המשך ההתכתבות עם תלמיד המקובלים – חלק ד

לאחרונה פורסם מאמר שכותרתו: "לאיזה רב או חכם ראוי לשמוע בימינו?", והוא כולל בתוכו התכתבות עם תלמיד של אחד מגדולי המקובלים בעיר נתיבות. התכתבות זו נמשכה במאמר שכותרתו: "המשך ההתכתבות עם תלמיד המקובלים" (חלק א, חלק ב, חלק ג). מאמר זה הוא חלקה הרביעי של ההתכתבות, והוא נועד לזַכות את הרבים להבין עד כמה מתעים אנשי הבצע והתוהו את בני האדם הכשרים, ועד כמה עמוקה שוחת הסכלות שהם חפרו להם.


הנה לפניכם המשך שאלותיו של אותו תלמיד:


אתחיל בכך שאני מודה לך מאוד שהארת את עיניי בכמה הקדמות והשקפות של רבנו שגרמו לי להסתכל על המציאות שאני חי בה אחרת לחלוטין... והנה, מאז שהתחלנו לדבר אני פתאום מוצא דברים קשים מאוד שאין המוח סובלן. אציג בפניך כמה קטעים משיחות המקובלים שבקרבתי, ואודה לך אם תחווה את דעתך בהשקפות האמת.


וכך שמעתי לאחרונה מפי אחד מהמקובלים המפורסמים, בשתי הפסקות הבאות:


"אומרת הגמרא (סוטה ד ע"ב), אדם שאוכל בלא נטילת ידיים למה הוא דומה? לאדם שעוזב את אשתו הטבעית, המקורית. והוא שומע שיש נשים לא משלנו, הולך אצלן ומשקיע את כוחותיו שם. כאילו בא על אשה אחרת חס ושלום. ואחר כך מוסיפים בגמרא שם: אמר ר' זריקא א"ר אלעזר, שחס ושלום, אדם שאוכל בלי נטילת ידים נעקר מן העולם.


אלו דברי גמרא ערוכים. דברים שהתלמוד כותב, אלו דברים שמתקיימים באותו הרגע. דעו לכם, כל מה שהתלמוד אישר, זו המילה האחרונה. אין לך מילה יותר חזקה מהתלמוד. התלמוד זה הדבר המוסמך ביותר בתורת ישראל. והיא תורה שיש לה בית אב. כל תורה שיש לה בית אב היא תורה. זה התלמוד. וכל דבר שהתלמוד מביא, יש לחוש לו לכתחילה. אין לך דבר שהוא יותר חזק מהתלמוד. והתלמוד מאשר זאת".


בשיחה אחרת, אותו מקובל הציג את פירוש רש"י על הכאת הסלע על-ידי משה רבנו, ושם רש"י פירש שהסלע הלך מעצמו למקום אחר... ואז הוא אמר: "אם רש"י אמר זה אמת לאמיתה וכך זה היה באמת, כל מה שרש"י אומר זה מה שהיה. גם שהוא כתב אצל יעקב אבינו שהאבנים רבו ביניהם עד שנהיו לאבן אחת, כך זה כפשוטו".


בשיחה נוספת של אותו מקובל הוא אמר את הדברים הבאים (בשתי הפסקות לקמן):


"יש כמה מקומות בחז"ל שמוזכר בהם הביטוי: 'נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות'. זה יותר קשה ממטען צד. מובאים שם בגמרא כמה מקרים שפגעו בצדיקים, הצדיק הרים את העיניים שלו, הסתכל באותו אדם, ותוך שניה רואים רק עצמות, כמו השלד של חדר טבע. אין בשר, אין איברים, הכל מתאדה, פשוט. נהיה כולו לבן, רק עצמות [זה יכול להיות כפשוטו? ואם לא, מה הכוונה שם?].


עוד כתוב בגמרא שבת (לג ע"ב), שכאשר יצאו רבי שמעון בר יוחאי ובנו מהמערה, הם היו רואים אנשים שעוסקים ב'חיי שעה', וכל מקום שהם היו נותנים בו את עיניהם מיד נשרף. עד שיצתה בת קול ואמרה להם: 'חבר'ה תחזרו למערה, זה עולם העשייה פה'. חזרו, והצליחו בתוך שנה לעבוד על הנקודה של העין. מאיפה זה בא? [דהיינו מאין באו הכוחות העל-טבעיים הללו?] מקדושת העיניים. שלוש-עשרה שנה הם לא ראו כלום, פתאום בבת אחת הם יצאו מקדושה עליונה לכזה עולם, לכן לא הסתדר להם הרבה דברים" וכו'.


להלן תשובתי:


שלום עליכם,


לגבי הגמרא בסוטה (ד ע"ב), הנה היא לפניך:


"כל האוכל לחם בלא נטילת ידים – כאילו בא על אשה זונה, שנאמר: 'כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם' [מש' ו, כו]. אמר רבא: האי 'בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם', בעד ככר לחם עד אשה זונה מיבעי ליה! אלא אמר רבא: כל הבא על אשה זונה – לסוף מבקש ככר לחם".


שים לב, מסקנת המדרש היא, שהדרש הנכון הוא ש"כל הבא על אשה זונה – לסוף מבקש ככר לחם", וזה דומה לפשט הכתוב: "וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן" (מש' כט, ג). כלומר, יפסיד את כל ממונו. נמצא, שאפילו פשט המדרש לא תואם לטענת המקובל ההוזה... כמו כן, ברור שדברי ר' זריקא הם גוזמא, ודרך חכמים לדבר בדברי גוזמא כדי לחזק מצוה מסוימת. וברור שמי שלא נטל ידיו לפני האכילה אינו נכרת מחיי העולם-הבא, וכל דרדק מבין זאת...


ולעצם שיטת הפרשנות של המקובל, העיקר הוא לידע שההוזים והתועים הללו מבקשים להחדיר הזיות וחרדות לתלמידיהם, כדי שהם יהיו תלויים בהם מבחינה נפשית, וכדי להנציח בקרבם את הסכלות והבערות, במטרה שהפתאים יעריצום וירוממום עד יום מותם.


זאת ועוד, המקובלים הללו הם גם כסילים, כלומר, הם אינם יודעים כיצד יש להבין את האגדות, ולכן הם נסחפים להזיות. ואולי נדמה להם שהם מלמדים "מוסר", אך למעשה הם מחדירים טמטום והזיות, מנציחים את הבערות, ומרחיקים את תלמידיהם מדעת אלהים.


חשוב גם לציין, שלפי ההלכה התלמודית שפוסק רבנו הרמב"ם, לכתחילה אדם לט את ידיו במפה ואוכל בלי נטילת ידיים, גם אם יש לו מים שהוא יכול ליטול בהם את ידיו!


כמו כן, מן הסיבות שמניתי לעיל, המקובלים והוזי ההזיות למיניהם מרוממים מאד את פשטי אגדות התלמוד, ולכן הם גם מרוממים מאד את רש"י אשר פירש את כל אגדות חז"ל כפשוטן. ומדוע? כי ברגע שהם מצליחים להחדיר לאדם הזיות מאגיות, השער לשליטה בכל שאר הדמיונות נפתח לפניהם, והם יכולים עתה להחדיר כל מה שהם רוצים לתלמידיהם הפתאים, שהרי מוחם כבר הזדהם בהזיות. לדוגמה, אם כל ההזיות והדברים הנמנעים אפשריים, ברור שאפשרי שהרבנים הללו הם "מלאכים עלי אדמות" ושיש להם "רוח הקודש" או "התגלויות" ושכל דבריהם הם דברי אמת וצדק, ושספר הזוהר נכתב על-ידי רשב"י ושכל-כולו הוא אמת ודברי אלהים חיים... כי השכל המזוהם בהזיות כבר לא עובד ולא חושב, ולאחר שמכבים את השכל, האדם הופך לכבשה בעדר, ושומע לכל ההזיות וההוראות של ההוזים והנוכלים.


המקובל מוסיף וטוען, שרשב"י ובנו הצליחו "לתקן" את הלייזר הקטלני שיצא מעיניהם, שהרי הוא מסביר שרשב"י ובנו חזרו למערה, "והצליחו בתוך שנה לעבוד על הנקודה של העין". כאילו הייתה לרשב"י ולבנו נקודה בעין שממנה יצא לייזר קטלני ששרף כל מה שהם נתנו בו את עיניהם, וזו הזיה חמורה מאד, אשר מעידה על רמה אפסית של תבונה ומדע.


הוא ממשיך ואומר: "מאיפה זה בא? קדושת העיניים. שלוש עשרה שנה הם לא ראו כלום, פתאום בבת אחת הם יצאו מקדושה עליונה לכזה עולם, לכן לא הסתדר להם הרבה דברים". כלומר, המקובל טוען שהיכולת הפלאית הזאת של רשב"י ובנו נבעה מקדושת העיניים, כאילו מי שאינו מתבונן במאומה במשך שנים רבות זוכה ליכולת לייזר קטלנית שיוצאת מהעין... וברור שהוא מרומם את החכמים לפי דמיונו ומציג אותם כאלהים עלי אדמות, אך מטרתו האמיתית היא לרומם את המקובלים הטמאים אשר נזהרים ב"קדושת העיניים", ולכן יש לירוא מהם כמו שיראים מאלהים... וידוע הטיפש שחצבו לו מנהרה מביתו לבית-הכנסת או משהו דומה לכך, כדי שלא יצטרך להתבונן בעצים ובאבנים ובבהמות הדומים לו...


וביחס לניסיונו לרומם את החכמים כביכול, כבר לימדנו רבנו בהקדמתו לפרק חלק, שהוא למעשה משפיל אותם בתכלית השפלות, שהרי אדם משכיל ונבון שיתבונן באגדה הזו יסבור שחז"ל היו או נוכלים או כסילים, והנה קטע קצר מדבריו המאירים והמזהירים:


"והכת הזו המסכנה רחמנות על סִכלותם, לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם, ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות ואינם מרגישים בכך, וחַי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרהּ, ועושים תורת השם בהיפך המכוון בה, לפי שה' אמר על חכמת תורתו: 'אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה' [דב' ד, ו], והכת הזו דורשים מפשטי דברי חכמים דברים אשר אם ישמעום העמים יאמרו: 'רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה'".


***

לגבי המדרשים שצי