הליטאי זך השכל מכה שנית

עודכן ב: 4 פבר 2019

לאחרונה נתקבלה בפורום "אור הרמב"ם" שאלה, וזה לשונה:


כבר הארכת כאן בתשובתך הנכוחה לליטאי זך השכל.


אבל אותו אחד פגש גם אותי ושאל אותי איך אבטל את השדים כאשר הגמרא מלאה מהם. והצביע על הגמרא בפסחים קי ע"ב, וגיטין סח, על ענייני אשמדאי. האם אני אומר על חז"ל שהם טועים? ואיך ייתכן שהרמב"ם אומר על חז"ל שהם טועים? ואפילו אם הוא [=הרמב"ם] אומר ככה אסור לשמוע לו, וכו' וכו'.


אשמח להתייחסותך לנושא מזווית ראייה זו, כי היא חסרה במאמר הנ"ל.


הנה תשובתי:


תחילה אצטט קטע מתוך דברי רבנו בהקדמתו לפרק חלק ולאחר מכן קטע מתוך תחילת מאמר תחיית המתים, ודבריו יהיו בסיס לתשובתי לקמן, והנה לשון רבנו שם (עמ' קלו):


"וממה שאתה צריך לדעת שדברי חכמים ע"ה [באגדותיהם] נחלקו בהם [=בהבנתן] בני-אדם לשלוש כתות: הכת הראשונה, והם רוב אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חיבוריהם ואשר שמעתי עליהם [=רש"י ובית מדרשו], מבינים אותם כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל, ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות. ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים, [...] ולכן הם חושבים [=הוזים, שהרי במקור נאמר "בזעמהא", ועל מלה זו אומר מָרי שם: "ביטוי זה נאמר על דמיון שווא"] [...] [שדברי] חכמים בכל מאמריהם המחוכמים [...] הם כפשוטם, ואף-על-פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הזרות עד כדי שאם תספרנו כפשוטו להמון העם, כל שכן ליחידיהם [=לנבונים], יהיו נדהמים בכך ואומרים: היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים? וכל שכן שימצאו חן בעיניו.


והכת הזו המסכנה רחמנות על סכלותם, לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות [...], וחַי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרהּ, ועושים תורת השם בהיפך המכוון בה, לפי שה' אמר על חכמת תורתו [דב' ד, ו]: 'אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה', והכת הזו דורשין מפשטי דברי חכמים דברים אשר אם ישמעום העמים יאמרו: רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה. והרבה שעושין כן הדרשנין המבינים לעם מה שאינם מבינים הם עצמם, ומי יתן ושתקו [...] 'מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה' [איוב יג, ה], [...] ומעמידים את עצמם להבין [=לפרש ולהסביר] לעם מה שהבינו הם עצמם לא מה שאמרו חכמים, ודורשין בפני ההמון בדרשות ברכות ופרק חלק וזולתם כפשוטם מלה במלה".


ובמאמר תחיית המתים אומר רבנו כך (עמ' עא–עב):


"וכאשר נחלצנו לכך [לחבר את הספר "משנה תורה"] ראינו שאין מן הצדק שניגש למה שרצינו לבאר ולקרב פרטי הדינים [=דיני התורה הלכותיה ומשפטיה] ואניח יסודותיו [=יסודות הדת, כגון ידיעת השם וייחוד השם] מוזנחים לא אבארם ולא אדריך לאמיתתם. ובפרט כאשר מצאנו אחד המדמים שהוא חכם, [והם מדמים] שהוא מחכמי ישראל באמת, ושהוא יודע דרך הלכה ויישא וייתן במלחמתה של תורה מנעוריו לפי דמיונו, והוא מסופק האם ה' גוף בעל עין ויד ורגל ומעיים כפי שנאמר במקראות, או שאינו גוף [ולא לחינם מָרי רומז בהערותיו שם לראב"ד, שהרי הוא השיג על רבנו בדיוק בעניין זה].


אבל אחדים [...] מאנשי ארץ מסוימת החליטו שהוא גוף, וחשבו לכופר מי שאומר היפך זה, וקראוהו מין ואפיקורוס, ותפשו דרשות ברכות כפשטיהם [רש"י כבר אמרנו?], [...], וכאשר ידענו את אלה המפסידים מאד [...], והם מדמים שהם חכמי ישראל [!], והם היותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות כנערים וכנשים – ראינו שכן ראוי שנבאר בחיבורינו ההלכתיים את יסודות הדת על דרך ההודעה לא על דרך הלמידות, כי הלמידות על אותם היסודות דרוש לה בקיאות במדעים רבים שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה [=סכלים ובהמות כבר אמרנו?].


ולפיכך העדפנו שיהיו הדברים האמתיים [=בהשקפות הדת] מקובלים אצל הכל [...], ולפיכך הזכרנו בהקדמת חיבור המשנה יסודות [...] כלומר מה שקשור בייחוד, ובעולם הבא, עם שאר היסודות. וכך עשינו גם בחיבור הגדול הנקרא משנה-תורה [...] והזכרנו את כל הכללים הדתיים והמשפטיים, מתוך מטרה שיהיו אלה הנקראים 'תלמידי חכמים' או 'גאונים' או איך שתרצה לקרוא אותם [="קדושי עליון"], בונים את פרטי הדינים על יסודות משפטיים [=כללים הלכתיים סדורים, ולא יתדרדרו לכאוס הלכתי כמו בימינו] [...] וכל זה נבנה על יסודות דתיים [=כללים מחשבתיים]. ולא ישליכו את ידיעת ה' אחרי גוום, אלא ישימו שאיפתם הגדולה והשתדלותם במה שיביאם לשלמות ויקרבם לבוראם, לא על מה שמראה בעיני ההמון שהם שלמים [=לא רק סכלים ובהמות והוזי הזיות גם צבועים...]".


עתה לאחר שראינו את לשונות הרמב"ם על החמוֹרים המרופטים עמוסי הפרעושים שנקראים "חכמי ישראל" או "קדושי עליון", אשר תפשו את דרשות חז"ל כפשוטן והחדירו לעם ישראל הזיות אליליות לרוב, והחמורה שבהן היא אמונת ההגשמה האלילית, שבה תפשו את ה' יתעלה כבעל יד וגוף ורגליים ומעיים. עתה, לאחר כל זאת, נעבור לתשובתי:


ראשית, אני ממליץ לך לא להתווכח עם אותו ליטאי זך-שכל (אם תצליח בכך, כי יש לו בעיה להסכים על כך שאין הסכמה).


שנית, הדברים ברורים ביותר שכל דברי חז"ל נאמרו בעניינים אלה במשלים, ואם הוא אינו רוצה להבין זאת אז הוא חלק מאותה כת מפוקפקת שרבנו מתאר בהקדמתו לפרק חלק (ולא לחינם קראתיו "ליטאי"). ואפילו בימינו, בעידן המדע והדעת, אנחנו משתמשים בתיאורי שדים כדי לבטא עניינים מסוימים במשלים: 1) כמו שמתארים אדם מסוים שהוא "שד משחת"; 2) או כאשר קוראים לאותה חיית כיס טורפת באוסטרליה בשם "שד טזמני", כי יש לה צורה הדומה לשד דמיוני; 3) או כאשר מכנים בתקשורת לגנאי את התקוממות המזרחים כנגד האשכנזים העריצים ואומרים: "השד העדתי יצא מהבקבוק"; 4) או כאשר אומרים ש"השד לא כל כך נורא", ועוד. האם מישהו באמת מאמין שיש שד בשחת או בבקבוק? האם בני עדות המזרח הם שדים דמיוניים? האם הדברים שחששנו מהם מאד וגילינו שהם לא כל כך מפחידים כמו שחשבנו, הם שדים דמיוניים בעלי קרניים וכנפיים ורגלי עזים?


שלישית, איננו "מבטלים את השדים" ואיננו "מבטלים את דברי חז"ל" כטענת אותו זך-שכל, אלא אנחנו מבינים את דבריהם לפי אמיתתם: כלומר מעבירים את דבריהם מאפיקים גסים-פשטניים-הזייתיים לאפיקים רעיוניים-מחשבתיים-עמוקים. ולא רק שאין בזה שום גנאי לחז"ל, ההיפך הוא הנכון, כי דווקא בהנחת האגדות כפשוטן יש גנאי גדול לחז"ל. וּשְׁרָצִים אתאיסטים בעלי-שם ראשי ישיבות לשעבר (שמתמודדים עתה גם לכנסת), משתמשים בפשטי אגדות חז"ל כדי "להוכיח" שדתנו היא דת שקרית פרימיטיבית וחשוכה, והם מצליחים לשכנע רבים בדיוק בדרך זו, ומסירים רבים מאחרי השם.


רביעית, כדי להשיב לאותו זך-שכל התחלתי לכתוב סדרת מאמרים שכותרתה: "אמונתו של רש"י בשדים", ושם אני מראה לא רק שהשדים אינם "מלאכי חבלה" שהקב"ה ברא לפי דמיונו של אותו זך-שכל, ולא רק שהם יצורים מוחשים וממשיים לפי המאמינים בהם, אלא אני מסביר שם לאט-לאט וביסודיות כיצד יש להבין את אגדות חז"ל שבהם נזכרו שדים. ועסקתי שם (בחלק ב) גם באגדה המפורסמת על אשמדאי שנזכרה בדבריו, והוכחתי שלא יעלה על הדעת שהיא כפשוטה. ואם יהיה אלהים עמדי אוסיף לבאר עוד ועוד עניינים אלה.


חמישית, איך הוא יכול לומר על חז"ל שהם מאמינים בשדים?! האם הוא אינו יודע שיש סוגה ספרותית שנקראת "ספרות האגדה"? האם כל מה שסופר על חז"ל הוא כפשוטו? והלא אלפי סיפורים אגדיים סופרו על חז"ל ומפי חז"ל, האם הוא סובר שכולם כפשוטם? ואם כן, שוב הוא חובר לאותם הוזי ההזיות החמורות אשר לדעת רבנו משפילים את חז"ל מאד, ואף מחדירים ומזהמים את דת משה באינספור הזיות אליליות דמיוניות.


שישית, מלחמתו של אותו זך-שכל להצדיק את השדים, אינה נובעת מאהבת חז"ל, אלא משאיפתו להפוך את חכמי תימן לאלילים. כלומר, הוא ראה את אלילי האשכנזים והתקנא בהם, ואמר, אנחנו יהודי תימן לא פחות טובים מהאשכנזים, והדרך שלנו להתעלות עליהם ולהוכיח להם את טעויותיהם ונחיתותם, היא להפוך את זקנינו ורבותינו למושא הערצה בכל מחיר (אף שהיו וישנם מהם ובהם שוטים וסכלים לא מעטים עמוסי דמיונות וספוגי הזיות). ואין זו אלא שיטה אשכנזית אלילית מובהקת, ודומני שגדילתו בבני-ברק וחינוכו אצל השדים האדומיים חלולי ההשקפה השפיעה עליו רבות וגרמה לו את הסכלות הזו, בבחינת "גרסא דינקותא לא משתכּחא".


ברם, הבעיה הגדולה ביותר למימוש הפנטזיה הדמיונית שלו, היא שיהודי תימן האמינו מאד בקיום השדים ואף עבדו אותם בפועל! איך הוא יכול אפוא לכלכל את העניין הזה עם יסוד השקפתו הרעועה שאבותינו בתימן היו מלאכים עלי אדמות? הדרך היחידה שלו היא לתרץ תירוצים ליטאיים פלפוליים ריקניים (ולמד מהאשכנזים גם את השיטה הרעה הזו, וכבר שכח לחלוטין את צוואת חז"ל: "הוי מודה על האמת", וכבר אינו יודע עוד איך לבחון דברים בלא דעות קדומות ובלא שאיפות אישיות). וכבר עניתי על כל תירוציו והוכחתי שהבור ריק, אך נחשים ועקרבים יש בו. כלומר, לא רק שאין בהשקפותיו הללו זיק של אמת, הן מסאבות ומזהמות את השקפות דת משה הטהורות. ולמרות שכבר הוכחתי לו באותות ומופתים שהוא טועה בגדול, עדיין הוא מנסה בכוח לאנוס את השקפת דת משה הטהורה בכל מיני טצדקי, ובכל מחיר לטעון שיש שדים דמיוניים במציאות האמתית שברא ה' יתעלה.


גם בעניין האמונה באסטרולוגיה אותו הדבר, הדרך שלו להתמודד עם כך שאבותינו בתימן האמינו בהזיה האלילית הזו, היא לומר שבימי קדם האסטרולוגיה הייתה "מדע אמתי". והאמת היא שמעולם עניין זה לא היה בגדר "מדע", אלא מאז ומעולם האמונה הזו הייתה בגדר הזיה – שהרי ה"מדע" איננו משתנה, הרכב המים ושאר החומרים איננו משתנה וכיו"ב, ולכן לא יעלה על הדעת שמדע אמתי כלשהו יבטל במהלך קיום האנושות, אלא או שמדובר בהזיה או שמדובר במדע. ולכן הפילוסופים קראו למדעים "אמתיות" כי במדע שייכים המושגים "אמת" ו"שקר", וכמו שרבנו אומר במורה (א, ב): "אמת שהשמיים כדוריים ושקר שהארץ שטוחה". ואוסיף שכבר התייחסתי בהרחבה לעניין האסטרולוגיה בספרות חז"ל במאמרי: "בחינת מופעי אמונת האסטרולוגיה בתלמוד הבבלי".


שביעית, הוא הפך גם את חז"ל לאלילים, כי הוא יוצא מתוך ההנחה שחז"ל היו כאלהים ולא טעו ולא שגו במאומה. ויסוד הנחתו זו היא התפישה האשכנזית-ליטאית אשר רואָה בגמרא תורה שבעל-פה, שניתנה למשה רבנו בסיני אות באות מפי הגבורה. ואין זו האמת, אלא רבות מסברות והשקפות חז"ל נדחו מן ההלכה ומן המחשבה על-ידי חז"ל בעצמם, ואם נתברר לנו בעניין מסוים שחכם מסוים בתלמוד שגה בהשקפה מסוימת, ויש לנו לכך ראיות מושכלות רבות, אז נדחה את השקפתו. כי קבל האמת ממי שאמרו – מכל מי שאמרו.


שמינית, הבעיה עם אותו זך-שכל שהוא הצליח לשטוֹת בעצמו בצורה כל כך משכנעת, עד שהוא מדבר בביטחון עצמי כה רב, שהשומע אותו עלול לחשוב שיש אמת בדבריו. ולצערי ווכחנותו הבלתי נלאית גרמה לדרכינו להיפרד, כי יש לי גם חברים הרחוקים מהשקפותיי ובכל זאת יש בינינו אהבה ואחווה שלום ורעות...


תשיעית, הליטאי מסיים את קושיותיו בכך שאסור לשמוע לרבנו הרמב"ם בעניין זה. ושוב אנו רואים את השפעת האשכנזיוּת הליטאית הטיפוסית וביטויהּ בהשקפותיו ודרכיו, שהרי זו דרך החרמות והנידויים האשכנזית הליטאית הפאשקווילית הידועה מקדמת-דנא – במקום להתמודד עם האמת אוטמים את האוזניים, זועקים וצווחים שאסור לשמוע, ואף משליכים חרפות ונאצות (ולעתים גם אבנים ממש) כלפי אומר האמת...


עשירית, כבר אמרתי לזך-השכל כמה פעמים שאם יש לו מה לומר, שיכתוב מאמר בו יוכיח לי שאני טועה, ואפרסמו בשמחה ובאהבה. ואם יצליח להוכיח לי שאני טועה אכנע לו מיד! מכל מקום מעז יצא מתוק, ומיודענו הליטאי הנלהב אימת שוב את דברי מָרי במבואו לתהלים: "כל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה – יש בה מן הלימוד".

ונסיים בדברי רבנו הרמב"ם במורה (ב, ו), שם הוא מותח ביקורת חריפה על אותם המדמים שהם חכמי ישראל, אשר בונים את השקפות חייהם המשובשות לפי פשטי המדרשים, וכֹה דבריו:


"וכמה חמור סמאון הסכלים וכמה מזיק הוא, אילו אמרת לאדם מאותם המדמים שהם חכמי ישראל כי ה' שולח מלאך נכנס בבטן האישה ומצייר שם את העובר היה הדבר מוצא חן בעיניו ומקבלו, ורואה שזו עוצמה ויכולת ביחס לה' וחכמה ממנו יתעלה, על אף שהוא סבור כי המלאך גוף של אש בוערת שיעורו כדי שליש העולם בכללותו, וייראה לו כל זה אפשרי ביחס לה'. אבל אם תאמר לו כי ה' נתן בזרע כוח מצייר, הקובע תבנית איברים אלו ותארם והוא המלאך [...], יירתע מכך, מפני שאינו מבין עניין העוצמה והיכולת האמתית הזו [=וכוונת רבנו שהם סכלים וריקים מכל מדע, הוזי הזיות מאגיות-אליליות לרוב]".


"גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב" (משלי יז, כח).


105 צפיות2תגובות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!