המינקים נגד פינוי הקברים?

עודכן ב: לפני יומיים

אחד העניינים שצאצאי המינים קידשו עליו מלחמה בימינו הוא עניין פינוי הקברים. מדי פעם תשמעו בחדשות על כמה מצאצאי המינים, חובשי החורפנים (המינקים) הטמאים מדנמרק, אשר מפגינים, ולעתים אף נוהגים באלימות כאילו חוללו קדשי ישראל, כאשר חברת בנייה מבקשת לבנות במקום שנמצאו בו קברים עתיקים, של יהודים או גויים.


אם תשאלו אותי, לא אתפלא אם הכל עניין של כסף ושוחד, כלומר, כל עוד חברות הבנייה לא ישלמו כסף עובר לסוחר לגדוילים המבחילים, הם ימשיכו לשסות את כלביהם ולפגוע בבניין הארץ ובפיתוחה. וחמור מכך, אף לחלל-שם-שמים כאילו דת האמת מקדשת את המתים ואת המוות, כמו אצל הישמעאלים, עד ששמירה על המתים חשובה יותר מפיתוחה של ארץ ישראל הקדושה והטהורה, וחשובה יותר מבני האדם החיים על פני האדמה.


דרך אגב, הכסף והשוחד הוא גם הסיבה לכך שהמינים וצאצאיהם מבטלים בפתאומיות מתן כשרויות למפעלים מסוימים בטענות של חילול שבת וכיו"ב. כלומר, לא רק שהם הופכים תורת חיים לקורדום חוצבים, הם גם מתראים כאילו הם חרדים על השבת ועל מצוות ה'...


ערך החיים גדול מערך המתים


נחל אפוא ונעיין בהִלכות אבל (יב, ז), כדי ללמוד ולהבין יחדיו את דין האמת בעניין זה:


"המפנה ארונו של מת ממקום למקום, אם שדרו של מת קיים – עומדין עליו בשורה, ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים, ומספידין אותו, אף-על-פי שהעבירוהו לאחר שנים-עשר חודש; ואם אין שדרו קיימת – אין מספידין אותו, ואין עומדין עליו בשורה, ואין אומרין עליו לא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים".


למדנו אפוא מהלכה זו, כי יש מציאות שבה מותר לפנות את המת מקבר לקבר אחר. כדי להשלים את התמונה נעיין בהלכה נוספת בהלכות אבל (יד, טו): "אין מפנין את המת מקבר לקבר אפילו מבזוי למכובד. ואם היה בתוך שדהו מפנהו אפילו ממכובד לבזוי".


כלומר, ההלכה באופן כללי אוסרת לפנות את המת מקבר אחד לקבר אחר, ברם, אם נעשתה טעות ושמעון המת נקבר בשדה של ראובן החי, מותר לראובן לפנות את המת משדהו, שהרי הוא נקבר בשטחו, ומותר לו להעבירו אפילו מקבר מכובד לקבר בזוי. למדנו אפוא מהלכה זו, כי ערך החיים גדול מערך המתים, ואם חלילה יש פגיעה בחיים, ואפילו פגיעה ממונית בלבד, יש לדחות את כבוד המת, ולהעביר את המת לקבר אחר, ואפילו מקבר מכובד לבזוי!


הלכה דומה מצאנו בהלכות שביתת יום טוב (ח, ח):


"אין מפנין את המת ואת העצמות מקבר לקבר, לא ממכובד לבזוי ולא מבזוי למכובד. ואסור לעשות-כן לעולם בשאר הימים [כלומר, אפילו בימים שאינם ימי חול-המועד], אלא-אם-כן היה בתוך שלו, מפנהו בשאר הימים [=שלא בימי חול המועד] אפילו ממכובד לבזוי".


שוב אנחנו רואים שערך החיים גדול מערך המתים, ואם מת נקבר בתוך שטח של אדם אחר, מותר לאותו אדם לפנות את הקבר משטח האדמה שלו, ואפילו מקבר מכובד לבזוי!


לאור דברי רבנו בשתי ההלכות לעיל, נראה ברור שמותר לפנות קבר בנסיבות מיוחדות, כגון שקברו את המת בשדה של אדם אחר. כלומר, כאשר נעשתה טעות בבחירת מקום קבורת המת, בשגגה או בזדון, וקברוהו שלא במקומו – מותר לפנותו. ולכן, אם נעשתה טעות בבית-הקברות ואדם נקבר בקבר שאינו שלו, מותר לפנותו לקבר אחר ואפילו מעבר לגדר.


וכך הבין רבנו את הירושלמי במועד קטן ספ"ב: "אין מפנין את המת ואת העצמות מקבר מכובד למכובד, ולא מבזוי לבזוי ולא מבזוי למכובד, ואין צ"ל מן המכובד לבזוי. ובתוך שלו – מפנין אפילו מהמכובד לבזוי, דערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו".


כלומר, אם שמעון נקבר בתוך חלקת הקבר שהייתה בשדהו של ראובן, מותר לראובן לפנות את שמעון המת, כי ערב לו לראובן, בעודו בחיים, לדעת שהוא ייקבר בקבר אבותיו שבשדהו, לצד אבותיו, ולא לצד שמעון או ששמעון בכלל תפס את מקומו – ומכיוון שתהיה לראובן עוגמת נפש מכך, התירו בירושלמי לראובן לפנות את שמעון מן הקבר ללא היסוס.


זאת ועוד, אם תשימו לב, בכל ההלכות שראינו לעיל וגם בירושלמי, הודגש: "אפילו ממכובד לבזוי", כלומר, מדובר כאשר נעשתה טעות ושמעון נקבר בחלקת הקבר שבנחלת ראובן, נחלת קבר שהייתה מיועדת לראובן ולמשפחתו. לפיכך נאמר בירושלמי: "בתוך שלו", דהיינו ששמעון נקבר בחלקת הקבר של ראובן, ולכן גם הוסיפו בירושלמי: "דערב לאדם שיהא נוח אצל אבותיו", דהיינו, ערב לראובן לידע בעודו בחיים שהוא ייקבר לצד אבותיו; ומכיוון ששמעון תופס את מקומו, התירו לפנות אותו מקבר מכובד, דהיינו מחלקת הקבר שמיועדת לראובן אפילו לקבר בזוי, ואולי מעיקרא הייתה זו הסיבה שקברו את שמעון שלא במקומו...


מעט מפירושי צאצאי המינים


ראינו את דרכו הישרה של רבנו הרמב"ם, אולם, צאצאי המינים הלכו בדרכי ההזיות, ראו לדוגמה את דודל פרנקל (ברלין, המאה הי"ח), אשר טוען בפירושו קרבן-העדה על הירושלמי שם, שמדובר בנסיבות שהמת נקבר שלא בחלקת אבותיו, ואף שלא מדובר שהוא נקבר בנחלת איש אחֵר ואין כאן שום עוול, אף-על-פי-כן מותר לשיטתו להעבירו לחלקת אבותיו ואפילו מקבר מכובד לבזוי. ומדוע? מפני "שהבלבול קשה למתים", "וזה שמחתם" שהם נקברים אצל קברי אבותיהם, כאילו המתים מתבלבלים אם הם ייקברו בקברי זרים, וכאילו נגרם למתים צער אם יקברו אותם לצד מתים אחרים שהם אינם מכירים...


וזה לשונו של פרנקל הגרמני הוזה ההזיות: "אין מפנין וכו' [...] – והטעם שהבלבול קשה למתים מפני שמתייראים מיום הדין; [...] ובתוך שלו – לפנותו לקברו אצל אבותיו מותר שזהו כבודו ושמחתו". גם מוסא מר-גלית (ליטא, המאה הי"ח) בפירושו "פני משה", הוזה הזיות חמורות, וכך הוא כותב בפירושו לירושלמי שם: "ובתוך שלו [...] מפני ששמחה היא לאדם בשעה שהוא דר בתוך שלו", כאילו יש הנאה למת בקבר שבנחלת אבותיו...


וכדרכו במקרים רבים, יוסוף קארו הולך כפעם בפעם לקראת צאצאי המינים הנחשים, ופוסק כמותם, וזה לשונו בשולחנו המזוהם (שסג, א): "אין מפנין המת והעצמות לא מקבר מכובד לקבר מכובד, ולא מקבר בזוי לקבר בזוי, ולא מבזוי למכובד, ואין צריך לומר ממכובד לבזוי. ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי מותר שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו".


שימו לב עתה כיצד הנש"ך והטי"ז (שניהם מפולין, המאה הי"ז) וכן הנבל מווילנא (רחש ורמש על האדמה בווילנא הארורה, במאה הי"ח) פירשו את דברי יוסוף קארו: הנש"ך פירש שם כך: "ובתוך שלו כו' – כלומר לפנותו לקברו אצל אבותיו מפני שזהו כבודו, וכתב הבית יוסף ודרכי משה, משום האי כבוד מפנין [כלומר, משום כבודו של המת] ולא משום כְּבוד [אדם] אחֵר [כלומר, הוא מדגיש שאין לפרש כפירוש רבנו שהובא לעיל, ובכך הוא מתעקש על ההזיות, ואף טוען שגם יוסוף קארו בספרו חירבת יוסוף מתעקש לפרש כן]"; הטי"ז פירש שם כך: "ובתוך שלו – פירוש, למקום שהוא שלו ששם שוכבים בני משפחתו"; והנבל פירש שם כך: "וכן כדי לקברו בארץ-ישראל – גם-כן מטעם הנזכר לעיל דניחא ליה".


כלומר, כל הפרשנים הבינו שכוונתו של יוסוף לפסוק שמותר להעביר קבר של אדם לתוך נחלת קברי אבותיו, מפני "שערב לו לאדם שיהא נח אצל אבותיו", דהיינו שיש שמחה ונחת למת כאשר הוא קבור בקברי אבותיו. ברם, אולי הפרשנים הללו שגו? ובכן, אם יעלה על דעתכם שהפרשנים הללו שגו בהבנת פסיקתו של יוסוף קארו, ראו נא את פירושו בספרו "חירבת יוסוף" על הטור שם (שסג, א–ב), ומשם נלמד שהוא התכוון בדיוק למה שהם הבינו, שהרי כאשר הוא מביא את הטעמים מדוע יש לפנות את המת, הוא מצטט את דברי הוזי ההזיות מקרב המינים וצאצאיהם, כך שאין מה להתבלבל, ובכלל, האם אפשר לצפות ממחוסר-דעת שמחריב את כל יסודות הדת ומאמין במאגיה הארורה שיבין חכמה?


והנה לפניכם לשונו בספרו חירבת יוסוף: "כתוב בהגהות אשרי [אוסטריה, המאה הי"ד] [...] בשם אור זרוע [אוסטריה, המאה הי"ג] היכא שאינו משתמר בזה הקבר, שיש לחוש שמא יוציאוהו גוים או שייכנסו בו מים אי נמי בקבר הנמצא, אז ודאי מצוה לפנותו מפני צער ובזיון המתים". כלומר, קארו מצטט את "דברי החכמה" של איזה אוסטרי בשם אוסטרי אחֵר, שיש צער למתים אם ייכנסו מים לתוך הקבר, כאילו המתים מרגישים וחשים...


חירבת יוסוף מוסיף ומצטט שם מ"דברי החכמה" של רבותיו צאצאי המינים הוזי ההזיות:


"וכתוב עוד שם בשם האור זרוע: אין להוליך המת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת, אבל מוליכין מחוצה-לארץ [לארץ ישראל]: וכתב הכל-בו [מצאצאי המינים הראשונים] הטעם שאין מפנין המת ממקום למקום, לפי שהבלבול קשה למתים מפני שמתייראין מיום הדין וזכר לדבר: 'ישנתי אז ינוח לי' [איוב ג, יג] ובשמואל הוא אומר: 'למה הרגזתני לעלות' [ש"א כח, טו], ואם ציווה המת לקברו בביתו ולהעתיקו לבית הקברות, מצוה לקיים דבריו".


לא פלא אפוא שיושבי הישיבות הופכים למטומטמים, וזו רק דוגמה אחת מני רבות לטמטום המוחלט שאוחז בעולם האורתודוקסי הפרו-נוצרי, טמטום אשר מחריב את המחשבה, מזהם את השכל הישר, משבש את שיקול הדעת, וחמור מכל, פותח פתח רחב כאולם לחדירת הזיות ועבודה-זרה גסה וכעורה, ואף מינות גמורה, לתוך דת משה הטהורה והישרה.


ואם תתבוננו כיצד מאדירים את שמם של צאצאי המינים הטיפשים הללו בפרויקט השו"ת בחלון "ביוגרפיה", תבינו לאיזה תהום הפילו אותנו צאצאי המינים, ועד כמה הסכלות אוחזת בהם, ועד כמה התאווה והגאווה ורדיפת הבצע עיוורה את מה שנותר מעיני שכלם.


ומי שנדמה לו שהמתים מרגישים וחשים נמנה עם התועים שאף בחייהם קרויים מתים, ועם אותם מחוסרי-דעת שחייהם משולים למוות, שהרי הם תועים ומתעים נכשלים ומכשילים, ואינם רואים את אור האמת אשר מאיר בשחקים באור יקרות. הינם אפוא כאותו זנב הלטאה אשר התנתק ממקורו, שהוא מתנועע מתפתל ורוחש אך חִיות אמיתית אין בו. ועל תפישות עקושות בהבנת החיים שלאחר המוות ראו מאמרי: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?" (חלק א, חלק ב), ושם הראיתי עד כמה "חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות היו הוזי הזיות חמורות ביותר, אשר נבעו מרדיפת החומריות והנאות העולם-הזה.


נחתום פרק זה בדבריו של קאפח על קארו (הלכות אבל יד, טו), וזה לשונו: "ומפליא הדבר כמה גורמת אי החדירה לעומק שבילי חשיבתו של רבנו, דרבנו מדבר אם היה בתוך שדהו של מפנה, וקברו את המת בשדהו שלא לדעתו – מותר לפנותו אפילו לא אצל אבותיו של מת. והכס"מ כנראה שהיה גורס 'לתוך שדהו' ופירש שדה קבורה של אבותיו, ודוחק".


ואני שומע ולא אבין, אם קארו "לא חדר לעומק שבילי חשיבתו של רבנו" והגיע לסכלות כזאת גדולה והעיד על עצמו כאלף עדים שהוא מחוסר דעת, מדוע קאפַּח מתעקש לקרוא לו "מרן" ולעתים הוא אף מוסיף, לו ולאחרים מ"חכמי ישראל" הוזי ההזיות: "מרנן ורבנן אדירי עולם". מי לימד את קאפַּח לשקר? האם סבו לימד אותו לשקר? או שמא תאוות הבצע ושוחד המיליונים שהוא קיבל במשך יובל שנים מממסד מטונף ומזוהם, הם אלה אשר לימדו אותו לשקר? ואיך הפנה עורף לציוויו של ה' יתעלה (שמ' כג, ז): "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק"?


גולת הכותרת


בנוסף להלכות שלמדנו, ישנה הלכה מאד חשובה, אשר מתירה לפנות את הקבר כאשר הוא מפריע להתפתחות העיר, וכֹה דברי רבנו בהלכות בית הבחירה (ז, יד): "קבר שהקיפתו העיר, בין מארבע רוחותיו בין משתי רוחות זו-כנגד-זו, אם היה בינו ובין העיר יתר מחמשים אמה לכאן וחמשים אמה לכאן – אין מפנין אותו עד שירצו כולם, פחות מכן מפנים אותו".


ואם יקשה המקשה ויאמר, ההלכה התירה לפנות רק קבר אחד! ובכן, לא יעלה על הדעת שיהיה הבדל בין קבר אחד לשני קברים, ובמיוחד שלא מדובר בדיני תורה אלא בדינים דרבנן ויש להקל מאד בכל העניינים הללו. ויתרה מזאת, אם אפילו קבר אחד שמפריע לאנשי העיר – מפנים אותו, כל-שכן וקל-וחומר מאות ואלפי קברים אשר חונקים את התפתחות העיר. כי אם הטעם הוא משום הפרעה להתפתחות העיר, היה מקום לומר שקבר אחד שאינו מפריע כל-כך יש להשאיר, וממה שמפנים אפילו אחד, למדנו שכל-שכן יותר מאחד, וכל-שכן וקל-וחומר מאות ואלפי קברים אשר חונקים את התפתחות העיר ואת ערך החיים.


נמצא אפוא, שכל הקברים שנמצאו סמוכים לבית החולים "ברזילי" באשקלון, בהנחה בכלל שהם של יהודים, מותר לפנותם ואף מצוה גדולה היא לפנותם משום יישוב הארץ ושגשוגה. וכל החרדה שחרדים המינים וצאצאיהם אינה אלא זיוף סילוף ועיוות, אשר נובע מחושך הסכלות, מרדיפת הבצע, ומאפלת האלילות והעבודה-הזרה שמטמטמת את שכלם.


ולא רק בית הקברות העתיק שנמצא ליד בית החולים "ברזילי", כל בתי הקברות שבתוך הערים, מותר ואף רצוי לפנותם כדי לפתח ולשכלל את העיר, ולסייע בשגשוגה של העיר בפרט וארץ-ישראל בכלל, שהיא ארצו ונחלתו של ה' יתעלה ויתרומם שמו.


ירושלים – עיר הקודש


בנוסף להלכה המפורשת שראינו לעיל, יש בעניינה של ירושלים הלכה מיוחדת, וכֹה דברי רבנו בהלכות בית הבחירה (ז, טו): "ירושלים מקודשת משאר העיירות המוקפות [...] ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה, שהיו בה מימות נביאים הראשונים".


נמצא אפוא, שאין לבנות בתי קברות בירושלים! וכל מי שמתעקש להיקבר דווקא בירושלים יש בידו עבירה! שהרי הוא מוסיף טומאה לירושלים עיר הקודש! וכאשר תקום סנהדרין יהיה בידם כוח לפנות את כל הקברים מירושלים, ולהעיף את כל הטומאה הזאת שאנחנו רואים בכניסה לעיר, אשר מזכירה לנו את החורבן ואת החושך הגדול שעם-ישראל שרוי בו.


ואם דיברנו על ירושלים עיר הקודש, נצטט עוד מההלכה האחרונה (ז, טו): "ואין מקיימין בה אשפות מפני השרצים", ולצערנו, צאצאי המינים הפכו את ירושלים לאחת הערים המטונפות ביותר בארץ-ישראל! הם מעדיפים את הזוהמה הטינוף והשרצים רק כדי לקיים את חיי הצפיפות הגלותיים הפרו-נוצריים, ורק כדי להמשיך ולהפוך תורת חיים לקורדום חוצבים. והקב"ה העניש אותם מידה-כנגד-מידה: הם העדיפו את חיי הטינוף והשרצים והפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים – והקב"ה הביא להם אויב אכזר אשר השמידם כשרצים.


סוף דבר


לא לחינם הישמעאלים הפכו את הר הזיתים לבית קברות. לפי האגדה הרווחת ביניהם, מושיעם של ישראל צריך לבוא ממזרח להר הבית. לפיכך הם בנו שם בית קברות, כדי לחסום את גאולתו וישועתו של עם-ישראל, שהרי מושיעם של ישראל לא יוכל עתה לפי דמיונם להיכנס להר הבית דרך שער הרחמים, בשל טומאת הקברים...


ובמלים אחרות, הישמעאלים שגו לחשוב, שמציאות הקברים בהר הזיתים תמנע את גאולתו של עם-ישראל, כאילו לטומאתם בחייהם ובמותם יש משמעות כלשהי. ברם, שגיאתם של הישמעאלים מלמדת דווקא על השקפה נכונה, והיא, שהקברים הם מקום טומאה! לעומתם, צאצאי המינים גרועים מהישמעאלים בהרבה, שהרי הם הפכו את הקברים למקום קדושה וטהרה כמו אצל הנוצרים עובדי האלילים, מקדשי הקברים וכנסיות הקבר!


"הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים [...] הָאֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ [=אלה שנדמה להם שהם "קדושי עליון" ומתגאים כאלהים] – אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל הַיּוֹם" (יש' סה, ד–ה).


החדרת ההשקפה המחרידה על "קדושתם" של הקברים והמתים, גורמת לעם-ישראל לא רק לשגות בהזיות בטומאה ובאלילות אשר מרחיקות אותנו מאל אמת, היא גם עלולה להיות מכשלה גדולה לקראת כינון ממלכת כהנים וגוי קדוש, שהרי אם יש חשיבות וקדושה לקברים, איך נשיב עטרה ליושנה עם כל אלפי הקברים שיש בהר הזיתים?


ותמיד יהיה איזה מין חובש מינק שיתעקש שיש איזה חשש וספק שקבור שמה איזה יהודי למחצה לשליש או לרביע, ומכיוון שלפי כללי ההלכה "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי", הרי שמדובר בבית-קברות שיש בו כאילו מחצה יהודים ולכן אסור לפנותו... וכך הם יישארו בהזיותיהם ובסכלותם ויוכלו להמשיך לקפץ לפזם ולכרכר ביידיש הטמאה, ולהמשיך לגפף לחבק ולנשק את השקפותיהם האליליות הנגעלות, ולהמשיך בתאוותיהם במעלליהם ובתעלוליהם, ולהמשיך להפוך תורת אלהים לקורדום חוצבים ולחלל שם אלהים חיים.


ופתאום הִכְּתָה בי האמת, והרמז מאת ה' יתעלה טפח על פניי: המינקים הללו שהם חובשים לראשם, יש בהם רמז גדול לאפלת נשמתם ולשחור דרכיהם ומעלליהם, שהרי אם רק נוריד את האות קו"ף, נקבל את המילה מינים! ושמא מדד להם ה' מידה-כנגד-מידה: על שהם חירפו וגידפו והוסיפו אות קו"ף לשם הנכבד והנורא, בקראם לו "אלקים", הוסיף להם ה' את האות קו"ף, וקרא בשמם לאותם בעלי החיים הטמאים שמהם מפשיטים את הפרוות (בעודם בחיים ותוך צער בעלי חיים מזעזע ומחריד ביותר) למגבעותיהם ולגלגליהם הטמאים.


ואולי יתרה מזאת, שמא לא לחינם חושדים שאחד המקורות המרכזיים להולדת הקורונה הוא בתעשיית המינקים בדנמרק, ושמא לא לחינם הקורונה פוגעת את פגיעתה הקשה ביותר דווקא בצאצאי המינים, ושמא גם על זה אמרו חכמים: מצא מינק את מינו וניעור...


תמונת שער הרשומה מאת: Needsmoreritalin - נוצר על ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 3.0.

המינקים נגד פינוי הקברים
.pdf
Download PDF • 171KB

101 צפיות1 תגובות
01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!