המשך ההתכתבות עם תלמיד המקובלים – חלק ב

לאחרונה פורסם מאמר שכותרתו: "לאיזה רב או חכם ראוי לשמוע בימינו?", והוא כולל בתוכו התכתבות עם תלמיד של אחד מגדולי המקובלים בעיר נתיבות. התכתבות זו נמשכה במאמר שכותרתו: "המשך ההתכתבות עם תלמיד המקובלים". עתה הנני רואה לנכון להביא גם את חלקו השני של המאמר, כדי לזכות את הרבים ולהבין עד כמה מתעים אנשי הבצע והתוהו את בני האדם הטובים והכשרים, ועד כמה עמוקה שוחת הסכלות שהם חפרו להם.


הנה לפניכם המשך שאלותיו של אותו תלמיד:


כמו כן, רציתי להתעניין במנהג "תיקון חצות" שתיקן האר"י. לכאורה, אמירת מזמורים אלו נועדה להשתתף בצער החורבן. אם כן לכאורה אין בעיה לומר תיקון זה?


כמו כן, אני חוזר על תמיהתי שמכבר: למה, לכאורה, האר"י היה צריך לתקן תיקון כזה, וכי משעמם לו?? אולי יש דברים בגו?


דבר נוסף, המנהג לא ללכת ארבע אמות בלא נטילת ידיים של שחרית. האם יש לזה מקור בחז"ל או בראשונים?


להלן תשובתי:


שלום עליכם,


לגבי התיקון, אם מדובר רק במזמורי תהלים, ללא שום תוספות אליליות – אין בעיה ואף מצוה. אך כידוע לך, יש תוספות מתוספות שונות לפני ואחרי אשר הופכות את אמירת המזמורים לעבודה-זרה. ומדוע? מפני שכל מי שמשתמש באמירת מזמורי תהלים או בכל מצוה ממצוות התורה ככלי להשגת תועליות בעולם-הזה – כופר בתורה, שהרי התורה נועדה לרוממנו ולהביאנו לחיי העולם-הבא, וחלילה מלראותה ככלי להשגת טובות הנאה.


ראה מאמרי בעניין המזוזה (חלק א, חלק ב), ותבין מדוע מדובר בכפירה בתורה.


כמו כן, מהי משמעות "התיקון"? מה בדיוק מתקנים? האם ניתן "לתקן" משהו באמצעות אמירת מזמורי תהלים? האם מדובר בתיקונים בעליונים? ואם זו הכוונה הרי שמדובר בעבודה-זרה! ואם מדובר בתיקונים בתחתונים, וכי אפשר לתקן משהו מבלי לעבוד על המידות? מבלי לשנות ערכים והתנהגויות? מבלי לסור מרע? אתמהה!


וזו שיטתם של המקובלים למיניהם, לטמטם את ההמונים כאילו אפשר לתקן דברים מבלי להשכיל, מבלי לסור מרע, מבלי לעזוב את התאוות ואת המידות הרעות, מבלי לערוך חשבון נפש, מבלי לעזוב את הבלי העבודה-הזרה, מבלי ללמוד את יסודות הדת המחשבתיים, מבלי להפעיל ולאמץ את השכל הישר שהוענק לנו, ומבלי ללכת בדרכו של אברהם אבינו!


מבדח אותי לשמוע שהארי הארור תיקן מזמורים להשתתף ב"צער החורבן" בעוד שהוא ודומיו הם הגורמים המרכזיים להרחקת עם-ישראל מלהיות עם חכם ונבון, ומלכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש מפוארה ומעטירה, שבליבה פועם בית-המקדש. ועולם הפוך ראו חז"ל ועולם הפוך נשאר מאז ועד היום, עולם השקר במלוא כיעורו וצביעותו.


לשאלתך, למה הנוכל הארי היה צריך לתקן דברים כאלה? כי הוא היה צריך משהו כדי לרכז סביבו את ההמון. כל ארגון או דת צריכים מושגים מסוימים, מנהגים ומצוות, ציוויים ואזהרות, כדי לרכז סביבם את ההמון, זה פשוט מאד. לא כי משעמם לו, אלא כי הוא ביקש ליצור דת חדשה שתפאר ותרומם את שמו לדורות, ואף תכניס לו ממון וטובות הנאה.


וכל ראשי הדתות למיניהן קבעו להן כל מיני טקסים ומיסות ומצוות וערכים והוראות – וכי משעמם להם? לא, אלא מפני שהם רצו לרכז את ההמון סביב מושגי הבל, אשר באמצעותם הם ישלטו בהמונים וינצלו את פתיותם עד דק. ואם אתה חושב לעצמך שיש דברים בגו, ובכן, עליך גם לחשוב שיש בנצרות דברים בגו, שהרי הנצרות קידשה את ספר התורה ואת כל ספרי הנביאים ואת כל ספרי הכתובים, האם זה אומר שיש בה אמת?


לגבי נטילת ידיים, לפי חז"ל ורבנו נטילת ידיים נועדה לטהר את הידיים ולהכין את הנפש לתפילה. אין שום "רוח רעה" ואין שום איסור ללכת בלא נטילה, הכל הזיות של הקבלה והחסידות, אשר ביקשו להפחיד ולטמטם את ההמונים אחר הבלי המאגיה כדי שהם יישארו סכלים נבערים, ואז יהיה קל לשלוט בהם ולתמרן אותם ולהפיק מהם טובות הנאה.


המשך השאלה של התלמיד:


אם כן, פה פירוש הגמרא בשבת (קח ע"ב): "הוא היה אומר יד לעין תיקצץ, יד לחוטם תיקצץ, יד לפה תיקצץ, יד לאוזן תיקצץ"? ומצינו שפירשו שם שמדובר שאדם קם בבוקר ושורה על ידיו רוח רעה ולכן לא יגע באברים אלו. ושישנה רוח רעה שחרית שנקראת "שיבתא ובת מלך"... מה פירוש הגמרא על פי הרמב"ם?


להלן תשובתי:


האם ראית הלכה שנפסקה בעניין זה? האם יש איזו הלכה שמוֹרה לקצוץ יד? האם אנחנו מוסלמים? וברור שלא, אלא זהו מדרש שאין להבינו כפשוטו. וליחס הרמב"ם למדרשים ראה את הקדמתו לפרק חלק, וכן ראה מאמרי: "משלי חז"ל ומשלי הנביאים ומה שביניהם".


לגבי הסוגיה המסוימת הזו, לפני הדברים שהבאת נאמר בה כך:


"תניא נמי הכי, אמר רבי מונא משום רבי יהודה: טובה טיפת צונן שחרית [האם טיפת צונן היא נטילת ידיים של שחרית? ברור שלא, אלא מדובר על החובה להרטיב את העיניים לפחות בטיפת צונן בשחרית כדי להעביר את הזוהמה], ורחיצת ידיים ורגליים ערבית, מכל קילורין שבעולם [כלומר מי שישמור על היגיינה לא יצטרך לשום רפואה לעיניים]".


ולפני כן מובא סיפור על אחד החכמים שסבל בעיניו וביקש שישלחו לו רפואה מסוימת לעיניים. ובמלים אחרות, מדובר במדרש הזה בעצות לענייני שמירת היגיינת העיניים בפרט והיגיינת הגוף בכלל. ואסרו על האדם לשלוח את ידו למקומות מסוימים בגופו לפני שישטוף את ידיו משום היגיינה, כגון מה שאסרו לגעת בעיניים בידיים מטונפות שהרי העיניים רגישות לכל טינוף קל, או לגעת בפי הטבעת שהרי הוא עלול להביא על עצמו זיהום, או משום צניעות כגון יד לאמה, וכיו"ב. ואין בכל הסוגייה הזו עניין של נטילת ידיים של שחרית, אלא בעיקר ענייני היגיינה, ואגב ענייני היגיינה צורפו אליה גם עניינים מוסריים נוספים, ותו לא מידי.


אגב, ההלכה היא שנטילת ידיים של שחרית היא לתפילה, ולכן לפי ההלכה יש ליטול לפני כל תפילה.


ואתה עשוי או עלול למצוא בדברי אגדה ומדרש עוד ראיות רבות להזיות של הקבלה, אך כל זאת נובע מאי הבנה של המדרש ותפקידו. רש"י היה הראשון אשר החדיר לדת השקפות והלכות מפשטי המדרשים, ואחריו בא מחבר הזוהר מוסא דל-ג'וחא אשר גם הוסיף והמציא אגדות משלו והחדיר באמצעותן הלכות והשקפות, בקיצור אין סוף להזיות.


תפישת המדרשים ואגדות חז"ל כפשוטן הינה לא פחות מאסון לעם ישראל.


וכתבתי בעניין זה מאמרים רבים מאד, ויהיה עליך ללמוד לא מעט.


המשך השאלה:


תודה על התשובה. אשתף אותך בחידוש נוסף. ידוע שלפי הקבלה אמרו לא ללכת ארבע אמות בלא נטילה. בחסידות הוסיפו שישנה סגולה שגם לא להוריד רגליים מהמיטה לפני שנוטל ידיו, ובזה האדם מבטל מעליו כוח רב של יצר הרע לכל היום.


האמת תמיד תמהתי איך יש עוד תוספת על דברי המקובלים...

אבל לפי דבריך אני מתחיל להבין המון דברים שמיישבים את דעתי...


בהמשך דבריו התלמיד הוסיף ואמר כך:


ראיתי את הסרטונים של רפי על בדיית הזוהר באתר של מלחמת תורה. הוא מציג את ראיותיו כאילו הן ברורות מאליהן, אבל נוכחתי לדעת שהדברים אינן כפשוטן כלל, ורוב ככל הראיות נגד הזוהר נדחו בנקל. והתפלאתי שהוא מביא ראיה לכאורה ברורה ומוסכמת, שרב המנונא סבא נולד רק כמה דורות אחרי שרשב"י נפטר. רק חבל שהוא לא הזכיר את הדעה שהיו שני רבנים שנקראו כך, אחד בזמן התנאים והשני בזמן האמוראים.


אני אשמח אם תשלח לו את הקישור הבא, ואולי יהיה גם לך עניין בזה, או שאולי תוכל לסתור את דבריו. תודה רבה.


להלן תשובתי:


מכובדי היקר,


גם אם רפי שגה בראיה מסוימת או אפילו בראיות הרבה, אין מינותו וסכלותו של ספר הזוהר תלויות על ראיה כרונולוגית כזאת או אחרת, אלא על ראיות מחשבתיות ענייניות מתוכו, מפני שהוא מלא וגדוש בהזיות מאגיות, בהגשמה, באלילות, בזימה ובתועבה, ובאמונות תפלות אשר מנוגדות למצוות לא תעשה מפורשות ומהוות למעשה כפירה בתורה.


כמו כן, בעניין השקר שרשב"י חיבר את ספר הזוהר, ובכן, זו כבר מן המפורסמות שאין צריך להביא עליהן ראיה, ועולם המחקר בימינו מוכיח זאת בראיות רבות. וראיתי את כל הסרטונים של רפי, לא רק סרטון אחד או שניים, ולמיטב הבנתי רוב ראיותיו הן ראיות נכונות.


אתה מוזמן לעיין בשלושה מאמרים שכתב איתמר שלו בעניין ספר הזוהר:

1) "האב והבן – הזיות נוצריות בספר הזוהר".

2) "מי הוא ה' יתעלה לפי הזוהר?".

3) "מי הוא אל הממטרות?".


כמו כן, כתבתי מאמרים לא מעטים שסותרים את הזיותיו של ספר הזוהר, כמו בעניין גלגול הנשמות או עילוי הנשמות או הדרישה אל המתים, או קריאה בפרצוף ובכף היד, הכל הזיות שמנוגדות למצוות לא תעשה מפורשות, ואף נוגעות נגיעה רחבה בעבודה-זרה.


אין לי עניין רב בספר הזוהר, כי כבר הוכח לי ובקלות רבה שהוא ספר אשר מלא וגדוש במינות ובאלילות. האתגר היותר גדול מבחינתי הוא להוכיח שרש"י היה מין, כי העובדה שספר הזוהר הוא ספר של תועבה היא כבר "סוד גלוי", שרבים מפחדים ומתייראים מלהודות בו.


הנני מצרף לך גם קובץ שקיבץ אחד מחבריי על מופעי הזימה בספר הזוהר.


אולי אכתוב פעם סדרת מאמרים כנגד הזוהר, אך כרגע זה נראה לי מיותר לחלוטין, כי מספיק שאדם לומד קצת מדעים וקצת יסודות הדת וכבר הוא מגלה את סכלותו ומינותו.


כמו כן, אתה מוזמן לשאול את רפי בעצמך [צירפתי למכתב את המייל של רפי].


זאת ועוד, עיין במה שכתבתי בעניין ספר הזוהר בפורום כאן.

המשך ההתכתבות עם תלמיד המקובלים – חלק ב
Download • 190KB

108 צפיות0תגובות
01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!