הזיות ותעתועים של מכחישי האמת

בעבר פרסמתי מאמר שכותרתו: "אין משיבין את הארי לאחר מיתה?", ומשום מה דווקא בתגובות למאמר הזה, שאינו עוסק באיסור ליהנות מכבוד תורה, התנהל דיון בעניין האיסור ליהנות מדברי תורה. הדיון הנדון מורכב ממשא ומתן ביני לבין משיג חכם בעיניו.


נחל אפוא בתגובתו הראשונה של המגיב:


אחי, אתה כותב כאלו שטויות שאפשר להשתגע...


לעצם העניין, אליבא דהרמב"ם אין כל איסור על תלמיד חכם שמציעים לו לקבל כסף כדי שילמד, וקל וחומר כדי שיכהן בתפקיד שדורש מאמץ והמון עבודה – אלא שזה לא מומלץ, כדי שבעלי-הבתים לא ירגישו שהרב בכיסם לכל אשר יאמרו לו כי הוא זה (ראה באיגרת הרמב"ם לר' יוסף תלמידו בתשובה לשאלתו אם יוכל לפתוח ישיבה משלו). זאת מלבד מה שיש להקל הרבה יותר במדינה דמוקרטית, מאשר בקהילה עליה דיבר הרמב"ם, ואכמ"ל.


שנית, עליך לזכור שהרמב"ם היה רמב"ם כי הוא חשב בעצמאות. אינני חושב שהוא היה מרוצה לשמוע על מי שמאליל את כל מה שהוא אומר.


ועתה לתשובתי הראשונה לאותו מגיב:


א) אתה הוא זה שכותב שטויות, ואסביר גם מדוע:


כתבת: "אליבא דהרמב"ם אין כל איסור על תלמיד חכם שמציעים לו לקבל כסף כדי שילמד" – האמנם? והנה לפניך דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (ג, ט–י):


"כָּל הַמֵּשִׂים לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חִלֵּל את השם, וּבִזָּה את התורה, וְכִבָּה מְאוֹר הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם-הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם-הזה".


"אמרו חכמים: 'כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם' [אבות ד, ז]. ועוד ציוו ואמרו: 'לא תעשֵׂם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן' [שם]. ועוד ציוו ואמרו: 'אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות' [אבות א, י]. ו'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון' [שם ב, ב]. וסוף אדם זה שיהא מלסטֵם [מלשון ליסטים=שודד] את הבריות".


ב) והמשכת לכתוב מיד לאחר השורה לעיל: "וקל וחומר כדי שיכהן בתפקיד שדורש מאמץ והמון עבודה", האמנם? והנה לפניך דברי רבנו בפירושו למסכת אבות (ד, ז):


"דע שזה שאמר [ר' צדוק], אל תעשה את התורה קרדום לחפור בה, כלומר אל תחשבנה כלי לפרנסה, ופירש ואמר שכל הנהנה בעולם הזה בכבוד תורה הרי זה הכרית את נפשו מחיי העולם-הבא, והתעוורו בני אדם בלשון הזה הברור והשליכוהו אחרי גֵּוָם, ונתלו בפשטים שאינם מבינים אותם, ואני אבארם, וקבעו לעצמם זכויות על היחידים ועל הקהילות, ועשו את השׂררות התורתיות [=דיינות, רבנות] חוקי מוכסים, והִשׁגו את בני אדם בהטעיה מוחלטת שזה חובה ושצריך לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים המתעסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות שאין לו יסוד בתורה ולא רגליים להישען עליהם כלל".


"כי כאשר נתבונן בעקבות החכמים [=חכמי המשנה והתלמוד] ז"ל, לא נמצא להם שגבו מבני אדם, ולא קיבצו נדבות לישיבות המרוממות והמכובדות, ולא לראשי גלויות [כל-שכן רבני ערים], ולא לדיינין, ולא למרביצי תורה, ולא לאחד מן הממונים, ולא לשאר בני אדם. [...] אלא נתעסק במלאכה שיתפרנס ממנה אם ברווחה ואם בדוחק, והיה בז למה שבידי בני אדם, כיון שהתורה מְנָעַתּוּ מכך. [...] ולא התירו לעצמם את זה, והיו רואים בכך חילול ה' בעיני ההמון, שיחשבו שהתורה מלאכה ככל המלאכות שמתפרנסים בהן ותזדלזל בעיניהם, ויהיה העושה כן דבר ה' בזה ["כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ" (במ' טו, לא)], וטעו אלה המכחישים את האמת ואת הלשונות האלו הברורים ולוקחין ממון בני אדם ברצונם או בעל כרחם [=בתקצוב פוליטי כפוי לממסד הרבנות]".


ג) ובהמשך דבריך אמרת: "אלא שזה לא מומלץ [ליהנות מדברי תורה], כדי שבעלי-הבתים לא ירגישו שהרב בכיסם לכל אשר יאמרו לו כי הוא זה (ראה באיגרת הרמב"ם לר' יוסף תלמידו בתשובה לשאלתו אם יוכל לפתוח ישיבה משלו)".


ובכן, דבריך הינם התעיה גמורה, והנה לפניך דברי רבנו באיגרתו לר' יוסף (עמ' קלד):


"ואשר למה שהזכרת מעניין ההליכה לבגדד, הריני מרשה לך לפתוח מדרש וללמד ולהורות, ועם זה תשתדל ללמוד את החיבור על פה. אבל חוששני שיהיו לך צרות תמיד עמהם [עם שמואל בן עלי הנוכל וזכריה הפתי], ולא תושג התכלית [לימוד התורה] אלא הצרות. ועוד, כאשר תשקוד ללמד יתבטל מסחרך, ולקבל מהם איני מייעץ לך, אלא זוז אחד מחייטות או נגרות או אריגה על דרך ההשתכרות חיבב בעיניי מרשות ראש הגלות".


נמצא, שהסיבה המרכזית שרבנו מורה לר' יוסף שלא לפתוח ישיבה היא ש"יהיו לו צרות תמיד עמהם", וכן שלא להתבזות בלקיחת כסף מראש הגלות וסגנו. ואין שום זכר לדבריך כאילו לקיחת הכסף היא מ"בעלי הבתים". דבריך אפוא פשוט הבל מהובל.


כמו כן, כבר ייחדתי מאמר נפרד לאיגרת הזו, ולעצה הזו שרבנו מייעץ לתלמידו.


ראה מאמרי: "קו ההגנה האחרון של הדרדעים השכירים".


ד) עוד הוספת וכתבת: "זאת מלבד מה שיש להקל הרבה יותר במדינה דמוקרטית, מאשר בקהילה עליה דיבר הרמב"ם, ואכמ"ל". מדוע יש להקל ולהתיר לחלל-שם-שמים במדינה דמוקרטית? וכי יש הבדל קמי שמיא מהו סוג המשטר בענייני חילול-שם-שמים? וכי יש איזה רמז בחז"ל שבמדינה דמוקרטית מותר לחלל-שם-שמים? ואולי גם מותר לעבוד עבודה-זרה במדינה דמוקרטית? מהי השוטות הזו?!


ה) וסיימת את דבריך: "עליך לזכור שהרמב"ם היה רמב"ם כי הוא חשב בעצמאות. אינני חושב שהוא היה מרוצה לשמוע על מי שמאליל את כל מה שהוא אומר".


אין קשר בין הרישא של דבריך לסיפא, מה הקשר בין עידוד לחשיבה עצמאית לבין כסיל הוזה הזיות חמורות שנדמה לו שכל דבריו הם מפי הגבורה?


מכל מקום, כיצד יודעים אם אדם הופך את דבריו לדברי אלילות? כאשר הוא לא מביא ראיות לדבריו ומצפה ותובע ודורש שכל העולם יקבל את דבריו כאילו הוא אלוה.


האם כך היא דרכי? או שבכל מקום הנני מבאר ומאריך ומרחיב ומביא ראיות רבות ככל יכולתי כדי להסביר ולהוכיח את דרך האמת, וכמו שנהגתי עמך לעיל, כאשר הצמדתי לכל דבר מדבריך את דברי רבנו. לעומת זאת, אתה הוא זה אשר מאליל את דבריו, מפני שאין בדבריך אפילו ריח של ראיה, אלא, כל דבריך מתחילתם ועד סופם הינם קביעות שרירותיות מתעות מסולפות ומעוותות נעדרות כל ראיה.


אז מי-הוא-זה ואי-זה-הוא אשר מלאו ליבו לשרבט דברים כמו האלילים בשר ודם?


ואגב, אם אתה משתגע כאשר אתה רואה דברי אמת, סימן שאתה רחוק מאד מדרך האמת, ושקוע עמוק בהזיות ובהבלים, וכמעט שהייתי חס על סכלותך ופזיזותך, אלמלא הורו לנו חכמים שאסור לרחם על השוטים, וכמו שנאמר בברכות (לג ע"א):


"וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, שנאמר: 'כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ' [יש' כז, יא]".


וכך השיב אותו מגיב על דבריי האחרונים לעיל:


ובכן, אני אשתדל לענות על ראשון-ראשון ועל אחרון-אחרון:


א) נכון. הרמב"ם בהחלט מתבטא שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אולם, שים ליבך לעיקר דבריו: "כָּל הַמֵּשִׂים לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חִלֵּל את השם" וכו'. האם עיקר הבעיה היא בהתפרנסו מן הצדקה? הרי כפי שהרמב"ם מסביר – זהו חילול ה'!


נדמה, שהתשובה באה בתיאור מעשה הצדקה בהלכות מתנות עניים פרק ט, שם הרמב"ם מסביר כי ק