המכשף שמוט המגבעת

אחד מגדולי המתעים והמתעתעים בדורנו הוא מאיר מאזוז, אשר מתחפש למשכיל וליודע-דבר ואף למעריץ של רבנו הרמב"ם. אך מאחורי התכסית של המשכיל והרמבמיסט מסתתר נוכל גדול מאד. כומר שכיר נתעב ביותר, גס רוח אשר נדמה לו שהוא גדול הדור, אך האמת היא שהוא עבד נרצע למינים ולצאצאיהם, וכל התחזותו להולך בדרך האמת נועדה למטרה מרכזית אחת: לעוות לסלף לעקם לעקש ולהעלים את דרך האמת הטהורה של רבנו.


בדברים שיבואו לקמן נוכיח את דברינו מתוך דברי מאזוז, אשר נדפסו בעלון "בית נאמן" גיליון מספר 182 (פרשת נח תש"ף). אגב, שימו לב לנוכלותו של מאזוז בקראוֹ לעלונו: "בית נאמן" ובמה שהוא מכנה את עצמו בכתביו "נאמן" (ראשי תיבות: "נאום מאיר נסים", וראשי התיבות של הכומר מאיר נסים הוא "המן", וארור המן וארור נאמן השקרן וארורים אויבים) – וכל זאת כדי לרמוז רמז ברור ועבה למשה רבנו, אשר עליו נאמר: "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במ' יב, ז). וזו היא דרכם של כומרי הדת האורתודוקסים השכירים, להחדיר לנו בכל מיני תרגילים שיווקיים שהם גדולים כמשה רבנו, ולכן יש להתייחס לכל דבריהם כאל דברי נבואה שנאמרו מפי הגבורה, ארורים יהיו על שהם מתעים את העם אחרי ההבל בתכסיסי תעמולה שקריים.


***

ועתה לדברי המן בעלון, כותרת דבריו היא: "מה הפירוש בצלמנו כדמותנו"? וזה לשונו:


"רש"י כתב פירוש אחר: 'כדמותנו' בחינת השכל, 'בצלמנו' שהבן אדם צלם דיוקן יוצרו הוא. ולכאורה רש"י סובר שיש הגשמה ח"ו והקב"ה מוגשם. אבל רבי יהודה פתייא (מנחת יהודה בראשית אות ו) מבאר הכוונה שה' מתראה בדיוקן הזה לנביאים, וזהו מה שכתב רש"י 'דיוקן יוצרו הוא'".


מדברי מאזוז עולות שלוש מסקנות ברורות:


1) פשט פירושו של רש"י מצביע על-כך שהוא היה מין!

2) רש"י פירש: "כדמותנו – בחינת השכל"; "בצלמנו – הבן אדם צלם דיוקן יוצרו הוא".

3) לפי יהודה הפתי, רש"י בעצם התכוון בדיוקן הזה לתמונתו של הקב"ה במראה הנבואה.


ובכן, מכיוון שאנחנו מסכימים למסקנה הראשונה של מאזוז, נעבור לבחון את המסקנה השנייה שעולה מדבריו: האם רש"י באמת פירש כמו שהמן מתאר?


דומני שלא תיפלו מהכיסא אם אגלה לכם שהמן מסלף את פירושו של רש"י כדי להשיג את מטרתו, והיא כמובן לטעון ולהוכיח שרש"י לא היה מגשים. בעשותו כן, מאזוז חבר למחריבי דת משה הטהורה, שהרי בתירוציו המהובלים אשר נראים לטיפשים כגאונות, הוא מכשיר ומנציח את המינות ואף מתגולל לפני רבותיו המינים האשכנזים תוך נישוק כפות רגליהם.


והנה לפניכם פירוש רש"י לפסוק הנדון: "בְּצַלְמֵנוּ – בדפוס שלנו; כִּדְמוּתֵנוּ – להבין ולהשכיל". מדוע המן משמיט את הפרשנות של רש"י למלה "צלם"? והתשובה ברורה, מפרשנותו של רש"י עולה במפורש שהוא לא התכוון לתמונתו של הקב"ה במראה הנבואה לפי דמיונו של פתאיה הבער, אלא שהקב"ה יצר את כלל מין האדם, דהיינו כל אדם ואדם אשר נולד מאז אדם הראשון ועד-סוף-כל-הדורות "בדפוס שלנו", דהיינו בתבניתם של הקב"ה והמלאכים.


והנה לפניכם דברי רבנו במורה (א, א) בעניין פרשנות המלה "צֶלֶם":


"צלם ודמות, כבר חשבו [=שגו לחשוב] בני אדם, כי 'צֶלֶם' בלשון העברי מורה על תבנית הדבר ותארו [=דפוס המעצב את הצורה החיצונית], והביאם הדבר לידי הגשמה מוחלטת. לפי שנאמר: 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' וחשבו [=שגו לחשוב] כי ה' כצורת אדם, כלומר: תבניתו ותארו, וחייבו הגשמה מוחלטת והאמינו בכך, ונראה להם שאם יעזבו דעה זו יכחישו את הכתוב, ואף יהיה בכך העדר האלוה אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד כמותם בתבנית ובתואר, אלא שהוא יותר גדול ובהיר לפי דמיונם, וגם החומר שלו אינו דם ובשר. זהו תכלית מה שנראה להם שהוא רוממות ביחס להשם" וכו'.


בסוף דבריו שם, רבנו מוסיף וקובע מפורשות: "לא שה' יתעלה גוף, שיהיה אם כן בעל תבנית" – כלומר, כל מי שסובר שהאדם נברא בצלם (=בדפוס=בתבנית) של יוצרו, הרי הוא בהכרח סובר שהקב"ה הוא "בעל תבנית", וכל מי שסובר שה' הוא בעל תבנית, הרי הוא בהכרח סובר שהקב"ה הוא גוף, וזו ראיה מפורשת וברורה שלא ניתן להתווכח עמה כלל.


ומכיוון שזו ראיה מפורשת וברורה שלא ניתן להתווכח עמה, המן השמיט את פרשנותו של רש"י למלה "בצלמנו" וכתב במקום זה: "בצלמנו – הבן אדם צלם דיוקן יוצרו הוא". ואם תתמהו מאין מאזוז המציא את הפרשנות הזו? ובכן, רש"י כתב את הפרשנות הזו בפסוק הבא.


ובכן, בפסוק הבא בבראשית שם (א, כז), שר"י אומר מפורשות שהאדם נברא בידיים (של הבורא כמובן) ובתבניתו של הקב"ה יתעלה ויתרומם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם",וכך רש"י פירש שם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ – בדפוס העשוי לו, שהכל נברא במאמר והוא [האדם] נברא בידיים. [...] בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ – פירש לך שאותו צלם המתוקן לו [=הדפוס העשוי לאדם] צלם דיוקן יוצרו הוא".


נמצא, שרש"י חוזר בפסוק הבא שוב ושוב, על העיקרון שהאדם נברא בדפוס מיוחד, והדפוס הזה הוא "צלם דיוקן יוצרו הוא". ובמלים אחרות, כל בני האדם ללא יוצא מן הכלל, מאדם הראשון ועד-סוף-כל-הדורות, נבראו וייבראו בדפוס העשוי להם שהוא צלם דיוקן יוצרם!


האם יש בדברי רש"י איזה רמז או זכר כלשהו לתמונות שנראוֹת במראה הנבואה?


ומכיוון שמאזוז המכשף מחזיק מעצמו כאילו הוא משה רבנו, לא סביר שהוא עד-כדי-כך חמור שלא להבין את הדברים הפשוטים הללו (או שאולי הוא כן חמור כל-כך גדול? ועם החמורים הסליחה והמחילה על ההשוואה), ולפיכך נשארה אפשרות אחת ויחידה: מאזוז המכשף הוא נוכל ארור אשר מתעה את הרבים אחרי התהו וההבל לשם רדיפת בצע שררה וכבוד.


אגב, ראיתי עיקש עקוש אחד שהקשה: והלא בתוך פירושי רש"י שנזכרו לעיל הוא אומר: "וכי יש ימין ושמאל לפניו?", דהיינו יש בפירושו ביטוי אשר מרחיק מן ההגשמה. ותשובתי לו: כבר התייחסתי לפסוקים הללו בכללותם במאמרי על רש"י חלק ג, וגם לנקודה הזו התייחסתי. קצרו של דבר, יש בפירושי רש"י הללו שבע הגשמות והרחקת גשמות אחת, וזה הרבה יותר מן הנוצרים אשר מרחיקים פעם אחת ומגשימים פעם אחת באותו משפט: שלושה שהם אחד ואחד שהוא שלושה. ועדיין הם עובדי אלילים וכופרים בעיקר שדינם מיתה בבית דין.


***

ועתה למסקנה האחרונה שעולה מדברי מאזוז: לפי יהודה הפתי, רש"י בעצם התכוון בדיוקן הזה לתמונתו של הקב"ה במראה הנבואה. ובכן, האם מותר לייחס לה' דמות ותמונה במראה הנבואה? הבה נבחן אפוא פסוק אשר מתאר את ה' לכאורה במראה הנבואה (יש' ו, א):


"בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל". ובכן, לפי מאזוז המכשף ופתאיה הבער, ישעיה הנביא ראה את תמונתו של הקב"ה במראה הנבואה! כלומר, לפי מאזוז ופתאיה יש להקב"ה דמות ותואר במראה הנבואה!


וכי יעלה על הדעת כדבר הרע הזה? שהרי אם יש להקב"ה דמות ותמונה במראה ה