היה רב שכל חייו - קודש
- יוסף דחוח-הלוי
- 26 ביולי
- זמן קריאה 2 דקות
[מאמר זה פורסם ב'אפיקים' גיליון פב, טבת תשמ"ד, עמ' 35].
אין בפי מילים, אני נבוך ומבולבל, עדיין קשה לי לעכל את האסון שירד על משפחתו ועלינו. אומרים: גזירה על המת שישתכח מן הלב. זה בהחלט נכון. המת אולי משתכח, אבל משקעי הכאב נשארים בלב.
מנסה אני לבנות מתאר. הייתי קורא לזה מתאר רוחני סביב דמותו של הרב ר' שלום עמוס זצ"ל. חייו ומותו של האיש הזה הם עניינים חידתיים, שעד היום איני יכול לפתור אותם. ראשית, חייו של רבי שלום עמוס, היו חידה.
הוא היה טוב מדי בשביל עולמנו הטרוף והמטורף; הוא היה נאור וטהור מדי בשביל סביבתו; הוא היה אץ ורץ ממקום למקום לרגל עבודתו כרב, כמוהל, כמקדש, כבורר, כרודף ומשכין שלום, בקיצור – כרב בישראל.
והנה, בכל עבודות הקודש האלו היה ממאן לקבל שכר כלשהו בשום אופן ופנים. מדובר כאן במעשים שהם הרבה מעבר לתפקידיו וחובותיו, הוא מהל את בָּנַי ואני התחננתי לפניו שייקח לפחות הוצאות דלק לרכבו – והוא סרב. הוא היה מסוגל לנסוע עשרות קילומטרים כדי לבדוק את מצב בריאותו של הנימול. הוא היה משקיע כספים מכיסו כדי להשכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. אכן חידה הוא האיש הזה. לא חס על כוחותיו ולא על ממונו, הוא חי את חייהם של אחרים, סבל את סבלם והתענה בענותם. תמיד ראיתי אותו כל-כך כחוש, ומראהו תמיד סגפני.
הרב שלום תרם לארגוני צדקה וחסד, הוא תרם מכספו לכל עשייה ציבורית. אדם מוזר היה האיש, ולעתים עשוי היה להביך אותך בטוב ליבו, בצדקתו ובחנינתו. ידיו היו תמיד פשוטות לתת וקמוצות מלקבל, ביתו היה פתוח לכל מאן דכפין. צדיק וישר היה האיש, ולפתע פתאום נגדע בתאונת דרכים קטלנית. אסון נורא נחת על משפחתו, על קרוביו, על ידידיו וסביבתו. צעיר היה האיש במותו. היה לו קול ערב ובלכתו לנחם אבלים אפשר היה לשמוע את הספדו באותן מילים עתיקות המצדיקות את הדין: "צדיק הוא וצדיק דינו".
כשאנשים כאלה הולכים לעולמם בצורה כֹּה מזעזעת, באורח פתאומי ומחריד, אדם נבוך ואין בפיו מילים, רק זכר דברי הנביא ירמיהו: "מִי עָמַד בְּסוֹד יְיָ" (יר' כג, יח), אבל הלב האנושי בוכה מר על אנשים מעין דוגמה של רבי שלום עמוס. צדיק הוא וצדיק דינו.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
[ואוסיף כי הספדו של אבא מרי ע"ה על דמותו ואישיותו של הרב שלום עמוס תואמים להפליא לדמותו ולאישיותו של אבא מרי ע"ה, ואין לי ספק שהוא זיהה את המידות הנעלות של המנוח מפני שהוא בעצמו היה מחובר אליהן ובחר ללכת בהן, ואבי ע"ה אף זכה לאריכות ימים].
יפה..