המדע והלימוד, והבן זה".


נשים לב לתרגום יונתן: "מִבְּחִירֵי צִדְקָא" – "מבחירי הצדק", שהם כמובן החכמים. ויש להבין, מדוע נקראו החכמים: "בחירי הצדק"? ורבנו מסביר, "כי הצדק הוא הישועה האמיתית". כלומר, מדובר בפסוק שמתאר את הישועה שתהיה לעם-ישראל באחרית הימים, והמאפיין המרכזי והחשוב ביותר של תקופה זו יהיה גאות הדעת ושפלות השקר, וכאשר תרבה ותגאה הדעת, הצדק בעולם יהיה בשיאו. נמצא שהצדק הוא הישועה האמיתית, מפני שהוא התוצר של גאות הדעת ושפלות השקר, וקריאת כל בני האדם שכם אחד בשם ה' אל עולם.


נחזור עתה לפרק הנדון במורה (א, לד) ונמשיך בסיבות המונעות את לימוד מדעי האלהות.


הסיבה השנייה


הסיבה השנייה נובעת מכך שרובם המכריע של בני אדם הינם סכלים ומחוסרי דעת אשר אינם מסוגלים להבין מושכל, ולכן אין ללמדם מאומה ממדעי האלהות כי רק יזיקו להם, וכמו שלמדנו במאמר הקודם בסדרה שכותרתו: "נזקי התחלת הלימוד במדעי האלהות"; וסכלותם נובעת בעיקר מבחירתם לתעות ולשקוע בתהום ההזיות התענוגות התאוות והמותרות.


וכֹה דברי רבנו בהמשך המורה שם (א, לד):


"והסיבה השנייה, קוצר דעת כל בני אדם בראשיתם [בתחילת דרכם המחשבתית והעיונית], לפי שלא ניתנה לאדם שלמותו הסופית מראש, אלא השלמות מצויה בו בכוח [=בפוטנציאל], ובראשיתו נעדרת ממנו בפועל – 'וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד' [איוב יא, יב]. וכל אדם שיש לו דבר מסוים בכוח אינו חיובי בהכרח שייצא אותו הדבר אל הפועל, אלא אפשר שהוא יישאר במגרעותיו: אם מחמת מעצורים [כגון מחלות פיסיות או נפשיות או מחמת חינוך להזיות ולשיבושי המחשבה], ואם מחוסר הכשרה שתוציא אותו מן הכוח אל הפועל, ובְפירוש נאמר: 'לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ' [איוב לב, ט], ואמרו ז"ל: 'ראיתי בני עליה והם מועטים' [סוכה מה ע"ב, סנהדרין צז ע"ב], כי המעצורים בעד השלמות רבים מאד והמטרידים ממנה עצומים, ומתי תושג הכוננות המוחלטת [=ההכנה הנפשית והמידותית וההשתחררות מכבלי ההזיות הדמיונות והתאוות] וכן הפנאי להכשרה – כדי שייצא מה שבאותו אדם בכוח אל הפועל".


הסיבה השלישית


הסיבה השלישית למניעת התחלת הלימוד במדעי האלהות, היא הכורח ללמוד הקדמות ארוכות ומורכבות אשר נדרשות כדי לשמש מצע להבנת מדעי האלהות. ברם, רובם המכריע של בני האדם מתעצלים ואינם משקיעים את אונם מרצם והונם בלימוד החכמה, אלא מעדיפים הם לשקוע בהזיות בתאוות ובדמיונות. ברם, בכל יום שעובר שכלם נחלש ורדיפת התאוות שבקרבם מתחזקת, עד אשר באים ימים שכוחם תש... ויש מֵהֶם אשר אמנם נזכרים בבוראם, ובאים לבתי-הכנסיות לשמוע דרשנים למיניהם שמעבירים להם את הזמן בהזיות, לצד אכילת עוגות ושתיית קפה ושיחה במועדון בית-הכנסת... אך להגיע להישגים רוחניים, זה כבר נבצר מהם, ועד סוף ימיהם הם יוותרו מחוסרי דעת, ולעולם לא יבינו מושכל.


"רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה" (מש' ד, ז) "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ" (קה' ב, א).


וכֹה דברי רבנו בהמשך דבריו במורה שם (א, לד):


"והסיבה השלישית, אריכות המצעים [ההקדמות הלימודיות הדרושות שהן מצעים הכרחיים להבנת המדעים והמושכלות וכן להכשרת האדם להתרומם לידיעת מדעי האלהות], כי יש לאדם בטבעו חשק לחקירת התכליות [להבין את תכלית האדם והבריאה וכיו"ב], אלא שעל הרוב הוא נלאה או דוחה את המצעים. ודע, כי אילו הושגה תכלית מסוימת בלי המצעים הקודמים לה, כי אז לא היו אלה מצעים, אלא היו נעשים הטרדה ומיותרים בהחלט".


בהמשך דבריו רבנו מצביע על תופעה מעניינת שאף אני נתקלתי בה, והיא שכל אדם, ואפילו הסכל והבהמי ביותר, כל אדם באשר הוא משתוקק לידיעת הנסתרות, אלא שרק יחידי סגולה מוכנים להשקיע את ימיהם ולילותיהם כדי להגיע להישגים לימודיים ולידיעת החכמה.


שימו לב אפוא לתיאורו המעניין של רבנו בהמשך דבריו שם (א, לד):


"וכל אדם, אפילו הפתי ביותר, אם תעירֵהו כמו שמעירים את הישן ותאמר לו: האם אינך משתוקק עתה לדעת את השמים הללו כמה מספרם, והיאך תבניתם, ומה יש בהם [=לפי תפישת המדע הקדום כדור הארץ מצוי במרכז היקום, והשמים שמעליו מחולקים ומורכבים מתשעה גלגלים דמיוניים הסובבים אותו, כמו ספירלת עיגולים שכל עיגול נפרד מזולתו, והכוכבים השונים נעים בתוכם בתנועה סיבובית קבועה, כל אחד בגלגל המיועד לו], ומה הם המלאכים, והיאך נברא העולם בכללותו, ומה היא תכליתו כפי סידורו זה עם זה, ומה היא הנפש, והיאך התהוותה בגוף, והאם נפש האדם תיפרד, ואם תיפרד היאך ובמה ואל מה, וכיוצא בחקירות אלה, הוא יאמר לך 'כן' בלי ספק וישתוקק לידיעת הדברים הללו כפי אמיתתן השתוקקות טבעית. אלא שהוא ירצה לשכך את תשוקתו זו והשגת ידיעת כל אלה במילה אחת או בשתי מלים שתאמרֵם לו [ויחזור מיד להזיותיו לתאוותיו ולהבליו], אבל אם תחייבהו להתבטל מעסקיו שבוע ימים כדי שיבין את כל זה לא ייאות לכך, אלא יסתפק בדמיונות כוזבים שנפשו נינוחה בהם, וידחה את הדבר [=את השתוקקותו הטבעית הראשונית לידיעת הנסתרות] אם תאמר לו שיש דברים הצריכים הקדמות רבות וזמן רב לחקור עליהם".


השקפה אלילית רעה שהעצלות עודדה את התפשטותה


סכלותם ועצלותם של רוב בני האדם מללמוד ומלקנות את החכמה, גרמו להם לאמץ אל חיקם סיפורים, בעיקר על מינים ושאר מרעין בישין מפורסמים, אשר מתארים כיצד הם זכו לאיזו התגלות אלהית שבעקבותיה או בזכותה הם התרוממו למעלתם העל-אנושית.


וכך מתאר קאפח במורה שם את התופעה הזו:


"ומחמת בטלנות זו של בני אדם, כאשר רואים אדם גדול אינם מייחסים את חוכמתו וידיעותיו לעמל רב ושקידה ונדוד שינה וויתור על תענוגות, וכעין דברי הראב"ד בתשובתו להרז"ה: 'כמה ישינות עוררתי מעיניי וכמה מאכלות הסרחתי שלא אכלתי אותם בעיתם על עסק התורה', אלא מייחסים את הדבר לאיזה פלא, כאותה ההגדה שרקמו סביב אישיותו של רבנו שהובאה בשלשלת הקבלה, ומשם לסדר הדורות, ומשם לספר רמב"ם של הגרי"ל הכהן מימון עמ' טו".


ברם, קאפח שגה ולא דייק בעניין מהותי מאד, שהרי לא בני האדם ההמוניים הם אלה אשר טיפחו את ההשקפה הזו לפיה הישגים רוחניים נובעים מאיזה פלא או מאיזו התגלות אלהית, אלא מי שטיפח את ההשקפה הזו הם המינים וצאצאיהם! ומטרתם הראשונה הייתה להפוך את "חכמי ישראל" לאלילים, כדי להחדיר את כל הזיותיהם ודמיונותיהם אשר מכשירים ומובילים את עם-ישראל להליכה בדרכי התהו וההבל של היהדות האורתודוקסית הפרו-נוצרית, אשר כידוע הפכה את דת משה לעסקנות ולכלי לרדיפת בצע תאוות ומותרות.