בצמתי ארצנו עומדים מדי פעם אנשים הלבושים בבגדי גלות שחורים אשר מחלקים ספרונים של הנוכל מיבניאל, שמו המלא של הנוכל הוא: אליעזר שלמה שיק המכונה המוהרא"ש.
לא פעם הייתי עושה מצוה ולוקח ממי שעומד בצומת מאות ספרונים וזורקם למחזורית הקרובה. פעם אחת, לאחר שעשיתי כן, השוטה השני בצומת ראה זאת וחש לשותפו עם עשרות ספרים כדי שיוכל להמשיך לחלק, אך טעות גדולה עשה כשהפקיר עמדה...
הם אינם מגיעים לצמתים בלבד אלא גם לבתי-חולים, שגם משם זרקתי הרבה ספרי ברסלב. בבית-החולים אנשים מיוסרים ומחפשים תשובות לייסוריהם – מדוע הגיעו למצב הזה?
את העת הזו הברסלבים הנוכלים מנצלים כדי להחדיר את תבשילם הנתעב.
הגיע לידי אחד מספרוניהם ושמו "רפואה שלמה", אותו קיבל סבי מאיזה חסיד שוטה כאשר שהה בבית-חולים לא מזמן, סבי למד ממני ואמר לו: "זו עבודה-זרה מה שאתה עושה", הבחור נבהל וענה לו: "מי אתה?".
וכך כותב שלמה שיק (פרק א):
"צריך שתדע, אהובי, אחי היקר! [אתה אח כמו קין ואתה גם הבל] עכשיו כשנפלת למשכב ואתה שוכב חולה, עליך להתבונן ולהתיישב – מה איתך ומה תפקידך בחייך?". הוא מוסיף ומדבר שם על התשובה, על החובה לפרושׂ את החטאים בבכי ובתחנונים, וכן על השמחה שאכן עשויה להועיל לחולה, אך מגזים כשאומר (שם, ג): "עיקר רפואת האדם הוא השמחה".
אולם, בין השורות הוא מחדיר את המינות, בהפניות לספרי רבו הלא הוא הכלב מברסלב.
יש לדעת שמילים חמות ודברי אמת ללו"ל (=למחצה לשליש ולרביע) אינם בהכרח מורים על יושרו של הכותב, ובמקרים רבים הם משמשים כתכסית לשקרים חמורים, והוא הדין בעניינו של הנוכל מיבניאל: בספרונו האמור מציעים למכירה אוספים של ספרי מינות, מפורסם אתר המכירות וההתעיות של הנוכל מיבניאל, מפורסמים "ניסים גלויים", מכירת קמיע שעליו אומר המשוקשק (כאן): "הקדוש-ברוך-הוא נתן לי מתנה", וכמובן שגם בקשה לתרומות.
אפילו מובאת תמונה של המצבה שלו, ומתחתיה נאמר: "הבטיח: שכל מי שיבוא אל ציוני הקדוש ויאמר שם את התיקון הכללי – יוציאוֹ מהשאול תחתיות ויעשה לו טובה נצחית".
טובה נצחית יקבל הראשון שישתין על הקבר שלו.
ואין צורך לומר שמדובר בעבודה-זרה מפורשת, שהרי הנוכל מיבניאל קורא לעבדו באמצעות אמירת ה"תיקון הכללי" על קברו – וזו היא עבודתו לרוממו ולפארו על קברו, ועל העבודה-הזרה הזו הוא מבטיח תמורה גדולה: שהוא "יוציאוֹ מהשאול תחתיות ויעשה לו טובה נצחית".
הבה נחזור להבלי ספרונו (שם, יא):
"כל העוסק בתורה, התורה שומרתו מכל רע, וזוכה לרפואה שלמה. ובפרט עכשיו שאתה כבר שוכב בבית-חולים, ראה ללמוד בכל יום על כל פנים קצת תורה: כמה פסוקים חומש ורש"י [ראו את סדרות המאמרים על רש"י בקטגוריות] עם התרגום מפרשת השבוע, ואף שקשה לך, ראה על-כל-פנים ללמוד כמה פסוקים, וזה יעזור לך להבריא, כי אור התורה יאיר בך רפואה שלמה, ואם אפשר להוסיף גם קצת מדרש מפרשת השבוע [=עלוני דרשנים הוזי הזיות המפרשים אגדות כפשוטן], מה טוב ומה נעים [גם אני שואל את אותה השאלה], ומכל-שכן ללמוד גם כמה הלכות מקיצור-שולחן-ערוך ומבן-איש-חי [שוחרי המאגיה והמיסטיקה]".
ברם, יש לדעת שזוהי כפירה בתורה ובתכליתה, וכך פוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (יא, טו):
"הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה, וכן הקורא על התינוק שלא יִבָּעֵת, והמניח ספר-תורה או תפילין [או קמיע] על הקטן בשביל שיישן, לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים, אלא שהם בכלל הכופרים בתורה, שהם עושים דברי תורה [וכל שכן הזיות ודמיונות שווא ומדוחים] רִפאות גוף, ואינן אלא רִפאות נפשות שנאמר: 'וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ' [מש' ג, כב]".
ובעניין זה ראו: "תורה מגנא ומצלא: התורה מגינה ומצילה?", "תורה מגנא ומצלא".
עוד אומר רבנו שם (ב, ג):
"ולא עבודה-זרה בלבד הוא שאסור להִפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה – מוזהרים אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו שלאדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג את האמת על בוריו, ואם יימשך כל אדם אחר מחשבות לבו – נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו".
כלומר, אסור אפילו להרהר בהזיות! שהרי חדירת הזיה מאגית פוגעת אנושות בחומות השכל הישר ופותחת פתח רחב לכיבוש ההיגיון ולהמלכת הטמטום – וכל-שכן לעיין בספרים הללו.
והנה לפניכם דוגמה מובהקת נוספת לעבודה-זרה שמובאת בסוף הספרון:
"הריני מקשר עצמי באמירת עשרה מזמורים אלו לכל הצדיקים האמיתיים שבדורנו, ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר, קדושים אשר בארץ המה, ובפרט לרבינו הקדוש [=הכלב מברסלב]".
כלומר, האדם עובד את "הצדיקים האמיתיים שבדורנו", ולא רק את החיים אלא גם את "הצדיקים האמיתיים" המתים: "ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר", ובפרט "לרבנו הקדוש" – ויצירת קשר דמיוני פגאני עם זולת ה' יתעלה הוא בגדר עבודה-זרה. ובמלים אחרות, מדובר בבעיטה ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות דתנו, שהרי ביסוד החמישי נאמר ש"כלפיו יתעלה יכֻוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו", והזית הנוכל הזו הינה פעולה רשמית של רציעת האוזן לאלילות. ונצרף לזה גם את פסק רבנו בהלכות תשובה (ג, יד–טו):
"ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתים ואובדים ונידונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינים [...] חמישה הן הנקראים מינים: [...] וכן העובד אלוה זולתו כדי להיות מליץ [=מתווך] בינו ובין ריבון העולמים – כל אחד מחמישה אלו הוא מין".
***
הספרון השני שהגיע לידי נפתח בציטוט מספר של המוהרא"ש – "אשר בנחל" (כרך קסא):
"דע לך, שכל אלו שעוסקים לקרֵב רחוקים הם נכנסים בשמים בהיכל מיוחד והקדוש-ברוך-הוא נמצא בהיכל זה, והוא מאוד משתבח עם אלו שנמצאים בהיכל זה".
כלומר, לפי הנוכל מיבניאל, הקב"ה "נמצא בהיכל" מסוים! וזו הגשמה ברורה ומפורשת. זאת ועוד, פשוט מדהים להיווכח באמת הנסתרת: עד כמה גאוותנים הם החסידים השוטים הללו החושבים שהם במחיצת הקדוש-ברוך-הוא, ועוד שלדעתם הקב"ה משתבח עמם? דהיינו שהם משפיעים מטובם וממעלתם על הקב"ה בהוסיפם לו שבח במהות אמיתת עצמותו?
עוד מיהירותם: אומר המוהרא"ש, שאלוהים או נחמן מאומן – מאפשר לך לחטוא, ושם אותך במקומות שפלים וטמאים בכוונה שתתעסק בלהחזיר בתשובה את האנשים הללו שבתחתית השפלות. ובדבריו אלה, הנוכל מיבניאל מתיר לחסידיו לחטוא! שהרי הוא אומר שאלהים מאפשר להם לחטוא במטרה שהם יחזירו אנשים בתשובה! ובמלים אחרות, הואיל והם עוסקים ב"החזרה בתשובה" מותר להם לחטוא בכל הזימות והתועבות. ולא רק שאלהים מתיר להם לחטוא אלא שאלהים הוא זה שדוחף אותם לחטוא, כדי שיעסקו ב"החזרה בתשובה".
ועתה ברור מדוע כל-כך קל להסית ולהדיח את עדר ההולכים על שתיים אחרי ברסלב...
ועתה נעבור לשיחה בעניין זה של המוהרא"ש עם בחור צעיר (כאן):
"זו החזרה בתשובה שלך – שאתה תחזיר אחרים, למה אתה כל-כך מתפלא? זה מה שהקדוש-ברוך-הוא רוצה ממך, שתחזיר עוד אנשים בתשובה".
ואז אותו אדם שכנראה קץ ברדיפה אחר תענוגות העולם-הזה תוהה:
"אבל למה הוא לא מחזיר אותי? הקדוש-ברוך-הוא...".
ואז, במקום לעורר את הצעיר אל התכלית ובכך יתנער מן התאוות – הוא מכשיר את התאוות, בטענה השקרית והמפורסמת שהשָׁבַת עם-ישראל לדרך האמת מכשירה את כל האמצעים:
"בשביל זה הוא לקח אותך, רבנו [=הכלב מברסלב] לקח אותך לצינוק, כך רבנו [אומר] בפרק ח' – לוקח את האנשים שלו ומוריד אותם בבוץ – 'תעלה לי עוד ועוד אנשים'".
והבחור תוהה ואומר: "נו, והוא לא דואג לי בסוף? [דהיינו לצאת משוחת התועבות]".
ועונה לו המוהרא"ש: "מה הוא לא דואג לך? אתה אומר שיש לך כסף".
והבחור, שמעצמו התעורר אל התכלית עונה: "מה אני צריך כסף?".
ואז המוהרא"ש מעביר נושא ועונה תשובה חלולה: "למה אתה צריך להגיד שאתה רחוק מהקדוש-ברוך-הוא? הנה כתוב: 'עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ' [דה"א טז, כז]. זה עיקר המצווה. זה עיקר".
נשים לב, שהנוכל מיבניאל מחליף את בורא-עולם בכלב בשר-ודם! שהרי הוא אומר לעיל לחסיד השוטה: "בשביל זה הוא לקח אותך, רבנו [=הכלב מברסלב] לקח אותך לצינוק" וכו', כלומר, הכלב מברסלב חי וקיים ומייסר אנשים עלי-אדמות, וזו אלילות כעורה מאד.
זאת ועוד, הנוכל מיבניאל נכשל בלשונו וחשף את רדיפת ההבל והבצע שהממו את מוחו, שהרי במהלך השיחה הוא פתאום אומר באופן מנותק לחלוטין מהקשר הדברים, כך: "מה הוא לא דואג לך? אתה אומר שיש לך כסף". כלומר, הוא אומר לחסיד: מה אתה מתלונן על הכלב מברסלב, והרי הוא דואג לך שיהיה לך כסף! ובמלים אחרות, כסף הוא חזות הכל אצל הנוכל מיבניאל, אם יש לאדם כסף זה סימן שהכלב מברסלב "דואג לו" וכן שיש לו כבר הכל!
עד כאן ניתוח דברי רודף הבצע שמטיף לחסידיו השוטים להחזיר אנשים בתשובה, אך האמת היא, שהנוכל ודומיו אף-פעם לא השיבו ולא ישיבו אף אחד בתשובה – לא כי אין להם את המקורות המהימנים, אלא בגלל שלמנהיגיהם אין עניין במקורות הללו, ויותר מכך, המקורות הללו הם האויב הגדול שלהם, מפני שהמקורות המהימנים מאירים את הדעת ומדריכים את האדם כך שהוא יצליח לעמוד על עמדו בכוחות עצמו, אך רצונם הוא לשלוט בהמונים וליצור תלות בהם כדי שיוכלו לנצלם. זאת ועוד, נשים לב שההזיה שיש "להחזיר אחרים" לדרכו של הכלב מברסלב נועדה להרבות חסידים שוטים, כלומר תכליתה היא להפוך את התעיית הרבים אחרי ההבל ליסוד מיסודות דתם, כדי להרבות את מספָּריהם ולהגדיל את חצרותיהם.
והנה לפניכם ראיה שהמוהרא"ש הוא עוד פוליטיקאי (כאן):
"הפעם האחרונה שראיתי אותו [את עבדאללה יוסוף], זה היה בבחירות, והוא ביקש אותי בקשה אישית: 'אני מאד מאד מאד' – ככה חזק כמה פעמים – 'מבקש אותך שתעשו למען ש"ס', ולא היה מספיק שביקש אלא אמר: 'תבטיחו לי, תבטיחו לי'. הבטחתי למרן שאביא לו אלף פעילים וקיימתי את זה".
לאחר שנפטרנו מעבדאללה יוסוף הוא עבר ללקק לאריה דרעי ממשיך דרכו של המפלגה המתועבת הזו (כאן):
"יהודי קדוש זה אריה דרעי! אריה אתה לא יכול לתאר ולשער כמה רבבות רבבות, מיליונים, טריליונים – של מלאכים בראת מהַהִרהורי-תשובה שנכנסו בין עם-ישראל. עשית מהפכה רוחנית. אריה, כי מאריה, מאריה, צריכים אותך, אוהבים אותך".
גם האליל המוהרא"ש כנראה נהנה מאכילת העוגה, דהיינו מתקציבי המדינה שמועברים לש"ס כדי "להגדיל תורה ולהאדירה", ולכן הוא מחניף להם ומרומם ומפאר אותם.
אך החבורה הזאת – כשאר החרדים בימינו – הם חבורה של עלוקות ופרזיטים.
בתחקיר של אמנון לוי (על המוהרא"ש) מסופר כך (כאן):
"מנהיג כריזמטי שמחפש מקום בגליל על-מנת להקים עיר ברסלב. [ואז מדבר חסיד שוטה:] הצדיק, לפני שהוא בא ליבניאל, הוא הִרבה להתפלל ובכה להקדוש-ברוך-הוא שיגיד לו איפה החלק שלו בארץ-ישראל".
תושבי העיר יבניאל כועסים בכתבה על חסידי הנוכל מיבניאל ואומרים שהם באו "במקומם", במטרה "לרשת אותם" ובמטרה להפכהּ ל"עיר ברסלב". הם מעידים שנאלצו להתמודד עם מקרי אלימות בעיר כגון הצתה בחצר-בית פרטי, הפגנה נגד בנייה של בית-כנסת שכנראה סירב לכרוע ולהשתחוות לנחמן-המן מאומן, פגיעה במכוניות, ועוד.
***
כמה ימים לפני שנפטרנו מהמוהרא"ש (מת בתשע"ה) – תפס את מקומו מישהו בשם אשר טולדנו שהיה אהוב על קהילת המינים הזאת, או לפחות על חלקה. כמה חודשים לאחר שנכנס לתפקיד – נמצא במצב אנוש כשהוא אזוק בידו למעקה וסביב צווארו אזיקון מהודק. הוא פונה באמבולנס לבית החולים ושם נפטרנו גם ממנו.
טולדנו צולם אומר כך לפני מותו (כאן):
"אני אמרתי למי שאמרתי כשקיבלתי את זה [=את התפקיד]: אני לא מוכן, אפילו שמוהרא"ש דיבר איתי, אני רוצה הכול בכתב כי אני יודע שיכול להיות עלי מחלוקת [דהיינו שיהרגו אותו, פשוטו כמשמעו], אני יודע את זה טוב – יכולה להיות מחלוקת, אמרתי את זה גם למוהרא"ש: אתם אומרים דברים, כתבתם לפני-כן צוואה, כתבתם לפני-כן דברים אחרים, אני לא יודע מה הולך כאן, מוהרא"ש רוצה – שיכתוב לי את הכול וישלח לי את הכול. אני כבר לא מאמין, אני מפחד [שיהרגוהו]. אני אגיד בשם מוהרא"ש – לא יאמינו לי, מה יהיה פה המוהרא"ש?".
טולדנו לא הבין שאת המוהרא"ש לא מעניינת ההמשכיות של הקהילה אלא פיטום כבודו וגאוותו והנצחת שמו וכן רדיפת השׂררה הממון והתאוות, ולכן, גם כשהוא גסס הוא לא היה מעוניין להעביר את התפקיד למישהו אחר, עד-כדי-כך הוא היה מושחת שחצן ומגלומן.
קרוב לוודאי אפוא שהנוכל מיבניאל היה בטוח שהוא אלוה ושאין לו תחליף.
וראו כאן כיצד הוא מצולם בעת "סעודת משתה היין" בפורים כשהוא מתנועע על הכיסא, ורק אלוהים יודע מה עלה בדמיונו כשהוא אומר שוב ושוב: "או אני, או הם", ובהמשך אומר (שם): "אם זה אני? עכשיו! אם לא, שהם ילכו!", וחסידיו השוטים מוחאים-כפיים ושמחים: "הם הולכים!", "הם הולכים!", ועוד מתארים את כל החיזיון והשיגעון הזה: "קטע מסתורי".
ולמרות שקוראים לכך "קטע מסתורי", אין לי ספק שבין החסידים השוטים רצה השמועה שהוא נלחם בשדים הדמיוניים שרוחשים במוחם, והם-הם השדים, הם-הם חולי הנפשות הכסילים השוקעים בהבל, אשר נוהגים באלימות ובדורסנות עד כדי שפיכות דמים.
Comments