המשך ההתכתבות עם תלמיד המקובלים – חלק ג

לאחרונה פורסם מאמר שכותרתו: "לאיזה רב או חכם ראוי לשמוע בימינו?", והוא כולל בתוכו התכתבות עם תלמיד של אחד מגדולי המקובלים בעיר נתיבות. התכתבות זו נמשכה במאמר שכותרתו: "המשך ההתכתבות עם תלמיד המקובלים" (חלק א, חלק ב). עתה הנני רואה לנכון להביא גם את חלקו השלישי של המאמר, כדי לזַכות את הרבים ולהבין עד כמה מתעים אנשי הבצע והתוהו את בני האדם הטובים והכשרים, ועד כמה עמוקה שוחת הסכלות שהם חפרו להם.


הנה לפניכם המשך שאלותיו של אותו תלמיד:


ברצוני לשתף אותך שככל שהשעות והימים חולפים אני מצליח קצת יותר להבין את עמדתך וטענותיך. אך לא אכחד ממך שעדיין ישנם כמה וכמה עניינים שלא נותנים לי מנוח. ואני מקווה שתוכל לספק לי תשובות שירגיעו את מצפוני וליבי...


כבר הבנתי את טענתך שלפי הרמב"ם, אדם שלא השתלם בלימודי המדעים וידיעת ה', אין שום הוה אמינא שיזכה לאיזו שהיא השגה. ואכן, כאשר נכנסתי קצת יותר לעומק הדבר וחיפשתי מידע נוסף בעניין, הבנתי שזוהי בעצם דעת הפילוסופים. דהיינו, הפילוסופים חשבו שאפשר להגיע לדרגת הנבואה ורוח הקודש על-ידי התעסקות במושכלות ובחכמות הטבעיות, כי הן אלה אשר מביאות את האדם להתחברות ב"שכל הפועל" (ומשם ל"שכל הנבדל" ומשם ל"שכל האלוהי") כך כתב בספר "ישמח משה" פרשת מסעי, והאריך בכל הנושא בקונטרס "נבואה ורוח הקודש" שצירפתי לך כאן.


ובאחד המאמרים שלך קראתי, שאכן ישנם כמה עניינים שבהם הרמב"ם הסתמך על דעת הפילוסופים, ואמנם, בחלק מהם לא צדקו דבריהם. ובאמת מצינו, שהמקובלים סברו שהדרך להגיע למדרגות של רוח הקודש וגילויים של מגידים וכדומה, היא על-ידי קיום התורה והמצוות בשלמות ומתוך הכוונה הרצויה (וכמו שהאריך בשערי קדושה חלק ג, שער ז).


אמנם, אתה יכול להגיד שאי אפשר לסמוך על דברים שיצאו מפי מהרח"ו והכל שיבושים והבלים, אבל המציאות מורה על צדיקים רבים שזכו למדרגות נפלאות (גם צדיקים כאלה שלא היה להם שום עניין בפרסום או במטרה מסחרית כזו ואחרת, אלא היו נסתרים מעין כל, ורק אחרי מותם גילו מעט מזער מההשגות שאליהן זכו בחייהם). כמו למשל החכם הירושלמי (מהדור הקודם) שאחרי מותו הדפיסו את ספרו "מישרים מגיד" שבו מתוארים גילויים של מלאך מגיד בדומה לר' יוסף קארו (אצרף לך את הקדמתו). וכן הספר "מלאך המשיב" ועוד.


וכידוע, כל תורת האר"י בנויה על גילויים של אליהו הנביא, וכל תורת החסידות בנויה על גילויים של אחיה השילוני. הקל ביותר הוא להכחיש את הכל ולומר שכולם משקרים ומבלפים ורק הרמב"ם ידע את האמת. אבל בכל זאת אתה רואה שזו תופעה שנזכרה בספרים רבים, ויש כל כך הרבה עובדות ומעשים.


כמה אפשר כבר לשקר, כמה אפשר להמציא, כמה אפשר כבר לדמיין?!


ברור לי שהזמן שלך יקר ואין לך זמן להתעסק עם השטויות שלי, אבל אתה צריך להבין שהנפש שלי לא שקטה. והמציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא.


אשריך ואשרי חלקך! תודה רבה.


להלן תשובתי:


ידידי היקר, לבי איתך, וכואב לי על שאתה שרוי במבוכה כל-כך גדולה. איני יודע אם אצליח לשכך את המיית נפשך אשר נעשקה במשך שנים רבות, אך אוכל לנסות ולהתפלל לה' יתעלה שידריך אותי בדרך הישרה ויסייע לי להשיבך דברים נכוחים וישרים מתקבלים וברורים.


אדם שלא למד מדעים בסיסיים אין לו אמת-מידה להבחין בין אמת לבין שקר, הוא אינו יודע להבחין בין הזיה לבין אמת, הוא אינו מבין שכדי לאשש טענה יש צורך להוכיח אותה, ואין לקבל כל טענה כאמת רק בגלל שטען אותה אדם זקן או מפורסם בחכמה או מכשף שטוען לידיעת הנסתרות. ואפילו אם כל העולם יטען כנגד השכל הישר, אין בכוחו של כל העולם להכחיש את עדות השכל, דהיינו את צלם האלהים שהעניק לנו ה' יתעלה.


דעת הפילוסופים בעניין הנבואה אינה מעניינת אותי, וייתכן שכל עניין "השכל הפועל" הוא הזיה, וכבר כתבתי על כך במאמרי: "טענות קשות נגד אור הרמב"ם ותשובותיי (חלק ב)". ויש עוד מקום שבו כתבתי על השכל הפועל, שרבנו התייחס אליו בקיצור נמרץ ביותר, אך איני זוכרו כעת. קצרו של דבר, איני סבור שנכון להתעמק בענייני השכל הפועל ועשרת השכלים הנבדלים, מפני שכל העניינים הללו בנויים על תפישות מדעיות שגויות, ובעיקר על תפישה שגויה של מבנה היקום. הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו.


המקובלים לא ידעו מדעים ולא העריכו כלל את ידיעת המדעים, ויש לכך סיבה טובה מאד מבחינתם, כי אם הם היו מחנכים ללימוד המדעים, הם למעשה היו שומטים את הקרקע מתחת לרגליהם, שהרי הם בנויים על כך שההמון סבור שהם "בני האלהים" ושיש להם "ידיעות נסתרות" ו"כוחות עליונים", ובגלל ומכוח האמונות הללו, ההמון שומע להם ומקבל את דבריהם. ברם, אם הם היו מעודדים את בני האדם ללמוד מדעים ולפתח ולשכלל את שכלם, ההמון היה מבחין בשקריהם, כי הוא היה לומד להבחין בין אמת לבין שקר.


ראה לדוגמה פסקה אחת בעניין זה, מתוך מה שכתבתי באחד ממאמריי האחרונים:


ואגב, ברור שכל תפישת הערצת הקדושים הטמאים שלהם נובעת מן הצורך ההכרחי להפוך את גדוליהם לאלהים, שהרי אם הם אינם אלהים, יש לבחון את דבריהם ומעשיהם בעין ביקורתית, בדיוק כמו שנוהגים ספר התורה וספרי הנביאים וכתבי הקודש, הבוחנים את כל הגדולים האמיתיים שבאומה. אך דא עקא, אם גדוליהם אינם אלילים ואם חובה לבחון את דבריהם ומעשיהם בצלם האלהים שהעניק לנו ה' יתעלה שמו, הרי שסכלותם תצוף על פני המים, כמו אותם הגושים שהיו צפים בנחל הירקון כאשר היו מזרימים אליו שפכים...


איני סומך על המקובלים לא בגלל שכל דבריהם שקר וכזב, אי-אפשר שהכל יהיה שקר וכזב, גם בנצרות ובאסלאם יש דברי אמת, ויש גבול להזיות שניתן לטמטם בהן אפילו את הסכלים. אלא, הם עובדי אלילים מפני שהם שוגים ביסודות הדת המחשבתיים בענייני מינות ועבודה-זרה, ולתוך בליל האלילות הסמיך הזה הם החדירו גם כמה מושגים או הלכות או מוסרים נכונים כשלעצמם, בדיוק כמו בנצרות ובאסלאם – האם אני שולל את הדתות הללו בכללותן? האם אני טוען שדתות אלה הינן דתות שקר בכללותן? כן, בהחלט, אף-על-פי שיש בדברי המוסלמים והנוצרים גם דברי אמת. והוא הדין לקבלה ולמקובלים, הנני שולל אותם בכללותם לא בגלל שאין בדבריהם גם כמה דברי אמת, אלא, הנני שולל אותם בכללותם כי הם עובדי אלילים או תועים או כופרים, וחמור מכל, הם מתעים את העם אחרי ההבל.


כל המדרגות הגבוהות אשר זכו להן כביכול המקובלים אינן מוכחות, אלא מדובר בסיפורים דמיוניים, כי כאשר אני מתבונן בכתביהם אני מוצא סכלות וטמטום למכביר. ובמלים אחרות, צלם האלהים שה' העניק לי לבחון את דבריהם מורה לי, שדבריהם הם דברי ילדים קטנים במקרה הטוב, ונוכלים ושרלטנים ורשעים במקרה הרע, אשר תעו ולעו אחרי ההזיות והתאוות הבהמיות. לי זה ברור כשמש. וככל שאתה תוסיף ותלמד ותעורר את שכלך להבין איכות של כתיבה והוכחה ומדע נכון, כך תתרומם משוחת המקובלים.


כל מה שסיפרת לי על גילויי מלאך, כל אלה הינם דברים שאינם מוכחים כלל! ואפילו בעניין נביא אמת שה' יתעלה שלחוֹ לצוות ולהזהיר, התורה מורה לנו לבדוק אותו פעם-אחר-פעם עד שיתברר שהוא נביא אמת, כל-שכן נביאי שקר אשר עמוסים וגדושים באלילות ובעבודה-זרה, אשר כבר אמרתי לך, אין צריך לבדוק אותם, דינם במיתה על-ידי הסנהדרין ללא שום ספק ופקפוק, כי הם מעודדים ומורים ודוחפים לעבודה-זרה. ומה יש עוד להסתפק?


ואם אתה תמה איך כל-כך הרבה הזיות ישנן בעם-ישראל? ובכן, יש הרבה יותר הזיות בעולם כולו, ועליך לתמוה איך מיליארד וחצי הודים עובדים ומשתחווים לפסלים, ואיך מיליארד וחצי מוסלמים מאמינים שמוחמד המשוגע הוא נביא אמת, ושספר הקוראן העלוב והמטופש ניתן לנו מאת ה' יתעלה? ואיך מיליארד וחצי נוצרים מאמינים שיש"ו המת הוא אלהים. איך? והלא כל בר-דעת מבין שכל אלה הינן הזיות ודמיונות וסכלות גמורה ומוחלטת.


ואיך בתקופתו של אברהם אבינו היה רק אחד בכל העולם שעבד אלהי אמת? ואיך בתקופת אחאב בכל עם-ישראל היו רק שבעת אלפים שלא כרעו לבעל? ואיך רוב מלכי ישראל ויהודה היו פושעים וחטאים ורעים מאד למרות הנביאים שהיו לצידם? ואיך עם-ישראל חטא בעגל ארבעים יום לאחר מעמד הר סיני? וכל הדברים הללו ועוד רבים נוספים, הרבה יותר קשים להבנה מאשר התפשטות הזיות הקבלה וחדירתה לתוך עם-ישראל בגלות החשוכה.


ומוסא דל-ג'וחא ששרבט את ספר הזוהר אינו נביא, ואף אחד מן החסידים המזויפים שהזכרת אינו נביא, מן הסיבות שמניתי לעיל: הם גם טיפחו עבודה-זרה גם העמיסו על עצמם הזיות וסכלות, וכן מפני שאסור לעם-ישראל לקבל ולאמֵּת נביא ונבואה אלא לאחר הוכחת אמיתתם שוב ושוב, כמו שהיה אצל שמואל הנביא, שרק לאחר תקופה מסוימת שבחנו את דבריו, נאמר עליו: "וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַייָ" (ש"א ג, כ).


ומי הוא מוסא דל-ג'וחא וכל אלילי החסידות שיטענו על עצמם ועל רבותיהם שהם נביאים? איזו הוכחה הם הביאו שהם נביאים? וכי כל אדם שיטען שניתנה לו תורה נהפוך אותו לנביא ולמוסר התורה? וכל-שכן שהם טוענים זה-על-זה ונמצאו גומלין זה-את-זה. ולא רק שהם לא הביאו שום הוכחה (וגם אחת לא הייתה מספיקה), הם מתעים את העם כנגד איסורי תורה מפורשים. ועליך ללמוד היטב על דרכי הנבואה וכבר הפניתי אותך לכמה וכמה מאמרים בעניין, איני יכול כל פעם לחזור על דברים שכבר אמרתי, אני מקווה שאתה מבין זאת.


באופן כללי אין סוף להזיות ולדמיונות, ואל תתפלא על ריבוים, וזכור את דברי רשב"י: "ראיתי בני עליה והמה מועטים – אם שניים הם, אני ובני הם". ובכל הדורות החכמים האמיתיים היו יחידי סגולה בודדים מאד.


אני מקווה שהנני מסייע לך להשקיט את נפשך, אני מאמין שניתן עוד להצילך.


אך ראיתי גם אדם שכבר מעד ונפל נכשל ונחבל כל ימי חייו בהזיות הקבלה, והוא כבר קרוב לשבעים שנה, וכל חייו הוא התייסר בספקות מהי דרך האמת? אך כאשר ניסיתי להסביר לו פעם השקפת אמת, זעם עלי זעם גדול, כי הוא כבר אינו מסוגל להבין דברי אמת, וכל ההזיות שטמטמו אותו פשוט החריבו את דעתו כליל. ולפני כעשר שנים הוא חלה בפרקינסון, ואין לי ספק שהדבר נובע גם ואולי בעיקר מייסורי נפשו ומחולשת דעתו הזועקת לאמת.


ה' יברך אותך וידריך אותך בדרך הישרה והרצויה לפניו יתעלה.


המשך השאלה של התלמיד:


אדיר היקר, שתיתי את דבריך בצימאון, ורובם התיישבו על דעתי.


רק פסקה אחת לא התיישבה לגמרי:


"ומי הוא מוסא דל-ג'וחא וכל אלילי החסידות שיטענו על עצמם ועל רבותיהם שהם נביאים? איזו הוכחה הם הביאו שהם נביאים? וכי כל אדם שיטען שניתנה לו תורה נהפוך אותו לנביא ולמוסר התורה? וכל-שכן שהם טוענים זה-על-זה ונמצאו גומלין זה-את-זה. ולא רק שהם לא הביאו שום הוכחה (וגם אחת לא הייתה מספיקה), הם מתעים את העם כנגד איסורי תורה מפורשים. ועליך ללמוד היטב על דרכי הנבואה וכבר הפניתי אותך לכמה וכמה מאמרים בעניין, איני יכול כל פעם לחזור על דברים שכבר אמרתי, אני מקווה שאתה מבין זאת".


לא מצינו אצל אף אחד מהם שטען שהוא נביא. הטענה היא שיש להם "רוח הקודש", וגם בדברי הרמב"ם מצאנו שיש חילוק גדול בין השתים. נבואה ברור לי שהם לא יכלו לקבל, אבל רוח הקודש למה לא?


להלן תשובתי:


אין גילוי של מלאך ואין אפשרות לידע את הנסתרות אלא באמצעות נבואה בלבד. ורוח הקודש היא עזר אלהי להצלחת פעולה גדולה וחשובה אך בשום אופן לא ידיעת הנסתרות.


כמו כן, טענת התגלות של אדם מת אינה בגדר נבואה חלילה, אלא עבודה-זרה מובהקת, אך בשל סכלותם הם לא שמו לב שהם למעשה מודים בעבודה-זרה, והיה עליהם לדבוק בשקר שהתגלה להם מלאך...


מכל מקום, בפועל יש להסיק מטענותיהם לגילויי מלאכים או מתים, אחת משתיים: או שהם טוענים בשקר שהם נביאים או שהם עובדי אלילים הדורשים אל המתים, וכך או כך הם היו נהרגים בבית דין של עשרים ושלושה. ואם נשים לב נגלה, כי בנקודה זו טמון שורש ההטעיה שלהם! כלומר, הם טוענים שהם נביאים מבלי לומר זאת בפירוש, ומדוע? כדי שמצד אחד יתייחסו אליהם כבעלי סמכות "אלהית" ולדבריהם כאילו נאמרו "מפי הגבורה"; ומצד שני, הם אינם מודים במפורש שהם טועני נבואה, כדי להשאיר פתח, שאם דבריהם לא יתממשו, חסידיהם תמיד יוכלו לטעון בעבורם שהם מעולם לא טענו במפורש שהם היו נביאים...


כך הם זוכים למעמד של נביאים בפועל, וחוסמים את הדרך לקעקע את שקריהם.


ואגב, יש חסידויות שמרוב סכלותם ומינותם וגאוותם וגסות-רוחם לא היו מסוגלים לטשטש את השקר, ותמצאֵם טוענים במפורש שאלילם הוא נביא, כמו חסידי חב"ד אשר טוענים על רבם הנוכל שהוא נביא הגדול אפילו ממשה רבנו, ודברים דומים נאמרו גם על קנייבסקי שכל דבריו דברי נביאות וכן על אלישיב שנאמר עליו שהוא מעולם לא טעה... ואינסוף להזיות.


המשך השאלה של התלמיד:


לסיכום, אני מבין מדבריך שאם שמענו על צדיק בדור שיודע נסתרות, זה שקר גמור.


האם הבנתי נכון?


כמו כן, מובא באר"י [מוסא דל-ג'וחא] שיש אנשים שיכולים להסתכל על האדם ולראות עשרים-ושתיים אותיות. ואם אות מסוימת חתוכה או חשוכה או קטנה משאר האותיות – הדבר מעיד ומורה על פגם או עוון שנכשלו בו אותם האנשים. האם כל זה שקר?


איך אפשר לנסות "צדיקים" כאלה ולהוכיח בבירור שהם משקרים?


להלן תשובתי:


לשאלתך הראשונה: נכון, זה שקר גמור, כי אין יודע נסתרות אלא נביא אמת, וכאמור, הם אינם נביאים אלא נוכלים ומכשפים ועובדי אלילים.


לשאלתך השנייה בעניין האותיות: מדובר באיסור תורה מפורש, כי אסור לשער את העתידות או להתיימר בהגדרת הנסתרות באמצעות עוררות כוח ההשערה, ובקרוב אפרסם בשנית מאמר שכותרתו: "קריאה בכף יד לאור המדע והדעת". כמו כן, ברור שמדובר בהזיה, כי שוב, אין לשום אדם יכולת לדעת את הנסתרות למעט נביא אמת.


ולשאלתך השלישית: איך אפשר לגלות את כזביהם? ובכן, אין צורך, כי הם עובדי אלילים רודפי בצע. וההלכה מורה לנו שעובד אלילים שטוען את הנבואה נהרג מיד, ואין צורך לבוחנו כי הוא נכשל בבחינה הראשונית והמרכזית ביותר: הסתה לעבודה-זרה.


אך אם בכל זאת תתעקש לבחון אותם, אתה יכול ללכת אליהם ולבחון אותם, ואם תמצא שהם שגו באחוז אחד מהשערותיהם הינם נביאי שקר, וכבר הסברתי כיצד יש לבחון את הנביא במאמריי על הנבואה שהזכרתי לך בתכתובות הקודמות. כמו כן, הנני מפנה אותך שוב למאמרי: "היוכל אדם לדעת את סוד העתידות?", וגם שם הסברתי כיצד יש לבחון את נביאי השקר, ותמצא בו גם הפניות נוספות למאמרים על טועני הנבואה למיניהם.


וראוי לצרף את דברי רס"ג הנפלאים:


"כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם. מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה" (מש' ב, י–יא), ושם פירש רס"ג בפירושו הקצר: "כִּי – כאשר תבוא החכמה בליבך ותנעם הדעת לנפשך ["ובספרו הנבחר באמונות ובדעות (י, יד) כתב רס"ג, כי אותם שהקדישו עצמם רק ללימוד החכמה מביאים ראיה מפסוק זה כי רק החכמה מענגת את הנפש" (קאפח)]; מְזִמָּה – אז תהיה המזימה שומרת עליך והתבונה תנצרכה [ולקמן בפירושו הארוך ביאר כי המזימה היא החכמה שבלב האדם, ובהקדמתו (בעמ' יז) הסביר כי המזימה היא כוח החשיבה]".


ובפירושו הארוך שם הוסיף רס"ג (בשתי הפסקות הבאות):


"הנפש מתענגת בחכמה כמו שמתענג הגוף במה שהוא מרגיש, כמו שאמר: 'וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם', לפי שהנפש חגה סביב תענוגיה, וכאשר היא מוצאת את השמחה והעונג בחכמה עם רוממותה וכבודה וטהרתה וניקיונה, הרי נשלם לה כל מה שהיא רוצה. אלא שיש בין עונג החכמה ועונג החושים הבדל, והוא, שהחושים מתענגים במה שהורגלו לו שהוא מתאים להם, ולפיכך שואף אליהם כל טבע, והחכמה אין האדם מתענג בה אלא לאחר התבוננות ועיון ["עיון חוזר והתעמקות בנושא" (קאפח)], ולפיכך אין כל טבע שואף אליה, ומן הסיבה הזו כתב החכם [שלמה] את הפרק הזה, כדי ליישב את דעת דורש החכמה ואומֵר לו:


אל תחשוב כי מראשית התעניינותך בה תשיג תועלתה ותתענג בה, אלא היה מתון, כי יש לה הקדמות מייגעות, אם תעסוק בהן תגיע אחר-כך לנחת ועונג ושמחה תמידיים. ומשל החוש והחכמה בעניין מהירות העונג וריחוקו: למלך שרצה לבנות ארמון, הרי מה שמקבלים הפועלים והעובדים בכל יום בשכרם נהנים בו מיד, והמלך לא ייהנה בארמונו כי אם לאחר משך זמן עד שתשלם מלאכתו, אלא שהמלך, כאשר ישתכלל ארמונו ייהנה וישמח בו תמיד, וכבר אז כלו וחלפו כל תועליות הפועלים. ואמר בסוף הפרשה, כי כאשר נכנסת החכמה בלב האדם נעשית לו כשומר לשמרו מן החטא והוא אמרו: 'מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ'".


המשך השאלה של התלמיד:


אדיר ידידי, דבריך ברורים ומחוורים להפליא, החייתני!


דבר אחרון ברשותך...


אני מנסה "להיכנס לראש" של האר"י לדוגמא (או מהרח"ו שכתב את הדברים בשמו). מאין, למשל, הם הביאו את ההמצאה הזאת של קריאת האותיות, או את כל המנהגים החדשים על-פי הקבלה? כלומר, מה הניע אותם לזה? איך הם בכלל חשבו על הרעיונות האלו?


אנסה לפשט יותר...


ניקח לדוגמא את המנהג לקרוא את סדר "חוק לישראל" (ביום ראשון ששה פסוקים, יום שני ארבעה וכו' על-פי שֵׁם ע"ב). מאין מנהג זה נובע? האם בוקר אחד קם האר"י [מוסא דל-ג'וחא] ואמר לעצמו, "בונ'ה איזה שעמום, איך בא לי להמציא המצאה חדשה"...


או לדוגמא התוספות בתפילה, מלבד הכוונות, קטעים כמו פיטום הקטורת וכדומה. מדוע כל כך משעמם לו עד כדי שהוא מחפש להאריך לנו את התפילה...


מקווה שהבנת להיכן אני חותר...


להלן תשובתי:


מה גרם למאמיני הבודהה להאמין שנהר הגנגס מטהר? ושיש לעבוד את הפסלים?

מה גרם ליש"ו להחליט על "קדושת" חג המולד? או על קיום מיסות והטבלות?

מה גרם למוחמד להחליט על חמש תפילות ביום או על צום חודש הרמדאן?


והלא מדובר בדתות שלמות ועתיקות שהמציאו מאות ואלפי הזיות! כך שזה לא כל-כך קשה להמציא הזיות... כמו כן, בעניינם של המקובלים למיניהם, סביר להניח שבמקרים רבים מדובר בהעתקה מדת האמת תוך עיוות מאגי אלילי, או בהשפעה ישירה של כיתות שונות של עובדי אלילים, או בסתם המצאות מאגיות אשר נועדו לטמטם את מאמיניהן ולהדהים אותם בהזיות ובדמיונות כאילו מדובר בדברים ברומו של עולם...


ולא שעמם להם בכלל, הם רצו לכונן דת חדשה, גם כדי לקעקע את דת האמת, אך גם כדי לרכוש להם מאמינים ולעשות לעצמם שם בארץ, ולהפוך את הדת לכלי להפקת רווחים וכבוד וטובות הנאה.


כל דת חדשה זקוקה למצוות ולאיסורים לציוויים ולאזהרות, וכל מייסד דת חדשה זקוק גם לכונן השקפות ומנהגים וסגולות וכל מיני הזיות, כדי למשוך את ההמונים ולהתעות אותם שדווקא הדת שלו היא הדת המרוממה ביותר. ותכלית כולן, למעט דת האמת, היא להפיק רווחים, טובות הנאה, כבוד, שלטון ושררה, ואף תאוות בזויות בהמיות ואכזריות.


ראה לדוגמה כמה כספים מגלגלים המקובלים הללו, לא משעמם להם בכלל, הכספות שלהם עמוסות לעייפה בעשרות ומאות מיליונים של כסף שחור, אתה יכול לומר שמשעמם להם? וכי עסק כלכלי כזה הוא דבר קל בעיניך? האם אינך יודע כמה קשה לאדם הפשוט להתקיים בימינו? והנה הם מצאו להם דרך לא רק להתקיים, אלא גם להתעשר ולחיות חיי רווחה, וגם לעשות להם שֵׁם בארץ ולאסוף להם חסידים ומעריצים, ואפילו לצבור כוח חברתי, פוליטי וכלכלי (על פינטו לדוגמה נאמר שהונו מגיע לכ-50 מיליון ש"ח!).


חפש את הכסף והתאוות וטובות ההנאה ותמצא את התשובות לרוב השאלות מהסוג הזה... ובאנגלית יש ביטוי מפורסם בעניין זה: Follow The Money.


המשך השאלה של התלמיד:


מקובל לומר בקרב החסידים שצדיקי האמת נפטרו בגיל צעיר בגלל שסיימו את שליחותם בזה העולם והגיעו לתיקונם השלם. לדוגמא: רבי נחמן, האר"י, רמח"ל ועוד, לא עברו את גיל הארבעים. האם אפשר להבין מדבריך שהסיבה לפטירתם המוקדמת היא אחרת לחלוטין?


להלן תשובתי:


ייתכן, שהרי דוד המלך מלמדנו ברוח קודשו:


"אַנְשֵׁי דָמִים [=הרוצחים, אך גם רודפי הבצע] וּמִרְמָה [=העושקים והמתעים את העם אחרי ההבל] לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם". והפסוק במלואו: "וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ" (תה' נה, כד).


ושני כללים חשובים יש לזכור בעניין זה, שני כללים שהם גם מיסודות הדת החשובים ביותר:


1) אין ייסורין בלא עוון, שנאמר: "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דב' לב, ד).

2) כל מעשי ה' בצדק מדוקדק, שנאמר: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט" (דב' לב, ד).

המשך ההתכתבות עם תלמיד המקובלים – חלק ג
Download • 220KB

84 צפיות0תגובות
01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!