האמונה – שכל ורגש

לחקר תולדות ההיסטוריה שמור מקום מרכזי בחיי הרוח והחברה של כל אומה. בכל הדורות התעניינו עמים ושבטים בעברם, מי פחות ומי יותר. לעתים קרובות בימינו, הופך העיסוק בתולדות עם ישראל למטרה בפני עצמה, מעין "תורה לשמה". דרך לימוד תולדות העם היהודי לומדים מן העבר אל ההווה, ונפתחת האפשרות ללמד את הדורות הבאים כיצד לשפר ולתקן את השגיאות שנעשו על ידי מי שקדמו לנו בשלשלת ההיסטוריה של עם ישראל.


הנביאים היו הראשונים שהעמידו את היהדות על הרגש והאמונה שבלב, משום שידעו את נפש העם ולכן עוררו את רוחו לעבוד את ה', על ידי פנייה לרגשות הדת והאמונה שבלב, ועל ידי המעשים המוסריים הבאים מן הלב. אמנם, חוקי התורה הם העיקר והיסוד של היהדות, בעוד שהמסר של הנביאים הוא מוסר טהור וצדק מוחלט, ולכן הם הדגישו את חשיבות התורה שבלב וטהרת המוסר והמידות, ושיננו לעם ישראל שעל דברים אלה היהדות עומדת.


הנביא הושע (ד, ח) מייסר את הכהנים ואומר: "חַטַּאת עַמִּי יֹאכֵלוּ וְאֶל עֲוֹנָם יִשְׂאוּ נַפְשׁוֹ". כלומר, הכהנים מחכים בדריכות שהעם יחטא ויביא קרבנות כדי שהם-הכהנים יוכלו למלא את בטנם ותאוותם... (עיין שם בתרגום יונתן בן עוזיאל וברד"ק).


ובמה באמת חפץ ה'? "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת" (שם ו, ו). אין פסוק זה מלמד שהקב"ה לא חפץ בקרבן כלל, אלא שאין לראות בהקרבת הקרבן את הדבר החשוב והמרכזי. יש להבין שהשילוב והאיזון בין לימוד התורה והמעשה, הוא השילוב הרצוי והנדרש, וכפי שמתרגם שם יונתן בן עוזיאל: "ארי בְּעָבְדֵי חִסדא רעווא קדמי ממדבח, וְעָבְדֵי אורייתא דה' ממסקי עלוון", והשווה עם דברי הנביא שמואל: "הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים" (שמואל א טו, כב).


בתלמוד במסכת מכות (כג ע"ב) מופיעה דרשה של ר' שמלאי, בדרשתו נזכרות דמויות מרכזיות בתולדות העם היהודי, וכל אחד בתורו מציין מספר מסוים של מצוות חשובות ומרכזיות השקולות כנגד כל תרי"ג המצוות, וכל אחד ואחד מביא אסמכתא לדבריו מן הכתובים. בין הדמויות הללו נזכר גם הנביא חבקוק ששוקל את כל תרי"ג המצוות כנגד מצווה אחת: האמונה. וכך נאמר שם:


עד שבא הנביא חבקוק והעמידן על אחת: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה". האמונה היא יסוד היהדות, ברם, לאיזו אמונה מתכוון הנביא? תשובה, לאמונה שמאירה את נפשו של אדם בדעת מתוך יגיעת הלימוד והעיון (ולא "סיפורי סבתא" או סיפורי חסידים הזויים שרוקדים ומהלכים לאור הירח בעיירה הבוצית). אלא, על האדם ללמוד להבין ולהשכיל, וכמו שנקבע בתלמוד במסכת קידושין (מ ע"ב): "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה".


האם האמונה נועדה להחליף את תרי"ג המצוות?


כדאי לשים לב לדברי הנביא חבקוק "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה". הצדיק הוא האדם השלם, הלומד ומקיים, שומר ועושה, וכך מתרגם יונתן בן עוזיאל את הפסוק: "וצדיקיא על קושטהון יתקיימון", כלומר הצדיקים מתקיימים בזכות האמת הפנימית שמאירה את נפשם, אמת שהיא חותמו של הקב"ה. וכל מי שלומד ומקיים את התורה נקרא: אדם תמים-שלם, "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יח, יג), וכפי שתרגם אונקלוס "תמים" – "שלים". זהו הצדיק של הנביא חבקוק, אדם שלומד, יודע את ה' ומקיים את כל המצוות שנמנו מתחילת הדרשה של ר' שמלאי. אחרת, מה הטעם לדרשה? האמונה שבלב, טהרת הלב והמידות, היושר והצדק הבאים מתוך לימוד התורה, הם עיקר היהדות, והצדיק שנזכר בדברי חבקוק הוא האדם השלם.


לצערנו רבים הם שהפרו את האיזון שבדת משה, והופכים תפל לעיקר ועיקר לתפל, מערבבים בין המושגים ומזהמים את דת האמת באינטרסים זרים שונים ומשונים. ההתרחקות מהאמת והריחוף בהבל ובתהו עלול להבעיר את שנאת האמת, וזו תתפשט למחלוקת עד כדי שנאת חינם תהומית שנובעת ממידות רעות ועכורות. לימוד תורה באמת מצריך עיון ישר וסברא נכונה, וחלילה לכל מי שנדמה לו שהוא "בן תורה" לבטל את דעת זולתו רק משום שהיא ההיפך מדעתו "שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם". ורבנו מבאר בפירושו למשנה (עדיות א, ב): "שלא יתעקש על קיום סברתו ויסמוך עליה ויעשה על פיה, ושלא יקשה בעיניו לעשות היפך דעתו, שהרי אבות העולם והם שמאי והלל נדחו דבריהם ולא עמדו חכמים על דבריהם".


עם התמעטות הלבבות מתגברת החיצוניות (גם במלבוש...), וזו מתבטאת ברדיפה אחר הנאות החיים, הביקוש ללימוד אמיתי ומעמיק מתמעט, וסיפורי המעשיות (כפי שאנו רואים בעלוני השבת למיניהם) תפסו להם מקום מרכזי בחייהם של רבים. ההלכה נדחקה משום ש"אין זמן", וכך השתלטו סיפורי המעשיות והפולקלור על לימוד התורה, ונותרנו עם האמונה במובנה החדש המעורטל מדעת, ועם ה"אידישקייט" שרואה בהבלי הבלים את חזות הכל. וכפי שנאמר בתלמוד במסכת תמורה (טו): "ליבא דאימעיט". כשהלב-השכל לא פנוי לעסוק במושכלות כוחו נחלש וחוסנו מתמעט, לצד זאת כוח הדמיון וההזיות מתגבר ונימי הדעת והמידות קהים ומתחספסים. במצב נפשי משובש זה, האור נראה כחושך והחושך כאור, וכל מושגי האמת ונושאיה הופכים למטרות פגיעה וזלזול. "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר" (ישעיה ה, כ), וה' יפלטנו מלפיתתם ויקרבנו וירוממנו לעבודתו ולאהבתו.



0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!